תַקצִיר
חלוקת משאבים מעמידה אותנו לעיתים בפני דילמות קשות. חִשבו למשל על אבא שרוצה לחלֵּק חמש סוכריות על מקל בין שתי בנותיו. הוא יכול לתת שתי סוכריות לילדה אחת ושלוש סוכריות לילדה האחרת, מה שייצור אי-שוויון ביניהן. לחלופין הוא יכול לחלֵּק שתי סוכריות לכל ילדה, ולהשליך את הסוכרייה החמישית לפח. חלוקה זו תשמור על השוויון בין הילדות, אך תבזבז את הסוכרייה האחרונה כי אף אחת לא תיהנה ממנה. במאמר זה נסקור ממצאים מהשנים האחרונות לגבי האופן שבו ילדים ומבוגרים פותרים את המתח שבין אי-שוויון ובזבוז. נמצא כי לעיתים קרובות ילדים ואף מבוגרים בוחרים לבזבז משאבים כדי להימנע מאי-שוויון. נטייה זו מתפתחת כבר בגיל צעיר, ומתקיימת במדינות שונות. לבסוף, נתאר כיצד ניתן לייצר חלוקה הוגנת בלי לבזבז משאבים, ולהשיג באמצעותה רווחים פסיכולוגיים וכלכליים כאחד.
איך לחלק כרטיס יחיד למשחק כדורסל בין שני ילדים?
לא מזמן פנתה אל שֹׁהַם, אחת מכותבות מאמר זה, חברה טובה שלה. החברה הציעה למכור לה במחיר מוזל שני כרטיסים למשחק כדורסל. הכרטיסים היו למשחק מבוקש, ובמיקום מעולה באצטדיון. שֹׁהַם התלבטה. רענן ושָלֵו, שני הבנים שלה, חולמים ללכת למשחק כזה. אלא שעומדים לרשותה רק שני כרטיסים, וכרטיס אחד חייב להינתן למבוגר שילווה את הילדים. כלומר, היא לא תוכל לקחת למשחק את שניהם, אלא תצטרך לבחור מי ילך – רענן, או שָׁלֵו. שֹׁהַם חשבה שאולי הכי פשוט לוותר על הכרטיסים, ולא לקחת אף ילד. כך לא יופר השוויון ביניהם, ואף אחד לא ייעלב. מצד אחר חשבה שחבל לוותר על הזדמנות כזו לכרטיסים מצוינים, ועל חוויה מופלאה שאחד הילדים יכול לזכות בה.
דילמות חלוקת משאבים כמו זו שעמדה בפני שֹׁהַם הן שכיחוֹת. הן מתרחשות בכל פעם שאנשים רוצים לחלֵּק משאבים, אך אינם יכולים לעשות זאת באופן שווה. במצבים אלו, נוצר מתח בין שני עקרונות חלוקה שאנשים דוגלים בהם: שאיפה לשמור על שוויון והוֹגנוּת [1], מול רצון להימנע מבזבוז. נתאר כעת את שני העקרונות הפסיכולוגיים הללו; לאחר מכן, נסביר כיצד ילדים ומבוגרים פותרים את הקונפליקט שנוצר בעקבות דילמות מסוג זה. לבסוף נציע פתרונות שיִּמְנְעו את הבזבוז תוך שמירה על ההוֹגנוּת, וכמובן, נספר מה עשתה שֹׁהַם עם הכרטיסים למשחק.
שִׂנאת אי-שוויון ושִׂנאת בזבוז: למה איננו אוהבים לקבל את פרוסת העוגה הקטנה יותר, וגם נמנעים מלהשליך עוגה לפח?
שנים רבות של מחקר התנהגותי בפסיכולוגיה ובכלכלה מלמדות כי ילדים ומבוגרים מפגינים בהתנהגויותיהם שִׂנאַת אי-שוויון [2]. טענה זו ודאי לא תפתיע אתכם. מי מאיתנו שמח אי פעם לגלות שקיבל את חתיכת העוגה הכי קטנה? המחקר מראֶה כי אנשים לא רק שונאים לקבל פחות מאחרים, אלא גם לא אוהבים לחלֵּק משאבים באופן בלתי שוויוני בין אנשים אחרים [3]. נחזור לדוגמת האב ובנותיו – חִשבו למשל איך הייתם מרגישים לוּ התבקשתם לחלֵּק חמש סוכריות על מקל בין שתי חברוֹת. ככל הנראה לא הייתם חשים בנוח לתת לחברה אחת שלוש סוכריות ולאחרת שתי סוכריות. חלוקה כזו הייתה גורמת לכם להרגיש שאתם מאכזבים את החברה שקיבלה רק שתי סוכריות, וגורמים לאַפְלִָיָה שלה לרעה, בלי סיבה. כמו כן הייתם עשויים לחשוש שילדים אחרים יטענו כי חילקתם בצורה בלתי הוגנת, וקיבלתם החלטה המֻּטָּה לטובת אותה חברה.
ודאי לא תופתעו לגלות שאנשים גם אינם אוהבים בזבוז. כבר מגיל צעיר חשוב לנו לנהוג ביעילוּת ולהשתמש בכל המשאבים העומדים לרשותנו. לדוגמה, איננו אוהבים לזרוק אוכל לפח (ודאי שלא עוגות!), ומשתדלים למחזֵר. לכן, גם האפשרויות של זריקת סוכרייה לפח, או ויתור על כרטיסים יקרי ערך, מטרידות אותנו.
איך אנשים מכריעים בין אי-שוויון לבזבוז, והאם נצפה שוני בהכרעה בין ילדים למבוגרים?
כיצד אנשים פותרים דילמות הכרוכות באי-שוויון לעומת בזבוז? ניסינו לענות על השאלה הזו בסדרת ניסויים שערכה פרופ' שֹׁהַם חֹשֶׁן-הִלֵּל עם פרופ' אלכס שׁוֹ מאוניברסיטת שיקגו ושותפים נוספים. מצאנו כי לעיתים קרובות מי שנדרשים לחלֵּק משאבים בוחרים לבזבז אותם כדי להימנע מאי-שוויון [4]. כך למשל, בניסוי שערכנו בישראל, בארה''ב ובסין, ביקשנו מילדים בני 8-6 בכל אחת מהמדינות הללו לחלֵּק חמישה מחקים צבעוניים בין שני ילדים, מיכאל ודן. אמרנו למשתתפים שמיכאל ודן קיבלו כל אחד שני מחקים. ביקשנו מהם להחליט מה לעשות עם המחק החמישי – לתת אותו למיכאל או להשליכוֹ לפח (רְאו איור 1).
- איור 1 - ילד בן 7 משתתף בניסוי שערכנו (צילום להמחשה).
- למשתתפים (בני 8-6) נאמר כי שני ילדים אחרים, מיכאל ודן, קיבלו שני מחקים כל אחד. משתתפי הניסוי התבקשו להחליט מה לעשות עם מחק חמישי: לתת אותו למיכאל או להשליכוֹ לפח. אם ייתנו את המחק החמישי למיכאל, ייווצר אי-שוויון בין דן למיכאל. אם ישליכו את המחק לפח, השוויון יישמר, אך המחק יתבזבז. רוב מוחלט של הילדים בחרו להשליך את המחק החמישי לפח. צילמה: פרופ' שֹׁהַם חֹשֶׁן-הִלֵּל, הניסוי המתואר לעיל מובא במקור [4].
ממצאי המחקר היו חד-משמעיים. בישראל ובארה''ב כמעט כל הילדים (יותר מ-90%) השליכו את המחק החמישי לפח, ובכך העדיפו בזבוז על פני אי-שוויון. גם בסין רוב הילדים בחרו לזרוק את המחק החמישי, אולם פחות מאשר בישראל ובארה''ב (כ-70%, רְאו איור 2). מדוע הילדים בסין נטו לבזבז פחות את המחק החמישי? שיערנו כי לעומת הילדים בישראל ובארה''ב, הילדים הסינים סברו כי המחקים הצבעוניים שבהם השתמשנו בניסוי יקרים יותר ממחקים רגילים, ולכן זרקו אותם פחות. ואכן, כשביקשנו מילדים בשלוש המדינות לחלֵּק משאבים שעלויותיהם שונות – חמישה טושים, חמישה טלפונים חכמים, או חמישה שטרות כסף – ככל שהמשאב היה יקר יותר, הילדים השליכו פחות את הפריט החמישי לפח. בכל זאת, כמחצית הילדים בחרו להשליך טלפונים חכמים ושטרות כסף לפח! כלומר, ילדים נוטים לבזבז משאבים כדי להימנע מחלוקה בלתי שוויונית, אך אם המשאב יקר לתפיסתם, הם בוחרים יותר באפשרות הבלתי שוויונית, ומבזבזים פחות.
- איור 2 - ממצאי הניסוי.
- בגרף זה מוצגות תוצאות הניסוי שערכנו בקֶרֶב 70 ילדים בני 8-6 בשלוש המדינות – ארה''ב, ישראל וסין. כאמור, למשתתפי הניסוי נאמר שמיכאל ודן קיבלו שני מחקים כל אחד. הם יכלו לתת את המחק החמישי למיכאל, או להשליכוֹ לפח. הגרף מציג את אחוז הילדים (בין 0 ל-100) שבחרו להשליך את המחק החמישי לפח, בכל אחת מהמדינות שבהן נערך הניסוי. ניתן לראות כי בארה''ב ובישראל ההחלטות היו דומות, כשרוב מוחלט של הילדים (יותר מ-90%) בחרו להשליך את המחק החמישי לפח. זאת לעומת הילדים בסין ששיעור מעט נמוך יותר מתוכם (כ-70%) בחרו להשליך לפח את המחק החמישי. לסיכום, רוב הילדים בשלוש המדינות בחרו להשליך מחק זה לפח, כלומר העדיפו לבזבז משאבים ולא ליצור אי-שוויון בין ילדים (הנתונים המוצגים באיור מבוססים על ממצאי הניסוי המובא במקור [4]. קרדיט לאיור: יאיר נהרי).
מקרא:
ציר אנכי: אחוז הילדים שבחרו להשליך לפח את המחק החמישי.
ציר אופקי (משמאל לימין): ארה''ב, ישראל, סין.
האם מבוגרים, כמו ילדים, מוכנים לבזבז לפעמים כדי להבטיח חלוקה שוויונית? מסתבר שכּן! ביקשנו ממשתתפים בני 18 ומעלה לדמיין שהם מְנהלים בחֶברה, ולהחליט מה לעשות עם מַחשב חדיש – לתת אותו לאֶחד משני עובדים מצטיינים, או להשאירוֹ בקופסה ולא לתת אותו לאיש. רוב המשתתפים אמרו שהיו משאירים את המחשב בקופסה. הם חשבו שאם ייתנו אותו לאחד העובדים המצטיינים, עובדים אחרים יאמרו שההחלטה אינה הוגנת.
נחזור לסיפור של שֹׁהַם והכרטיסים למשחק הכדורסל שקיבלה מחברתהּ – גם שֹׁהַם פתרה את הדילמה שלה בהעדפַת שוויון, ובזבזה משאבים. כדי שלא להפלות לרעה את אחד מילדיה, ולא לצעֵר את הבן שלא יזכה ללכת למשחק הכדורסל, החליטה לוותר על הכרטיסים הנחשקים, ושאף אחד לא ילך למשחק. כלומר, היא בחרה בבזבוז על פני אי-שוויון.
האם ניתן לחלֵּק את העוגה בצורה בלתי שווה, בלי לפגוע בהוֹגנוּת? – פתרון אפשרי לדילמה
עד כה ראינו שכאשר נדרשים להכריע בין אי-שוויון לבזבוז, ילדים ומבוגרים כאחד נוטים לבחור בבזבוז. תהינו אם ישנהּ דרך לחלֵּק משאבים באופן שישמור על ההוֹגנוּת, בלי לבזבז. אפשרות אחת היא לערוך הגרלה. למשל, תוכלו לחלק חמש סוכריות בין שתי ילדות על ידי הטלַת מטבּע ולקבוע כי המנצחת תקבל שלוש סוכריות, והמפסידה שתיים. שימו לב כי תוצאת ההגרלה אינה שוויונית – ילדה אחת תקבל יותר מהאחרת, אך משום שלכל ילדה היה מראש סיכוי שווה לזכּוֹת, הליך ההחלטה מְלֻוֶּה בתחושת הוֹגנוּת. המחקרים שערכנו מראים כי במקרים שבהם ההחלטה התקבלה על ידי הגרלה אקראית, מי שיוצר את אי-השוויון ומעניק שלוש סוכריות לילדה אחת על בסיס תוצאות ההגרלה, אינו נתפס כמַפְלֶה. כלומר, בעזרת שימוש בהגרלה עיקרון ההוגנוּת נשמר, ונמנע בזבוז.
אלא שאנשים לא תמיד אוהבים להשתמש בהגרלות אקראיות כדי לקבל החלטות. השימוש בהגרלה גם עלול להשאיר את מי שהפסיד בה ממורמר. כך, בדוגמת הכרטיס למשחק הכדורסל, תארו לעצמכם איך היה מרגיש אחד מבניה של שֹׁהַם, אם היה מפסיד את הכרטיס למשחק בעקבות הטלַת מטבע.
שיטה אחרת שהצענו לפתרון דילמות בין אי-שוויון לבזבוז, היא להעביר את ההחלטה לצד שעלול לקבל פחות. למשל, בִּמְקום שאימא תחליט למי מילדיה לתת את הכרטיס למשחק, היא תשאל את בנה הבכור אם הוא מעדיף לתת את הכרטיס לאחיו הצעיר, או שאף אחד מהם לא יקבל את הכרטיס ושניהם לא ילכו למשחק. בניסויים שערכנו מצאנו כי בחלק מהמקרים, הילד שלא יקבל את המשאב (במקרה זה, הבן הבכור) יִרְצֶה שהילד האחר כן יקבל אותו. הוא אפילו יחוש גאווה, נדיבוּת וכוח, שכּן הילד האחר (במקרה זה, הבן הצעיר) קיבל את המשאב בזכותו. שימו לב שאם האימא הייתה מחליטה לתת את הכרטיס לבן הצעיר, הבן הבכור היה כועס ומרגיש שמַפְלים אותו לרעה. אך אם הבן הבכור הוא זה שבחר לתת לאחיו הצעיר את הכרטיס, אותה חלוקה בדיוק יכולה לשמח אותו. תופעה זו תיארה שֹׁהַם בעבודת הדוקטורט שלה, במאמר שכתבה עם המנחה לעבודה, פרופ׳ אילן יניב [5].
כדי להדגים את התופעה שבה אנשים מגיבים באופן שונה לחלוקה בלתי שוויונית, כתלות במי שחילק, נקנֵּח בסיפור שסופר על ידי אָמַרְטִיָה סֶן – כלכלן הודי, חתן פרס נוֹבֶּל לכלכלה:
ילד וילדה מצאו שני תפוחים, אחד גדול ואחד קטן. הילדה לקחה מייד את התפוח הגדול. הילד כעס ושאל: ''מדוע לקחְת את התפוח הגדול לעצמך? זה לא הוגן!''
''למה?'' שאלה הילדה, ''איזה תפוח היית לוקח אם אתה היית צריך לבחור?''
''הייתי לוקח את התפוח הקטן, כמובן'', ענה הילד.
''אז למה אתה מתלונן?'' השיבה הילדה, ''זה התפוח שקיבלת'' (רְאו איור 3).
- איור 3 - המחשה לכך שאנשים מגיבים באופן שונה לאותה חלוקה בלתי שוויונית, כתלות במי שאחראי לחלוקה.
- מצד שמאל (A) ניתן לראות שהילד עצוב כשהילדה לוקחת לעצמה את התפוח הגדול ונותנת לו את התפוח הקטן. לעומת זאת מצד ימין (B), הילד שמח מאותה חלוקה שבה הילדה מקבלת את התפוח הגדול והוא את התפוח הקטן, שכֵּן הוא זה שבחר לחלֵּק כך. אייר: יואב דה-שליט.
סיכום
התובנה שלפיה אנשים מוטרדים פחות מאי-שוויון לרעתם כשהם עצמם יוצרים אותו, מאפשרת פתרון נהדר לדילמה שלנו. בִּמקום שאדם חיצוני יחליט איך לחלק את המשאבים (למשל, אימא תבחר כיצד לחלק בין ילדיה), נעביר את ההחלטה לצד שעלול לקבל פחות (בדוגמת הכרטיס למשחק הכדורסל, מדובר בבן הבכור). במקרה זה, לפעמים הילד יבחר לבזבז את המשאב ולא לתת אותו לילד האחר – בדיוק כפי שהאֵם הייתה מחליטה. אבל, לעיתים הילד יבחר להעניק את המשאב לילד האחר (בדוגמת הכרטיס למשחק הכדורסל – אחיו הצעיר), ושניהם יִשמחו. כך תתקבל חלוקה שאומנם אינה שוויונית, אך מרגישה הוגנת, אינה מבזבזת משאבים, ויתרה מזו משמחת את כל הצדדים.
מילון מונחים
דילמות חלוקת משאבים (Resource Allocation Dilemmas): ↑ מצבים שמעוררים התלבטות בשאלה כיצד לחלֵּק דברים מסוימים בין כמה אנשים. למשל, איך לחלק מספר אי - זוגי של סוכריות בין מספר זוגי של ילדים.
שנאת אי-שוויון (Inequality Aversion): ↑ תחושה בלתי נעימה שמתעוררת כאשר מתברר שמשאבים חולקו בצורה בלתי שוויונית. למשל, כשאת מגלה שקיבלת פרוסת עוגה קטנה יותר משאר החברים.
אפליה (Discrimination): ↑ מתן יחס פחות טוב לאנשים מסוימים, ללא סיבה מוצדקת. לדוגמה, מורה שנותן ציונים נמוכים יותר לתלמידים בעלי עיניים ירוקות.
מֻטֶּה (Partial): ↑ אדם המתייחס באופן שאינו הוגן לאנשים שסביבו, תוך גילוי העדפה בלתי מוצדקת לאדם או לקבוצה על פני אחרים. למשל, מורה שנותנת ציון גבוה במיוחד לתלמיד מסוים, שהוא אחיין שלה.
יעילוּת (Efficiency): ↑ התנהגות לְשֵׁם ניצול מְרַבִּי של משאבים תוך הימנעות מבזבוז. למשל, לסיים את האוכל מהצלחת בלי לזרוק שום דבר לפח.
הצהרת ניגוד אינטרסים
המחברים מצהירים כל המחקר נערך בהעדר כי קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.
תודות
עבודה זו נתמכה על ידי מענק 354/21 מטעם הקרן הלאומית למדע (ISF) וכן על ידי קרן רקנאטי עבור פרופ' שהם חשן-הלל באוניברסיטה העברית.
מקורות
[1] ↑ Messick, D. M. 1993. “Equality as a decision heuristic,” in Psychological Perspectives on Justice: Theory and Applications, eds B. A. Mellers, and J. Baron (Cambridge: Cambridge University Press). p. 11–31. doi: 10.1017/CBO9780511552069.003
[2] ↑ Fehr, E., Bernhard, H., and Rockenbach, B. 2008. Egalitarianism in young children. Nature 454:1079–83. doi: 10.1038/nature07155
[3] ↑ Shaw, A. 2016. “Fairness: what it isn’t, what it is, and what it might be for,” in Evolutionary Perspectives on Child Development and Education (Cham: Springer). p. 193–214. doi: 10.1007/978-3-319-29986-0_8
[4] ↑ Choshen-Hillel, S., Lin, Z., and Shaw, A. 2020. Children weigh equity and efficiency in making allocation decisions: evidence from the US, Israel, and China. J. Econ. Behav. Org. 179:702–14. doi: 10.1016/j.jebo.2019.04.006
[5] ↑ Choshen-Hillel, S., and Yaniv, I. 2011. Agency and the construction of social preference: between inequality aversion and prosocial behavior. J. Person. Soc. Psychol. 101:1253–61. doi: 10.1037/a0024557