הארכיטקטורה של מוח המתבגר/ת

תפיסה מחקרית הולכת ומתרחבת מצביעה על כך שהחוויות שאנו לוקחים בהן חלק במהלך תקופת גיל ההתבגרות, כשאנו בני 19-10, מפלסות את הדרך לבריאות המוח בבגרות. בשנות גיל ההתבגרות, המוח מגיב כל הזמן לעולם סביבנו, ומסתגל אליו. כך שהמוח יכול לאבד את מה שהוא לא צריך, ולחזק את מה שהוא זקוק לו. אנו שואפים לפעילות מוחית מצומצמת, ממוצעת ויעילה יותר, כך שמוחנו יוכל לשמר כמה שיותר אנרגיה בעת תפקודו. עיקרון זה מְכֻנֶּה “השתמשו בזה או תאבדו את זה” (use it or lose it), והוא אחראי על תופעה שנקראת נוֹירוֹפלסטיוּת, שהיא התכונה הפלסטית, הגמישה של המוח, המאפשרת לו להשתנות עם הזמן.

שלושה תהליכים תורמים לנוירופלסטיות גבוהה במהלך הנעורים. ראשית, אנו נולדים עם מספר עצום של תאי מוח צפופים שנקראים נוירונים, שאינם עובדים יחד בהכרח – דבר שצורך הרבה אנרגיה, ולא מאוד יעיל. דרך תהליך שנקרא גיזום, הנוירונים שאנו כבר לא משתמשים בהם מוּצָאים החוצה, בדומה לגנן שכורת ענף שוטה. שנית, כדי להגביר את מהירות התקשורת בין נוירונים, מתרחש תהליך שנקרא מיאלינציה, אשר מכסה את התאים בשכבת שומן, באופן דומה לבידוד חוט נחושת עבור הולכה חשמלית מהירה יותר. שלישית, מתרחש תהליך נוסף שנקרא סינפטוֹגנזה, שבו נוצרים קשרים חדשים בין נוירונים, שנקראים סִינַפְּסוֹת. שלושת התהליכים האלה – גיזום, מיאלינציה וסינפטוגנזה – מסייעים לחבּר בין אזורים שונים במוח, בדומה לאופן שבו אנו סוללים כבישים חדשים במטרה לחבר בין פרוורים שונים. האם ידעתם שהתהליך של התפתחות מוחית מתרחש במהלך הילדוּת והנערוּת, ולא מפסיק עד סביבות גיל 25 [1, 2]?

באופן מעניין, המוח מתפתח על פי רוב מהחלק האחורי אל הקדמי. החלק האחורי של המוח, שנקרא המוח האחורי (hind brain), אחראי על התפקודים הבסיסיים הנדרשים להישרדותנו כמו נשימה, קצב לב וקואורדינציה. החלק האמצעי של המוח, שנקרא המוח האמצעי הסב-קורטיקלי (subcortical mid brain), אחראי על אינסטינקטים פרימיטיביים כמו הפעלת רגשות, אחסון זיכרונות, תחושות של הנאה ושימור סביבה פנימית קבועה. החלק הקדמי במוח, שנקרא המוח הקדמי (fore brain), אחראי על שורה של יכולות בהן: חשיבה מתוחכמת ברמה גבוהה, הנמקה, שליטה בדחפים, ניהול רגשות וקבלת החלטות. המוח הקדמי הוא החלק האחרון שמתפתח במלואו. קל לזכור זאת מאחר שהתפתחות המוח מתרחשת מהחלקים הבסיסיים ביותר אל החלקים המורכבים ביותר, ונעה מהחלק האחורי לקדמי (איור 1)!

קליפת המוח הקדם-מצחית ממוקמת בחלק הקדמי ביותר במוח הקדמי. במהלך גיל ההתבגרות, קליפת המוח הקדם-מצחית עדיין מתפתחת, מה שהופך אותה פגיעה יותר ביחס להשפעות שליליות של סמים ואלכוהול. אף על פי שלמבוגרים יש מידה פחותה של נוירופלסטיות, והם לא לומדים מהר כמו אנשים צעירים, מוחותיהםמוגנים הרבה יותר כנגד השפעות נוירולוגיות מזיקות של חומרים.

תסמיני הרעלת אלכוהול

אלכוהול הוא מדכא נוירונלי, כלומר הוא מפחית פעילות מוחית. ככל שהאדם שותה יותר, כך המוח שלו או שלה נעשה פחות פעיל. זה נוטה להתרחש מהחלק הקדמי אחורה, כלומר החלק האחרון שהתפתח, או שעדיין מתפתח, מושפע ראשון. תסמינים של הרעלה נובעים מכך שאלכוהול מדכא אזורים שונים במוח (ראו איור 2).

• תחילה, אלכוהול מפחית פעילות במוח הקדמי; היכולת לתכנן, לפתור בעיות ולנווט בין רגשות סותרים פוחתת מאוד. אנשים נוטים להרגיש פחות מרוסנים, והם עשויים להגיד דברים שבדרך כלל אינם נוהגים להגיד.
• לאחר מכן, אלכוהול מגיע למוח הסב-קורטיקלי האמצעי; הדיבור נעשה מבולבל, האדם יכול להפעיל רגשות ללא משׂים, וזיכרונות לא נוצרים בצורה טובה.
• לבסוף, אחרי שתייה מופרזת, אלכוהול יכול להגיע למוח האחורי; הקואורדינציה צונחת, קצב הלב מאט ובמקרים קיצוניים אלכוהול עשוי לדכא פעילות במרכז הנשימה של המוח עד לרמות מסוכנות – מה שיכול להוביל לתרדמת או למנת יתר כתוצאה מאלכוהול.

אף על פי שריכוזי האלכוהול המדויקים שעשויים לגרום לשינויים האלה משתנים בין בני אדם (כתלות, בין השאר, בגורמים כמו צריכת מזון, משקל גוף ומגדר, שמשפיעים על פירוק האלכוהול ועל ריכוזו בגוף) – ככל שנפח האלכוהול וקצב הצריכה גבוהים יותר, כך יש סיכוי גדול יותר שאלכוהול יגיע לשלושת האזורים במוח.

האם יש ביכולתנו להפחית את הנזק שנגרם בעקבות שתיית אלכוהול?

ראשית ולפני הכול, אנשים ששותים צריכים להימנע משתייה מוגזמת (מופרזת שתייה), במיוחד אם המוח שלהם עדיין מתפתח! ללא תלות בהחלטתכם אם לשתות או לא, תמיד כדאי להגדיר תוכנית לפני שמִתְעָרִים בסביבה חברתית. הסיבה לכך היא שאנו נוטים לקבל החלטות מסוכנות יותר כשאנו נמצאים עם חברים, בהשוואה למצב שבו היינו לבד [2]. מאחר שאותה כמות אלכוהול משפיעה על אנשים אחרת, ואפילו אותו אדם עשוי להגיב אחרת במקרים שונים, חשוב להיות מודעים לסימנים של הרעלה. כך, ללא תלות במנת האלכוהול, תוכלו לזהות את רמות השִׁכרות ולהגיב בהתאם. אנשים רבים עושים ניסיונות יצירתיים להתפכח, כמו למשל אכילת לחם ופולי קפה, או עשיית מקלחת קרה, אולם שום דבר פרט לזמן לא יכול להוריד את ריכוז האלכוהול בדם, ו“התרופות” האלה עלולות להזיק יותר מאשר לעזור [2]. לבסוף, ערבוב אלכוהול עם תרופות אחרות יכול להיות מסוכן מאוד, וזה נכון במיוחד עבור מדכאים אחרים כמו למשל תרופות מרשם כנגד כאב. ערבוב מדכאים אחרים עם אלכוהול יכול להוביל לדיכוי נוירונלי מוגבר במוח האחורי, ובאופן פוטנציאלי למנת יתר. זכרו, אפילו אם שתיית אלכוהול היא חוקית, אין זה אומר שהיא לא מסוכנת! אם אתם מודאגים ממצבו של מישהו, תמיד תוכלו לקחת אותו לחדר המיון, ובמקרה חירום אל תהססו להזמין אמבולנס.

ההשלכות של שימוש ארוך-טווח באלכוהול

שימוש כבד וארוך-טווח באלכוהול יכול להשפיע בצורה רצינית ביותר על המוח. חוקרים מציעים ששתייה מופרזת של אלכוהול עשויה לגרום למוחות של אנשים צעירים להתפתח לאט יותר [3]. זה נובע חלקית מהעובדה שאלכוהול עלול להפריע לשלושת התהליכים המוחיים שהזכרנו קודם: סינפטוגנזה, גיזום ומיאלינציה, מה שעלול לשנות את המבנים של אזורים מסוימים במוח. שינויים מבניים ותפקודיים במוח הקדמי ובמוח הסב-קורטיקלי האמצעי קשורים מאוד לשימוש כבד באלכוהול במהלך גיל ההתבגרות [3], ולעיתים קרובות מלווים גם בשינויים באופן שבו אנשים חושבים. האם ידעתם שככל שאדם משתמש באלכוהול בגיל מוקדם יותר, כך עולים הסיכויים שלו או שלה לפתח בעיות הקשורות לאלכוהול או לסמים בהמשך החיים? נדמה כי השפעתו של אלכוהול על המוח פרופורציונלית לגיל של השימוש הראשון, כמו גם לתדירות השתייה ולכמות הנצרכת.

במהלך הזמן, המוח לומד להתמודד עם שימוש מוגזם וארוך-טווח באלכוהול באמצעות סדרה של שינויים, שדרכם הוא מנסה לאזן את הדיכוי הנוירונלי המתמשך על ידי ייצור כמויות גדולות יותר של כימיקלים מוחיים מעוררים. לרוע המזל, כאשר האלכוהול כבר לא נצרך, המוח עדיין מייצר את הכימיקלים המעוררים, ועלולה להיות הפעלה נוירונלית מוגזמת שמובילה להתקף, אשר עשוי להיות קטלני [4]. זו הסיבה לכך שבמקרים רבים אנשים שסובלים מהתמכרות לאלכוהול עוברים טיפול שבו הם נגמלים בהדרגה מאלכוהול, כך שלא יחוו פעילות נוירונלית עודפת. למרבה המזל, הנוירו-פלסטיות של המוח מסייעת בשיקום משימוש מופרז באלכוהול. ישנן ראיות לכך שעם ההתנזרות מאלכוהול, שינויים מבניים מסוימים במוח עשויים להיות הפיכים [4].

מסקנות

מחקרים המחישו כי שימוש תכוף באלכוהול במהלך גיל ההתבגרות קשור בשינויים במבנה המוח ובתפקודו. אולם אנו רק מגרדים את פני השטח במה שקשור להבנתנו את המוח. ככל שנלמד יותר כך יהיו לנו יותר שאלות, כמו מה המידה שבה המוח יכול להתאושש אחרי שימוש מוגבר באלכוהול? מה גורם לאנשים להיות רגישים יותר מאחרים לנזקים שקשורים באלכוהול? אלה רק כמה מתוך סוגיות רבות שמדענים מקווים לענות עליהן בשנים הבאות. עד אז, אנשים צעירים צריכים לחנך את עצמם, ולמזער את הנזקים של אלכוהול ושל סמים בחייהם ובחיי חבריהם.

תרומות המחברות

JD ו-CC פיתחו את תפיסת המאמר. JD ו-RM ערכו את המחקר הראשוני למאמר, וכל החוקרות (JD, RM, CC, LB, KC ו-NN) תמכו בכתיבת המאמר ובתהליך עריכתו.

מילון מונחים

מתבגר (Adolescent): ↑ כל אדם בגילֵי 10 עד 19.

נוירופלסטיות (Neuroplasticity): ↑ יכולתו של המוח להשתנות באופן מתמיד בהתבסס על חוויות.

נוירון (Neuron): ↑ תא במוח.

גיזום (Pruning): ↑ הסרה של קשרים נוירונליים בלתי נחוצים, שמתרחשת עם הגיל.

מיאלינציה (Myelination): ↑ תהליך של התפתחות המוח, שמסייע לבודד תאים במוח כדי לשפר את התקשורת ביניהם.

סינפטוגנזה (Synaptogenesis): ↑ הולדה של קשרים חדשים (סינפסות) בין נוירונים.

קליפת המוח הקדם-מצחית (Prefrontal Cortex): ↑ אזור במוח שאחראי על חשיבה מתוחכמת ומורכבת.

שתייה מופרזת (Binge Drinking): ↑ צריכת כמויות גדולות של אלכוהול בתקופה קצרה, מה שגורם לריכוז האלכוהול בדם להיות לפחות 0.08 לכל 100 גרם של דם.

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.