תַקצִיר
מהי מוזיקה ומדוע אנשים חושבים שהיא חשובה ללמידה? צלילים מוזיקליים ממלאים את חיינו: ממוזיקה שאתם חולקים ברשת ועד לשירים שמתנגנים בחנויות ובמסעדות, לעיתים נדירות אנו נמצאים רחוק ממוזיקה. נגינת מוזיקה מספקת למוח “אימון” רב-חושי שיכול לחזק את הזיכרון, לסייע לנו לשים לב ואולי אפילו לשפר את יכולת הקריאה. במאמר הזה נדגיש כיצד תפקודים מוחיים שונים כולל שמיעה, ראייה, תנועה ומוּדעוּת חברתית, מושפעים מאימון מוזיקלי. אינכם צריכים להיות מוצרט כדי לקבל את התועלת המוחית מנגינת מוזיקה, מאחר שמוזיקה היא כל כך נגישׁה, והיא יותר מאשר רק שירים. בכל פעם שאתם מְתַקְשְׁרִים ללא מילים (האופן שבו אתם אומרים משהו, במקום התוכן של מה שאתם אומרים) אתם לוקחים חלק בהתנהגות מוזיקלית. במאמר הזה, נסקור את המחקר על למידה ומוזיקה כדי לסייע לנו להבין מדוע מוזיקה מעודדת התפתחות מוחית, וכיצד מוזיקה יכולה להיות חלק מרכזי בחיינו, בתוך הכיתה ומחוץ לה.
הקשיבו למלודיה
מהי מוזיקה, ומדוע אנשים חושבים שהיא חשובה עבור למידה? בעוד שאנשים בכל תרבות ברחבי העולם מייצרים משהו שניתן לכנות מוזיקה, מעטים מהם נותנים לו שם או חושבים עליו כמשהו נפרד מפעילויות אחרות, כמו למשל ריקוד וסיפור סיפורים [1]. בשל כך, אנו יכולים רק להגדיר מוזיקה באופן כללי, כצורת תקשורת באמצעות צלילים. אולם שלא כמו דיבור, מוזיקה בדרך כלל לא נחשבת לסמנטית. משמעות הדבר היא שמוזיקה לא משתמשת במילים כדי להסביר דברים. חשבו על כמה זה היה קשה לומר משהו פשוט כמו “הנעל השמאלית שלך לא קשורה” באמצעות מלודיה ומקצב בלבד. באותו הזמן, מוזיקה יכולה להעביר רגשות עמוקים שהיה קשה לתאר במילים. נוסף על כך שמוזיקה היא צורה של אומנות, כל צורת תקשורת היא מוזיקלית במידה כלשהי, ואפשר לומר שיש לה מוזיקליוּת. חשבו על דרכים שונות שבהן אתם עשויים לומר “האה”. כל אחת מהדרכים האלה מְתַקְשֶׁרֶת משהו שונה. זוהי מוזיקליות. זו לא הופעה מוזיקלית, אלא היבט מוזיקלי של תקשורת. בעוד שלא כולם מתמחים בנגינה על כינור, כולם כן מתמחים בסגנון התקשורת הפרטי שלהם.
בהתחלה, חלק מהמדענים חשבו שהמוח יכול להרוויח פשוט מהקשבה למוזיקה. הם הראו שתוצאותיהם של אנשים במבחני IQ השתפרו כשהם הקשיבו למוזיקה קלאסית של מוצרט [2]. זה הוביל אנשים להאמין שהקשבה למוזיקה הופכת אותנו חכמים יותר. אולם זו הייתה הפשטת יתר והצהרת יתר של התוצאות. מחקרים עוקבים הראו שהקשבה למוזיקה לא גורמת לכם להיות חכמים יותר, אלא מעלה את מידת ההנאה שלכם ומפחיתה את תחושת הסטרס, מה שלעיתים מוביל לריכוז טוב יותר ותוצאות משופרות במבחן. משמעות הדבר היא, שבעוד שהמוזיקה בבית או בכיתה שלכם לא תשפר אוטומטית את ביצועיכם, היא יכולה להיות שימושית כדי לסייע לכם להתמקד במטלה חדשה או במצבים שבהם תשומת לב מוגברת או סטרס מופחת הם הכרחיים. יתרה מזו הקשבה למוזיקה בלבד עשויה להשפיע באופן שונה, או אולי קטן יותר, ביחס לנגינת מוזיקה. זה דומה לאופן שבו עשיית ספורט תשפר את המצב הפיזי שלכם יותר מאשר צפייה בספורט. לכן, הכוח הממקד של המוזיקה יכול להיות מוגבר על ידי נגינה פעילה.
מוזיקה עבור כוח המוח
ממש כמו השרירים שלכם, המוח שלכם נעשה חזק יותר ככל שאתם מאמנים אותו יותר. התהליך של שינוי המוח דרך החוויות שלנו נקרא פלסטיוּת עצבית, מאחר שהמוח מעוצב בקלות, כמו פלסטיק. מדענים מודדים פלסטיות עצבית באמצעות שיטות דימות מוח מיוחדות כמו דימות תהודה מגנטית (MRI) או אלקטרואנצפלוגרפיה (EEG), במטרה למצוא כיצד בדיוק נגינת מוזיקה משנה את האופן שבו המוחות שלנו פועלים. מחקרים עם המכשירים האלה, כמו גם חקירת מוחותיהם של אנשים שנפטרו, מראים שאזורים אודיטוריים (שמיעה), ויזואליים (ראייה) ומוטוריים (תנועה) במוח מתמחים, או מפותחים, במוזיקאים מומחים [3]. ההתמחות כוללת לא רק גודל מוגדל של כל אזור במוח, אלא גם את האופן שבו כל אזור מתפקד. המדע אומר לנו שמוזיקה היא כל כך הרבה יותר מאשר רק מקור לבידור; היא חלק חשוב מהחיים ומהלמידה שלנו. הנה כמה דברים חשובים שקורים במוח כשאנו מנגנים מוזיקה (עבור סקירת הנושא, ראו את המאמר של Zatorre ([4].
אודיטורי: המערכת האודיטורית מעבדת צלילים באופן יעיל יותר אחרי אימון מוזיקלי. אנשים יכולים לאתר הבדלים קטנים יותר בתדר (מספר גלי הצליל בשנייה), מה שגורם גם לדיבור וגם למוזיקה להיות קלים יותר לשמיעה [5].
מוטורי: אזורים במוח ששולטים על שרירים ועל איברי גוף שקשורים לכלי נגינה (כמו למשל האצבעות, הפה וכדומה), גדלים בגודלם. תאי עצב רבים יותר במוח מוקדשים לעידון תנועת שרירים באזורים האלה.
קריאה: מחקרים מראים שיכולת מוזיקלית טובה יותר קשורה לתוצאות קריאה טובות יותר, מה שמציע קישור בין טיב השמיעה של דיבור וטיב מיפוי צלילי ואותיות הדיבור.
מודעות חברתית-רגשית: נגינת מוזיקה יחד יכולה להגביר מודעות חברתית-רגשית, שהיא היכולת לזהוֹת רגשות, לנהל ולבטא אותם באופן בונה. דוגמה טובה היא שילדים צעירים צפויים לתקשר באופן חיובי עם אנשים שהם מנגנים איתם מוזיקה.
יצירת החיבור המוזיקלי
כיצד מוזיקה יכולה לשנות כל דבר חוץ ממה שאתם שומעים? הסיבה שמוזיקה יכולה להגיע לכל כך הרבה אזורים במוח היא שמערכת השמיעה מחוברת מאוד לאזורים חושיים אחרים [6] (איור 1). חשבו על ימי בית הספר המוקדמים שלכם, וככל הנראה תיזכרו ששרתם שירים. הרבה מאיתנו עדיין שרים שירי אלפבית כשאנו מנסים להיזכר במיקום של אות מסוימת. אם אינכם מאמינים לנו, איזו אות ממוקמת ארבע אותיות אחרי “מ”? כעת אמרו לנו שלא שמעתם את שיר האלפבית בראשכם בזמן שחיפשתם את התשובה! שירים, עם מלודיות חזרתיות ומקצבים, מסייעים לנו לזכור רשימות, סיפורים ואפילו תהליכים.
- איור 1 - אזורים חושיים אחרים במוח מספרים קלט לאזור האודיטורי (שמיעתי, בכחול).
- אזורים רב-חושיים, כמו למשל קליפת המוח הקדם-מצחית (pre-frontal cortex; קוגניציה); קליפת המוח התנועתית (motor cortex; תנועה) וקליפת המוח השמיעתית המורכבת (auditory cortex) מוצגים באפור ומכילים תיבות קטנות צבועות כדי להראות את החושים שהם מתקשרים איתם. חיבורים חזקים מ- ואל- האזורים האודיטוריים והוויזואליים נחשבים כבישים מהירים דו-כיווניים מאחר שמידע חושי משותף בין אזורים במוח בשני הכיוונים (קווים כתומים מקווקוים). באופן דומה, אזורים סומטוסנסוריים (מגע) מוצגים בירוק, וגם להם יש קשרים דו-כיווניים שחולקים מידע. האיור נלקח מ-Musacchia and Schoreder [6].
איור 1 מראה תבנית קשרים בין האזור האודיטורי הראשי במוח לבין אזורים אחרים של חישה ותפיסה. כאשר אנו לומדים לנגן מוזיקה, החושים שלנו מְתַקְשְׁרִים באופן פעיל, כולל ראייה, מגע, שמיעה, שיווי משקל, תנועה ופרופריוספציה (מוּדעוּת גופנית). ישנם שני דברים שגורמים למוזיקה להיות די ייחודית בתהליך הזה. ראשית, כשאתם מנגנים מוזיקה אתם משתמשים בכל החושים שלכם. לדוגמה, אתם מרגישים את הכלי שבידיים שלכם, שומעים צלילים שאתם מנגנים ורואים תווים על הדף. מאחר שכל סוג של מידע חושי אחר מגיע למוח שלכם בזמנים שונים, מוחכם צריך לעבוד כדי לסנכרן את כל המידע הזה. שנית, כאשר מנגנים מוזיקה, דברים מתרחשים במהירויות ובפרקי זמן שונים וצריכים להסתדר יחד בדיוק רב. לדוגמה, גיטריסטים צריכים לדעת היכן הם נמצאים ביחס לביט, במקצב, במלודיה, בשיר ובקונצרט, בעודם מתאמים בדיוק בין כל הדברים האלה. בעוד שהבנתנו לגבי האופן שבו המוח עוקב אחרי כל הדברים האלה עדיין לא מלאה, סביר שישנם מנגנונים שונים לספירת זמן (“שעונים”) עבור פרקי זמן שונים (מהירויות). חלק מהמחקר שלנו מבוסס על הרעיון שסנכרון בין “שעוני” המוח האלה יכול לסייע לנו לנתח שטפי צליל אחרים, כמו דיבור.
חיים שלמים של מוזיקה
מוזיקה היא גם דרך שבה אנו מבטאים את הזהויות שלנו: המוזיקה שאנו מנגנים, או אפילו מקשיבים לה יכולה להיות דרך לספר לעולם, לעמיתינו, להורינו ולחברינו משהו על מי שאנחנו. בתרבויות שלא משתמשות בכתיבה, זמרים לעיתים קרובות מחזיקים תפקיד חשוב בחברה, מאחר שהם משננים דברים חשובים כמו היסטוריה וקשרים משפחתיים. בעוד שביטוי מוזיקלי של זהות הוא חיובי בדרך כלל, היו זמנים שבהם קבוצת אנשים אחת מצאה את המוזיקה של קבוצה אחרת כמאיימת, או אפילו מסוכנת [7]. לדוגמה, בשנות ה-1980 המאוחרות, אומני מוזיקת ראפ נאסרו עבור הופעות שהרשויות חשבו שהן עוינות ובלתי מכבדות.
בעוד שאתם עשויים לחשוב ששירת שיר או נגינה על כלי היא פעילות מיוחדת שאתם עושים רק בזמנים מסוימים, אתם צריכים גם להבחין בכך שמוזיקה וצלילים מוזיקליים ממלאים את חיינו. מוזיקה מנוגנת ברמקולים ולעיתים מנוגנת באופן חי, ואנו יכולים לשמוע מוזיקה במרבית המקומות הציבוריים כמו אוטובוסים, מעליות ומסעדות. רבים מאיתנו מקשיבים למוזיקה גם דרך הטלפונים הניידים שלנו או במכוניות שלנו. החיים שלנו באמת מלאים במוזיקה, ולכן הקשר שלנו למוזיקה יכול להשפיע מאוד על חיים שלמים של למידה.
מילון מונחים
סמנטי (Semantic): ↑ שקשור למשמעות של שפה או לוגיקה.
מלודיה (Melody): ↑ רצף של תווים בודדים שמספק מבחינה מוזיקלית.
מקצב (Rhythm): ↑ תבנית חזקה, רגילה וחזרתית של תנועה או של צליל.
מוזיקליות (Musicality): ↑ כישרון או רגישות מוזיקליים.
מבחן IQ (IQ Test): ↑ מנת אינטיליגנציה (Intelligence quotient), מדד סטנדרטי לרמת האינטיליגנציה של אדם בהתבסס על מבדקים פסיכולוגיים.
פלסטיות עצבית (Neural Plasticity): ↑ היכולת של מערכת העצבים לשנות את עצמה בתגובה לחוויה או למחסור.
הצהרת ניגוד אינטרסים
המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.
תודות
אנו רוצים להודות לאלה שסייעו בתרגום המאמרים באוסף הזה כדי לעשותם נגישׁים יותר עבור ילדים מחוץ למדינות דוברות אנגלית, ולקרן ג’ייקובס עבור סיפוק הכספים הנדרשים לתרגום המאמרים. בגין המאמר הזה, אנו רוצים להודות במיוחד לניינקה ון אטאסאלדט ולסבינה פיטרס על התרגום להולנדית.
מקורות
[1] ↑ Merriam, A. P., and Merriam, V. 1964. The Anthropology of Music. Evanston, IL: Northwestern University Press.
[2] ↑ Rauscher, F. H., Shaw, G. L., and Ky, K. N. 1995. Listening to Mozart enhances spatial-temporal reasoning: towards a neurophysiological basis. Neurosci. Lett. 185:44–7
[3] ↑ Schlaug, G. 2009. “Music, musicians, and brain plasticity,” in Oxford Handbook of Music Psychology, eds S. Hallam, I. Cross and M. Thaut (Oxford: Oxford University Press), 197–207.
[4] ↑ Zatorre, R. J. 2003. Music and the brain. Ann. N. Y. Acad. Sci. 999:4–14. doi: 10.1196/annals.1284.001
[5] ↑ Musacchia, G., Sams, M., Skoe, E., and Kraus, N. 2007. Musicians have enhanced subcortical auditory and audiovisual processing of speech and music. Proc. Natl. Acad. Sci. U.S.A. 104:15894–8. doi: 10.1073/pnas.0701498104
[6] ↑ Musacchia, G., and Schroeder, C. E. 2009. Neuronal mechanisms, response dynamics and perceptual functions of multisensory interactions in auditory cortex. Hear Res. 258:72–9. doi: 10.1016/j.heares.2009.06.018
[7] ↑ Binder, A. 1993. Constructing racial rhetoric: media depictions of harm in heavy metal and rap music. Am. Sociol. Rev. 58:753–67.