תַקצִיר
כשהוריכם אוספים אתכם מבית הספר, כיצד אתם יודעים איזו מכונית שלהם? אתם כנראה 'פשוט יודעים', אפילו בלי לעשות מאמץ וּלְשַׁנֵּן את יצרנית הרכב, סוג הרכב או צבעוֹ. אף על פי שלעיתים קרובות אנו חושבים על זיכרון במונחים של למידה מְכֻוֶּנֶת למבחנים, זיכרונות רבים נוצרים במקרה, בלי שננסה ללמוד משהו באופן מכוון. אולם, עד כמה הזיכרונות המקריים האלה מפורטים? האם פיסות מידע נותרות, אפילו אם אנו מרגישים כאילו שכחנו אותן? כדי לחקור את השאלות האלה, ערכנו ניסוי שבו משתתפים סרקו תמונות וחיפשו בהן אובייקטים מסוימים. מאוחר יותר, וללא התראה, ביקשנו מהמשתתפים לבחור תמונות שאותן ראו קודם לכן, מתוך קבוצה של אובייקטים דומים. גילינו כי גם כאשר בחירותיהם של המשתתפים היו שגויות, לעיתים קרובות הם בחרו בתמונות שנראו דומות מאוד לתמונה שראו קודם לכן. 'טעויות' אלה אינן משקפות שִׁכְחָה מוחלטת, אלא נהפוך הוא – מעידות כיצד אנשים זוכרים יותר ממה שהם חושבים שמצוי בזיכרונם!
האם אנו יכולים לזכור דברים 'בטעות'?
העולם החזותי שלנו ענקי: אלפי שילובים של צורות וצבעים מרכיבים את כל המראות המובחנים והאובייקטים שאנו רואים מִדֵּי יום. במהלך הפסקת פרסומות בעת צפייה בטלוויזיה, למשל, קרוב לוודאי שלא אכפת לכם מהתמונות המוצגות בפרסומות: אתם רואים אותן, אבל לא ממש שמים לב אליהן. עדיין, יכולתכם לזכור תמונות מסוימות טובה הרבה יותר ממה שאתם עשויים לחשוב. לדוגמה, מחקרים הראו כי אנשים יכולים ללמוד ולזהוֹת קרוב ל-10,000 תמונות שונות, אפילו אם הם צופים בכל אחת מהן במשך כמה שניות בלבד! [1]. מה שמפתיע אף יותר הוא כי רבּים מהזיכרונות החזותיים האלה הם זיכרונות מקריים, כלומר נוצרים כמעט בטעות, בלי שאנשים אפילו מנסים לזכור את מה שהם ראו.
בדרך כלל אנו חושבים על למידה ועל זיכרון כּמְכֻוָּנִים (שנעשים בכוונה), כמו ישיבה בכיתה תוך ניסיון לשים לב כדי שנוכל לזכור הכול מאוחר יותר, במהלך המבחן. זיכרונות מסוימים, במיוחד עיבוד מידע שקשור בבית הספר, נוצרים באופן הזה, ואנו מְשַׁמְּרִים את הַיֶּדַע תוך שאנו שוכחים בהדרגה את פרטי הזמן והמקום שבהם למדנו אותו לראשונה. לדוגמה, ככל הנראה אינכם זוכרים הרבה על אודות המקום או היום שבהם למדתם בפעם הראשונה את האלפבית. אך רבים מהזיכרונות החזותיים שלנו, כמו למשל אלה של מקומות ושל האובייקטים שבתוכם, למעשה נוצרו במקרה. אף על פי שאיננו מנסים לזכור את הדברים האלה, אנו יכולים לְשַׁמֵּר כמות מַרשימה של פרטים. לדוגמה, דַּמְיְנוּ שאתם נמצאים בחדר האוכל ומחפשים את חברתכם, לילי, ששומרת לכם מקום. בזמן שאתם סורקים את החדר, אתם רואים אנשים יושבים בשולחנות שונים ולובשים בגדים במגוון צבעים, בהם גֶ'ף, שלובש זָ'קֶט חוּם. בסופו של דבר אתם מוצאים את לילי, אוכלים ארוחת צוהריים, והולכים חזרה לכיוון הכיתה. אם מאוחר יותר באותו היום ג'ף אומר לכם שאיבד את הז'קט שלו, האם תהיו מסוגלים לעזור לו למצוא אותו בקופסה העמוסה של האבדוֹת וּמציאוֹת? בדוגמה הזו, לא הבחנתם מקרוב בג'ף (חיפשתם את לילי), וקרוב לוודאי שראיתם את הז'קט שלו רק במשך כמה שניות. למרות זאת, מחקרים מלמדים על כך שתזהו נכון את הז'קט של ג'ף ב-8 מתוך 10 ניסיונות [2]. מחקרים מסוימים אפילו הראו כי אתם לומדים וזוכרים מידע חזותי טוב באותה מידה, בין אם אתם מנסים לעשות זאת ובין אם לא! [3].
'טעויות' זיכרון מספקות מידע רב
אף על פי שמחקרים רבים מצביעים על כך שביכולתכם ללמוד מידע חזותי רב בלי לנסות לעשות זאת [2–4], מה היה קורה לוּ בקופסת האבדות ומציאוֹת היו כמה ז'קטים נוספים בצבע חוּם? האם זיכרונות מקריים מפורטים מספיק כדי שתוכלו למצוא את הז'קט של ג'ף? הַעֲרָכַת האיכות של זיכרונות אינה קלה. כאשר חוקרים 'מודדים' זיכרון, הם בדרך כלל מתמקדים ביכולתו של הנבדק לבחור את התשובה הנכונה היחידה במבחן זיכרון. אם שלושה מהז'קטים בקופסת האבדות ומציאוֹת הם בצבעים חוּם, צהוב וכחול, זיהוי הז'קט החום של ג'ף הוא פשוט. אך אם ישנם הרבה ז'קטים אבודים וכמה מהם חוּמים, אתם עשויים להביא לג'ף ז'קט חוּם שאינו שלו. אף על פי שזו טעות, עדיין זכרתם מספיק טוב כדי לבחור ז'קט דומה.
כעת, דַּמְיְנוּ שישנם 16 ז'קטים, וכולם חוּמים! ככל שהאפשרויות השונות נעשות דומות יותר ויותר, זיהוי הבחירה הנכונה נהיה קשה יותר, וטעויות זיכרון נעשות שכיחוֹת יותר. בניגוד לדעה הרווחת, טעויות אלה אינן מעידות על כך שאינכם זוכרים את האובייקט שאתם מנסים לזכור. לוּלֵא הייתם זוכרים, הייתם מביאים לג'ף ז'קט כחול או חוּם באותה הסבירוּת, כאילו ביצעתם ניחוש אקראי. במקום זאת, בחירה מוטעית של ז'קט חוּם דומֶה מצביעה על כך שאתם כן זוכרים באופן די מפורט את הז'קט של ג'ף, אפילו אם הזיכרון הזה אינו 'מושלם'.
ניסוי הזיכרון המקרי שלנו
במטרה למדוד עד כמה טוב אנו זוכרים אובייקטים במקרה, ערכנו ניסוי שבו המשתתפים סקרו תמונות. מתכונת הניסוי דומה לספר איפה אֶפִי?® (במקור באנגלית Where's Waldo?®), שבו הקוראים נדרשים לְאַתֵּר את דמותו של אפי על מאפייניה מבין איורי מאות דמויות קטנטנות דומות. ההבדל הוא שבניסוי שלנו המשתתפים היו צריכים למצוא במהירוּת תמונות של אובייקטים מסוימים מבּין תמונות של אובייקטים אחרים. לדוגמה, באיזו מהירות אתם סבורים שהייתם מצליחים למצוא תמונות 'מטרה' באיור 1?
- איור 1 - מטלת חיפוש חזותי.
- במטלה זו המשתתפים חיפשו בין אחת לארבע מטרות פוטנציאליות בכל ניסיון; בלי לדעת אלה, או כמה תמונות של מטרות יופיעו בתצוגה. בניסוי המקורי, השתמשנו בתמונות צבעוניות של אובייקטים מחיי היומיום במקום באיורי הקליפ ארט.
למשתתפי הניסוי ניתנו שלוש שניות להשתמש בעכבר מחשב וללחוץ על תמונת המטרה במהירות המרבית האפשרית. כלומר, הם היו צריכים למצוא את תמונת המטרה מהר, ולנסות להתעלם מתמונות 'מסיחוֹת' אחרות. המשתתפים חיפשו תמונות מטרה שונות בין המקבצים החדשים של תמונות מסיחות שוב ושוב – 200 פעמים! אחרי כל 200 החיפושים, הפתענו אותם עם מבחן זיכרון לגבי התמונות המסיחות שהם ניסו להתעלם מהן קודם לכן. למשל, בלי להסתכל אחורה, איזה תיק גב באיור 2 הופיע באיור 1?
- איור 2 - למשתתפים בניסוי ניתן מבחן זיכרון פתאומי בסיום הניסוי שהוסבר באיור 1.
- בדוגמה זו, משתתפים ראו אחד מתיקי הגב האלה בתור מסיח במהלך מטלת החיפוש החזותי שבאיור 1. במבחן הזיכרון, הם היו צריכים לבחור איזה מבּין ארבעת התיקים הדומים הללו הם ראו במטלה הקודמת. כמו במטלת החיפוש החזותי, בניסוי המקורי שערכנו שימשו תמונות צבעוניות של אובייקטים מחיי היומיום.
אם בחרתם ב'd', צדקתם! בממוצע, המשתתפים בניסוי שלנו בחרו את התשובה הנכונה ביותר מ-%60 מהפעמים (בערך 90 מתוך 150 ניסיונות). אולי זה לא נשמע לכם הרבה, אך לוּ אנשים היו מנחשים על ידי עצימת עיניים ובחירה אקראית, הם היו צודקים רק ב-%25 מהפעמים (בערך 38 מתוך 150 ניסיונות). זִכְרוּ, זהו זיכרון מקרי: בסריקותיהם, אנשים ניסו להתעלם, לא לזכור, את התמונות האלה.
עד כמה זיכרון מקרי הוא מדויק?
אומנם מצאנו כי אנשים זוכרים באופן מקרי יותר מ-%60 מהאובייקטים המוצגים בפניהם, אך אין זה אומר כמה טוב הם זוכרים אותם. כדי לענות על השאלה הזו, בָּחַנּוּ את הטעויות שאנשים עשו. אם תסתכלו שוב באיור 2, ככל הנראה תבחינו כי אפשרות 'c' אינה נראית כלל כמו התשובה הנכונה. מצד אחר אפשרות 'b' נראית דומה מאוד לתיק הגב הנכון, ואפשרות 'a' היא איפשהו באמצע. זהו סוג המבחן רב-הברירה שאנשים בניסוי שלנו ביצעו – הם נדרשו לבחור את האובייקט הנכון מבּין אחרים שהיו 'דומים מאוד', 'די דומים' ו'לא דומים' לתשובה הנכונה.
אף על פי שהרעיון של דמיון הוא אינטואיטיבי, השתמשנו במפות דמיון כדי למדוד בצורה מדעית עד כמה התמונות נראו (או לא נראו) דומות [5]. ניתן ליצור מפות דמיון על ידי כך שמבקשים מאנשים לארגן תמונות לפי מידת הדמיון שהם חושבים שקיימת ביניהן (איור 3A). מפות דמיון מֻנָּחוֹת קרוב זו לזו, וככל שהתמונות נעשות שונות יותר ויותר, הן ממוקמות רחוק יותר זו מזו. כאשר אנשים רבים מבצעים את המטלה הזו, חוקרים יכולים לקבל מפות דמיון אמינוֹת עבור מגוון קטגוריות של אובייקטים.
- איור 3 - מפות דמיון למול ממצאי הניסוי.
- (A) דוגמה למפות דמיון עבור תמונות של תיקי גב. התמונות שדומות זו לזו מקובצות קרוב יחד. תמונות שאינן דומות זו לזו ממוקמות רחוק יותר זו מזו. החיצים האדומים מדגישים את ה'מרחק' בין תיקי הגב באיור 2, כאשר חיצים קצרים יותר מבטאים דמיון רב יותר. (B) בניסוי שלנו, היה סיכוי גדול יותר שמשתתפים יבחרו תיק גב לא נכון שדומה מאוד לתיק האמיתי שצולם. הקו המקווקו האדום משקף את הסבירוּת הזהה של בחירה אקראית בכל אחת משלוש הבחירות השגויות (כ-%33). טור אנכי: Choice of incorrect picture = בחירה של תמונה שגויה טור אופקי, כותרות העמודות משמאל לימין: דומה מאוד; דומה במידה בינונית; לא דומה.
באמצעות מפות דמיון, מצאנו כי בחירה 'דומה מאוד' (אך שגויה) נבחרה לעיתים קרובות יותר מאשר הבחירות 'די דומה' ו'לא דומה' (איור 3B). זה לא היה ניחוש אקראי! לוּ אנשים היו מנחשים באופן אקראי, הם היו בוחרים בכל אובייקט באותה הסבירוּת. במקום זאת, הם בחרו באובייקט ה'דומה מאוד' לעיתים קרובות, ובאובייקט ה'לא דומה' לעיתים רחוקות. זה כמו להביא לג'ף את הז'קט החום הלא נכון, במקום להביא לו את הז'קט הכחול הלא נכון. שני הז'קטים הם 'שגויים', אולם אחד פחות שגוי מהאחר. זה ממחיש דבר חשוב, לפיו פריטים חזותיים אינם נשכחים לגמרי: חלק מסוים מהזיכרון ממשיך, אפילו אם אנו עונים תשובה שגויה.
אף על פי שדוגמת החיפוש המוצגת באיור 1 היא די קלה, הגדלנו את הקושי בהיבטים מסוימים של הניסוי שלנו. לדוגמה, לעיתים המשתתפים חיפשו רק דבר אחד (כמו ז'קט). בפעמים אחרות, הם התבקשו לחפש שלושה דברים (כמו ז'קט, כלב וטיל) באותו הזמן, אולם רק אחד מהדברים האלה עשוי היה להופיע, ולכן המשתתפים אף פעם לא ידעו לְמָה לְצַפּוֹת. כאשר המטלה נעשתה מאתגרת יותר כמו זו, לאנשים היה זיכרון טוב יותר של התמונות המסיחוֹת! אנו סבורים שזה קורה כיוון שאנשים צריכים לשים לב יותר לתמונות כשהם פחות בטוחים מה הם עשויים (או עשויים שלא) למצוא.
מסקנות
הניסוי שלנו מדגים כי זיכרונות של תמונה, לרבּות זיכרונות שנוצרים במקרה, הם די מפורטים, אפילו כשאיננו יכולים לזכור בצורה מושלמת את מה שראינו. זיכרון מושלם הוא למעשה נדיר למדי, במיוחד אם איננו שמים לב ומתאמצים ללמוד! אך העובדה שיש לנו זיכרונות פחות ממושלמים אינה מעידה על כך ששכחנו לגמרי. במקום זאת, ביכולתנו לשכוח חלק מההיבטים של תמונה תוך זכירה של היבטים אחרים, מה שמלמד כי הזיכרון נמצא איפשהו במוחותינו. חלק מהחוקרים חושבים שאנו מאחסנים פיסות מידע אינדיבידואליות או מאפיינים בזיכרון, ואז מאוחר יותר 'נזכרים' על ידי הַרְכָּבַת כל התמונה שוב יחד. אכן, כשאנו מנסים לזכור תמונה, אותו האזור בקליפת המוח הראייתית נעשה פעיל כאילו שאנו באמת רואים את התמונה!
ברמה המעשית, המחקר הזה עשוי לסייע לכם בבית הספר. אף על פי שאתם תמיד צריכים ללמוד כדי ליצור זיכרונות מכוונים של השיעורים שאתם לומדים, הזיכרון המקרי שלכם עשוי לסייע לכם במקרים שבהם ייתכן ששכחתם חלק מהמידע שלמדתם במכוון. אנו יוצרים זיכרונות מקריים כל הזמן, ולא רק עבור חומר חזותי. אם כן, אם אתם נבחנים ואינכם בטוחים בתשובה הנכונה, לכו עם תחושת הבטן שלכם! מַרְבִּית הסיכויים הם שיש לכם זיכרון מקרי של התשובה הנכונה, לכן אפילו אם תבחרו לא נכון, תשובתכם עשויה להיות דומה מספיק לתשובה הנכונה, כך שהמורים שלכם ייתנו לכם ניקוד חלקי עליה!
תניית פטור
כל הדעות, הממצאים והמסקנות המובאים במאמר זה הם של המחבּרים, ואינם מבטאים בהכרח את ההשקפות של הקרן הלאומית למדע.
מילון מונחים
זיכרון מקרי (Incidental Memory): ↑ מידע שנלמד 'בטעות', בלי לנסות לזכור את מה שמולכם.
ניחוש אקראי (Random Guessing): ↑ סבירוּת זהה של בחירה בכל אחת מהאפשרויות הזמינוֹת. בהטלת מטבּע, לדוגמה, סיכוייכם לבחור באופן אקראי כל אחת משתי התוצאות האפשריות היא 50% (1 מתוך 2).
מפת דמיון (Similarity Map): ↑ ייצוג חזותי של עד כמה פריטים שונים נראים דומה בעיני אנשים. ככל שפריטים קרובים יותר זה לזה במפה, כך אנשים חושבים שהם דומים יותר.
הצהרת ניגוד אינטרסים
המחברים מצהירים כל המחקר נערך בהעדר כי קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.
מאמר המקור
↑Guevara Pinto, J. D., Papesh, M. H., and Hout, M. C. (2021). The detail is in the difficulty: challenging search facilitates rich incidental object encoding. Mem. Cogn. 48, 1214–1233. doi: 10.3758/s13421-020-01051-3
מקורות
[1] ↑ Standing, L. 1973. Learning 10,000 pictures. Q. J. Exp. Psychol. 25:207–22.
[2] ↑ Hout, M. C., and Goldinger, S. D. 2012. Incidental learning speeds visual search by lowering response thresholds, not by improving efficiency: Evidence from eye movements. J. Exp. Psychol. Hum. Percept. Perform. 38:90–112. doi: 10.1037/a0023894
[3] ↑ Castelhano, M. S., and Henderson, J. M. 2005. Incidental visual memory for objects in scenes. Vis. Cogn. 12, 1017–40. doi: 10.1080/13506280444000634
[4] ↑ Williams, C. C. 2010. Incidental and intentional visual memory: what memories are and are not affected by encoding task? Vis. Cogn. 18:1348–67. doi: 10.1080/13506285.2010.486280
[5] ↑ Hout, M. C., Goldinger, S. D., and Brady, K. J. 2014. MM-MDS: a multidimensional scaling database with similarity ratings for 240 object categories from the massive memory picture database. PLoS ONE. 9:e112644. doi: 10.1371/journal.pone.0112644