תַקצִיר
אחת הדרכים לדעת איך בני אדם מרגישים היא להסתכל על הבעת הפנים שלהם. היכולת הזו מאפשרת לנו להגיב נכון במצבים חברתיים. אבל האם זוהי יכולת שיש לנו כבר כילדים צעירים? ואיך היא מתפתחת במהלך הילדות והנעורים? ילדים מזהים היטב רגשות מסוימים כבר בגיל שש, אבל היכולת שלהם לזהות רגשות אחרים מתפתחת מאוחר יותר במהלך ההתבגרות. בממוצע, לבָנות בכל הגילאים קל יותר לזהות רגשות מאשר לבנים. ההורמונים שגופנו מייצר בגיל ההתבגרות משפיעים לא רק על ההתפתחות הגופנית אלא גם על ההתפתחות המוחית והרגשית. אם נדע יותר על ההתפתחות הטיפוסית של היכולת לזהות רגש לפי הבעה, נוכל לפתח דרכים לעזור לילדים המתקשים בכך.
מבוא
שאלתם את עצמכם פעם איך אתם יודעים מה אדם אחר מרגיש? אמנם לפעמים חברים אומרים לכם שהם שמחים או עצובים, אבל סביר להניח שגם בלי שאומרים לכם אתם יכולים לנחש בצורה די מדויקת מה מצב הרוח שלהם. לפעמים אפשר לדעת זאת לפי הקול – אם הם מרימים קול בכעס, למשל, או שקוֹלם רועד מפחד. עוד רמז חשוב שבעזרתו אפשר לדעת איך מרגיש חבר הוא הבעת הפנים שלו. בפנינו יש שרירים רבים, המאפשרים לנו להניע את פנינו ולסדר אותם בתנוחות רבות. זה קורה באופן ספונטני (בלתי מתוכנן) כשאנחנו מרגישים רגש מסוים. הפסיקו לרגע לקרוא ונסו להיראות עצובים. האם משכתם את זוויות הפה מטה ואולי השפלתם את העיניים ואת הראש? שימו לב איך רגשות מסוימים משפיעים מיד על ההבעה שלנו.
מדענים גילו שבני אדם בכל רחבי העולם נוטים לבטא רגשות דומים באמצעות הבעות דומות. אם תסתכלו למשל באסקימוסי מקנדה, בתלמידה מארה“ב ובחקלאי מהודו, תראו שהבעותיהם דומות מאוד כשהם מרגישים עצובים. יש דפוסים קבועים לתנועה של שרירי הפנים, ולכן גם להבעות הפנים, והם אינם משתנים מארץ לארץ, מתרבות לתרבות ומגזע לגזע. החוקרים אֶקמָן ופרִיזֶן הוכיחו זאת כבר לפני 40 שנה [1], ומחקרים רבים חזרו ואישרו זאת מאז. ההבעות המבטאות שמחה, עצב, כעס, פחד, גועל והפתעה הן דומות אצל בני אדם בכל העולם (ראו איור 1). היכולת לזהות איך אדם אחר מרגיש היא מיומנות חיים חשובה מאוד, כי בזכותה אנו יודעים איך להגיב במצבים חברתיים עם בני משפחה, חברים, מורים, ואפילו אנשים זרים.
- איור 1 - ילדים מארצות, תרבויות וגזעים שונים מבטאים רגשות באמצעות אותן הבעות.
- מה מרגישים הילדים שבתמונה? צילום: http://streetsill.com
האם לדעתכם אנו נולדים עם היכולת להבין הבעות פנים או שאנחנו מפתחים אותה עם הזמן, כפי שאנחנו לומדים למשל לדבר, לקרוא או לכתוב? אפשר לומר שהתשובה היא ”קצת מזה וקצת מזה“. מדענים ערכו מחקרים על התנהגות תינוקות, החל מגיל שבעה חודשים, והראו שהם יכולים להבדיל בין שתי הבעות שונות. חלקכם אולי חושבים: ”איך החוקרים יודעים שהתינוקות מבדילים, הרי הם עדיין לא מדברים?“ שאלה טובה! אחת השיטות לדעת זאת היא למדוד כמה זמן התינוקות מביטים בפָּנים שלפניהם. יש הבעות מסוימות (פחד, למשל), שתינוקות מסתכלים בהן זמן ממושך יותר מאשר באחרות. כך אפשר לדעת שהם מבדילים בין ההבעות. אבל היכולת לפרש את ההבעה ולהבין איזה רגש חש האדם שמולנו, משתפרת מאוד בין הגיל הרך לבגרות, אם כי היא קיימת במידה מסוימת גם בילדוּת. החוקרים הֶרבָּה ופיליפּס דנים בנושא בסקירה שפרסמו ב-2004 [2]. מחקרים מדעיים רבים עסקו בעבר ביכולת לזהות רגש לפני הבעה; אבל באף אחד מהם לא נערכה בדיקה זהה לקבוצה שלמה של נבדקים בני 16-6. בחלק מהמחקרים התבקשו הילדים להתאים תמונות של פרצופים לשמות של רגשות. בניסויים אחרים יצרו החוקרים תמונות אשר מורכבות משתי הבעות שונות, כדי לבחון את יכולת הילדים להחליט באיזה משני רגשות מדובר. אבל אנחנו סברנו שחשוב לכלול במחקר קשת רחבה של גילאים ולבחון את כל הנבדקים באותו אופן. כדי להבין איך מתפתחת יכולת מסוימת חשוב לערוך השוואות מאוזנות ללא הטיה.
למה בעצם חשוב לדעת עד כמה ילדים מבינים הבעות? אולי הנושא נראה לכם דווקא די משעמם. ובכן, הוא מעניין אותנו משתי סיבות עיקריות. ראשית, חשוב לדעת איך ומתי ילדים מפתחים את המיומנות הזו, כדי לדעת אם היכולוֹת שלהם בתחום דומות לאלה של מבוגרים. אם לא, אולי כדאי שהורים ומורים יתנו להם מידע נוסף שיעזור להם. למשל, שֶמוֹרָה לא תסתפק במבט זועם בכיתה, אלא תסביר לתלמידים שהיא כועסת כי הם ממשיכים לפטפט. שנית, יש ילדים שמתקשים בזיהוי רגשות, דבר העלול להשפיע משמעותית על היכולת שלהם להסתדר עם אחרים. אצל ילדים עם בעיות התנהגות וילדים על הרצף האוטיסטי, למשל, יש לפעמים קושי כזה. בנוסף, קוֹלין ועמיתיה [3] דיווחו שאצל ילדים עם מגוון רחב של הפרעות, מבעיות קשב וריכוז ועד הפרעות אכילה, נמצאו קשיים בזיהוי רגש לפי הבעת פנים. אם נדע מה ההישגים הממוצעים של קבוצות גיל שונות במבדקי זיהוי רגשות, נוכל לאתר ילדים המתקשים בתחום ולעזור להם לפתח את כישוריהם, כפי שעוזרים לילדים שמתקשים בקריאה, למשל.
המחקר
במסגרת המחקר בדקנו 478 תלמידי בית ספר יסודי (גילאים 11-6) ותיכון (16-11) בבריטניה, שהוריהם הסכימו להשתתפותם. בניסוי השתמשנו בגִרסה ממוחשבת של מבחן זיהוי הרגשות שפיתחו אֶקמן ופריזֶן [4]. שישים תמונות של פָּנים הופיעו אחת-אחת על מסך מחשב (תוכלו לראות כמה דוגמאות באיור 2). הילדים התבקשו להקליק על רגש אחד מתוך רשימה (שמחה, עצב, כעס, פחד, גועל או הפתעה) שלדעתם תיאר באופן המתאים ביותר את הרגש שמביע האדם בתמונה. אחר כך בדקו החוקרים את המבחנים ונתנו לכל אחד מהם דירוג מתוך 100 לפי רמת הדיוק.
![איור 2 - תמונות של הבעות פנים מתוך מבחן אֶקמן ופריזֶן [4] ששימשו אותנו במחקרנו.](https://www.frontiersin.org/files/Articles/187783/frym-04-00015-HTML/image_m/figure-2.jpg)
- איור 2 - תמונות של הבעות פנים מתוך מבחן אֶקמן ופריזֶן [4] ששימשו אותנו במחקרנו.
התוצאות
תוצאות הניסוי העלו כמה תגליות מעניינות. ראשית, התברר לנו שאפילו ילדים בני שש יודעים לפרש הבעות פנים בחלק מהמקרים – אבל ככל שהם גדלים, יכולתם הולכת ומשתפרת (ראו איור 3). תגלית מעניינת נוספת הייתה שהבנות, בממוצע, הצליחו יותר מהבנים בזיהוי מדויק של הרגשות. אפשר להסיק מכך שלרוב הבנות קל יותר לדעת לפי הבעת הפנים מה מרגיש אדם אחר.
- איור 3 - רמת הדיוק בזיהוי רגשות על-ידי בנים ובנות.
- רמת הדיוק עולה עם הגיל, ובממוצע היא גבוהה יותר אצל בנות (קו אדום) מאשר אצל בנים (קו כחול), בכל הגילאים. המספרים על הציר האופקי מציינים גיל, והמספרים על הציר האנכי – את אחוז הדיוק בזיהוי רגשות לפי הבעות.
האם לדעתכם קל לזהות עצב באותה מידה שקַל לזהות פחד? לפי ממצאי הניסוי שלנו, ייתכן שלא. יש הבעות שגם ילדים קטנים מזהים היטב. בני ובנות השש הצליחו לזהות שמחה, עצב וכעס כמעט כמו בני ובנות ה-16. כלומר, אפילו כשהייתם ילדים קטנים, רוב הסיכויים שידעתם יפה מאוד לפי ההבעה מתי אימא שלכם כועסת. אין ספק שאפילו עכשיו אתם יכולים לדמיין בדיוק באיזה פרצוף מדובר! לעומת זאת מתברר שיש הבעות אחרות, כמו פחד, גועל והפתעה, שילדים צעירים נוטים פחות לזהות בהצלחה. היכולת לזהות את הרגשות האלה הולכת ומשתפרת במשך שנות הילדות וההתבגרות (איור 4).
- איור 4 - היכולת לפרש הבעות מתפתחת בגילאים שונים.
- מעל למספרים המגדירים כל קבוצת גיל מופיעים סמלים של רגשות. אלה הרגשות שילדים בקבוצת גיל זו מצליחים לזהות לפחות 7 פעמים מתוך 10. Happiness = שמחה Sadness = עצב Anger = כעס Surprise = הפתעה Disgust = גועל Fear = פחד.
ייתכן שהשיפור הזה קורה בזכות ההורמונים שהגוף מייצר בגיל ההתבגרות. הורמונים אלה מחוללים בגוף שינויים שונים – אנחנו צומחים לגובה וגופנו מתחיל להיראות בוגר יותר – אבל האם ידעתם שהם משפיעים גם על התפתחות המוח? מדענים העוסקים בחקר המוח [5] גילו ששינויים התפתחותיים אלה קשורים גם לשינויים בהתנהגות. בשנות ההתבגרות משתנים הקשרים בין תאי המוח, וייתכן שבזמן התהליך הזה יש דווקא ירידה זמנית ביכולת לזהות רגשות, לפני שהיא ממשיכה להשתפר (ראו איור 3). מהמחקר שלנו עלה שילדים צעירים אמנם מזהים בהצלחה הבעות כעס, אבל שבגיל ההתבגרות המיומנות הזו משתפרת עוד יותר. מתברר שהיכולת לזהות הבעות כעס וגועל תלויה בשלב ההתפתחות של הילד/ה. מתבגרים מפותחים יחסית הצליחו הרבה יותר בזיהוי הרגשות האלה מאשר נערים ונערות בשלבי התבגרות מוקדמים. לכן אנחנו משערים שאותם הורמונים הגורמים להתבגרות גופנית גם מחוללים במוח שינויים שמשפרים את היכולת לזהות רגשות מסוימים. ההורמונים של גיל ההתבגרות גורמים לנו להיות דומים יותר למבוגרים לא רק מבחינה גופנית אלא גם מבחינה רגשית.
מסקנות
מטרת המחקר שלנו הייתה להבין איך מתפתחת היכולת לזהות רגש במהלך הילדוּת וההתבגרות. המחקר העלה את הממצאים הבאים:
- גם בגיל שש, ילדים מסוגלים לזהות בהצלחה הבעות של שמחה, עצב וכעס.
- מיומנות זו משתפרת עם הגיל.
- היכולת לזהות הבעות פנים של רגש ממשיכה להשתפר במהלך הילדות וההתבגרות.
- לבָנות קל יותר כנראה לזהות רגש לפי הבעות פנים.
- היכולת לזהות הבעות של כעס ושל גועל מתפתחת בשנות ההתבגרות.
הממצאים האלה מעניינים כי הם משפרים את הידע שלנו על התפתחות היכולת לזהות רגש לפי הבעות פנים במהלך הילדות וההתבגרות. זהו מידע שיכול להועיל לאנשים העובדים עם ילדים ונוער. בין השאר הוא מאפשר להשוות את המיומנות של ילד/ה או נער/ה מסוים/ת לממוצע של קבוצת הגיל, וכך לזהות קשיים – כפי שמזהים ילדים עם קשיי קריאה באמצעות מבדקים המיועדים לכך.
ליכולת שלנו לזהות רגשות אצל אחרים יש השפעה מכרעת על יכולתנו להסתדר עם בני אדם במצבים חברתיים. קשיים בתחום זה עלולים לגרום לבעיות ביצירת חברויות ושמירה עליהן, ביכולת להסתדר עם אחרים, ובהתנהגות מתאימה למצבים חברתיים שונים. אם נדע לאתר אצל ילדים קשיים בזיהוי רגשות, הם יוכלו לקבל עזרה בפיתוח כישורים כאלה, וכך לשפר את תפקודם במצבים חברתיים. בפעם הבאה שתביטו באדם ותבינו לפי הבעתו איך הוא מרגיש, דמיינו כמה קשה היה לכם אילו המידע הזה לא עמד לרשותכם. קושי בקריאת פרצופים יכול לסבך את החיים לא פחות מקושי בקריאת מילים. ככל שנדע יותר על המיומנות הזו, כך תשתפר היכולת שלנו לעזור לאנשים שמתקשים בה.
תודות
במחקר זה תמכו בין השאר האיגוד הלאומי למחקר על אוטיזם (National Alliance for Autism Research) וקרן משפחת נאנסי לוּרי מארקס (Nancie Lurie Marks Family Foundation). רוב תודות לפול אֶקמן (Paul Ekman) שסיפק את תמונות ההבעות למחקר, ולבתי הספר ולילדים שהשתתפו בו ותרמו בהתלהבות את זמנם. ולבסוף, אנחנו מודים מאוד לבנים של קֵייט, ג’ק ולוּק, על עצותיהם המבריקות וההצעות לעריכת המאמר.
הצהרת ניגוד אינטרסים
המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.
מקורות
[1] ↑ Ekman, P., and Friesen, W. V. 1971. Constants across cultures in the face and emotion. J. Pers. Soc. Psychol. 17(2):124–9. doi: 10.1037/h0030377
[2] ↑ Herba, C., and Phillips, M. 2004. Annotation: development of facial expression recognition from childhood to adolescence: behavioural and neurological perspectives. J. Child Psychol. Psychiatry 45(7):1185–98. doi: 10.1111/j.1469-7610.2004.00316.x
[3] ↑ Collin, L., Bindra, J., Raju, M., Gillberg, C., and Minnis, H. 2013. Facial emotion recognition in child psychiatry: a systematic review. Res. Dev. Disabil. 34(5): 1505–20. doi: 10.1016/j.ridd.2013.01.008
[4] ↑ Ekman, P., and Friesen, W. V. 1976. Pictures of Facial Affect. Palo Alto, CA: Consulting Psychologists Press.
[5] ↑ Mills, K., Goddings, A., and Blakemore, S. 2014. Drama in the teenage brain. Front. Young Minds 2:16. doi: 10.3389/frym.2014.00016