מחקרים מראים כי בני אדם שהם מְבֻדָּדִים חברתית מדווחים על אחוזים גבוהים יותר של דיכאון, שהוא מצב אשר מאופיין על-ידי תחושות קבועות של מצב רוח ירוד. בנוסף, הם גם נוטים לחלות יותר ולחיות פחות שנים .[1] הרבה תפקודים מוחיים מעורבים במטרה לאפשר לנו לקיים תקשורת אנושית בריאה. תפקוד אחד כזה הוא אֶמְפַּתְיָה.

אמפתיה מאפשרת לנו להבין חוויות רגשיוֹת של אחרים ולהגיב כלפיהן. חלק מרכזי באמפתיה הוא “תיאוריה של תוֹדעה”, שמשמעהּ היכולת להבין את רגשותיו של האחר, אמונותיו, מחשבותיו וכוונותיו. בלי שאנו מבחינים בכך אנו משתמשים ביכולת זו בכל פעם שאנו מְתַקְשְׁרִים עם המשפחה שלנו, החברים, חברים לכיתה ומורים: כדי שתהיה לנו תקשורת חברתית בריאה, עלינו להבין שהם חושבים ומרגישים אחרת מאיתנו. אולם איננו נולדים עם היכולת הזו. רק כשמגיעים לגיל 4 או 5 מתחילה להתפתח התיאוריה של התודעה, וזו מובילה לשינויים רבים בהתנהגות שלנו כמו למידה של כללים חברתיים חדשים והיכולת לשחק משחקים מורכבים יותר עם חברים. איור 2 מראֶה שהרשת המוחית שמופעלת כאשר חושבים על הנפש שלנו ועל הנפש של חבר היא דומה להפליא, ביחס לפעילות המוח שנצפית כאשר אנו מנסים להבין את הנפש של אדם זר. כלומר, המוח שלנו אכן מגיב אחרת לחברים לעומת אנשים אחרים.

מחקרים מציעים גם כי למידה בכיתה עם מורים וחברים היא יעילה יותר מאשר למידה עצמאית. לדוגמה, במחקר שנעשה עם תינוקות אמריקאיים שזה עתה נחשפו לשׂפה האנגלית, יושמו שלוש צורות לימוד שונות כדי ללמד את הילדים לזהוֹת צלילים ומילים בסינית. חלק למדו בכיתה עם מורה לסינית, אחרים למדו על-ידי צפייה במורה לסינית בטלוויזיה, ואחרים למדו רק באמצעות שמיעה של המורה. אף על פי שֶׁכֹּל המורים לימדו את אותן המילים ובאותו פרק זמן, הקבוצה הראשונה למדה הכי טוב, והכישורים של הילדים היו הכי דומים לאלה של ילדים שדיברו סינית כשפת אֵם. ככל הנראה היה משהו מיוחד בתקשורת עם אנשים אחרים אשר יצר למידה אחרת: אולי כשאנו מְתַקשרים עם אנשים אחרים יש עלייה במוטיבציה שלנו, וזה גורם לנו ללמוד טוב יותר .[3] אחרי הכול, כולנו נוטים לזכור דברים שלימדו אותנו המורים האהובים עלינו והמעורבים ביותר בחיינו. עובדה זו מראָה את ההשפעה ארוכת הטווח של אמפתיה על למידה.

חוקרים ברחבי העולם משקיעים יותר ויותר זמן במחקר על חברוּת. ישנן ראיות המראות שהמוחות שלנו מגיבים חזק יותר לחברים מאשר לזרים, אפילו אם לאדם הזר יש יותר מן המשותף איתנו מאשר לחבר. בילוי זמן עם חברים התגלה כגורם לפעילות רבה יותר בחלקי המוח שגורמים לנו להרגיש טוב – מנגנוני הגמוּל. יתרה מזו, עושה רושם שקיום של קשרים חברתיים משמעותיים ארוכי טווח, כולל חברוּת, ושל חיי חברה פעילים, מגן על המוח מפני מחלות בשלבי חיים מאוחרים יותר כמו למשל קיהיוֹן (דמנציה), שהוא אובדן תאי עצב במוח אשר משפיע על המוחות של אנשים מבוגרים רבים.

לסיכום, תרומת המוח לתקשורת אנושית חברתית היא מורכבת ועדיין אינה מובנת לחלוטין. מה שברור כיום הוא שהמוח שלנו נהנה לרכוש חברים ושבילוי זמן עימם יכול להיות בעל השפעות חיוביות מאוד על למידה, על בריאות ועל החיים בכלל.

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.