תַקצִיר
לעיתים קרובות, כשאנחנו נמצאים בקבוצה, מעניין אותנו לדבר על חייהם של אנשים אחרים. לפעמים זו ממש רכילות! לעיתים קרובות אנחנו חושבים על רכילות בתור משהו שלילי, וזה בהחלט יכול להיות המקרה, בעיקר כשהרכילות היא חלק מהתנהגות בריונית. אבל האם אי פעם תהיתם אם רכילות עשויה למלא גם תפקיד חיובי בחיינו? במאמר זה נספר לכם קצת על מחקרים שעוסקים בסיבות לכך שאנשים מרכלים, וכיצד רכילות עשויה לעזור לבנות קשרים חברתיים. נסביר לכם גם על הפעולות המורכבות המתרחשות במוח בכל פעם שאנחנו משתתפים ברכילות. אנחנו מקוות שתלמדו, שאף על פי שרכילות יכולה להיות שלילית לפעמים, היא גם חלק נורמלי מחיינו החברתיים.
רכילות: טובה, רעה או ניטרלית?
כשאנחנו שומעים את המילה "רכילות", אנו בדרך כלל מקשרים אותה לאמירה או שמיעה של דברים מזיקים או פוגעניים על אדם אחר. אומנם רכילות מתרחשת לעתים קרובות כאשר האדם שעליו מדברים אינו בסביבה, אבל זה לא בהכרח רע (איור 1A). האם זה מפתיע? כנראה. אבל אפשר לראות ברכילות גם סוג של תקשורת, המשמש לשיתוף מידע, למידה, התלכדות של קבוצה וחיזוק קשרים אישיים [1–3]. ההבדל הבסיסי בין רכילות טובה לרכילות רעה היא האופן שבו אנשים משתמשים במידע שהם מקבלים ממנה – כלומר, אם הם משתמשים בו בצורה אחראית או לא. קחו דוגמה לרכילות טובה: נודע לכם שאחד מחבריכם לכיתה מקבל ציונים גרועים במתמטיקה. אתם מספרים זאת לאחותכם הגדולה, שהיא ממש טובה במתמטיקה, כדי שהיא תוכל לעזור לחבר לכיתה להשתפר במקצוע הזה. עם זאת, אם תספרו לכל התלמידים בכיתה שלכם על הציונים הגרועים של החבר לכיתה, בלי כוונה לעזור לו בשום צורה – זו רכילות רעה. רכילות יכולה להיות גם ניטרלית לחלוטין – כלומר, לא טובה ולא רעה – בהתאם להקשר. אם מישהו אמר לכם שחברתכם לכיתה צפויה לעבור לשכונה אחרת – אין במידע הזה שום דבר טוב או רע.
- איור 1 - האופן שבו אנו שופטים את התנהגות מושא הרכילות משפיע על הרגש שלנו לגבי הרכילות עצמה.
- (A) רכילות יכולה להיות חיובית כאשר מספרים משהו טוב על מישהו. היא יכולה להיות שלילית כאשר התוכן הוא שיפוטי לגבי התנהגות של אדם מסוים, ויכולה להיות ניטרלית כשהתוכן הוא לא טוב ולא רע. (B) מערכת התגמול של המוח פעילה בזמן רכילות, בדיוק כפי שקורה בזמן שאנחנו עושים משהו אחר שנותן לנו תחושות של הנאה. התהליך מתחיל באזור מוח שנקרא הטֶגמֶנטום הגחוני (VTA), ממשיך לאורך הנוירונים דרך גרעין האָקוּמְבֵּנְס (NA), ולאחר מכן מסתיים בעיבוד המידע בקליפת המוח הקדם-מצחית (PFC), האזור שבו מתרחשים ההקשרים הרגשיים החיוביים, השליליים או הניטרליים. מקרא חלק A: חיובי - "האם שמעתם שג’ימי זכה במקום הראשון בטורניר הבית-ספרי?"; שלילי – "ככל הנראה ג’ייק עשה זאת"; ניטרלי – "ברונו הלך אתמול לספריה". מקרא חלק B (אזורים במוח): ורוד – קליפת המוח הקדם-מצחית (PFC); אדום – גרעין האָקוּמְבֵּנְס (NA); צבע ירוק – הטֶגמֶנטום הגחוני (VTA).
מדוע אנו מרכלים?
חוקרים טוענים שיש לנו סיבות טובות לרכל – הרבה מעבר לדחף להפיץ שמועות [4], שיש להן כוח לייצר סקרנות רבה, ולשנות את התנהגותנו כלפי אחרים על סמך הדעות שאנחנו מגבשים לגביהם [5]. חלק מהסיבות לרכילות כוללות את הרצון לאסוף מידע ולאשר אותו, ולהגן על הקבוצה שלכם או על עצמכם (מלהיות מושא הרכילות הבא). אבל רכילות יכולה גם להיות פשוט דבר שכיף לעשות, מבחינה חברתית, ורכילות שמאשרת מידע או מעוררת דיון בו עשויה גם לעזור לאנשים ללמוד. אנחנו יכולים לרכל על אנשים כמו ידוענים, שכנראה לעולם לא נפגוש, או על אנשים שאנחנו רואים על בסיס יום-יומי, כמו חברינו לכיתה.
אנחנו, בני האדם, חיות חברתיות – אנחנו לומדים ממי שמשמש דוגמה, ופועלים כקבוצה, ולכן הרכילות חשובה לבניית קשרים חברתיים. בין אם זה בבית הספר, במסיבה או עם קבוצת חברים חדשה – דיבור על חיים של אחרים מקרב אנשים זה לזה. לעתים קרובות, רכילות קשורה לתחומי עניין משותפים (כמו כדורגל או להקה שאוהבים), וכשאנשים מרכלים, הם יוצרים סביבה של אמון שמחזקת את הקשר. היא יכולה גם לגרום לחברי קבוצה מסוימת לפעול לפי ה"כללים" של הקבוצה לגבי ההתנהגויות המקובלות (או הלא מקובלות) באותה קבוצה – רק כדי להימנע מלהפוך למושא הרכילות הבא.
רכילות יכולה להיות מהנה
אחד המחקרים בדק אילו אזורים במוח פועלים במהלך רכילות חיובית או שלילית. המשתתפים במחקר קיבלו הוראה לדרג את מצבם הרגשי לאחר ששמעו רכילות על ידוען. אף על פי שהם לא הרגישו מאושרים כששמעו רכילות שלילית על מפורסמים, עדיין הייתה פעילות מוגברת של מערכת התגמול במוח – מה שמעיד על כך שהמשתתפים התעניינו במידע, ונהנו ממנו [2]. מעניין שאותם אזורי מוח מופעלים כשאנחנו עושים דברים אחרים שמספקים לנו תחושות הנאה, כמו כשאנחנו אוכלים ממתק, או משחקים עם החברים שלנו (איור 1B).
מי הכי אוהב לרכל?
מי הכי אוהב לרכל, לדעתכם? מחקרים הראו שהתשובה לשאלה זו תלויה בכמה דברים, ובכללם נושא הרכילות, גיל האנשים המשתתפים ברכילות וגם מספר הבדלים בין אנשים – למשל, אם המרכלים הם בנים או בנות. נראה שנערות ונשים מתבגרות משתמשות ברכילות שלילית כדרך "להשיב מלחמה" נגד איום פוטנציאלי – לדוגמה, כשהן שומעות שמישהו מספר עליהן סיפורים לא נכונים מאחורי גבן. נערים וגברים, לעומת זאת, בוחרים בדרך כלל להילחם במצבים כאלה, במקום להפיץ רכילות [6]. באופן כללי, נשים נוטות לרכל על מערכות יחסים ועל המראה של אנשים אחרים, בעוד שגברים מעוניינים יותר ברכילות על ההישגים שלהם ועל השפעתם על הקבוצה, כמו על קפטן קבוצת הכדורגל של בית הספר [3].
בקרב מתבגרים, הוכח שגם גורמים כמו פופולריות משפיעים על התנהגות של רכילות. לדוגמה, מתבגרים פופולריים נוטים לרכל יותר ממתבגרים פחות פופולריים. זאת יכולה להיות דרך ליצור אינטימיות עם אחרים, או להפוך למוקד תשומת הלב. ובכל אופן - לא משנה על מה הרכילות, מה הגיל או המגדר של הרכלנים – החוקרים מדווחים לנו שבאופן כללי, כל האנשים מרכלים!
האזורים שפועלים במוח כשמרכלים
כשאנחנו שומעים רכילות על מישהו, מעורבים בכך מספר תהליכים מוחיים. ראשית, עלינו לנבור בזיכרוננו, כדי לזכור מי האנשים שעליהם מדובר, ואילו תחושות הם מעוררים בנו – האם אנו מרגישים שהאדם משעמם, מדהים או יהיר, למשל? לאחר מכן, עלינו לשפוט האם נושא הרכילות הוא "טוב" או לא. לבסוף, אנחנו מגבשים דעה כללית לגבי העניין. בסך הכול, מדובר במידע רב שהמוח מעבד, ובתהליך הזה מעורבים מספר אזורים במוח.
במהלך שיחה, אנשים מפיקים צלילים, הנקלטים דרך האוזניים. צלילים אלה מומרים לאותות חשמליים, שיכולים להפעיל את קליפת המוח השמיעתית (איור 2A). לאחר מכן, מופעל אזור וֶרְנִיקֶה, המאפשר למאזינים לזהות ולפרש את מה שהם שומעים (איור 2B) – זהו האזור במוח שעוזר לאנשים להתחיל להבין את התוכן האמיתי של מילים – בין השאר רכילות! אזור בְּרוֹקָה הוא האזור במוח ששולט בתנועת חלקי הגוף המייצרים את הקול, ובכללם הפה (איור 2C). התנועות הללו מופעלות באמצעות תאים הנקראים נוֹיְרוֹנִים (תָּאי-עָצָב), הממוקמים בקליפת המוח המוטורית – החלק במוח שאחראי על התנועות הרצוניות של השרירים שלנו, ונמצא באונה המצחית. אזור נוסף בצד הימני של המוח עוזר לנו להבין את הקצב ואת הטון של השיחה, כדי שנוכל להבין מה הרגש שנמצא בבסיסהּ.
- איור 2 - מספר אזורים במוח מופעלים כשאנחנו מרכלים.
- (A) הצלילים מפעילים את קליפת המוח השמיעתית. (B) אזור וֶרְנִיקֶה עוזר לנו להבין את השפה. (C) אזור בְּרוֹקָה אחראי על הפקת הקול, ועובד בשיתוף פעולה עם קליפת המוח התנועתית – אזור שקשור לתנועות הפה והפנים. (D) האונה הרקתית הקדמית "שולפת" דברים אחרים שאנו יודעים על מושא הרכילות, המצטרפים למידע שעולה מהרכילות. (E) הסיבים הקשתיים מחברים בין אזור וֶרְנִיקֶה לבין אזור בְּרוֹקָה, ומקילים את זרימת המידע בין אזורים אלה.
חשוב לציין שיש אזורים נוספים במוח המעורבים ברכילות, כמו האונה הרקתית הקדמית (איור 2D). היא מרכזת מידע על האדם שעליו מרכלים, כגון שם, עיסוק ותכונות אישיות [7]. סיבים קשתיים מחברים בין אזור וֶרְנִיקֶה לבין אזור בְּרוֹקָה, ומסייעים לנו להבין מה אנחנו שומעים, ולומר לאחרים מה דעתנו (איור 2E). לבסוף, האמיגדלה (שלא מוצגת באיור) עוזרת לנו לשפוט האם פיסת השמועה נכונה או לא, ושולטת ברגשות שלנו – וגם במוטיבציה שלנו להפיץ את הרכילות. כפי שאתם יכולים לראות, מה שנראה כמו רכילות פשוטה הוא למעשה צורת תקשורת מורכבת.
הפיצו את ה"רכילות"!
לסיכום, רכילות היא סוג של תקשורת לא רשמית, שמאפיינת בנים ובנות בערך באותה המידה – אבל הם נבדלים בנושאי הרכילות שלהם. רכילות היא רכיב נורמלי בהתנהגות החברתית שלנו, ועונה על הצורך שלנו להשתייך לקבוצה. זה לא בהכרח דבר שלילי או חיובי – זה יכול להיות גם דבר ניטרלי, בהתאם לתפקיד שהרכילות הזו ממלאת.
בדרך כלל, בזמן רכילות, מערכת התגמול של המוח מופעלת, מה שמצביע על כך שהיא יכולה לעורר תחושת הנאה. אז אנחנו מקוות שנהניתם מהמאמר הזה ומה"רכילות" המדעית שהוא מכיל! אתם מוזמנים להפיץ את המידע הזה לכל מי שאתם מכירים.
מילון מונחים
מערכת התגמול (Reward System): ↑ מערכת במוח המעוררת תחושות של הנאה כאשר אנשים חווים משהו שהם נהנים ממנו.
קליפת המוח השמיעתית (Auditory Cortex): ↑ אזור במוח שאחראי על עיבוד מידע קולי.
אזור וֶרְנִיקֶה (Wernicke’s Area): ↑ אזור במוח שמכיל נוירונים (תאי-עָצָב) הקשורים להבנת השפה.
אזור בְּרוֹקָה (Broca’s Area): ↑ אזור במוח שמכיל נוירונים המעורבים בהפקת דיבור/שפה.
נוֹיְרוֹנִים (תָּאי-עָצָב) (Neurons): ↑ תאים של מערכת העצבים שנושאים מסרים חשמליים. במוח האנושי יש בערך 86 מיליארד נוירונים.
תודות
עבודה זאת נתמכה על ידי מענק E-26/210.267/2022/ FAPERJ.
הצהרת כלי בינה מלאכותית
טקסט חלופי הנלווה לאיורים במאמר זה נוצר על ידי פרונטירז בסיוע כלי בינה מלאכותית, ונעשו מאמצים על מנת להבטיח את דיוקו, כולל בדיקה על ידי כותבי המאמר כאשר הדבר התאפשר. אם ברצונכם לדווח על בעיה, אנו צרו איתנו קשר.
הצהרת ניגוד אינטרסים
המחברים מצהירים כל המחקר נערך בהעדר כי קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.
מקורות
[1] ↑ Alicart, H., Cucurell, D., and Marco-Pallarés, J. 2020. Gossip information increases reward-related oscillatory activity. NeuroImage 210:116520. doi: 10.1016/j.neuroimage.2020.116520
[2] ↑ Peng, X., Li, Y., Wang, P., Mo, L., and Chen, Q. 2015. The ugly truth: negative gossip about celebrities and positive gossip about self-entertain people in different ways. Soc. Neurosci. 10:320–36. doi: 10.1080/17470919.2014.999162
[3] ↑ Eckhaus, E., and Ben-Hador, B. 2017. Gossip and gender differences: a content analysis approach. J. Gender Stud. 28:97–108. doi: 10.1080/09589236.2017.1411789
[4] ↑ Beersma, B., and Van Kleef, G. A. 2012. Why people gossip: an empirical analysis of social motives, antecedents, and consequences. J. Appl. Soc. Psychol. 42:2640–70. doi: 10.1111/j.1559-1816.2012.00956.x
[5] ↑ Skinner, B. F. 1981. Selection by consequences. Science 213:501–4. doi: 10.1126/science.7244649
[6] ↑ Davis, A. C., Dufort, C., Desrochers, J., Vaillancourt, T., and Arnocky, S. 2018. “Gossip as an intrasexual competition strategy: Sex differences in gossip frequency, content, and attitudes”: Correction. Evol. Psychol. Sci. 4:154. doi: 10.1007/s40806-017-0124-6
[7] ↑ Wang, Y., Collins, J. A., Koski, J., Nugiel, T., Metoki, A., and Olson, I. R. 2017. Dynamic neural architecture for social knowledge retrieval. Proc. Natl. Acad. Sci. U. S. A. 114:E3305–14. doi: 10.1073/pnas.1621234114