תַקצִיר
העולם מסיח את דעתנו – הוא מלא בצורות ובצבעים, בצלילים וברֵיחוֹת שמעוררים את חושינו ללא הרף. לעיתים, הדברים שמסיחים את דעתנו יכולים לגרות כמה חושים בבת אחת. כאשר הטלוויזיה דולקת בזמן שאתם מנסים לקרוא, התמונות שזזות על המסך מלוּוֹת בצלילים. אולם ייתכן ששמתם לב לכך שככל שאתם מתבגרים אתם משתפרים ביכולת להתעלם מהסחות דעת ולשמור על ריכוז במה שאתם עושים. במיוחד אם מה שאתם עושים הוא קשה, כמו למשל קריאה של מאמר ב“פרונטירז – מדע לצעירים”. האם הייתם מצליחים באותה המידה אם הייתם בני 6? היכולת שלנו להישאר ממוקדים משתפרת עם הגיל; אולם גם דעתם של מבוגרים מוסחת. מצאנו, באופן מפתיע, שמבוגרים פחות טובים מילדים בני 6 בהתעלמות מהסחות דעת שמשלבות בין צורות וצבעים. באמצעות מחקר של הסחות דעת אשר כוללות כמה חושים אנו יכולים להבין טוב יותר כיצד פועלת הפניית הקשב שלנו בנסיבות שונות ביומיום, וכיצד היכולת שלנו להפנות קשב מתעצמת ככל שאנו גדלים.
מדוע דעתנו מוסחת?
דמיינו שאתם בני 7 ושאתם צריכים להכין שיעורי בית ולקרוא ארבעה משפטים מִסֵּפֶר הלימוד שלכם. שני המשפטים הראשונים כתובים על עמוד מלא בטקסט, בעוד ששני המשפטים האחרים מופיעים לבד בעמוד הבא, ללא טקסט נוסף סביבם. אלה משפטים אתם חושבים שתוכלו לקרוא מהר יותר ובפחות מאמץ? האם אחותכם הגדולה, שהיא בת 11, תקרא את המשפטים האלה מהר יותר מכם? ומה עם אבא שלכם? כעת, דמיינו שאתם מכינים שיעורי בית בנסיבות אחרת. ראשית, אתם מכינים אותם על שולחן שמונחות עליו מחברות נוספות שבהן כתובות מילים בכתב גדול. האם דעתכם תוסח ותסתכלו על המחברות האלה? לאחר מכן, אימא שלכם שׂמה תוכנית ילדים ברדיו והם שרים את האלף-בית – אתם יכולים לשמוע את השדרנים אומרים “אלף”, “בית”, “גימל”... וכן הלאה. האם אתם מוסחים יותר משהייתם מוסחים על-ידי המחברות? אלה משפטים אתם קוראים יותר לאט עכשיו – אלה שנמצאים לבד בדף, או אלה שמוקפים בטקסט נוסף? האם אתם חושבים שאחותכם ואביכם ייתקלו באותם הקשיים כמו שאתם חווים, או שאולי יהיה להם קל או קשה יותר? לבסוף, אימא שלכם מכבה את הרדיו ושׂמה תוכנית טלוויזיה שמציגה ילדים ששרים את האלף-בית. כעת אתם יכולים גם לשמוע וגם לראות את הילדים שרים. דעתו של מי מבני משפחתכם תהיה הכי מוסחת כעת? ואיזה טקסט נקרא הכי לאט עכשיו?
קֶשֶׁב סלקטיבי (ריכוז בדבר אחד) הוא חשוב עבור משימות יומיומיות – קריאה, כתיבה, משחק במחשב. אולם דעתם של כולם מוסחת מדי פעם. מה גורם להסחת הדעת? מחקרים בקשב מציעים שהסחות הדעת מושפעות בצורה חזקה מהמשימה שאנו מנסים לבצע, ממה שמסיח אותנו (אלה מהחושים שלנו מגורים) ומהגיל שלנו. כל שלושת הגורמים חשובים, אולם בנפרד אינם יכולים להסביר כיצד קשב סלקטיבי פועל מחוץ למעבדה, בנסיבות יומיומיות, כאשר הסחות הדעת מערבות לרוב כמה חושים (הגורמים שמסיחים את הדעת במקרה כזה נקראים Multisensory distractors, או בתרגום חופשי: מסיחי דעת רב-חושיים). במאמר הזה נדון, ראשית, בשלושת הגורמים אשר משפיעים על האופן שבּו דעתנו מוסחת (איור 1). לאחר מכן נתאר את המחקר שלנו, שבּו קישרנו בין הגורמים השונים האלה כדי להבין כיצד הסחות דעת פועלות בחיי היומיום.
- איור 1 - דיאגרמה של שלושת הגורמים אשר משפיעים על תשומת הלב והסחות הדעת.
- בדוגמה מוצגים ילדים שמְבַצְּעִים מטלה חזותית אשר דורשת מהם קשב רב: קריאת ספר. Distractor = מסיח דעת Auditory = שמיעתי Visual = חזותי
גורם 1: רמת הקושי של המטלה
פרופסור נילי לביא סייעה לנו להבין כי רמת הקושי של המטלה שאנו מְבַצְּעִים היא גורם חשוב בקביעת מידת הסחת הדעת. פרופסור לביא ביקשה ממשתתפים בניסוי שלה [1] לחפש אחת משתי אותיות (N ו-X) בקבוצת אותיות שמוקמה במרכזו של מסך מחשב. אחת מהאותיות (N או-X) הייתה מסיח דעת והוצגה בחלקו הרחוק של המסך. כאשר היו רק מעט אותיות (מטלת חיפוש קלה יחסית), אנשים התקשו יותר למצוא את אות המטרה כאשר האות מסיחת הדעת שהוצגה הייתה האות האחרת מאות המטרה. מאחר שהמטלה הזו דרשה רק חלק קטן מתשומת הלב של המשתתפים, נותר להם מספיק קשב כדי להבחין במסיחי הדעת. כאשר היו אותיות רבּות בקבוצה (מטלת חיפוש קשה), האותיות מסיחות הדעת הפסיקו להשפיע על המהירות שבּה אנשים מצאו את אותיות המטרה. כלומר, ככל שהמטלה קשה יותר, כך נדרש קשב רב יותר כדי להתמקד בה. ככל שיותר קשב מושקע במטלה, פחות קשב נותר זמין עבור מסיחי הדעת. האם זה אומר שאנו יכולים להתעלם מהסחות דעת על-ידי ביצוע מטלות קשות יותר? לא בהכרח.
גורם 2: סוג מסיח הדעת
הניסוי של פרופסור לביא בחן סוג אחד בלבד של מסיחי דעת – מסיח דעת חזותי (משהו שהמשתתפים יכלו לראות). אולם צלילים, ריחות ומסיחי דעת נוספים שנמצאים בחיי היומיום עשויים להסיח את דעתנו יותר מאשר מסיחי דעת חזותיים בעת ביצוע מטלה חזותית. חוקרים בחנו את הרעיון הזה באמצעות שימוש בגרסה אחרת של הניסוי של פרופסור לביא, שבו מסיחי הדעת היו צלילים בלבד [2]. הם מצאו כי צלילים שמסיחים את הדעת גורמים לאנשים למצוא את האותיות לאט יותר מאשר גם בגרסה הקלה וגם בגרסה הקשה של מטלת מציאת האותיות. השוו את התוצאות האלה עם הניסוי המקורי – בגרסה הקשה של המטלה, אנשים לא היו מוסחים על-ידי מסיחי הדעת החזותיים. אולם דעתם הוסחה על-ידי צלילים ללא תלות ברמת הקושי של המטלה החזותית.
הסבר אפשרי אחד לממצא הזה הוא שלמוחות שלנו יש דרכים שונות לנתב את הקשב שלנו למידע שמגיע מחושים שונים. לכן אם הראייה דורשת חלק ניכר מתשומת הלב שלנו, אנו עדיין יכולים להיות מוסחים על-ידי רעשים מאחר שיש לנו מספיק קשב שנותר זמין עבורם. אולם חלק מהמדענים מצאו תוצאות הפוכות – במטלות חזותיות קשות, משתתפים התעלמו גם מהצלילים מסיחי הדעת! התוצאות ההפוכות האלה מציעות שלמוח שלנו יש כמות קשב מוגבלת עבור כל החושים. לכן אם הראייה דורשת יותר מדי קשב, לא נותר מספיק קשב לשמיעה. דרך אחת לגלות איזו מִבֵּין האפשרויות האלה נכונה היא באמצעות מחקר של מסיחי דעת שמשפיעים על חושים רבּים באותו הזמן. מדוע?
ראשית, בחיי היומיום החושים שלנו לרוב מופגזים במידע ממקורות רבים סביבנו, ולעיתים קרובות המידע הזה הוא רב-חושי, כלומר מעורר חושים רבים בבת אחת. שנית, מידע רב-חושי בדרך כלל מעובד בצורה שונה מאשר מידע שהוא חזותי או שמיעתי בלבד [3]. מחקר שביצענו מראה שאנשים באופן טבעי שׂמים לב יותר למידע רב-חושי מאשר למידע חזותי בלבד [4]. לדוגמה, כשחיית המחמד שלכם קופצת עליכם בפתאומיות כשאתם צועדים במטבח, אתם תתפסו אותה מהר יותר אם היא ייבבה (כלומר השמיעה צליל) בזמן הקפיצה. אולם אף אחד לא יודע אם כל האנשים בכל המצבים שמים לב לגירויים רב-חושיים באותו האופן. מאחר שגירויים רב-חושיים עשויים לְעָרֵב צלילים, הם יכולים להשפיע על הקשב גם במטלות קלות וגם במטלות קשות, כמו אלה שתוארו לעיל. אולם מאחר שהמוח באופן טבעי מפנה יותר קשב למסיחי דעת רב-חושיים, המסיחים האלה משפיעים על הקשב הסלקטיבי אפילו יותר מאשר מסיחי דעת שהם חזותיים או שמיעתיים בלבד, ללא תלות ברמת הקושי של המטלה.
גורם 3: גיל
ילדים צעירים פחות טובים ממבוגרים בהפניית קשב למידע חזותי – גם כשהוא חשוב וגם כשהוא אינו חשוב. גרסה נוספת לניסוי של פרופסור לביא בוצעה עם ילדים בני 7 [5]. כשהמשימה הייתה לא קלה, דעתם של המבוגרים וגם של הילדים הייתה מוסחת על-ידי מסיחי דעת חזותיים. כשהמטלה הייתה קשה ביותר, גם בני ה-7 וגם המבוגרים כבר לא היו מוסחים על-ידי האותיות מסיחות הדעת. אולם בני ה-7 לא היו מוסחים כבר כשהמשימה הייתה מעט קשה יותר מהגרסה הקלה ביותר. זה אומר לנו שלילדים יש בסך הכול פחות קשב מאשר למבוגרים. לכן ככל שילדים מתבגרים גם הקשב שלהם גדל, והם יכולים לעבד מידע רב יותר (כולל הסחות דעת). ברור שגדילת היכולת להפנות קשב משנה את האופן שבו המוחות שלנו מעבדים מסיחי דעת חזותיים. אולם האם היא יכולה לשנות גם את האופן שבו אנו מתייחסים למסיחי דעת רב-חושיים?
במחקר שלנו, רצינו להבין כיצד המוחות שלנו מתמודדים עם מסיחי דעת רב-חושיים (חזותיים-שמיעתיים), וכיצד ההתמודדות משתנה עם שינוי רמת הקושי של המטלה ושינוי הגיל של המשתתפים. אנו מאמינים שהתיאוריות הקיימות על קשב אינן מסוגלות להסביר כיצד המוחות שלנו מתמודדים עם מסיחי דעת רב-חושיים. הסיבה לכך היא שהתיאוריות האלה מבוססות על מחקרים שמשתמשים בעיקר במסיחי דעת חזותיים, ולעיתים במסיחי דעת שמיעתיים. אם האופן שבו אנו מפנים את הקשב שלנו משותף בין חושים שונים, אזי מטלה חזותית קשה עשויה להשתמש במשאבים הנדרשים להתמודדות עם מסיחי דעת רב-חושיים. אולם אם הדרכים שבהן אנו מפנים קשב שונות בין חושים שונים, אזי מסיחי דעת חזותיים-שמיעתיים אמורים עדיין להסיח את דעתנו אפילו בעת ביצוע של מטלה קשה. גיל הוא גורם נוסף שצריך להביא בחשבון. האם יכול להיות שלילדים יש יכולת מוגבלת יותר להפנות קשב ולכן הם פחות מוסחים ממסיחי דעת חד-חושיים ורב-חושיים?
כיצד אנו חוקרים מסיחי דעת בסביבות רב-חושיות?
בדקנו 30 ילדים צעירים (בני 6), 33 ילדים גדולים יותר (בני 11), ו-30 מבוגרים (בני 20). המשתתפים התבקשו ללחוץ על כפתור מקלדת כשהוצג להם על המסך ריבוע אדום או עיגול ירוק (איור 2 מציג את מה שהמשתתפים ראו). עבור כל אחת משתי צורות המטרה הללו הוצגו למשתתפים שלושה סוגי מסיחי דעת בצד הרחוק של המסך: ריבוע אדום או עיגול ירוק (מסיחי דעת חזותיים), הקלטה קולית של המילים “אדום” או “ירוק” (מסיחי דעת שמיעתיים), או צורה אחת והקלטה קולית אחת בו בזמן (מסיחי דעת רב-חושיים). מסיח הדעת יכול היה להתאים למטרה (ריבוע אדום עבור צורת מטרה של ריבוע אדום), או לא להתאים למטרה (ריבוע אדום עבור צורת מטרה של עיגול ירוק). הניסוי חזר על עצמו באופן הזה 10 פעמים: ב-5 מהפעמים הללו המשתתפים ראו רק צורה אחת כל פעם, וזו הייתה אותה הצורה שהם היו אמורים למצוא (מטלה קלה); ב-5 הפעמים האחרות המשתתפים ראו שלוש צורות נוספות נוסף על זו שהם היו אמורים למצוא (מטלה קשה).
- איור 2 - דוגמה למטלת חיפוש חזותית קשה, שבּה מסיח הדעת הרב-חושי לא תאם למטרה.
- המטרה הייתה ריבוע אדום, ומסיח הדעת היה עיגול ירוק, כפי שניתן לראות בצד שמאל, עם הקלטה קולית של המילה “ירוק”. צורת מסיח הדעת הייתה יותר מסיחה מאשר צורות אחרות, מאחר שהיא הייתה רחוקה יותר ממרכז המסך, ומעט גדולה יותר. הנקודות השחורות מסמנות היכן יכולות להופיע צורות מסיחות דעת אחרות.
כיצד צורות שונות של מסיחי דעת משפיעות על קשב?
הערכנו את ההשפעה של מסיחים על הַקֶּשֶׁב באמצעות מדידת זמן התגובה של המשתתפים, כלומר הזמן שלקח להם לְאַתֵּר את המטרה וללחוץ על הכפתור. אם למשתתפים לקח זמן רב למצוא את המטרה הם ככל הנראה הפנו קשב למסיח הדעת. כך, זמן התגובה לימד אותנו אם דעתם של המשתתפים הוסחה. בסך הכול, ילדים צעירים הגיבו הכי לאט, אחריהם ילדים גדולים יותר ולבסוף המבוגרים שהגיבו הכי מהר. לאחר מכן מצאנו שהסחת הדעת הייתה גדולה יותר במטלות קשות יותר, אולם זה היה תלוי גם בסוג מסיח הדעת וגם בגיל של המשתתפים (ראו סיכום של התוצאות האלה באיור 3):
- מסיחי דעת חזותיים: כאשר המטלה הייתה קלה, ילדים צעירים היו מוסחים יותר מאשר מבוגרים. כשמטלה הייתה קשה, אף אחד לא היה מוסח.
- מסיחי דעת שמיעתיים: כולם היו מוסחים בצורה דומה, גם במטלות קלות וגם במטלות קשות.
- מסיחי דעת רב-חושיים: גם כאן, ילדים היו מוסחים יותר ממבוגרים כאשר המטלה הייתה קלה. אולם מבוגרים עדיין היו מוסחים במידה דומה כאשר המטלה נעשתה קשה. לכן מבוגרים עדיין הושפעו ממסיחי דעת רב-חושיים, אפילו שהמטלה דרשה כעת קשב רב יותר. ילדים גדולים יותר היו פחות מוסחים במטלה הקשה מאשר במטלה הקלה. ילדים צעירים לא היו מוסחים כלל כאשר המטלה הייתה קשה.
- איור 3 - תוצאות הסחת הדעת כתלות בסוג מסיח הדעת, ברמת הקושי של המטלה ובגיל של המשתתפים.
- העמודות מייצגות את זמן התגובה (בסקאלה של אלפיות השנייה), ומראות עד כמה דעתם של המשתתפים הוסחה כאשר הם ניסו למצוא את המטרה. זמני תגובה ארוכים מורים על כך שאנשים מצאו את המטרה לאט מאחר שדעתם הייתה מוסחת, בעוד שזמני תגובה קצרים מורים על הסחת דעת מועטה או בלתי קיימת. לכן ככל שהעמודה נמוכה יותר כך הביצועים “טובים” יותר. האיור מראה בבירור שבמשימות קשות הסחת הדעת הייתה חזקה ביותר עבור מסיחי דעת רב-חושיים (חזותיים-שמיעתיים), אולם בני 6 היו היחידים שלא היו מוסחים בצורה חזקה והצליחו להפנות קשב בעיקר למטלת מציאת האות.
מה למדנו על הסחות דעת בחיי היומיום?
לסיכום, המחקר שלנו מצא ש:
- מסיחי דעת אשר מְעָרְבִים את אותם החושים שחשובים לביצוע המטלה, מסיחים אותנו רק כשהמטלה קלה. כאשר המטלה קשה, דעתנו אינה מוסחת. זה קורה בכל הגילים.
- מסיחי דעת אשר מערבים חוש שונה מזה שחשוב לביצוע המטלה יכולים להסיח את דעתנו ללא תלות ברמת הקושי של המטלה. זה גם קורה בכל הגילים.
- הסחות דעת אשר מערבות חושים רבים באותו הזמן, וכוללות חוש אחד שהוא חשוב עבור ביצוע המטלה, מסיחות את דעתנו ללא תלות בגיל וברמת הקושי של המטלה. כשהמטלה קשה, הגיל שלנו משפיע על מידת מֻסָּחוּת הדעת שלנו. כאשר אנו ילדים צעירים, הסחות דעת רב-חושיות משפיעות עלינו רק קצת. אולם ככל שאנו מתבגרים, מסיחי דעת רב-חושיים מתחילים להשפיע עלינו יותר כמו שהם משפיעים על מבוגרים. כאשר אנו מבוגרים, הסחות דעת רב-חושיות משפיעות עלינו גם כשהמטלה שאנו מבצעים קשה.
הממצאים האלה שקשורים למסיחי דעת רב-חושיים נותנים לנו תחושה לאופן שבו המוח שלנו מַפְנֶה קשב. אפילו כשהמטלה דורשת קשב חזותי, עדיין חלק מהקשב זמין ואנו יכולים להיות מוסחים על-ידי מסיחים חזותיים-שמיעתיים. זה נכון אפילו עבור ילדים גדולים, שהם בעלי יכולת קטנה יותר להפניית קשב מאשר מבוגרים. אולם ילדים צעירים לא היו מוסחים על-ידי מסיחי דעת רב-חושיים כאשר המטלה הייתה קשה. מדוע?
אנו חושבים שזה קורה מאחר שהאופן שבו אנו מַפְנִים את הקשב משתנה ככל שאנו מתבגרים. הממצאים שלנו מציעים שלמוחות של מבוגרים וילדים גדולים יש משאבי קשב שונים לכל אחד מהחושים, אולם זה עשוי שלא להיות נכון עד סביבות הגיל 7. לפני כן, מאחר שלילדים צעירים יש יכולת כללית פחותה להפנות קשב, הקשב שלהם יכול להיות מנותב לגירוי שמגיע מחוש אחד בלבד. לכן, לעיתים, אם ילדים צעירים צריכים להקדיש קשב רב לקלט חזותי, זה יגרום להם להיות פחות מוסחים על-ידי מידע רב-חושי, מאחר שלא יהיו להם מספיק שאריות של קשב כדי להתייחס למסיח הדעת. בדוגמה שלנו, אם אנו בני 7, קריאת שני משפטים אשר כתובים על עמוד מלא בטקסט אמורה להיות פחות מסיחת דעת מאשר קריאת שני משפטים על עמוד ריק בזמן שברקע משודרת תוכנית טלוויזיה. לא ידענו את זה קודם.
אנו צריכים גם לציין שהסחת דעת אינה אומרת שהמשתתפים לא יכלו לבצע את המטלה כלל. זה פשוט אומר שהם הפנו פחות קשב למציאת האות שהם התבקשו למצוא כשהם חיפשו את הצורות בזמן שהיו מסיחי דעת חזקים, לדוגמה, כאשר מסיח הדעת של הצורה הצבועה הוצג בקצה המסך יחד עם צליל מוקלט.
המחקר שלנו מראה שתהליכים מוחיים של הפניית קשב (ומֻסָּחוּת הדעת) הם מורכבים. היכולת שלנו להפנות קשב ללא הסחות דעת תלויה בסוג של מסיח הדעת (אם הוא שמיעתי, חזותי או שניהם); ברמת הקושי של המטלה (אם היא קלה או קשה) ובגיל של מְבַצֵּעַ המטלה. בפעם הבאה שאתם מנסים לקרוא משהו בכיתה וקשה לכם להתרכז בגלל שמישהו בכיתה מדבר בקול רם, אתם יכולים לדעת למה זה קורה. אולם יש לציין כי מה שחקרנו במחקר שלנו הוא אחת מני דרכים רבּות שבהן ילדים ומבוגרים יכולים להיות שונים זה מזה באופן שבו הם מפנים קשב בחיי היומיום. אנו מקווים לגלות דרכים נוספות.
מילון מונחים
קֶשֶׁב סלקטיבי (Selective Attention): ↑ באיזו מידה אנו מסוגלים להתמקד במה שחשוב לנו באותו הרגע בלי שדעתנו מוסחת.
רב-חושי (Multisensory): ↑ משהו שאנו שׂמים לב אליו עם מספר (“multi") חושים (senses), ולא רק עם חוש אחד (“uni”). בדרך כלל, כמעט כל מה שסביבנו מְעָרֵב כמה חושים. לדוגמה, אנשים, חיות, מכוניות, טלוויזיה וטלפונים ניידים הם דברים שאנו רואים וגם שומעים ולכן הם ”חזותיים-שמיעתיים“, או ”רב-חושיים". נוסף על כך אנו יכולים לעיתים קרובות גם לגעת, להריח או לטעום את מה שסביבנו, ובפרט מזון.
מסיחי דעת (Distractors): ↑ דברים בעולם שסביבנו אשר יכולים לתפוס את תשומת הלב שלנו ולהסיט אותה ממה שאנו עושים. כלומר, דברים שיכולים להסיח את דעתנו.
זמן תגובה (Response Time): ↑ הזמן שלוקח למשתתפים להגיב (לדוגמה, ללחוץ על כפתור מקלדת) במטלה. במאמר הזה, זמן התגובה משמעותו הזמן שלוקח למשתתפים ללחוץ על הכפתור כשהם מוצאים את המטרה הנכונה.
הצהרת ניגוד אינטרסים
המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.
תודות
הכותבים רוצים להודות לפרופ’ מיכה מוריי על הערותיו והצעותיו לגרסאות הקודמות של כתב יד זה.
מאמר המקור
↑ Matusz, P. J., Broadbent, H., Ferrari, J., Forrest, B., Merkley, R., and Scerif, G. 2015. Multi-modal distraction: insights from children’s limited attention. Cognition 136:156–65. doi: 10.1016/j.cognition.2014.11.031
מקורות
[1] ↑ Lavie, N., and Cox, S. 1997. On the efficiency of visual selective attention: efficient visual search leads to inefficient distractor rejection. Psychol. Sci. 8(5):395–6. doi: 10.1111/j.1467-9280.1997.tb00432.x
[2] ↑ Tellinghuisen, D. J., and Nowak, E. J. 2003. The inability to ignore auditory distractors as a function of visual task perceptual load. Percept. Psychophys. 65:817–28. doi: 10.3758/BF03194817
[3] ↑ Murray, M. M., and Wallace, M. T. 2011. The Neural Bases of Multisensory Processes. Boca Raton, FL: Taylor & Francis Group.
[4] ↑ Matusz, P. J., and Eimer, M. 2011. Multisensory enhancement of attentional capture in visual search. Psychon. Bull. Rev. 18(5):904–9. doi: 10.3758/s13423-011-0131-8
[5] ↑ Huang-Pollock, C. L., Carr, T. H., and Nigg, J. T. 2002. Development of selective attention: perceptual load influences early versus late attentional selection in children and adults. Dev. Psychol. 38:363–75. doi: 10.1037//0012-1649.38.3.363