מהי הפרעה טורדנית-כפייתית?

הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD - Obsessive-compulsive disorder) היא הפרעה מוחית שמשפיעה על 3-1% מאוכלוסיית העולם. היא משפיעה על גברים ונשים במידה שווה, והיא בדרך כלל מתחילה בילדוּת, בנערוּת, או בתחילת הבגרות. אין זה שכיח שאנשים יתחילו להראות סממני OCD אחרי גיל 30. כפי שהשם אומר לנו, OCD מאופיינת על-ידי נוכחות של אובססיות, התנהגויות כפייתיות, או שתיהן [1].

אובססיות הן מחשבות חזרתיוֹת, בלתי רצויות, בלתי נשלטות ועקביוֹת (כמו למשל סָפֵק בנוגע להאם משהו שהאדם עשה הוא טוב מספיק, או פחד מחיידקים); דחפים (כמו למשל אמירות פוגעניות), או תמונות מנטליוֹת (כמו למשל סצינות אלימות) שמופיעות בראשיהם של המטופלים, וגורמות לחרדה ולסבל אינטנסיביים. הדאגות האלה פשוט קופצות לראשיהם של המטופלים, ועלול להיות קשה להיפטר מהן.

כדי להפחית את הסבל וחוסר הנחת שנגרמים על-ידי אובססיות, למטופלים יכול להיות דחף לבצע התנהגויות חזרתיות (שנקראות התנהגויות כפייתיות). התנהגויות כפייתיות (שגם נקראות ריטוּאלים) יכולות לכלול בדיקה ובדיקה מחודשת של האם משהו סגור או נעול, או שטיפה או ניקוי מוגזמים, או שהן יכולות להיות פעולות מנטליוֹת כמו למשל חזרה על מילה או ספירה של משהו. מטופלים מרגישים נדחפים לבצע את ההתנהגויות הכפייתיות האלה בתגובה לאובססיות שלהם.

חשוב לדעת שכולנו חווים אובססיות והתנהגויות כפייתיות מדי פעם. אובססיות, כמו למשל המחשבה “האם באמת נעלתי את דלת הבית?”, והתנהגויות כפייתיות, כמו למשל בדיקה ובדיקה מחודשת של התשובה שלכם במבחן בבית הספר, הם בדרך כלל דברים טובים מאחר שהם משפרים את הביצועים שלכם ומפחיתים את הסיכויים לטעות. כדי להיות בתחום של OCD, מחשבות אובססיביות צריכות להתרחש במשך יותר משעה אחת ביום ו/או להתערב באופן משמעותי בחיי היומיום.

סוגי אובססיות והתנהגויות כפייתיות

אובססיות והתנהגויות כפייתיות בדרך כלל מערבות כמה נקודות משותפות, שמסוכמות בטבלה 1.

מה גורם ל-OCD?

OCD היא הפרעה מוחית שנגרמת על-ידי גורמים רבים שאינם מובנים או ידועים לגמרי. במקרים מסוימים OCD היא גנטית (עוברת בתורשה מהגֶּנִים של האם או האב), אולם במקרים אחרים היא קשורה לזיהומים מסוימים (במקרים נדירים, חלק מהילדים מפתחים תסמינים אובססיביים אחרי דלקת גרון חמורה, לדוגמה); אירועים טראומטיים (כמו למשל מצבים מאיימים, התעללות, או בריונות), ו/או סטרס כרוני [2]. אנו כבר יודעים ש-OCD לא נגרמת על-ידי שום דבר שהמטופל או ההורים שלו עשו “לא בסדר”.

המוח עובד כמו מחשב, עם הרבה רשתות שמחברות אזורי מוח שאחראים לתפקודים שונים. יש לנו מערכות מורכבות לכל תפקוד. לדוגמה, רשת מוחית אחת אחראית להשגה וניהול של נתונים שמגיעים מהחושים שלנו; רשת אחרת אחראית על יצירת הרגשות שלנו וניהולם; אחרת אחראית על תנועות; אחרת אחראית על יצירה, ניהול ותעדוף המחשבות שלנו.

ב-OCD, מערכת התקשורת בין אזורים במוח, כלומר קליפת המוח הארובתית-מצחית והגרעינים הבזליים, מופרעת, והמוח עושה טעויות בעיבוד של מידע ובתעדופו.

קליפת המוח הארובתית-מצחית אחראית לשימוש במידע מהחושים לקבלת החלטות, ולחיזוי תוצאות הבחירות שלנו בחיים. ב-OCD, האזור הזה מופעל ביֶתֶר וּמְאַתֵּר טעויות וסכנות במקומות שלמעשה אין שום בעיה.

הגרעינים הבזליים שולטים בתנועות ובחשיבה, ומשמשת כמערכת בקרה שמסננת מחשבות חרדתיות ועוצרת אותן. ב-OCD, הגרעינים הבזליים לא מצליחים לשלוט בטעויות ובסכנות שזוהו באופן שגוי על-ידי קליפת המוח הארובתית-מצחית, מה שגורם למטופלים להיות מוצפים מהמחשבות או מהפעולות של עצמם (איור 1).

כיצד OCD מאובחן ומטופל?

אנשים רבים שסובלים מ-OCD מזהים שהאובססיות וההתנהגויות הכפייתיות שלהם אינן הגיוניות, מה שגורם להם להרגיש אשמה ומבוכה. האשמה והמבוכה לעיתים קרובות מוֹנעוֹת ממטופלים עם OCD לחפש טיפול, מה שמאריך את הסבל שלהם.

אבחון של OCD מתבצע על-ידי רופאים שיכולים לזהות את התסמינים והסימנים של ההפרעה. רופאים מאבחנים OCD על-ידי שאילת שאלות מסוימות. כשהמחלה מזוהה, מטופלים עשוים להרגיש הקלה מידיעת המקור לסבל שלהם.

טיפולים ל-OCD בדרך כלל מערבים שילוב של תרופות ופסיכותרפיה. התרופות שלעיתים קרובות משמשות לטיפול ב-OCD נקראות serotonin reuptake inhibitors (SRIs בקיצור). תרופות אלה פועלות על סרוטונין, ומטרתן לתקן את פעילות היתר של קליפת המוח הארובתית-מצחית, ולהפחית את החרדה שנגרמת על-ידי האובססיות האלה (איור 2).

פסיכותרפיה גם יכולה להיות יעילה בטיפול ב-OCD. פסיכותרפיה היא שיחה טיפולית בין בעל מקצוע (מטפל, פסיכולוג, או פסיכיאטר) לבין המטופל, שיכולה לסייע לזהות בעיות, להבין אותן ולפתור אותן. טיפול הפסיכותרפיה היעיל ביותר נקרא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), אשר מתמקד בזיהוי והחלפת מחשבות והתנהגויות בלתי הולמות במטרה לסייע למטופלים להתמודד עם ההתנהגויות הכפייתיות שלהם. במפגשי טיפול, מטופלים לומדים על הפרעת OCD ועל האופן שבו היא פועלת. מאחר שהריטואלים שמטופלים מבצעים גורמים ל-OCD להתחזק, מטופלים לומדים לתרגל דרכים להתעלם ממחשבות מדאיגות ולהתמודד עם הפחד שנגרם על-ידי האובססיות שלהם. על-ידי הימנעות מהתנהגויות כפייתיות, מטופלים בסופו של דבר לומדים להפסיק את מעגל ה-OCD שלהם (איור 2), מה שמאפשר לרשת המוחית שלהם לחזור לעבוד באופן בריא יותר.

חלק מקבוצות המחקר עובדות על פיתוח דרכים חדשות לטיפול ב-OCD. טיפולים חדשים שנבדקים כוללים גרייה אלקטרומגנטית של אזורים מסוימים במוח (כדי להגביר או להחליש את הפעילות באותם האזורים); משוב באמצעות דימוּת מוחי בזמן אמת במטרה לספק למטופלים מידע על ההפעלה של אזורים מוחיים שמעורבים ב-OCD; צורות חדשות של פסיכותרפיה כמו טיפול פסיכותרפיה אונליין, וקבוצת פסיכותרפיה (איור 2).

מסקנות

OCD היא הפרעה שכיחה שמשפיעה על אנשים צעירים. היא מאופיינת על-ידי מחשבות ותמונות חזרתיות ובלתי רצויות; דחפים שגורמים לדאגות (אובססיות), והתנהגויות חזרתיות שמשמשות לשליטה בחרדה שמתעוררת על-ידי האובססיות (התנהגויות כפייתיות). ב-OCD מערכת התקשורת במוח לא מתפקדת בצורה תקינה, מה שגורם לבעיות בעיבוד מידע. טיפולים ב-OCD זמינים וכוללים תרופות ופסיכותרפיה. טיפולים חדשים מפותחים במטרה לְסַפֵּק דרכים טובות יותר לסייע לאנשים שסובלים מ-OCD.

מילון מונחים

אובססיות (Obsessions): ↑ מחשבות, דחפים, או תמונות מנטליות בלתי רצויות וחזרתיות שגורמות לחרדה ולסבל.

התנהגויות כפייתיות (Compulsions): ↑ התנהגויות חזרתיות שמפחיתות את הסבל שנגרם על-ידי אובססיות.

קליפת המוח (Cortex): ↑ פני השטח המקופלים של המוח.

הגרעינים הבזליים (Basal Ganglia): ↑ קבוצה של גרעינים שממוקמת מתחת לקליפת המוח.

סרוטונין (Serotonin): ↑ חומר כימי שמשמש להעברת הודעות בין תאי עצב (מוליך עצבי).

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.

תודות

איור 1 נוצר באמצעות Servier Medical Art תחת רישיון Creative Commons Attribution 3.0 Unported License.