האם אי פעם הבחנתם בכך שכשאתם צופים בתוכניות הטלוויזיה האהובות עליכם, הקטעים מלאֵי הָרֶגֶשׁ לוכדים את תשומת הלב יותר מאלה שאין בהם תוכן רגשי? אתם עשויים להרגיש שקועים לחלוטין בקטעים המְּרגשים, ללא יכולֶת להפנוֹת את הַקֶּשֶׁב לשום דבר אחר. התרחשויות בעלות מִטען רגשי, שלילי וחיובי כאחד – כמו סְצֶנוֹת מפחידות, או כאלה שקורה בהן משהו נפלא – נוטות למשוך את תשומת הלב. ביכולתנו לתאר את מאפייני החוויות הללו באמצעות שני רכיבים שונים: הָרְכִיב הראשון כולל את לכידַת תשומת הלב מלכתחילה. זה יכול לקרות למשל כשרק עוברים ליד הטלוויזיה, וּסְצֶנָה מרגשת צָדָה את העין מהר הרבה יותר מאשר סְצֶנָה משעממת. מעַניין לציין שזה יכול לקרות כשצופים ישירות בטלוויזיה, אך גם כאשר שולחים רק מבט חטוף לכיוונה, מזווית העין. הָרכיב השני של התרחשויות טעונות רגשית קשור בכך שקשה להתנתק מהן, אפילו אם יש דברים חשובים יותר לעשות. שני המאפיינים הללו פועלים בשילוב כדי ללכוד את תשומת הלב ולהמשיך לרתֵּק אתכם לסיטואציה.

יש לנו תחושה ש...

בכניסה לְחדר, מַרְבִּית האנשים בדרך כלל יכולים להעריך במהירוּת אם הנוכחים בַּמקום עצובים, שמחים, או שבדיוק סיימו ויכוח סוער. זה כמעט כאילו ביכולתנו ’לחוּּש’ את הָרְגשות שהאחרים בחדר חוֹוים. תחושה זו מכונה המהות הרגשית של ההתרחשות, ומרביתנו ניחנו ביכולֶת להבחין בה בהתרחשויות שונות. אנשים מסוימים כה טובים בכך, שהם מסוגלים להבין את המהות הרגשית במבט אחד [1]! חִשבו על כך כמו על מצלמת טמפרטורת-רגשות פנימית. כזו שמזהה במהירוּת בסביבתכם ’נקודות גישה’ רגשיוֹת, שליליוֹת וחיוביוֹת. בדומה למצלמה שעוקבת אחר חום, מצלמַת הטמפרטורה הרגשית הפנימית שבכל אחד ואחת מכם מַקְנָה לכם מושג כללי לגבי התחושות האפשריות של האנשים סביבכם.

כמובן שמצלמות חום אמיתיות מציגות מִנְעָד של טמפרטורות, מחם ועד קר, אך כיוון שהתרחשויות הן מורכבות, כדי לתאר בדיוק את המהות הרגשית של התרחשות מסוימת נדרשים שני מַדָּדִים נפרדים. הַמַּדד הראשון הוא עד כמה ההתרחשות נעימה לדעתכם – זו העֶרְכִּיּוּת של הָרֶגֶשׁ. המַּדד השני הוא עד כמה הרֶגש רב-עוצמה – זו רמת העוֹררוּת של הרֶגש. המדדים הללו נפרדים זה מזה, לכן בדימוי המצלמות, זה כאילו ישנוֹ צורך בזוג מצלמות חום בִּמקום באחת. כדי להבין זאת טוב יותר, הַביטו באיור 1, שבו מוצגות כמה תמונות מסודרות לאורך שְׁנֵי מדדי הרֶגש.

אי אפשר שלא להסתכל על זה...

ודאי הבחנתם בכך שבדיוק כמו ההתרחשויות המעוררות רגש, גם עֲצָמִים מסוימים נוטים לצוּד את עיניכם. לפעמים אלו דברים נעימים, כמו החבר הפרוותי הטוב ביותר שלכם, ולפעמים דברים בלתי נעימים, כמו עכביש גדול ושׂעיר שבדיוק הבחנתם בו בחדר... זה עשוי לפעול גם להפך, אם אתם מְפַחדים מכלבים, אך מחבבים מאוד עכבישים גדולים ושעירים! בכל מקרה, קשה להסיט את תשומת הלב מהעצמים הללו. המוח האנושי ’לוכד’ את הרגשות שהדברים הללו מעוררים, אפילו כשאותם דברים מתמזגים בסביבתם – למשל, אם הכלבה שלכם יושבת על שמיכה בצבע דומה לפרוותהּ. למרות שההשפעה הרגשית וקני המידה של הערכיות והעוררות פותחו במקור לתיאור התרחשויות שלמות, אותם עקרונות חלים גם על חלקים קטנים יותר של ההתרחשות, כמו חפצים או חיות. חפצים בעלי מִטען רגשי לוכדים את תשומת הלב ומקבּעים אותה, בדיוק כפי שמגנטים מושכים מַסְמרים. לא משנֶּה עד כמה החדר הפרטי שלכם אינו מסודר, וכמה חפצים אקראיים מפוזרים בו, אם יש שָׁם חפץ בעל חשיבות רגשית עבורכם, כנראה שתאתרו אותו מייד. מחקרים קודמים הראו שביכולתכם לאתֵּר חפצים בעלי חשיבות רגשית באותה מהירות (ואפילו מהר יותר) משאתם יכולים לאתֵּר חפץ בצבע בוהק, כמו גרב בגווני נֵיאוֹן.

לדוגמה, באחד המחקרים [2], החוקרים יצרו אוסף של תמונות שליליות, חיוביות וניטרליות של פריטים שהיו בעלי בּוֹלְטוּת רגשית או חזותית – כלומר, הם נבדלו מהפריטים הסובבים אותם. למשתתפי המחקר ניתנה משימה פשוטה: היה עליהם להביט בתמונות, בשעה שתנועות העיניים שלהם תועדו על ידי מכשיר ייעודי למעקב אַחַר תנועות עיניים [3]. החוקרים גילו כי משתתפי המחקר התבוננו לעיתים תכופות יותר על דברים בולטים מבחינה רגשית (כמו כלב חמוד וישנוני), בהשוואה לדברים שבלטו פשוט כיוון שאינם "מתמזגים עם הסביבה". ממצא זה מצביע על כך שדברים בעלי מִטען רגשי (כמו הכלב), יכולים לבלוט מבחינתנו אפילו יותר מאשר חפצים בוהקים (כמו גרבי הנֵּאוֹן, איור 2)!

היכולת לקבוע במהירות את המהות הרגשית של התרחשות כלשהי, או המסוגלוּת לאתֵּר במהרה עצמים טעונים רגשית המצויים בסביבה, הן תהליכי הסתגלות אבוֹלוּציוֹניים. מיומנוּיוֹת אלה סייעו לאבותינו ולאימוֹתינו הקדמונים לשרוד בעבר – והן עשויות לסייע גם לכם! היכולת להבין במהירות איך אנשים סביבכם מרגישים, או לאתֵּר דברים נעימים או בלתי נעימים בסביבתכם היא טובה, כיוון שבאפשרותה לעזור לכם להחליט אם לגשת לדברים הללו או להימנע מהם. תהליכי ההסתגלות האבולוציוניים חשובים עבור כל היצורים החיים (לרבּות בני האדם), כיוון שהם מגבירים את ה’כְּשִׁירוּת’ שלנו כשאנו מתחרים עם עמיתינו. במובן האבולוציוני, ’כשירוּת’ משמעה לִחיות מספיק זמן כדי ללדת ילדים ולגדלם, כך שנוכל להעביר הלאה את הגֶּנִים שלנו. הדרך שבה המוח האנושי פועל, כמו גם דפוסי ההתנהגות שלנו, עוצבו על פני 15,000-10,000 שנים של אבולוציה, ותהליך זה משפיע על ההתנהגות האנושית עד היום!

מערכות ההתרעה הַמֻּבְנוֹת שלנו

ובכן, מה קורה במוח האנושי שמאפשר לבני האדם לעבֵּד מידע רגשי הרבה יותר מהר מאשר דברים אחרים? לעיתים קרובות העיבוד הרגשי מתרחש כה מהר שאפילו אינכם מוּדָעים לְמה שהמוח עושה. איך זה אפשרי? אחת התוצאות של תהליכי ההסתגלות האבולוציוניים היא שיש לנו מַעֲרָךְ של נתיבים עצביים, מהחושים (במקרה זה, מהעיניים), אל המוח, והנתיבים הללו מאפשרים לנו לעבֵּד מידע במהירות. זה מקנֶה לנו יכולת לפעול מתוך רֶפְלֶקְס, כלומר, באופן אוטומטי ובלתי רצוני, אפילו בלי לחשוב! היזכרוּ בפעם האחרונה שבה דרכתם בטעות על עֶצֶם חד, כמו צעצוע קטן, או לִבְנַת לֶגוֹ. כשזה קורה, אתם מזיזים את כף הרגל מייד, אפילו בלי לחשוב על כך. המוח מבחין בכאב רק אחרי שהזזתם את הרגל, מה שגורם לכם להסתכל סביב כדי לראות על מה דרכתם.

באופן דומה, במוח יש מֵעֵין ’מערכת התרעה’ שמְחַברת את התליל העליון של גזע המוח (אחראי על יצירת תנועות ראש-עין משולבות, ומכַוון התנהגות כלפי עצמים) לקליפת המוח הקדם-מצחית (משתתפת בתפקודים ’גבוהים’, כמו חשיבה וביצוע פעולות מוּדעוֹת ומכֻוונות, איור 3). זהו נתיב מהיר בהרבה מהנתיב ה’מסורתי’ (המשמש לעיבוד עצמים רגילים). נתיב זה כולל גם את קליפת המוח העורפית (occipital cortex) האחראית לייצוג העצבי של מידע חזותי. אזור המוח המכונה אָמִיגְדָלָה נחשב לאזור הראשי שבו נערכת בקרה ראשונית על הָעֵרֶךְ הרגשי של המידע המגיע מהחושים (למשל, "האם זה מפחיד?"). כאשר האמיגדלה מזהה משהו בעל חשיבות רגשית (למשל רעש חזק, כמו נביחת כלב), ביכולתה לאתחֵל במהירות פעולות דמויות-רפלקס, כמו הנחיית העיניים להסתכל בצורה ישירה יותר על העצם, כדי לאסוף מידע נוסף על אודותיו. האמיגדלה עושה זאת כל כך מהר שלעיתים קרובות אפילו אי אפשר להבחין שהדבר קרה! עם זה האמיגדלה גם ’מיידעת’ את גזע המוח ואת קליפת המוח הקדם-מצחית. האם הבחנתם פעם שכאשר משהו רגשי מתרחש – כמו כשאתם רואים בבית הספר את מי שאתם אוהבים! – התחושה היא כאילו הלב ’מחסיר פעימה’? ובכן, זו האמיגדלה, השולחת אותות לגזע המוח, אשר מסתנכרן עם מערכת העצבים ומעורר תגובות גופניות, כמו שינויים בדופק או בנשימה. כאשר יש לכם מספיק מידע לגבי העצם המעורר רגשות, קליפת המוח תופסת פיקוד ומחליטה אם הוא חשוב או לא ("זה כלב עצבני ומשוחרר!" לעומת "לא, זה רק כלב נרגש מאחורי גדר"), ומה יהיה הצעד הבא שלכם ("צריך להתרחק ממנו!" לעומת "לא צריך לעשות מזה עניין גדול, אפשר פשוט להתעלם").

סיכום

דברים מעוררי רגש עשויים ללכוד את תשומת הלב במהירות, אפילו כשיש סביבנו התרחשות רבה. הגוף מגיב לדברים הללו במהירות משום שבתהליך האבולוציה, גוף האדם והתגובות ההתנהגותיות של בני האנוש הותאמו לעזור לאבותינו ולאימותינו הקדמונים (ועכשיו לנו!) לשרוד. לאורך תהליך האבולוציה, המוח האנושי פיתח נתיבים עצביים מסוימים המשמשים ’מערכות התרעה’. כיום, אנו ניצבים לעיתים נדירות בפני איומים דומים לאלו שאבותינו ואימותינו הקדמונים ניצבו מולם. מתי למשל ראיתם בפעם האחרונה נמר בעל ניבֵי חֶרֶב? אולם זִכרו שהתגובות הללו עוד משמשות אותנו כדי לשמור על ביטחוננו, ולשים לב לדברים החשובים שסביבנו. אנו משתמשים בנתיבים העצביים העתיקים הללו גם במטרה לאמוֹד איומים מודרניים. מדענים עדיין חוקרים את הדרך שבה ניסיון החיים והחוויות שאנו צוברים מְעַצְּבִים את הנתיבים הללו כך שיהיו תגובתיים יותר לאיומים הנוכחיים של סביבתנו. זאת במטרה להבין טוב יותר איך נוצרים תהליכי למידה של פחדים, וכיצד תהליכים אלה מתבטלים. יש לכך השלכות חשובות מֵעֵבֶר להתחקוּת אַחַר פעילוּת המוח; כך נוכל להבין טוב יותר כיצד לטפל באתגרי בריאות נפשית – למשל כאשר מטופלים עם פוֹבְּיָה מסוימת מבקשים ’לבטל’ את תהליך הלמידה של הפחד שלהם.

מילון מונחים

המהות הרגשית (Emotional Gist): ↑ הבנַת הערכּיות (רְאו להלן במילון המונחים) הרגשית ורמת העוֹררוּת (רְאו להלן במילון המונחים) הרגשית של עצם או של תמונה, במבט אחד (בתוך עשירית השנייה או שתי עשיריות השנייה!).

עֶרְכִּיּוּת (Valence): ↑ מתייחסת לעד כמה האירוע, העצם או התמונה מושכים או דוחים. מדד זה מתאר עד כמה רגש הוא נעים – משלילי מאוד או בלתי נעים, ועד חיובי מאוד או נעים.

רמת העוֹררוּת (Arousal Level): ↑ מדד המתאר את עצימוּת הרגש המתעורר בעקבות התבוננות בתמונה או צפייה בהתרחשות כלשהי.

בּוֹלְטוּת (Salience): ↑ הדרך שבה עצם מובחן מהרקע שלו או מהדברים המקיפים אותו. ככל שניתן להבחין בעצם בצורה טובה יותר, כך הוא בולט יותר.

תהליך הסתגלות אבולוציוני (Evolutionarily Adaptive Process): ↑ תהליך שמסייע לאורגניזם לשרוד בסביבתו. היכולת לזהות במהירות דברים מזיקים היא תהליך הסתגלות, כיוון שהיא עוזרת להימנע מפגיעוֹת.

גזע המוח (Brainstem): ↑ החלק במוח שמחבר את חוט השדרה למוח הגדול. אחראי לשימור תפקודים חיוניים כמו נשימה, וויסות מחזור השינה.

קליפת המוח (Cortex): ↑ השכבה החיצונית של המוח. ממלאה תפקיד מרכזי בתהליכים קוגניטיביים שונים כמו שִׂימַת לב, זיכרון ושפה.

אָמִיגְדָלָה (Amygdala): ↑ מבנה בעומק המוח שצורתו מזכירה צורת שקד (או גרעין). האמיגדלה ממלאה תפקיד חיוני בעיבוד מושאים רגשיים, ובאתחול תגובות רגשיות.

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כל המחקר נערך בהעדר כי קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.

הצהרת כלי בינה מלאכותית

טקסט חלופי הנלווה לאיורים במאמר זה נוצר על ידי פרונטירז בסיוע כלי בינה מלאכותית, ונעשו מאמצים על מנת להבטיח את דיוקו, כולל בדיקה על ידי כותבי המאמר כאשר הדבר התאפשר. אם ברצונכם לדווח על בעיה, אנו צרו איתנו קשר.