היותנו בקשב לגוף ולנפש: האם הנפש יכולה לחלות?

דמיינו אדם בריא. אתם ככל הנראה חושבים על אדם אנרגטי שמסוגל לרוץ, לשחק, לאכול ולישון טוב. כעת דמיינו אדם לא בריא. אתם ככל הנראה מדמיינים מישהו עם אף נוזל או יד שבורה. אולם מה לגבי אנשים שלא יכולים ללכת למכולת מאחר שהם חרדים באופן קיצוני? או אנשים שלא יכולים לגייס את האנרגיה שדרושה כדי לצאת מהמיטה? אף על פי שהמחלות שלהם לא נראות לעין, הם גם סובלים.

מחלות שמפריעות לרגשות, למחשבות ולהתנהגות נקראות מחלות נפש. הן משפיעות על האופן שבו אנו מְתַקְשְׁרִים עם האנשים שסביבנו, או כיצד אנו מגיבים לסטרס. לכן, ממש כפי שאנו דואגים לגוף שלנו, אנו צריכים לשים לב גם לבריאות הנפשית שלנו.

בריאות נפשית מתייחסת לרווחה הרגשית והחברתית של אדם. במונחים פשוטים, המשמעות היא להיות בעלי מוח בריא. בריאות נפשית תלויה בהרבה גורמים שאנו קוראים להם גורמי סיכון. חלק מגורמי הסיכון, כמו למשל הדנ“א שלנו, עוברים בתורשה מהורינו, בעוד שאחרים מגיעים מהסביבה שלנו. גורמים סביבתיים כוללים מצבים מסכני-חיים כמו למשל תאונת מכונית או חוויה של אסון טבעי. הסביבה שלנו מוגדרת גם על ידי האנשים שנמצאים בה. למשל, חברים לכיתה עשויים לאיים עלינו או לעודד אותנו לשתות אלכוהול, לעשן סיגריות, או לצרוך קנביס.

כולנו מתמודדים עם קשיים בחיינו, אולם לא כולנו מפתחים מחלות נפש. מחלות נפש מתפתחות רק כאשר מצטברים גורמי סיכון רבים מדי, והם עוברים סף מסוים.

לדוגמה, סטרס רב מדי, במיוחד בגיל צעיר מאוד, יכול לגרום להשפעות שליליות על הבריאות הנפשית (איור 1).

על פי ארגון הבריאות העולמי מחצית מהמטופלים שמאובחנים עם מחלת נפש הראו את התסמינים הראשונים למחלה בגיל ההתבגרות. זה מראה לנו שגיל ההתבגרות מהווה תקופה חשובה לבריאות הנפשית.

מדוע שנות ההתבגרות מהוות תקופת מפתח לבריאות הנפשית?

האם ידעתם שהמוח ממשיך להתבגר לפחות עד שאנו בני 25?

לאחרונה, מדענים מצאו שהמוח משנה את המבנה שלו במהלך גיל ההתבגרות [1]. השינויים במבנה המוח כוללים יצירה של קשרים בין תאי מוח שנקראים נוירונים, והסרתם. הקשרים האלה מאפשרים לנוירונים לתקשר זה עם זה ולהעביר מידע. המוח מסיר קשרים חלשים או שאינם בשימוש.

התהליך הזה נקרא גיזוּם, והוא חשוב במיוחד בשנות ההתבגרות. גיזום מסייע לחזק את הקשרים הנותרים בין נוירונים ולהגדיל את יעילותם. באופן הזה, המוח בוחר ומשמר מידע שיהיה שמיש עבור המוח הבוגר. שינויים כאלה בקשרים מגבירים את היכולת לחשוב בהיגיון, לקבל החלטות ולפתור בעיות מורכבות (איור 2).

השינויים המתמשכים במוחם של מתבגרים הם הסיבה לכך שגיל ההתבגרות נחשב עלי ידי מדענים לתקופה רגישה. תקופות רגישות הן חלונות זמן מסוימים במהלך ההתפתחות שבהם למוח שלנו יש יכולת מוגברת להשתנות בתגובה לחוויות החיים. המוח מסתגל יותר במהלך שנות גיל ההתבגרות, אולם שינויים שמתרחשים במוחם של מתבגרים הם דו-כיווניים. מצד אחד אם אנו חווים חוויות חיוביות ומקיימים אורח חיים בריא, אנו תורמים לרווחה הנפשית שלנו. מצד אחר אם אנו חווים אירועים לא נעימים, הם יכולים להשפיע באופן שלילי על בריאות הנפש שלנו.

אחת ממחלות הנפש שעשויות להופיע במהלך גיל ההתבגרות נקראת פסיכוזה. כשלושה מתוך 100 אנשים מאובחנים עם פסיכוזה במהלך החיים [2]. גורמי סיכון שונים כמו הדנ“א שלכם, אירועים מזיקים, או צריכה של סמים, כמו למשל קנביס, מגדילים את הסיכון לפתח פסיכוזה. אולם מהי פסיכוזה? ומדוע חוקרים מסוימים חושבים שצריכת קנביס במהלך גיל ההתבגרות עשויה להגדיל את הסיכון להתפתחות פסיכוזה?

קנביס ופסיכוזה: מה הקשר?

פסיכוזה היא מצב שבו האנשים המושפעים מאבדים את אחיזתם במציאות. הם רואים או שומעים דברים שאינם אמיתיים, ומרגישים מנותקים מהאנשים שסביבם. יש להם מחשבות מבולגנות או אמונות שווא, כמו למשל שחייזרים עוקבים אחריהם. פסיכוזה יכולה להיות מופעלת מסטרס, פגיעה מוחית, זיהום, או סמים.

אנו נתמקד בגורם סיכון אחד: סמים, ובמיוחד קנביס. קנביס הוא חומר פסיכואקטיבי שממוצה מצמח אשר נקרא קנביס סאטיבה. חומרים פסיכואקטיביים הם תרופות שמשפיעות על המוח, משנות את התפקוד שלו ומשפיעות על ההתנהגות, התפיסה ומצב הרוח. אם אתם מדברים עם מישהו שיש לו פסיכוזה, הסיכויים שהוא צרך קנביס במהלך ההתבגרות שלו גדולים יותר מאשר באוכלוסייה הכללית [3].

ישנן שתי תיאוריות עיקריות שנוגעות לאופן שבו שימוש בקנביס ופסיכוזה קשורים זה לזה. התיאוריה הראשונה היא שפסיכוזה מתרחשת לפני שימוש בקנביס, ואנשים שסובלים מפסיכוזה נוטים להשתמש בקנביס כצורה של טיפול תרופתי עצמי, כדי להפחית את התסמינים שלהם. תיאוריה שנייה היא שצריכת קנביס מתרחשת קודם כל, ומובילה לתסמינים פסיכוטיים. החוקרים בחנו אם קנביס יכול להוביל לתסמינים דמויי-פסיכוזה. במחקר אחד, הם בחנו אנשים שצרכו קנביס בעבר אולם היו בריאים נפשית. מחצית מהקבוצה קיבלה את התרכובות הכימיות של קנביס, בעוד שהמחצית השנייה קיבלה תרופה ”מזויפת“ ללא השפעות. משתתפים בקבוצת הקנביס שינו באופן זמני את התפיסה שלהם, והרגישו נפרדים מסביבת המבחן. זה הראה השפעה ישירה של קנביס על החמרת תסמיני פסיכוזה [4]. מחקרים כמו אלה כיוונו מדענים לתיאוריה השנייה, לפיהּ שימוש בקנביס מוביל לפסיכוזה.

אולם שימוש בקנביס לבד לא יכול להסביר את ההתחלה של פסיכוזה מאחר שלא כל האנשים שצורכים קנביס סובלים מפסיכוזה. נוסף על כך לא כל מי שיש לו פסיכוזה צריך קנביס. שימוש בקנביס עלול רק להוסיף לגורמי הסיכון הקיימים, כמו למשל שינויים בדנ”א שאנו מקבלים בתורשה מההורים שלנו (איור 1).

אם כן, כיצד קנביס משפיע על המוח? כדי לגלות, בואו ניקח צעד אחורה ונתבונן בחלק מהמנגנונים הביולוגיים של תקשורת בין נוירונים במוח.

כיצד קנביס משפיע על מוחם של מתבגרים?

תפקודים מוחיים כמו למשל תפיסה, מחשבות ורגשות, הם תוצאה של תקשורת בין תאי עָצָב. כדי לתקשר ולעבד מידע ביעילות, נוירונים יוצרים קשרים זה עם זה. דרך הקשרים האלה, הם מחליפים מידע באמצעות מולקולות שליחים.

ישנן הרבות מערכות שליחים במוח. הן מכילות שני שחקנים עיקריים: קבוצת מולקולות שמתפקדת כמפתחות (שנקראות ליגָנדוֹת), וקבוצת מולקולות אחרת שמתפקדת כמנעולים (שנקראים קולטנים). לכל קולטן יש ליגנדה מסוימת כמו שלכל מנעול יש מפתח מסוים. כל מערכות השליחים גם מכילות מולקולות שנקראות אנזימים במטרה לפרק ליגנדות עודפות ולשמור על השליחים תמיד בכמות הנכונה. מרבית מערכות השליחים מְתַקְשְׁרוֹת בכיוון אחד, כאשר הליגנדה משוחררת מנוירון 1 ונקשרת לקולטנים של נוירון 2. ישנן גם מערכות שמתקשרות בכיוון השני, מנוירון 2 חזרה לנוירון 1. אחת ממערכות השליחים שעובדת בכיוון הנגדי היא המערכת האנדוקנבינואידית (eCB). הליגנדות שלה נקראות אנדוקנבינואידים, וכמו מערכות השליחים, גם היא מכילה אנזימים כדי לפרק אנדוקנבינואידים עודפים. התפקוד העיקרי של מערכת ה-eCB הוא לתחזק ולאזן את הגוף על ידי ויסות שחרורן של ליגנדות מנוירון 1. כאשר ישנהּ רמה גבוהה של ליגנדות, מערכת ה-eCB מפחיתה את שחרור הליגנדות שלה, ומחזירה את המערכות למצב הרגיל (איור 3A).

דמיינו שאתם נוסעים ברכבת הרים. מערכות שליחים שונות מופעלות במהלך הנסיעה וגורמות לכם להרגיש התלהבות ופחד. ההפעלות האלה גם מכניסות לפעולה את מערכת ה-eCB ומחזירות את כל המערכות לרמות נורמליות, ולכן מרגיעות אתכם אחרי הנסיעה.

מערכת ה-eCB גם ממלאת תפקיד קריטי בהתפתחות של המוח [5]. כבר למדנו שגיל ההתבגרות הוא תקופה שבה המוח מתבגר. מערכת ה-eCB ממלאת תפקיד בהתבגרות הזו על ידי סיוע לתהליך הגיזום. שימוש בקנביס בגיל ההתבגרות מִתְקַשֵּׁר עם מערכת ה-eCB, ולכן יכול לשנות את ההתבגרות של המוח ואת תפקודו.

כיצד בדיוק קנביס מתערב בהתבגרות של המוח? קנביס מכיל לפחות 140 מולקולות שונות. אחת מהן נקראת delta-9-tetrahydrocannabinol, או ,THC דומה לקנבינואידים של מערכת ה-eCB שנמצאים במוח, והיא נקשרת לקולטני ה-eCB. חשבו על כך כמו על שני מפתחות שמתאימים לאותו מנעול. כאשר אתם צורכים קנביס, רמות ה-THC במוח גבוהות. רמות גבוהות של THC שומרות על קולטני ה-eCB פעילים אפילו כשהם לא צריכים להיות פעילים. בעוד שהאנדוקנבינואידים של הגוף עצמו מוּסָרִים במהרה כשהם לא נדרשים, מולקולות THC מוּסָרוֹת לאט מאוד. לכן, שימוש מתמשך בקנביס מוביל להצטברות של THC במוח. מאחר שישנו מספר קבוע בלבד של קולטנים, רמות גבוהות של מולקולות THC תופסות את מרביתם (איור 3B). כאשר זה קורה, מערכת ה-eCB אינה מסוגלת לבצע את התפקיד שלה של שמירה על איזון.

בקיצור, הפעולות של eCB ושל THC דומות מאוד. אולם בעוד שכמות תקינה של eCB מיוצרת על ידי הגוף שלכם רק כשהיא נדרשת, THC מגיעה בכמויות בלתי נשלטות ופועלת אפילו כשהגוף שלכם לא צריך eCB. כאשר קנביס נצרך, הרבה נוירונים מושפעים. כתוצאה מכך, המוח כולו משנה את התפקוד שלו, וההתנהגות של האדם משתנה. השינוי בתפקודיות המוח יכול להוביל באופן פוטנציאלי ללקויות, כמו למשל פסיכוזה. אם לקנביס יש השפעות מזיקות כאלה, מדוע לא כל מי שצורך קנביס לוקה בפסיכוזה? דנ“א משפיע על האופן שבו מערכת ה-eCB מגיבה לחשיפה לקנביס, מה שגורם לאנשים להיות יותר או פחות פגיעים ביחס לפסיכוזה. מדענים עובדים באופן שוטף במטרה להבין כיצד מערכת ה-eCB פועלת, וכיצד היא מְתַקְשֶׁרֶת עם דנ”א או עם אירועי חיים מזיקים. האינטראקציות האלה מגדירות את סיכוייו של האדם לפתח פסיכוזה.

מסקנה: דאגו למוח שלכם!

המוח המתבגר הוא כמו מפעל חדש שבו נוירונים עדיין מנסים לשפר את התקשורת ביניהם. אתגר פה ושם תמיד מתקבל בברכה, אולם לא יותר מדי חוויות מזיקות שמבלבלות את מערכות השליחים של המוח ועלולות להוביל לבעיות תקשורת ארוכות-טווח. הבלבול הזה סולל את הדרך למחלות נפש, כמו פסיכוזה.

מאחר ששימוש בקנביס נתון בידינו, זהו גורם סיכון שאפשר להימנע ממנו בקלות. הצד החיובי הוא שלחוויות טובות במהלך ההתבגרות יש השפעה חיובית על תפקודים מוחיים בגיל מאוחר יותר. גיל ההתבגרות הוא תקופה שבה אנו יכולים להכין את הבמה לרווחה רגשית וחברתית בעתיד. לכן, ממש כפי שאנו עוטים צעיף כדי להימנע מהתקררות, אנו יכולים לטפל גם בבריאות הנפשית שלנו.

תרומת המחברים

SL ו-DP כתבו את כתב היד. EB הכינה את האיורים. SL, DP, EB, AC, SH, JK, AK, FS, EH ו-CW תרמו לסקירה וקריאה של כתב היד ואישרו את הגרסה המוגשת. כל המחברים תרמו לרעיון ולעיצוב של כתב היד.

מילון מונחים

גיזום (Pruning): ↑ הסרת קשרים בין נוירונים שהם חלשים או לא נמצאים בשימוש.

תקופה רגישה (Sensitive Period): ↑ פרק זמן שבו המוח משתנה ומתבגר. במהלך הזמן הזה, המוח רגיש יותר לחוויות, והוא משתנה בעקבותיהן.

פסיכוזה (Psychosis): ↑ הפרעה נפשית שבה האנשים המושפעים לא יכולים לזהות מה אמיתי ומה לא.

חומר פסיכואקטיבי (Psychoactive Substance): ↑ חומר שהוא פעיל במוח, משנה את תפקוד המוח ומשפיע על ההתנהגות, התפיסה ומצב הרוח.

ליגנדות וקולטנים (Ligands and Receptors): ↑ נוירונים “מדברים” זה עם זה באמצעות חומרים כימיים קטנים. חלק מהם פועלים כמו מפתחות זעירים (מדענים קוראים להם “ליגנדות”), אשר מתאימים למנעולים ייעודיים (מדענים קוראים להם “קולטנים”). אם ליגנדה נקשרת לקולטן, היא עשויה לפתוח (להפעיל) את אותו הנוירון או לנעול (לדכא) אותו.

מערכת eCB (eCB System): ↑ מערכת שליחים מסוימת במוח ששומרת על כל שאר מערכות השליחים באיזון.

THC: ↑ אחת מהמולקולות של קנביס.

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.