הַבָּעַת רגשות ותקשורת

המשותף לבני אדם ולבעלי חיים הוא היכולת שלהם לתקשר את רגשותיהם לאחרים באמצעות הבעות פנים וגוף. הַחֵקֶר המדעי של הבעות רגשיות הֵחֵל בעבודתו של צ’ארלס דרווין, לקראת סוף המאה ה־19. ברב המכר שלו, “הבעת הרגשות באדם ובבעלי חיים”, הצהיר דרווין כי כל בני האדם מביעים רגשות באותו אופן, ללא קשר לתרבות שממנה הגיעו. למרבה העניין, הבעות דומות נפוצות גם בסוגים שונים של בעלי חיים.

הדמיון בין רגשות האדם לרגשות בעלי החיים נתון עדיין לדיון. כאשר אנו מנסים לפרשׁ התנהגות רגשית של בעלי חיים אנו צריכים להסתכל על ההתנהגויות המשותפות לאדם ולבעלי החיים, אבל עדיין לזכור כי הבעות רבות של רגשות הן ייחודיות רק לאדם. מדענים החוקרים התנהגות של בעלי חיים שמו לב לכך שבעלי חיים אחדים מביעים התנהגויות רגשיות אחדות הדומות לאלה של האדם, כולל גועל ושמחה. מִסִּבָּה זו הוצע כי בעוד שחלק מההתנהגויות הרגשיות נקבעות בעיקר על-ידי הַתַּרְבּוּת וְהַחֶבְרָה שלנו, התנהגויות רגשיות רבות אחרות משותפות לבני אדם ולבעלי חיים. כדאי להדגיש, בדיוק כפי שכתב דרווין, שקיום נקודות דמיון כאלה בין רגשות של בני אדם לאלה של בעלי חיים הוא הגיוני מאוד, שֶׁכֵּן דרווין האמין כי רגשות גורמים לפעולות המסייעות הן לבני אדם הן לבעלי חיים להגיב לאתגרים שמציבה מולם הסביבה שלהם.

הבעות גועל למשל גורמות לתגובות שהתוצאה שלהן היא הפחתת מגע בין הפה לתוכן המגעיל, והבעות אלה מזכירות למוח את פעולת ההקאה (איור 1). לפי דרווין, אבותינו הקדמונים חוו את הרגשות באותן תנועות ולעיתים קרובות כל כך, עד שבכל פעם שאנו חשים רגש כלשהו אנו מייצרים אוטומטית תגובת פנים או תנועת גוף מתאימות.

אחת הסיבות לכך שירשנו הבעות רגשיות היא שיש להן תפקיד בתקשורת. הבעת הגועל היא דרך יעילה להראות לחברים שלנו, ללא שימוש בשפה, שלא כדאי להם לאכול את אותו מזון שאנו אכלנו. לעומת זאת צחוק הוא רֶגֶשׁ עליז המגיע מקולות של משחק ידידותי בין חברים, והוא מראֶה על יחסי גומלין חיוביים בין בני אדם. הֲבָנַת רגשות אלה ותקשוּר שלהם לחברים אחרים בקבוצה חברתית חשובים מאוד לקיום חיי חברה. למשל, במקרה של גועל הבעות פנים עוזרות לנו להימנע מהסכנה שבאכילת מזון רקוב, ולהעביר את אותו מידע לחברינו. כיצד מצליח המוח שלנו במשימה זו?

הגילוי של נוירוני מראָה

למרבית ההפתעה, אחד המנגנונים החשובים ביותר שבהם אנו משתמשים כדי להגיב לרגשות של אחרים וכדי להבינם אינו באמת מסובך כל כך. הוא תלוי בפעילות של חלקים של המוח המעורבים בדרך כלל בשליטה בפעולות וברגשות של עצמנו. בסוף המאה ה־20 גילו מדענים שכאשר אנו מתבוננים באדם אחר המבצע פעולה, אירוע זה נקלט הן על-ידי חלק המוח החזותי והן על-ידי החלק המוטורי, כלומר החלק במוח שבדרך כלל שולט בתנועות שלנו [2]. המערכת המוטורית מצוידת בנוירונים מסוימים (תאי עָצָב, תאי מוח) שיש להם תפקיד כפול. כמו תאי עצב אחרים בחלק המוטורי של המוח, תאי עצב מוטוריים מסייעים לנו לבצע את הפעולות שלנו, כגון אחיזת כוס מים. אולם בניגוד לתאי עצב אחרים בחלק המוטורי של המוח, תאי עצב אלה מופעלים גם כאשר אנו מתבוננים באותן פעולות המבוצעות על-ידי אחרים! היות שאותם תאי עצב מראים פעולה של אדם אחר, שנצפתה במערכת המוטורית של עצמנו, הם נקראים “נוירוני מַרְאָה” (איור 2). כל שנותר לנו לעשות הוא להתבונן בפעולה שמבצע אדם אחר כדי לגרום לייצוג של אותה פעולה במוח של עצמנו; ומה שמעניין במיוחד הוא שאותו מנגנון תָּקֵף גם עבור רגשות.

שנינו נגעלים באינסוּלה שלי

רגשות אינם נשלטים על-ידי המערכת המוטורית. גועל למשל תלוי בחלק עמוק ומסתורי של המוח הנקרא אִינְסוּלָה (איור 1, האזורים האדומים והצהובים). במשך שנים רבות נותרה האינסולה אי מסתורי הקבור עמוק בין קפלי המוח. הודות להתקדמויות הטכנולוגיות האחרונות מדענים החלו לחקור את תפקיד האינסולה בחיי הרגש שלנו. גירוי חשמלי של האזור הזה במוחות של קופים הראה כי חלק מהאינסולה מווסת התנהגויות הקשורות לאכילת מזון – כאשר אזור זה של המוח מגורה, בעל החיים מבצע תנועות פה דמויות לעיסה ובליעה. אולם אם הגירוי מיושׂם באזור סמוך אחר של האינסולה, פני בעל החיים יביעו מִגוון של הבעות גועל: העוויוֹת המאופיינות בפיתול השפה העליונה ובקימוט האף; הקאה; בחילה, ואפילו התנהגויות גועל מורכבות יותר כגון הַשְׁלָכַת המזון האהוב עליו או יריקתו [3]. תוצאות דומות דֻּוְּחוּ גם בבני אדם שהמוחות שלהם מגורים במהלך ניתוח מוח.

מחקרים נוספים [1] בנושא בריאות האדם הראו שאותו חלק של האינסולה המעורב בתחושות גועל מעורב גם כאשר אנו מתבוננים באדם אחר המריח ריח מגעיל או הטועם טעם מגעיל (איור 1, החלק התחתון). במחקר קלאסי שעסק בסריקת המוח נחשפו משתתפים לריחות מגעילים, דבר שגרם לעלייה בפעילות האינסולה. לאותם משתתפים הראו סרטונים שבהם שחקנים הביעו הבעות גועל או הנאה. כאשר התבוננו בשחקנים המביעים גועל, אותו חלק באינסולה היה פעיל. הגועל שלכם מְמֻפֶּה ישירות באינסולה שלי! עדות נוספת מגיעה ממחקרים בחולים פגועי מוח: כאשר האינסולה מוּסֶרֶת, אנשים מתקשים הן בתחושת גועל הן בהבחנה בהבעות גועל אצל אחרים. מעניין במיוחד הוא מקרה של חולים שאחרי הסרת האינסולה לא הצליחו יותר להבחין בגועל מהבעות פניהם של אחרים או מקולות של הָרֶגֶש הזה. הקושי לזהוֹת את הגועל של אחרים השתקף על-ידי שינוי דומה בחוויות של החולה עצמו: הוא לא היה מסוגל לחוֹות גועל. מעניין עוד יותר מקרה אחר של חולה שסבל מנזק חמוּר באינסולה. כאשר החולה ראה סדרת תמונות של הבעת רגשות הוא הצליח לתת לכולם שֵׁם, אבל הוא לא הצליח לתת שם לתמונת הגועל. גם כאשר אותו חולה ראה אוכל מגעיל הוא לא חש גועל, ואפילו הצביע על המזון ואמר: “טעים”!

העובדה שממש אותו אזור במוח השולט בגועל שלי פעיל גם כאשר אני רואה את הגועל שלך מסבירה מדוע גועל מִדַּבֵּק כל כך: מנגנון המראֶה גועל מעביר את המידע החזותי על הגועל של החבר שלנו לתחושת הגועל שלי עצמי. אם הפעלה זו חזקה דיה אני מגיב על-ידי ביצוע אותה הבעה, שבתורהּ מעבירה את אותו מידע לחברי הקבוצה האחרים. איזו דרך מדהימה במהירותה לְתַקְשֵׁר עם הקבוצה!

מדוע צחוק מִדַּבֵּק?

צחוק מדבק יותר מאשר גועל. צחוק הוא פעולה חברתית הַמְּכֻוֶּנֶת לבניית קשר חברתי עם אחרים, ולעיתים קרובות הוא נוצר וגדֵּל בתוך הקבוצה. פסיכולוגים אומרים כי אנו צוחקים כ־17 פעמים ביום, אבל תדירות הצחוק גבוהה אף יותר במהלך שיחות. הגירוי הטוב ביותר לצחוק הוא אדם אחר שצוחק [4]. אף שאנו צוחקים כל הזמן, צחוק הוא עדיין נושא מסתורי במדעי המוח. היות שצחוק הוא התנהגות חברתית, די קשה לגרום לבני אדם לצחוק במהלך ניסוי. נוסף על כך צחוק מעורב בכמה תנועות, כולל הבעות פנים. תנועות אלה גורמות לכך שחֵקֶר הצחוק על-ידי שימוש בשיטות של דימות מוח כגון דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI), מאתגר מאוד. במהלך ניסויי fMRI, סורק מצלם תמונות של המוח המראות את מידת הפעילוּת בחלקיו השונים. אם המשתתפים מניעים את ראשיהם במהלך הניסוי בגלל הצחוק תמונות אלה נהיות מטושטשות מאוד, והמדענים כבר אינם יכולים לקבל תמונה מדויקת של פעילות המוח. מִסִּבּוֹת אלה, הַיֶּדַע שלנו על מנגנוני המוח הגורמים לצחוק עדיין מוגבל מאוד.

מחקר עדכני מאוד על צחוק בוצע על חולי אפילפסיה שנאלצו לעבור ניתוח כדי לזהוֹת את החלק במוח הגורם לאפילפסיה. מנתחי מוח החדירו אלקטרודות למוחות של חולים אלה כדי לעקוב אחר פעילות המוח במהלך התקפי אפילפסיה. במסגרת הליך זה מדענים יכולים גם לנסות לזהוֹת אזורים במוח אשר אחראיים לתפקודים מסוימים על-ידי גירוי אזורים שונים של המוח. בעת הגירוי, החולה ער ויושב זקוף על מיטת בית החולים. כתלות באזור המוח שמקבל את הגירוי, הגירוי יכול לגרום להתנהגויות מוטוריות (תנועות) או שמיעתיוֹת; לתחושות גירוי בעור; לתחושות חזוּתיוֹת או לתחושות של חוש הטעם. כאשר גֹּרָה חלק באזור המוח הנקרא פיתול החגורה הקדמי (ACC), חלק מהחולים התחילו לצחוק (איור 3) [5]. הדבר מעניין במיוחד כי בדרך כלל אזור מוח זה פעיל בזמן שאנו חוֹוים אירועים חיוביים כגון הומור, ובזמן שאנו חשים רגשות חיוביים או מגע נעים. מעניין לגלות שגם אם מתבוננים באדם אחר צוחק או מראֶה שמחה מופעל אזור ה־ACC, אותו אזור שבו הגירוי החשמלי גרם לצחוק. חשוב לציין כי ה־ACC אינו חלק מהמערכת החזותית במוח. כאשר אנו מתחילים לצחוק אחרי שאנו חווים את הצחוק של אחרים, הצחוק שלנו אינו נגרם רק מראיית הצחוק של מישהו אחר – החוויה של מישהו אחר שצוחק גם מפעילה ישירוֹת את אזור הצחוק במוח שלנו. אלה הם נוירוני המראָה שפועלים!

לתהליך שיקוף מראָה זה יש השלכות רבּות. צחוק בחברת אחרים מגביר את הפרשתם של חומרים כימיים במוח שלנו אשר גורמים לנו לחוש שִׂמְחָה. ידוע שחומרים כימיים אלה יוצרים מצב רוח טוב. כשקיים אצלנו חוסר בחומרים אלה הדבר עלול לגרום להעלאת רמת הלחץ, לבדידות ובמקרים הגרועים ביותר – לדיכאון. לכן צחוק מדבק באמצעות תהליכי שיקוף מראה הוא תרופה טבעית למצב רוח רע, וזו הסיבה לכך שטוב לא לאפשר לבני אדם לסבול לבד, אלא עדיף לצחוק בחברתם.

מילון מונחים

נוירונים (Neurons): ↑ תאי עצב במוח שמְקוֹדְדִים מידע ומעבירים אות חשמלי לתאי עצב אחרים.

אינסולה (Insula): ↑ אזור הקבור עמוק בין קפלי המוח, מעורב במִגוון תפקודים כולל רגשות כגון גועל.

גירוי חשמלי (Electrical stimulation): ↑ שימוש בכמויות קטנות מאוד של חשמל במוח כדי לעורר את התפקוד העיקרי של אזור המוח המגורה. למשל, גירוי המערכת המוטורית גורם לאדם לזוז בעוד שגירוי אזורים רגשיים מעורר תחושות מסוימות ורגשות.

מדעי המוח (Neuroscience): ↑ תחום יֶדַע מדעי שמטרתו להבין את מבנה מערכת העצבים של האדם ושל בעלי החיים, כולל המוח, ואת תפקודהּ.

דימות תהודה מגנטית תפקודי (Functional magnetic resonance, fMRI): ↑ שיטה המודדת פעילות של המוח על-ידי הַעֲרָכַת מידת זרימת הדם. כאשר נעשה שימוש באזור במוח, דם רב יותר זורם אליו.

אפילפסיה (Epilepsy): ↑ הפרעה במוח המאופיינת באירועים פתאומיים של עלייה מוגזמת בפעילות החשמלית של המוח (התקפי אפילפסיה). הדבר יכול להיות מוגבל לאזורי מוח מסוימים בלבד או שמעורב בכך המוח כולו. ההתקף עלול להוביל לרעידות ולעוויתות עזות.

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.