הקדמה

הפרעת דחק פוסט-טראומטית היא מונח גדול, אך ניתן להבין אותו על ידי פירוקו. טראומה היא חוויה מטרידה ביותר, כמו פגיעה פיזית או חוויה רגשית. משמעות הקידומת ''פּוֹסְט-'' היא ''אַחֲרֵ''', לכן ב''פוסט-טראומטית'' הכוונה היא אחרי שהאדם חווה משהו מפחיד בעבר. החלק הראשון של המונח, ''הפרעת דחק'', מתייחס לבעיות שישפיעו על האדם מאוחר יותר. אם מחבּרים את הכול יחד, הפרעת דחק פוסט-טראומטית היא לקות בריאותית שמתפתחת מתוך אירוע מטריד. הפרעה זו אינה מתרחשת בקבוצה מסוימת של אנשים או כתוצאה מסוג אחד של תקרית; היא יכולה לנבוע מחוויות שונות.

אנשים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית עשויים לחוות זיכרונות רעים או סיוטים בלילות שמזכירים להם את התקרית הטראומטית מהעבר. לעיתים הם גם נמנעים מאנשים או ממקומות שמקושרים עם אותו האירוע. לדוגמה, חיילים משוחררים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית עשויים לבחור להימנע ממוזיאונים של מלחמות מאחר שמקומות כאלה עלולים להזכיר להם את זירת הקרב. אנשים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית עשויים גם להיות רגישים במיוחד למראות או לצלילים מסוימים. כך, חיילים משוחררים עלולים להיות מוטרדים מזיקוקים, מאחר שהרעשים עשויים להזכיר להם יריות של רובים. באופן דומה, ניצוֹלי רעידת אדמה חזקה עשויים להיות מוטרדים משידור חדשות על אסון טבע אחר.

מעט מאוד אנשים שחווים אירועים טראומטיים מפתחים הפרעת דחק פוסט-טראומטית. מסיבה זו, חוקרים עובדים קשה כדי לפענח מדוע חלק מהאנשים מפתחים הפרעת דחק פוסט-טראומטית בעוד שאחרים לא. מדענים, רופאים, אחיות ומומחי טיפולי בריאות אחרים חושבים שהתפתחות הפרעת דחק פוסט-טראומטית קשורה לאופן שבו הסביבה החיצונית (למשל היכן אנו גרים ומהן מערכות התמיכה שלנו) יכולה לתקשר עם הגֶנִים שלנו. בעבר, חשבו שההפרעה נגרמת רק על ידי גֶּנִים. אולם, כיום אנו יודעים שהגנים שלנו יכולים להיות מושפעים על ידי כל מה שסביבנו. עבור חלק מהאנשים הסבירות לפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית אחרי אירוע טראומטי גדולה יותר, אם הם נושאים גֶּנים מסוימים. חלק מהאנשים עלולים גם להיות בסיכון לפתח את ההפרעה אם האירוע הטראומטי מכבה אצלם גנים מסוימים או מדליק אותם. גנים יכולים להיות מודלקים או מכובים, בדומה למתגים של אור (איור 1). אירוע טראומטי יכול להפוך את המתגים האלה במידה המספיקה לכך שאדם יפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית. ישנם מגוון גורמים שונים שיכולים להוביל להתפתחות ההפרעה, ועלינו להבין טוב יותר את הגורמים האלה ואת האינטראקציות ביניהם.

השפעות של הפרעת דחק פוסט-טראומטית על חיי היומיום

להפרעת דחק פוסט-טראומטית יכולות להיות השפעות רבות על חיי היומיום של האנשים הסובלים ממנה, ועל מערכות היחסים שלהם. חוקרים מצאו שככל שתסמיני ההפרעה חמורים יותר, כך התנהגותם של הלוקים בה נוטה להיות אגרסיבית יותר [1]. אנשים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית חמורה עלולים להתנהג בצורה לא נעימה חבריהם ומשפחתם, או להימנע מלדבר על רגשותיהם. לעיתים, הם עשויים להיראות מנותקים מכל מה שסביבם, כלומר לא לענות אם חבריהם או בני משפחתם מדברים איתם. הם גם עשויים להימנע ממקומות או מאירועים שעלולים לעורר את ההפרעה (טְרִיגֶרִים), מה שעשוי להקשות על הליכה לבתיהם של חברים או השתתפות במסיבות יום הולדת שלהם. אם אנשים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית אינם מסבירים מדוע הם לא מגיעים, אהוביהם עשויים להיות מבולבלים ולהיפגע. ההשפעות של הפרעת דחק פוסט-טראומטית על חיי היומיום ועל מערכות יחסים הן מאתגרות, הן עבור אנשים הלוקים בהפרעה הן עבור יקיריהם. אולם, חשוב לדעת שישנם משאבים זמינים, למשל–המכון הלאומי לבריאות הנפש (NIMH), קבוצת תמיכה, או שיחות עם מטפלים- יכולים להועיל.

כיצד מאבחנים הפרעת דחק פוסט-טראומטית?

כדי לקבוע אם מישהו לוקה בהפרעת דחק פוסט-טראומטית, נדרשים כמה צעדים (איור 2) [2]. הצעד הראשון הוא סינון, שבמהלכו האנשים נשאלים שאלות על חוויותיהם. קבוצת שאלות שכיחה אחת שמשמשת לסינון נקראת ''שאלון טראומה קצר''. שאלון זה כולל עשר שאלות על אירועי חיים חמוּרים, כמו פגיעות רציניות או כל דבר שמסכן את חייהם של האנשים, במטרה להעריך את רמת הטראומה שהאדם חווה [3]. הצעד השני כולל שימוש ברשימת תיוג אוניברסלית שנוצרה על ידי מומחי טיפולי בריאות וחוקרים, במטרה ליצור אבחון רשמי. רשימת התיוג הזו מורכבת מקריטריונים לאבחון אנשים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית, כמו למשל תסמינים התנהגותיים וגופניים מסוימים. את הקריטריונים ניתן למצוא במדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM)–ספר שמציין את כל מחלות הנפש הידועות ומתאר אותן. כדי לאבחן אנשים כלוקים בהפרעת דחק פוסט-טראומטית, צריכים להופיע אצלם תסמינים במשך חודש אחד לפחות. אחרי האבחון, רופאים עוקבים אחר התסמינים של אנשים ואחר תגובתם לטיפול לאורך זמן. הצעד הזה כולל דיווחים עצמיים שמטופלים משלימים בכל פעם שהם מגיעים לקליניקת הרופא. דיווח עצמי שנמצא בשימוש שכיח הוא רשימת תיוג מהמדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות, אשר כוללת 20 שאלות על האופן שבו מטופלים חוו תסמינים שונים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית.

כיצד מטפלים בהפרעת דחק פוסט-טראומטית?

טיפולים בהפרעת דחק פוסט-טראומטית יכולים לכלול תרופות; טיפול פרטני, או טיפול קבוצתי (איור 3). אנשים הסובלים מההפרעה משתתפים בדרך כלל בשני סוגי טיפול: טיפול בעיבוד קוגניטיבי (CPT) או טיפול זוגי התנהגותי קוגניטיבי (CBCT). בטיפול בעיבוד קוגניטיבי אנשים כותבים על האופן שבו חוויותיהם השפיעו על חייהם. המטפלים מסייעים למטופלים לְאַתֵּר את התחושות השליליות ולמקד מחדש את מחשבותיהם בתחושות החיוביות [2]. טיפול זוגי התנהגותי קוגניטיבי מתמקד בשיפור מערכות יחסים על ידי כך שמטופלים עובדים עם אהוביהם במטרה לשפר כישורי פתרון בעיות [1]. סוג אחר של טיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית הוא מתן תרופות, אשר דורשות פחות זמן ומאמץ מצד המטופל, אך צריכות להילקח תחת פיקוחו של צוות הטיפול הבריאותי. חלק מהתרופות שמשמשות לטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית מסווגות בתור מעכבי קליטה חוזרת בררניים של סֶרוֹטוֹנִין (SSRIs), שהן תרופות שלרוב משמשות לטיפול בדיכאון ובהפרעת דחק פוסט-טראומטית. תרופות אלה התבררו כמשפרות מצב רוח ומפחיתות חרדה [4]. לרוע המזל, כיום אין תרופה מובהקת לטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית. אנשים שחיים עם ההפרעה עשויים לנהל את תסמיניהם באמצעות המשך נטילת תרופות או טיפול; ייעוץ משפחתי, והימנעות מודעת מטריגרים.

טריגרים ואזהרות טריגר

במטרה לשמור על הפרעת דחק פוסט-טראומטית בשליטה, אנשים המתמודדים עם הלקות צריכים להימנע מנסיבות שמזכירות להם את האירוע הטראומטי, שידועות בתור טְרִיגֶרִים, או להכין את עצמם מנטלית לקראתן. בהפרעת דחק פוסט-טראומטית, טריגר מפעיל תגובת סְטְרֶס (דַּחַק) על ידי כך שהוא מזכיר לאדם את האירוע הטראומטי, ויכול להחריף את תסמיני ההפרעה. לדוגמה, סרטים אלימים עם לחימה רבה יכולים לעורר טריגרים בחיילים שחוו מלחמה. אזהרות טריגר יכולות לסייע לאנשים להימנע מטריגרים כאלה. אלה הן הודעות שמזהירות אנשים לגבי סוגי תוכן שעלולים לעורר טריגרים. הן יכולות לשמש בתחילתם של סרטים, סדרות טלוויזיה, או אפילו סרטוני טיקטוֹק. אזהרות טריגר מאפשרות לאנשים עם וללא הפרעת דחק פוסט-טראומטית להכין את עצמם לקראת תוכן טראומטי, מה שעשוי לגרום לצפייה בטריגר לעורר פחות סטרס.

אולם, קשה להחליט מה צריך לבוא עם אזהרת הטריגר [5]. קחו לדוגמה שני סרטים שבשניהם מופיעים חיילים בקרב, אך יש להם כותרות שונות. האם הסרט בעל הכותרת המטרידה בבירור ''חיילים במלחמה'', או הסרט בעל הכותרת הפחות ברורה ''הישרדות'', צריכים לבוא עם אזהרה?–יש להתחשב גם בקהל. ספר עם תוכן שמעורר טריגרים עשוי להיות פופולרי במדינה אחת, אך לא פופולרי במדינה אחרת. כתוצאה מכך, מורים במדינה הראשונה יכולים להניח שתלמידיהם בעלי הפרעת הדחק הפוסט-טראומטית שמעו על הספר, ולהחליט לא לתת להם אזהרת טריגר. מורים במדינה השנייה עשויים להניח שתלמידיהם בעלי הפרעת הדחק הפוסט-טראומטית לא שמעו על הספר, ולתת להם אזהרה. מסיבות אלה, פסיכולוגים ועורכי דין שפועלים למען זכויותיהם של אנשים עם לקויות חושבים על רעיונות אוניברסליים יותר לגבי מה מצריך אזהרת טריגר.

הפרעת דחק פוסט-טראומטית היא לקות שקופה

לקויות יכולות להשתייך לאחת משתי קבוצות עיקריות: שקופות ונראות לעין. לקויות נראות לעין, כפי שהשם מלמד, הן אלה שביכולתנו לראות. לדוגמה, אדם שרגליו משותקות עלול לחוות קשיים בתנועה נורמלית ויזדקק לכיסא גלגלים כדי לנוע במרחב. לקויות שקופות כמו הפרעת דחק פוסט-טראומטית הן שונות מאחר שלא ניתן לומר אם לאדם יש לקות רק מהסתכלות עליו. עקב כך, אחרים עלולים שלא לזהות כי אנשים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית הם שונים, ועשויים להזדקק לסוגים מסוימים של סיוע בחיי היומיום בהשוואה לאנשים ללא ההפרעה. לדוגמה, לבוֹס יכולים להיות שני עובדים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית, אך הוא עלול ''לראות'' תסמינים רק אצל אחד מהם. העובד עם ההפרעה היותר נראית לעין עשוי לקבל אישור לעזוב את העבודה מוקדם בכל יום כדי להגיע לטיפול, בעוד שהעובד עם ההפרעה הפחות נראית לעין נדרש לעבוד אותה כמות שעות כמו כולם. לעובד עם ההפרעה השקופה יותר עשויות להיות בעיות ריכוז בעבודה, או קושי בלמצוא זמן להגיע לטיפול [6]. יתרה מזו, אם משהו נמצא מחוץ לטווח הראייה, לעיתים קרובות הוא מצוי מחוץ למחשבות. לרוע המזל, זה אומר שהפרעת דחק פוסט-טראומטית לעיתים קרובות מקבלת פחות תשומת לב ממדענים וממספקי טיפולים בריאותיים בהשוואה להרבה לקויות נראות לעין. המשמעות היא שאף על פי שאיננו יכולים לראות לקויות שקופות, חשוב לזכור שהחוויות של אנשים שחווים אותן תְּקֵפוֹת באותה המידה כמו של אנשים עם לקויות נראות לעין.

מסקנות

הפרעת דחק פוסט-טראומטית היא לקות שאנשים עלולים לפתח כתוצאה מחוויות העבר שלהם. היא יכולה לגרום לשינויים במצב הרוח, ברגשות ובאינטראקציות עם חברים ומשפחה. אנשים שחווים את השינויים האלה יכולים להיות מושפעים מדעותיהם של אחרים על הלקות, מה שגורם להם להרגיש בושה או אי-נוֹחוּת, ועשוי לגרום להם להסתיר את מצבם, בניסיון להיראות ''נורמליים''. העמדת פנים שאין לאנשים הפרעת דחק פוסט-טראומטית עלולה להובילם לדיכאון, לחרדה ולמחלות נפש אחרות [6]. לכן, חשוב להיות אדיבים ומכבדים כלפי אנשים עם לקויות, נראות לעין או שקופות. על ידי התייחסות לאנשים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית באופן הוגן, אנו יכולים לגרום להם להרגיש מספיק בנוח להיות עצמם ולדבר גלויות על לקויותיהם. בסופו של דבר, זה יוביל להבנה טובה יותר של ההפרעה ושל השפעותיה, מה שיוכל לסייע להגדלת המוּדעוּת ללקויות שקופות, ולשיפור חייהם של האנשים המושפעים מהן.

מילון מונחים

הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD–Post-Traumatic Stress Disorder): ↑ מצב של לקות נפשית שמתפתחת אחרי אירוע מעורר חרדה, ומובילה לתסמינים שונים שמשפיעים על חייו של הפרט ועל מערכות היחסים שלו.

טראומה (Trauma): ↑ אירוע מעורר חרדה או מטריד ביותר שעשוי לגרום לנזק פיזי או פסיכולוגי.

מדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM–Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders): ↑ מדריך שמשמש מומחי טיפולי בריאות להכוונת האבחון של מחלות נפש.

טיפול בעיבוד קוגניטיבי (CPT–Cognitive Processing Therapy): ↑ עבודה עם מטפל במטרה לזהות מחשבות שליליות ולמקדן מחדש, בהתבסס על כתיבה על חוויות חיים ועל השפעותיהן.

טיפול זוגי התנהגותי קוגניטיבי (CBCT–Cognitive Behavioral Conjoint Therapy): ↑ במסגרתו מטפלים מסייעים לאנשים לחזק את קשריהם עם אחרים באמצעות פיתוח כישורי פתרון בעיות משופרים.

מעכבי קליטה חוזרת בררניים של סרוטונין (SSRIs–Selective Serotonin Reuptake Inhibitors): ↑ סוג תרופה שמעלה את הרמות של כימיקל הסרוטונין במוח, שמשפיע באופן חיובי על מצב רוח ועל רגשות.

טריגר (Trigger): ↑ אירוע או נסיבות שגורמים לאדם להיזכר בחוויה טראומטית קודמת.

לקויות שקופות (Invisible Disabilities): ↑ סוג של מצב שמגביל את פעילויותיו של האדם, אך עשוי שלא להיות נראה לעין לאנשים אחרים. לדוגמה, לאדם שמתנייד בכיסא גלגלים יש לקות נראית לעין, בעוד שלאדם עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית יש לקות שקופה.

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.