מָהֵם רגשות ומדוע אנו חווים אותם?

רגשוֹת ממלאים תפקיד מרכזי בחיינו, אך אם נישאֵל על כך, אנו עשויים להתקשות לתאר מהו רֶגֶשׁ! קשה לדעת כמה רגשות שונים קיימים, או אם כל בני האדם חווים רגשות מסוימים באותו אופן. עם זה אנו יודעים בוודאות כי מקורם של הרגשות בפעילוּת של תאי עָצָב בכמה חלקים במוח. ניתן לתאר רגשות כנעימים (חיוביים) וכלא נעימים (שליליים), וכן כמעוררים יותר או פחות – כתלות בעוצמת הרגש [1]. כשאנו חווים רגשות, לעיתים קרובות הם קשורים לשינויים בהתנהגותנו ובפִיזְיוֹלוֹגְיָה שלנו, כלומר, לתפקודים גופניים כמו שינויים ביציבה; לַחַץ הדם; זיעה ודופק. לדוגמה, דַּמְיְנוּ שאתם מבחינים בדוב שמתקרב אליכם ביער. מה תרגישו? ככל הנראה, פַּחַד! קרוב לוודאי שרֶגֶש הפחד יְלֻוֶּה בהבעת פנים מפוחדת ובהאצה בדופק, ועקב הפּחד, כנראה שתברחו.

אבל, למה אנו בכלל חווים רגשות? אומנם רגשות הם מופשטים וקשים לתיאור, אפילו עבור מדענים, אך הם משרתים מטרות חשובות. רגשות עוזרים לנו ללמוד, ליזום פעולות ולשרוד, על ידי הסתגלות לשינויים חדשים ופתאומיים בסביבה. רגשות משנים את צורת החשיבה שלנו כדי להכין אותנו במהירות לתגובה הולמת – לדוגמה, לברוח למראֵה דוב מתקרב. ההתנהגות שלנו יכולה לסייע לנו להימנע ממצבים המעוררים רגשות שליליים (פגיעה או עונש), או לחפש מצבים המייצרים רגשות חיוביים, כמו שִׂמחה. מנקודת מבט אבוֹלוּציונית, העובדה שאנו חווים רגשות מגבירה את יכולתנו לשרוד ולהִתרבּוֹת.

האם בעלי חיים חווים רגשות?

כיוון שבעלי החיים לא יכולים להגיד לנו איך הם מרגישים, כיצד ביכולתנו לדעת אם הם חווים רגשות? היות שקשה לראות את הרגשות של בעלי החיים, בהסתכלות היסטורית השאלה אם בעלי החיים חווים רגשות הייתה סוגיה פילוסופית. מדענים החלו לחקור את חייהם הרגשיים של בעלי החיים רק בעשורים האחרונים. כשאנו חושבים על חיות מֶשֶׁק, או על כל חיה אחרת שנמצאת בטיפול בני האדם, לא רק מעניין בהיבט המדעי, אלא גם חשוב מבחינה מוסרית לנסות להבין כיצד החיות הללו חוות את עולמן הרגשי. לעיתים קרובות חיות משק מוחזקות בכמויות גדולות בסביבות שוממות לְמַדַּי. דבר זה עלול להוביל למחלות, ללחץ ולרווחה פּחוּתה. אם נוכל לדעת כיצד בעלי חיים חווים את מצבם מבחינה רגשית, הדבר יוכל לסייע לנו לשפר את רווחת החיות. כפי שכבר למדנו, תהליכים רגשיים הם מורכבים וכוללים רגשות, התנהגויות ושינויים גופניים. קשה במיוחד להעריך רגשות של בעלי חיים, כיוון שהם אינם יכולים לומר לנו כיצד הם מרגישים. עם זה כאשר מתרחשים דברים רגשיים (כמו בתגובה למראֵה דוב מתקרב לכיוונכם), הם גורמים לשינויים בכמה תהליכים ביולוגיים. על בסיס השינויים הללו, חוקרים פיתחו מערך רחב של שיטות לניטוּר רגשות בקֶרֶב חיות. הם עושים זאת באמצעות מדידת שינויים החלים במישורים ההתנהגותיים והגופניים שלהן, בדרך כלל באותו הזמן (איור 1) [2].

מדידת הָרְכִיב ההתנהגותי ברגשות של חיות

בזמן אירוע, התגובה הקלה ביותר לזיהוי אצל חיה היא שינויים בהתנהגותה. בני אדם משנים לרוב את הבעות הפנים ואת מחוותיהם, כתלות באופי האירוע שאותו הם חווים, נעים או בלתי נעים. אם אתם מביטים בפניהם של חבריכם, לעיתים קרובות תוכלו להעריך במהרה אם הם שמחים, מפוחדים, כועסים או חווים גועל. גם חיות מציגות את הבעות הפנים האופייניות הללו! כבר פותחו סולמות הַעֲוָיוֹת-פָּנִים לסוסים, חזירים, כבשים, עכברושים, עכברים וחתולים. לדוגמה, שינויים במיקום האוזן, כמות לֹבֶן העין הנראה והמתח בשרירי הלעיסה עשויים להצביע על רמות שונות של כאב או של פחד בקרב בעלי חיים (איור 1). חשוב לזכור כי הבעות הפנים של בעלי החיים בדרך כלל נראות שונות מאלו של בני האדם – ייתכן שהם לא יביעו שִׂמחה באמצעות חיוך (חשיפת שיניים היא לעיתים קרובות סימן ללחץ אצל פְּרִימָטִים אחרים), בעוד שצער אינו מלווה בדמעות (חזירים אינם בוכים). נוסף על כך, חיות נטרפות (בכלל זה כל חיות המשק) נוטות שלא להביע רגשות המעידים על כאב או על מצוקה, כיוון שאלו עשויים להפוך אותן פגיעוֹת יותר אל מול הטורפים.

דוגמה נוספת להתנהגות של חיות המקושרת לרגשות כוללת הפקַת קולות כמו נהמוֹת, פְּעִיּוֹת וגְעִיּוֹת, אשר בקרב זנים רבים מעידים על לחץ. אנו יודעים שהדבר נכון גם לגבי בני אדם: תָּאֲרוּ לכם שאתם שרים שיר בפני אנשים רבים; קולכם עשוי לרעוד אם אתם מתרגשים, או חווים פחד במה. חוקרים גילו כי הקולות שמשמיעים חזירים, עיזים ופרות אף הם משתנים והופכים פחות הרמוניים כאשר החיות הללו נמצאות תחת לחץ, לדוגמה כשהן מבודדות מהקבוצה. דבר זה מצביע על רגשות שליליים של החיה [3].

תהליך קבלת ההחלטות שלנו מושפע גם מהרגשות שאנו חווים. לדוגמה, אנו יודעים כי בני אדם שנמצאים במצב רוח רע נוטים לשפוט מצבים באופן שלילי, בהשוואה לבני אדם שמצב רוחם טוב. כולנו מכירים את הפתגם על האופן שבו אפשר לראות את הַכּוֹס – חצי מלאה או חצי ריקה – תלוי איך מסתכלים עליה. באופן מעניין, זה ככל הנראה המקרה גם אצל בעלי החיים (איור 1). נמצא כי חיות משק כמו חזירים וסוסים מקבלות החלטות זהירוֹת ופסימיוֹת יותר לאחר אירוע שלילי, והחלטות אופטימיות יותר לאחר אירוע חיובי [4], וכי כבשים יותר שמות לב לאירועים שליליים כאשר הן במצב רוח רע. עם זה עָלֵינו לזכור תמיד כי התנהגות של זני חיות יכולה להשתנות כתלות במצב, ושעלינו לנקוט מִשְׁנה-זהירות כשאנו מְפרשׁים התנהגות של חיות במטרה להעריך את רגשותיהן.

מדידת הָרְכיב הגופני של רגשות בעלי החיים

שינויים פיזיולוגיים (גופניים) הם רכיב מרכזי המשפיע על רגשות, כיוון שהם ממלאים תפקיד חשוב בהכנַת בעלי החיים למצבים שעשויים להיות מסוכנים. השינויים הללו כוללים פעילוּת של מערכת העצבים ורמות של הורמונים מסוימים.

מערכת העצבים האוֹטונוֹמית מווסתת תפקודים גופניים לרבּוֹת הדופק, לחץ הדם, הנשימה והעיכול. ניתן להשתמש בשינויים החלים במערכת העצבים האוטונומית כדי לחקור רגשות בזנים של בעלי חיים. תופעות אלה מתרחשות משום ששתי תת-מערכות של מערכת העצבים האוטונומית – מערכת העצבים הסִימְפָּתֶטִית (המעוררת לפעולה) ומערכת העצבים הפָּארָאסִימְפָּתֶטִית (המרגיעה) – מתחברות ישירות אל הלב. בהתבסס על רגשות ועל לחץ, ההשפעה ההדדית המורכבת בין שתי תת-המערכות הללו גורמת לשינויים בדופק ובמרווחי הזמן בין פעימות הלב, המכונים שוֹנוּת קצב הלב [5]. אך מה בדיוק השינויים הללו בדופק ובשונוּת קצב הלב מלמדים אותנו על אודות רגשות? הפעילוּת הפאראסימפתטית מספרת לנו אם חיה חווה מצב כחיובי או כשלילי, בעוד שהפעילות הסימפתטית מספרת לנו אם בעל החיים חווה עִירוּר נמוך או גבוה, כלומר, מהי רמת דריכוּתוֹ והַקֶּשֶׁב שלו כלפי הסביבה. בדוגמת הדוב שלנו, החוויה של תחושת הפחד תלֻווה בדופק מואץ (פעילוּת סימפתטית גבוהה), ובפחות שונוּת בקצב הלב (פעילוּת פאראסימפתטית נמוכה). חוקרים מצאו כי מערכות העצבים של בעלי החיים ושל בני האדם מגיבות בדרכים דומות למצבים מעוררי-פחד. ניתן ללמוד מכך שרגשות רבים בקרב בעלי החיים מְשקפים באופן פיזיולוגי את אלו של בני האדם.

תגובה גופנית נוספת לרגשות, שמתקיימת הן בבני אדם הן בחיות, כוללת שינויים בריכוזי ההוֹרְמוֹנִים. במצבי לחץ, עלייה בהורמון בשם אַדְרֵנָלִין מפחיתה מייד את אספקת הדם לכל האיברים שאיננו זקוקים להם בתכלית במצב חירום. בו בזמן, מתגבר זרם הדם לאיברים חשובים כמו המוח, הלב והריאות. הורמון בשם נוֹרְאַדְרֶנָלִין יוצר דריכוּת גבוהה יותר, וקוֹרְטִיזֹול (הורמון סטרואידי) מספֵּק את האנרגיה הנדרשת להתמודדות עם מצבי לחץ. הורמונים אחרים כמו דוֹפָּמִין, סֶרוֹטוֹנִין ואוֹקְסִיטוֹצִין ממלאים תפקיד חשוב ברגשות כמו שִׂמחה, התלהבות ותחושת חיבור חברתית.

מדוע צריך להיות לנו אכפת אם בעלי החיים חווים רגשות?

מהמחקר שסקרנו כאן, נראה כי הדמיון בין רגשות בני האדם לרגשות בעלי החיים גדול יותר משהיינו מצפים לפני כמה עשורים. חיות מגיבות לסביבתן בדיוק כמו בני האדם. הן מגיבות רגשית לאחרים, ומעריכות מצבים בצורה דומה כאשר הן חוות לחץ וחרדה בעִיתוֹת סכנה. בעוד שאולי לא נדע לעולם כיצד החיות מרגישות בדיוק, מחקרים הראו כי ישנם קווי דמיון התנהגותיים ופיזיולוגיים מובהקים בהבעה רגשית בין בני האדם ובין בעלי החיים. מכך אנו יכולים להסיק בביטחון-מה, כי בעלי החיים יכולים לחוש רגשות. ככל שאנו מגלים יותר על אודות הרכיבים ההתנהגותיים והגופניים של רגשות בעלי החיים, כך אנו מרחיבים את הבנתנו לגבי רגשות, בכלל זה הרגשות שלנו, וכיצד הם משפיעים על צורת ההתנהגות שלנו בעולמנו.

הָרְאָיוֹת לקיום רגשות בבעלי חיים עשויות גם לעודד אותנו לחשוב מחדש על הסביבות שבהן אנו מְגדלים את החיות שנמצאות בטיפולנו – בחוות, בגני חיות או בבתים שלנו. ככל שנֵיטִיב להבין מָהֵם יחסי הגומלין בין בעלי החיים לבין סביבותיהם וכיצד הם מגיבים להן, כך נוכל לשפר את הסביבות הללו ואת מערכות היחסים בין בני האדם לַחַיּוֹת. מבחינה מוסרית, עלינו לשאוף לצמצם את הרגשות השליליים שהחיות הללו חווֹת, ולהגביר את רגשותיהן החיוביים.

מילון מונחים

פִיזְיוֹלוֹגְיָה (Physiology): ↑ סיכום כל התופעות והתהליכים האורגניים המתרחשים בגוף של אורגניזם.

סולם הַעֲוויוֹת-הפנים (Grimace Scale): ↑ שיטות להערכַת כְּאֵב בקרב בעלי חיים שאינם בני אנוש, המבוססות על שינויים בכמה ’יחידות פעולה’ בפָּנים של בעל החיים כגון הצרַת העיניים.

פרימטים (Primates): ↑ סדרה המשתייכת למחלקת היונקים, עימה נמנים יותר ממאתיים מינים של קופיפים, קופים וקופי אדם, לרבּוֹת בני האדם.

מערכת העצבים האוטונומית (ANS ,Autonomic Nervous System): ↑ חֵלֶק ממערכת העצבים שפועל ברובו באופן בלתי-מודע, ומווסת את תפקודי הגוף בכללם הדֹפק, לחץ הדם, הנשימה והעיכול.

מערכת העצבים הסִימְפָּתֶטִית (Sympathetic Nervous System): ↑ חֵלֶק ממערכת העצבים האוטונומית האחראי להכַנת הגוף לפעולה, במיוחד במצבים המאיימים על ההישרדות. הוא מאיץ את הדופק, מכווץ את כלי הדם ומעלה את לחץ הדם.

מערכת העצבים הפָּארָאסִימְפָּתֶטִית (Parasympathetic Nervous System): ↑ חֵלֶק ממערכת העצבים האוטונומית האחראי על גירוי פעולות המתרחשות כשהגוף נמצא במנוחה, במיוחד לאחר אכילה. הוא מֵאֵט את הדופק ומגביר את פעילות המעיים והבלוטות.

דופק (Heart Rate): ↑ מספר פעימות הלב בדקה.

שוֹנוּת קצב הלב (Heart Rate Variability): ↑ מדידת ההבדלים בפרקי הזמן בין פעימות הלב. רגשות ולחץ שאנו חווים בזמן מסוים עשויים להשפיע על מדד זה.

הוֹרְמוֹנִים (Hormones): ↑ שליחים כימיים הנושאים מידע ברחבי הגוף. מיוצרים על ידי בלוטות, ונעים במחזור הדם אל רקמות ואיברים.

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כל המחקר נערך בהעדר כי קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.