תַקצִיר
מחלות שעוברות באופן טבעי מחיות לבני אדם נקראות זוֹאוֹנוֹסִיס, או מחלות זוֹאוֹנוֹטיוֹת. יותר מ-70% מכלל הזיהומים הנגרמים בבני אדם מקורם בחיות, בכלל זה נגיף האֶבּוֹלָה; נגיף הַכֶּשֶׁל החיסוני האנושי שמחולל את מחלת האיידס (HIV/AIDS); שפעת העופות ואבעבועות הקופים. מגפת נגיף הקורונה (קוֹבִיד-19) גם היא מקרה חדש של זואונוסיס, והיא נגרמת על ידי נגיף הקורונה (סַארְס קוֹב-2), שמקורו כנראה בעטלפים. זואונוסיס עלולות להתרחש בכל מגע של בני אדם עם חיות או עם מוצרי חיות, והן שכיחוֹת מאוד – לא רק ביערות ובסביבות הבר, אלא גם באזורים עירוניים. ילדים; אנשים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת או המתמודדים עם מצבים בריאותיים כרוניים, ונשים בהיריון – כל אלה נמצאים בסיכון גבוה יותר להידבק בזואונוסיס. מאמר זה כולל רקע על תופעת הזואונוסיס, ועל הדרכים שבהן מחלות מסוג זה עלולות לעבור לבני אדם. נספֵּק גם טיפים חשובים שיסייעו לכם להימנע מהידבקות במחלות הללו. לבסוף, נסביר עד כמה חשוב למנוע מחלות בקֶרֶב חיות, כדי שלא יעברו לבני אדם.
לבני האדם מערכות יחסים חשובות עם חיות
לאורך ההיסטוריה, חיות מְבֻיָּתוֹת סייעו לבני האדם בפעילויות היוֹמיוֹמיוֹת שלהם. הַרְבָּעָה של חיות מֶשֶׁק סיפקה חלב, בשר וביצים לתזונתם של בני האדם. סוסים וחמורים אִפשרו לבני האדם לנוע על פני מרחקים ארוכים, ולכבוש שטחים חדשים. מינים אחרים, כמו בקר, סייעו לאנשים לחרוש את השדות ולגדל ירקות בקלות רבה יותר, בעוד שכבשים סיפקו צמר לייצור בגדים חמים, שֶׁיָּגֵנּוּ על האנשים מפני הקור בחורף. במשך אלפי שנים, חתולים וכלבים החיים בבתינו פיתחו קשר מיוחד עם בני האדם, הֵגֵנּוּ עלינו מפני סכנות אפשריות, ואָרְחוּ לנו לחֶבְרָה. עם זה יחסי גומלין תדירים עם חיות בסביבות משותפות, עלולים להוביל לעיתים להתפשטות מחלות מחיות לבני אדם.
מָהֵן זוֹאוֹנוֹסיס?
מחלות המועברות באופן טבעי מחיות לבני אדם נקראות זוֹאוֹנוֹסיס, או מחלות זוֹאוֹנוֹטיוֹת. מַרבית המחלות המידבקוֹת שיש להן השפעה על בני האדם הגיעו במקור מחיות, ורבות מהן, כמו אבולה; נגיף הכשל החיסוני האנושי (HIV/AIDS); שפעת העופות ואבעבועות הקופים, התפתחו לכדי מקרי חירום בינלאומיים [1]. מגפת הקורונה (קוביד-19) היא זואונוסיס מסוג חדש שנגרם על ידי נגיף הקורונה, שהגיע כנראה מעטלפים. מגפות משמעותיות שהתרחשו בעבר, כמו דֶּבֶר ושפעת, אף הן היו מחלות זואונוטיות.
ישנם אנשים בעלי סיכוי גבוה יותר לחלות במחלות זואונוטיות, בכלל זה ילדים; אנשים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת; חולים כרוניים; אנשים מבוגרים ונשים בהיריון. לעיתים קרובות, ניתן לשייך מגפות הנגרמות על ידי זואונוסיס להתנהגות חסרת אחריות של בני אדם. בין השאר בניית חוות ענקיות לְחיות; שימוש-יֶתֶר בתכשירים אנטיביוטיים בחוות הללו ובחיות מחמד; הֶרֶס יערות; סַחַר בלתי חוקי בחיות; אכילת בשר של חיות בר וכן תנועה של אנשים, חיות ומוצרי-חיות ברחבי העולם. שירותי בריאות בלתי מפותחים תורמים אף הם להתפשטות מחלות זואונוטיות [2, 3].
מחלות מסוג זה עלולות להיגרם על ידי חיידקים; נגיפים; פטריות וטפילים, ולכן תסמיניהן מגוונים למדי. מחלות זואונוטיות רבות יכולות לגרום לתסמינים דמויי-שפעת לרבות חום; כאבי ראש; עייפוּת; חוסר תיאבון; כאבי בטן; הקאות ושלשולים. רבים מהתסמינים הללו משותפים למחלות שונות, לכן אם הם מתרחשים חשוב להתייעץ מייד עם רופא.
כיצד זואונוסיס מתפשטות מבעלי חיים לבני אדם?
חיות, במיוחד מבויתות, באות במגע עם בני אדם לעיתים קרובות. ישנן מגוון שיטות הדבקה (התפשטות) אפשריות של פָּתוֹגֶנִים זואונוטיים (איור 1). קשר ישיר עם הפרשות של בעלי חיים בכלל זה ריר; שתן; צואה; דם או ליחה, וכן נשיכות ושריטות על ידי חיות, עלולים לגרום לזואונוסיס. אנשים רבים נדבקים מצריכת מזון או מים/חלב מזוהמים בפתוגנים של חיות נשׂאיות. הידבקויות עלולות להתרחש עקב שאיפה ונשיפה של אוויר בצורת תרסיס (אֵירוֹסוֹל) המכיל פתוגנים, או עקב מגע עם אזורים מזוהמים או משטחים מזוהמים במקומות שבהם מתגוררות חיות. ישנם גם אורגניזמים הנקראים וֶקְטוֹרים – כמו יתושים, פרעושים או קרציות – שיכולים להעביר פתוגנים מחיות לבני אדם [3].
- איור 1 - מחלות זואונוטיות הן מחלות המועברות בצורה טבעית מחיות לבני אדם.
- מחלות אלה יכולות לעבור מחיות לבני אדם בכמה דרכים מרכזיות. מקרא (עם כיוון השעון): דרך האוויר: העברַת מחלות על ידי תרסיס (אירוסול) – מים מזוהמים ומשטחים נגועים – דרך צריכת מזון מזוהם: חלב, ביצים או בשר – ריר של חיה נגועה או נשיכות על ידה – קשר ישיר עם חיות נגועות – וקטורים: עקיצות של יתושים או של קרציות.
זואונוסיס הן דבר נפוץ – לא רק ביערות ובסביבות הבר, אלא גם באזורים עירוניים. לכן, חשוב שאנשים בכל מקום יהיו מודעים לאמצעי הזהירות שעליהם לנקוט כדי שלא להידבק בזואונוסיס.
כיצד אנו יכולים להימנע מזואונוסיס?
הדבר העיקרי שביכולתנו לעשות כדי לצמצם את התפשטות הזואונוסיס הוא למנוע מחיות להידבק. אם חיות לא יידבקו, הן לא יוכלו להעביר את המחלה לְחיות אחרות או לבני אדם. לדוגמה, האסטרטגיה הטובה ביותר למניעת זיהומי כַּלֶּבֶת בבני אדם היא לחסֵּן חיות, לא בני אדם (איור 2)!
- איור 2 - כלבת היא אחת המחלות הזואונוטיות המסוכנות ביותר. ניתן למונעה על ידי מתן חיסון לכלבים.
- מקרא (טור שמאלי ואחריו טור ימני) – העברַת הנגיף: חיות נושאות את נגיף הכלבת – ב-99% ממקרי הכלבת שמועברת מכלבים, אנשים נדבקים מהריר, בעקבות נשיכה מכלב – הנגיף תוקף את המוח. 99.9% מהמקרים בקֶרֶב בני אדם הם קטלניים מרגע הופעַת התסמינים | מניעת כלבת: ניתן למנוע 100% מהמקרים בקֶרֶב בני אדם – לִמדו את שפת הגוף של הכלב כדי להימנע מנשיכה – שטיפה יסודית של הפצע עם סבון וזריקת חיסון יכולות למנוע הדבקה ולהציל חיים. אם ננשכתם, פְּנוּ מייד לקבלת עזרה רפואית | הכלבת הורגת: יותר מ-120 מדינות עודן מושפעות מכלבת – הכלבת הורגת יותר מ-59,000 אנשים בשנה – בכל 9 דקות אדם מת מכלבת – 2 מכל 5 מקרי מוות קורים בקֶרֶב ילדים מתחת לגיל 15 | חיסון כלבים: חיסון של 70% מהכלבים שובר את מעגל ההדבקה באזור סיכון, במיוחד בקהילות עניות וכפריות ברחבי העולם.
למרבה הצער, לא תמיד אפשר למנוע מחיות להידבק, לכן עלינו לנקוט בצעדים אחרים כדי להימנע מזיהומים של פתוגנים זואונוטיים (איור 3). הדבר הכי חשוב הוא לשטוף את הידיים שלנו בסבון אחרי שבאנו במגע עם חיות, ואם זה לא מתאפשר, לפחות לחטֵּא את ידינו עם תכשיר לחיטוי ידיים. חשוב מאוד גם להבין את התנהגות בעלי החיים, כדי להימנע מנשיכות או משריטות. הימנעו תמיד מלגעת בחיות בר או להרים אותן, כיוון שהן לא רגילות לקֶּשֶׁר עם בני אנוש, ועלולות לנשוך או לשרוט כדי להגן על עצמן. כמו כן, שימו לב לא לאכול מזון מזוהם או לשתות מים מזוהמים. עלינו לבשל כהלכה מזון שמקורו בחיות (בשר, ביצים), כדי להרוג את הפתוגנים. לבסוף, השתמשו בתכשיר דוחה-יתושים או ברשתות-יתושים, אם הם בנמצא, כדי להימנע מעקיצות של יתושים או חרקים אחרים. הנה עובדה שלא הרבה אנשים יודעים: החיות שהורגות הכי הרבה בני אדם בכל שנה אינן אריות או כרישים, אלא יתושים! יתושים יכולים להעביר מחלות זואונוטיות חמוּרוֹת, ואף קטלניות!
- איור 3 - טיפים שימושיים למניעת הידבקות בזואונוסיס.
- מקרא (מהעיגול הסגול, עם כיוון השעון): השתמשו בתכשירים דוחי-יתושים – השתמשו במכשירים להרחקַת קרציות – הימנעו משתיית מים מזוהמים – אל תאכלו מזון מזוהם או בלתי מבושל – הימנעו מלגעת בחיות בר או להרימן – הימנעו מנשיכות – חַטְּאוּ את הידיים – שִׁטְפוּ את הידיים.
למרות שעָלֵינוּ לנקוט בכל אמצעי הזהירות הללו, איננו יכולים לאפשר לזואונוסיס להרחיק אותנו מחיות או מהטבע. להפך, מחלות המוגדרות כזואונוסיס מספקות לנו סיבה נוספת לפתֵּח קשר חזק יותר עם הטבע ועם החיות, כיוון שכאשר החיות בריאוֹת, בני האדם בריאים.
כלב חולה-כלבת, וחיסון הכלבת הראשון בבני אדם
כפי שציינּו, הידבקויות במחלות זואונוטיות אינן מתרחשות רק במקומות הפראיים ביותר על פני כדור הארץ, כמו בג'ונגלים הטרופיים או ביערות הגשם. אפשר להידבק במחלות זואונוטיות רבות גם בערים, כפי שגילה ילד צרפתי מפוחד בן 9, בשנת 1831.
לוּאִי פַּסְטֶר היה אחד מחוקרי המיקרואורגניזמים הגדולים ביותר בהיסטוריה של הרפואה. מבּין המחלות הרבות שבהן אנשים נדבקו בזמן חייו, מדוע בחר פסטר להתרכז בכלבת? באוקטובר 1831, כאשר היה רק בן 9, פסטר חלף על פני סדנה של נַפָּח בכפר במזרח צרפת בשם אַרְבּוּאָה, וראה מחזה מזעזע. האיכר ניקוֹל ננשך על ידי כלב חולה כלבת, והנפּח ניסה לטפל בו על ידי צריבת הפצע באמצעות ברזל לוהט. האיכר המסכן צרח מכאב, ופסטר נמלט מהמקום באֵימָה. יללות הכלבים מוכי הכלבת נשמעו לעיתים קרובות בלילות, כשהכלבים רָצוּ ברחובות הכפר, ולואי הקטן רעד מאֵימָה במיטתו. למרבה הצער, האיכר ניקול מת, כמו גם שמונה אנשים נוספים מאותו כפר קטן, שאיתרע מזלם. גם הכלבים חולי הכלבת נפטרו. פסטר מעולם לא שכח את התקרית המפחידה הזו, ולאחר שנים רבות של מחקר וניסויים בעכברים ובכלבים, הזריק את חיסון הכלבת הראשון לז'וֹזֶף מָיְיסְטֶר, ב-6 ביולי 1885. מייסטר היה ילד בן 9 שננשך על ידי כלב יומיים לפני כן, בשעה 8 בבוקר, ב-4 ביולי. הוא סבל לפחות מ-14 נשיכות, ומותו מכלבת נדמה היה ודאי. אולם החיסון של פסטר הציל אותו, וכך שינה את ההיסטוריה של הרפואה [4]. חלומו של פסטר הצעיר למנוע את המחלה הנוראית הזו התגשם. מסיבה זו, יום הזואונוסיס העולמי נחגג מִדֵּי שנה ב-6 ביולי לציון ההישג המדעי החשוב, המיוצג על ידי החיסון הראשון באדם נגד מחלת הכלבת.
מניעת זואונוסיס טובה יותר מתרופה
מחלות זואונוטיות מתרחשות בתדירות גבוהה יותר ויותר, ומתפשטות ברחבי העולם. אין טעם לטפל בתסמינים של חולים בלי לטפל בו בזמן בגורמים למחלה, כיוון שטיפול מסוג זה יהיה שטחי, ולא יכוון לשורש הבעיה. באופן דומה, אין טעם לפתֵּח תרופות חזקות יותר, או חיסונים מתוחכמים יותר, אלא אם כן נצמצם גם את ההשפעה של בני האדם על יצורים חיים אחרים. אפשר לעשות זאת על ידי הפסקַת כריתת היערות הטרופיים והַסַּחַר הבינלאומי בחיות; צמצום השימוש בתרופות בחיות מֶשֶׁק ושיפור המחקר המדעי בתחום מחלות הפוגעות בחיות בר ובחיות בית. לאחר שכבר התפשטו לבני אדם, יקר מאוד לנסות לשלוט במחלות זואונוטיות. נמצא כי זול ויעיל הרבה יותר למנוע אותן לפני התפשטותן מאשר לטפל בהן לאחר שהן מתפרצות.
מילון מונחים
זואונוסיס/מחלות זואונוטיות (Zoonosis/Zoonotic Disease): ↑ מחלה המועברת באופן טבעי מחיות לבני אדם.
מגפה (Pandemic): ↑ התפשטות כלל-עולמית של מחלה.
חיה מבויתת (Domestic Animal): ↑ חיה שאינה חיה בטבע, המוחזקת כחיית-מחמד או כדי לייצר מזון.
פָּתוֹגֶן (Pathogen): ↑ כל אורגניזם שעלול לגרום למחלה.
תרסיס (Aerosol): ↑ חלקיקים זעירים או טיפות זעירות המרחפים באוויר, אשר עשויים להכיל פתוגנים.
וֶקְטוֹר (Vector): ↑ כל סוכן חי הנושא פתוגן מידבק ומעביר אותו לאורגניזם חי אחר.
כַּלֶּבֶת (Rabies): ↑ מחלה קטלנית המדביקה אנשים דרך ריר של חיות נגועות. מועברת בדרך כלל באמצעות נשיכה.
הצהרת ניגוד אינטרסים
המחברים מצהירים כל המחקר נערך בהעדר כי קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.
הצהרת כלי בינה מלאכותית
טקסט חלופי הנלווה לאיורים במאמר זה נוצר על ידי פרונטירז בסיוע כלי בינה מלאכותית, ונעשו מאמצים על מנת להבטיח את דיוקו, כולל בדיקה על ידי כותבי המאמר כאשר הדבר התאפשר. אם ברצונכם לדווח על בעיה, אנו צרו איתנו קשר.
מקורות
[1] ↑ Zucca, P., Rossmann, M. C., Dodic, M., Ramma, Y., et al. 2021. What do adolescents know about one-health and zoonotic risks? A school-based survey in Italy, Austria, Germany, Slovenia, Mauritius and Japan. Front. Planet Health. 9:658876. doi: 10.3389/fpubh.2021.658876
[2] ↑ Zucca, P. 2020. The Zoonosecene: the new geological epoch of intensive breeding, of wildlife trade, of antibiotic resistance and of pandemic diseases, following the anthropocene. Platinum. 11:114. doi: 10.13140/RG.2.2.16949.50408/1
[3] ↑ Friend, M. 2006. Disease Emergence and Resurgence: The Wildlife-Human Connection. Vol. 1285. Reston, VA: US Department of the Interior, US Geological Survey. doi: 10.3133/cir1285
[4] ↑ de Kruif P. 1926. Microbe Hunter. New York, NY: Harcourt Brace.