קצת עליי

האם אתם יודעים שמיני חיות רבים דואגים לצאצאים הקטנים שלהם, ממש כמו בני אדם? אולם בני אדם שלטו בכדור הארץ במשך אלפי שנים, ולאחרונה הרסו את מרבית המערכות האקולוגיות. זה בדרך כלל נראה לעין כשבוחנים את העלייה במקומות הבנויים, כמו למשל ערים. בתוך כמה מאות שנים, בני אדם העלימו (במשקל) כמעט 99% מבעלי החוליות, על ידי צַיִד או על ידי כריתת יערות [1]. למרות זאת, ישנם כמה מיני חיות שמנצלים את המזונות מבוססי האשפה, והאוכלוסיות שלהם יכולות להגיע למספרים גדולים. לעיתים קרובות בני אדם רואים חיות שמנצלות את התנאים העירוניים כמזיקים שלעיתים גורמים בעיות או מזיקים לרכוש.

אני אחד מאותם מינים. לעיתים קרובות שׁוֹגים לחשוב שהן “נשרים” בקרב תושבי הערים בהודו, אולם דַּיּוֹת חיות בהצלחה בקרב בני אדם, מחפשות באופן סתגלני את זמינוּת המזון מפסולת שיוצרה על ידי בני אדם. ציפורי דיה מדוּוָחות כאחת מהעופות הדורסים המצליחים ביותר בעולם. דיות שחורות מסוג Milvus migrans (איור 1) נמצאות ברחבי אירופה, אסיה, אפריקה ואוסטרליה. הן חיות כמעט אך ורק בכפרים, בעיירות ובערים בהודו [2]. בדלהי, שם דיות בונות את הקינים שלהן על עצים, מסורות דתיות של האכלת דיות גם מספקות להן מזון. האם אתם מודעים למסורת של הדת האיסלאמית לתת שאריות בשר לדיות עבור ברכה, וחיפוש הקלה מחטאים [4 ,3] (הסתכלו על הווידיאו בקישור)? אנשים שמאמינים באיסלאם חיים באזור מרוכזים ומוגדרים היטב בדלהי (שנקראים “מושבות מוסלמיות”) (איור 2). חוקרים הראו שחלוקות המזון העצומות האלה עשויות להסביר את יכולתה של דלהי לארח כל כך הרבה חיות עירוניות [2].

עליי להדגיש כי ישנם כמה מחקרים שמתמקדים בהשפעה של מקומות אשר הולכים ונבנים באזורים טרופיים שלפני כן לא היו מאוכלסים על ידי בני אדם. מרבית השינוי העירוני הזה מתרחש קרוב יותר לקו המשווה [5]. חיות שנמצאות בערים האלה ממלאות תפקיד חשוב בתחושת התקשורת של אנשים עם הטבע. הן גם מסירוֹת טונות של אשפה מהרחובות, ומספקות שירות סניטארי חיוני לבני אדם.

אחת הדרכים להתמודד עם חוסר הידע לגבי חיות שחיות בערים ובכפרים היא לחקור את בחירותיהן לגבי אזורי מחיה מתאימים, וכיצד פעילויות אנושיות הופכות ערים להיות סביבות מחיה שימושיות עבור מיני חיות. קבוצת חוקרים בראשותו של Nishant Kumar חקרה כיצד זוג דיות שחורות זיהה מקום עירוני בדלהי ובחר לחיות בו.

מה חוקרים בוחנים כשהם חוקרים חיה עירונית שכיחה?

מה הוביל את החוקרים האלה לחקור את ההיבטים האקולוגיים של מינים שכיחים? אזרחים לעיתים קרובות מניחים “תפקידים ברורים מאליהם” עבור מינים עירוניים, שמבוססים על תצפיות מזדמנות או על הגיון. באופן מעניין, עבור תושביה של דלהי ואפילו עבור Kumar בעצמו, היה קשה לדמיין את הרעיון שעוף דורס גדול יוכל לקנן בכמויות גדולות בתוך העיר. הדימוי המקורי של Kumar לגבי עוף דורס היה של נשר עוצמתי שמתרבה באיזה יער רחוק וקדום, במספרים קטנים, ממש כמו נמרים.

אולם המציאות לעיתים מאתגרת את ההפשטות של בני אדם, וזה מגלה הרבה על הנפלאות והמנגנונים הממשיים של הטבע שמחכים להתגלות.

ברגע שהצוות הבחין בשינויים חדים בצפיפותם של קני דיות שחורות, הם חקרו באופן רציף את מספרם של הקינים ואת היעילות שלהם בין 2013 ל-2016 ב-24 אתרי דגימה, שכל אחד מהם בגודל של קילומטר רבוע. האתרים האלה כיסו את מרבית ההקשרים העירוניים האפשריים בתוך דלהי, מאתרים חצי טבעיים ועד לאתרים בנויים לגמרי. התוצאה הייתה דגימה של 154 קינים, שנבדקו כל 10-7 ימים עד שהיו בהם אפרוחים במשך לפחות 45 ימים, כלומר אפרוחים שמוכנים לעוף ולהפוך לציפורים צעירות. עבור כל קן, המחקר סיפק נתונים על מספר הציפורים הצעירות שגודלו בו בהצלחה עד לשלב התעופה.

כעת, בהתחשב בכך שהדיות ההורים בוחרים אתר קינון, היה ניתן לצפות להשקעת הִתְרַבּוּת מוצלחת. באופן הגיוני, אסטרטגיה כזו הייתה צריכה להביא בחשבון גם את הקרבה למקורות מזון אמינים, וגם ביטחון מפני טורפים פוטנציאליים ומזג אוויר קשה. חוקרים היו צריכים לדמיין איך עיר נראית עבורי מגבהים שונים, ממש כמו הנוף מהַמְרָאָה של מטוס או מנחיתתו. באופן די דומה, בזמן שהן עפות בגבהים שונים, ציפורים מבחינות ובוחרות מִבֵּין מאפיינים נראים לעין של הנוף. חוקרים גם שקלו משתנים שייצגו את הפעילויות האנושיות הסוציו-תרבותיות, כמו למשל טקסים דתיים שמספקים לדיות מזון ומשאבים אחרים.

בפרט, חוקרים הבינו את בחירת קריטריון סביבת הקינון שלי בתוך טלאים שונים של עיר ענקית. דרך טיפוסית לקבוע קריטריון בחירה כזה היא להשוות בין מיקומי הקינים בפועל (154) בתוך 24 אתרי דגימה, לבין מספר תואם של אתרים שנבחרו באקראי על ידי תוכנת מחשב (ArcGIS, תוכנת מחשב לניתוח גיאוגרפי, כלומר מערכת למידע גיאוגרפי, שנקראת גם GIS). בכל מיקום אקראי שיוּצר על ידי מחשב, חוקרים בחרו את העץ או המגדל הקרוב ביותר שיכלו לתמוך בקן של דיה. באופן הגיוני, חוקרים ציפו שדיות יהיו בררניות, ולכן הם ציפו שהמאפיינים תלויי המקום שדיות מחשיבות לחשובים יהיו שונים במובהק בין מיקומי הקינים בפועל לבין המיקומים האקראיים שיוצרו על ידי מחשב. החוקרים קיבלו סיוע גם מנתונים זמינים מרחוק מכמה דיות שנשאו משדרי GPS (משדרים שברגע שמוקמו על רגליהן, רשמו את מיקומן בכל כמה דקות, ממש כמו שהטלפונים הניידים שלכם עושים) ואישרו את התכונות תלויות האתר שחשובות לדיות, כמו למשל אזור מעגלי שרדיוסו 500 מטרים, שנבחנו לעיתים קרובות סביב לקן (אזור שנקרא “טריטוריית הִתְרַבּוּת”) (איור 1A). דיות ביקרו לעיתים קרובות באתרי הזנה טקסיים ליד מסגדים עם נתיבים מכוונים מאוד.

התכונות תלויות המקום שאפשרו להשוות בין מיקומי הקינים לבין הנקודות האקראיות היו משלושה סוגים עיקריים: (a) בתוך רמת הקן או סביב לה, כלומר מיני העצים והגובה; אזור העצים היצרני סביב לקן; האינטנסיביות של שימוש אנושי בכביש שסביב לקן והקרבה למים ולפסולת, (b) בטווח של 500 מטרים סביב לכל קן ואתר אקראי, כמו למשל ארכיטקטורה אורבנית או מידת הכיסוי בעצים והמרחב הבנוי; צפיפות מקומית של בניינים או כבישים, ו-(c) בכל קן ומיקום אקראי, הם גם אספו נתונים מרחביים מייצגים עבור פעילויות הזנה טקסיות, כמו למשל הקרבה למושבות מוסלמיות גדולות. לאחר מכן, בכל קן ואתר אקראי, מצבו של עץ ביחס לעצי הסביבה הוגדר כחשוב בסדר העולה הזה:

עץ קינון מבודד > עץ במטע ליניארי בצד הכביש > עץ בתוך פארק או אזור עצים יצרני. חוקרים גם סיווגו את הקינים או את המיקומים האקראיים לשתי קטגוריות, כתלות בכמות הגדולה או הקטנה של פסולת מזון אכילה (איור 2).

כיצד החוקרים חוקרים את ההעדפות שלי?

ודאי צפיתם בבובות תצוגה דמויות אדם בחנויות בגדים. האם אתם יודעים שחייטים רגילים תופרים את הבגדים לקונים בלתי ידועים? הם למעשה משתמשים ב“מודלי עץ” של קטגוריות גודל שונות (קטן, גדול, גדול מאד, וכדומה; איור 3) כדי לתפור בגדים. ממש כמו החייט שתפר את החולצה המוכנה שאתם לובשים, חוקר שמתחיל מחקר אקולוגי אינו מודע לקריטריוני ההעדפה של אורגניזמים שאינם אנושיים. בהתחשב בכך שבני אדם אינם יכולים להתבונן לתוך הנפש שלי (דיה), חוקרי שטח עורכים תצפיות דקדקניות כדי להכין קבוצה של הצעות מנחות שנקראות השׁערה (היפותזה) ביחס לפעילויותיה של הדיה (איורים 1 ,2). לאחר מכן, באמצעות הנתונים, הם בוחנים את תקפותן של ההצעות האלה באמצעות תוכנות סטטיסטיות ו“מודלים מתמטיים” שונים אשר צפויים לשקף בצורה הטובה ביותר את האקולוגיה העירונית שלי. בסופו של דבר, צוות החוקרים מגיע למודל סופי פשוט שמתאים למציאות בצורה טובה, ביחס לתצפיות מהשטח על דיות. חוקרים מאשררים את המודלים האלה באמצעות אלגוריתמים מתמטיים כדי לשקף את בחירת הציפור. מודלים מבטאים את הסיבה לכך שבחירות מסוימות שמתבצעות על ידי הדיות המגדלות המנוסות והדומיננטיות הופכות אותן להורים מוצלחים יותר (איור 3).

מדוע המודלים המתמטיים של Kumar ועמיתיו נשארים מוצדקים?

חיים בערים מייצרים אתגרים לחיות שאינן אנשים. מרביתנו הדיות בונות קינים בעצים, אולם לא בכל העצים יש קיני דיות. הסיבה לכך היא שאנו “בוחרות” לגור בסביבות מחיה מסוימות. במהלך הדגירה ותחילת גידול האפרוחים, נקבת הדיה צמודה לקן במשך כחודשיים. במהלך הזמן הזה, הזכר לוקח אחריות על הזנת המשפחה כולה. חוקרים מצאו שאנו נמצאות באזורים בעיר שנבנים בסמיכות. סביר ביותר שנזהה את סביבת הקן בצבירים בטוחים של עצים בפארק או באזור עצים יצרני שמאפשר גישה קלה למזון שמגיע מערימות פסולת לא רשמיות בצידי הכביש, והצעות טקסיות של בשר בתוך מושבות מוסלמיות צפופות.

נוסף על כך אלה מאיתנו שיכלו להתרבות באזורים עם כמות גדולה יותר של כיסוי עצים בקרבה לאתרים של הזנה טקסית, הצליחו לגדל יותר דיות צעירות.

אנו רוצים, כמובן, לזהות את טלאי סביבת המחיה שמקושרים גם לכיסוי עצים שופע ליד מספר מושבות מוסלמיות גדולות. לכן, חוקרים הגדירו את אסטרטגיית ניצול המזון הזו ליד בני אדם כסתגלנית/סתגלנות, בהתחשב בכך שהיא קושרה עם מספר גדול של הצלחות הקינון.

המודל המתמטי הפשוט והמדויק ביותר התבסס על 4 שנים של איסוף נתונים, וחוקרים תצפיתנים (איורים 2 ,3). באופן מסוים, השוני בזמינות מזון ברחבי העיר היה קשור באופן ייחודי לנושאים אנושיים מורכבים, שכללו (1) את ההיסטוריה המורכבת של מוסלמים בהודו; (2) תכנון של אתרי פסולת עירוניים ששימושיים עבור דיות; ו-(3) מסורות תרבותיות ודתיות.

באנשים יש אהבה טבועה ליצורים חיים שנקראת ביופיליה (bios: חיים; philia: אהבה של) שהיא הרבה יותר מגוונת בדרום אסיה, שם מאמינים שחיות הן כלי הרכב של אלוהים, או שליחים מאלוהים.

כמו כל עיר ענקית, דלהי תחווה שינויים מהירים בעשורים הבאים במה שקשור במבנה, בניהול ובתרבות [6 ,4]. Kumar והקולגות שלו הבחינו בדלילות מנהג הצעת הבשר בקרב צעירים, שינוי דורי שבסופו של דבר ישנה את הסובלנות התרבותית למגוון ביולוגי בעיר [3]. בפרט, התלות שלנו בהזנה טקסית יכולה להיראות כייחודיות מקומית שמְחַבֶּרֶת אזרחים עם הטבע, ולכן היא מהווה חלק ממחקר חיוני שצריך להיות מקודם באופן פעיל.

תרומת המחברים

NK ו-UG הובילו את כתיבת הטיוטה הראשונה. כל המחברים תרמו להיבטים של הכנת המאמר וכתיבתו, ואישרו את הגרסה הסופית.

מילון מונחים

מערכת אקולוגית (Ecosystem): ↑ היחידות התפקודיות של הטבע, שמורכבות מאורגניזמים חיים (צמחים, חיות ומיקרובים) באזור מסוים, בשילוב עם הרכיבים הלא חיים של המערכת המתקשרת.

בעלי חוליות (Vertebrates): ↑ חיות עם חוט שדרה שמוקף בסחוס או בעצם.

עוף דורס (Raptor): ↑ ציפורים טורפות.

משתנה (Variable): ↑ תכונה שמתארת אדם, מקום, דבר, או רעיון.

השׁערה (Hypothesis): ↑ רעיון הצעתי שמטרתו להסביר תופעה נצפית.

אלגוריתם (Algorithm): ↑ סֶט של חוקים שצריך לעקוב אחריהם כאשר פותרים בעיה מסוימת.

דגירה (Brooding/Incubation): ↑ פעולות של ישיבה על ביצים או אפרוחים על ידי ציפור נקבה כדי לשמור על חום ולחות קבועים.

סתגלני/סתגלנות (Adaptive/Adaptation): ↑ תהליך אבולוציוני שבו אוכלוסיות של מינים נעשות מתאימות לסביבת המחיה שלהן.

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.

תודות

אנו מודים לדוקטור בקי תומס, לאסתר דיאז, להדוויג, המנטור האנונימי, וללואנה עבור הערותיהם הבונות ושיפור ניכר של כתב היד, ולאוג’ג’וואל קומאר והמנהל, הדיקאן ומתאם המחקר של מכון חיות הטבע של הודו עבור החומרים, העידוד והעצות על היבטים שונים של הפרויקט. המחברים מודים ל-FCO Chevening - HSBC Scholarship, למענק Hansell Travel ולמענק Discretionary מקולג’ סאמרוויל (אוקספורד), למענק דיסטרציה SoG, לקרן המחקר והשימור של עופות דורסים (מומבאי), למשרד הסביבה, היערנות ושינוי האקלים של ממשלת הודו ולאוניברסיטת אוקספורד (Felix Scholarship Trust) עבור המימון. משטרת דלהי, מחלקות היער של דלהי ואוטאר פראדש והתאגידים העירוניים והגופים האזרחיים של ממשלת NCT, דלהי, סייעו עם הרשאות חוקיות. חברים ב“קבוצת פרויקט הדיות השחורות”, במיוחד קסמי נאראיאן, פרינס קומאר, פונאם זאהאן, אמיי, א. סינגה, פ. קומאר, ה. מאלהוטרה וג. סינגה סייעו בעבודת השטח. אנשי דלהי השתתפו ותמכו באופן נלהב, וגם סיפקו תובנות חשובות.