אלה סוגי מחוות ידיים ישנם?

כולנו מבצעים תנועות ידיים ספונטניות, הנקראות מחוות, בזמן שאנו מדבּרים. מחוות מְלַוּוֹת דיבור אלה מיוצרות בקצב הדיבור שלנו, וקשורות למשמעות דברינו. למשל, בזמן דיבור על נוכחות ברסיטל לפסנתר, ייתכן שתושיטו את ידיכם קדימה ותניעו את אצבעותיכם ימינה ושמאלה, כדי להמחיש כיצד נראית נגינה על פסנתר.

ישנם כמה סוגים שונים של מחוות ידיים הַמְּשַׁמְּשִׁים לתפקידים שונים. מחוות מסוימות מתארות חפצים או פעולות, כמו דוגמת הפסנתר הנ“ל. אלה נקראות מחוות אייקוֹניוֹת, כי הן יוצרות תמונה. לפעמים המחוות שלנו אינן יוצרות תמונות, אבל הן נעות בקצב הדיבור שלנו. אלה נקראות מחוות מִקְצָב, כי הן עוקבות אחר מקצב הדיבור שלנו. למשל, ייתכן כי תקפיצו כלפי מטה את שורשי כפות הידיים שלכם, בזמן שתאמרו את המילה ”מדהים“ במשפט הבא: ”הרסיטל היה מדהים“. מחוות אלה יכולות לעזור לדובר להדגיש מילים מסוימות. מחוות דֶּאִיקְטִיּוֹת עוזרות לדובר לכוון את תשומת לב המאזין, על-ידי הצבעה על משהו. למשל, ברסיטל, ייתכן שתשתמשו באצבע שלכם כדי להצביע לכיוון הפסנתרן בזמן שתלחשו לחבר על שיר שנהניתם ממנו במיוחד.

מונחים אלה של סוגי מחוות הידיים השונים שימושיים עבור בני אדם החוקרים מחוות, כולל: פסיכולוגים; מדעני קוגניציה; בלשנים ומומחים למדעי המוח. לעיתים קרובות, מדענים אלה חוקרים רעיונות הקשורים זה לזה: פסיכולוגים חוקרים חשיבה והתנהגות אנושית; מדעני קוגניציה חוקרים חשיבה ולמידה; בלשנים חוקרים שפה ותקשורת, ומומחים למדעי המוח חוקרים את המבנה של המוח ואת תפקודו. מדענים רבּים ושונים חוקרים מחוות המלוות דיבור, כי הן יכולות ללמד אותנו יותר על מה שקורה במוחם של בני אדם.

אף שהמחוות קשורות לדיבור, הן לפעמים נותנות לנו מידע שאינו מצוי בדיבור. למשל, אם אגיד: ”תפסתי דג בסוף השבוע האחרון“, לא תדעו מה גודל הדג. אבל אם אלווה את דבריי במרווח של 50 ס”מ בין ידיי (איור 1), תבינו שתפסתי דג גדול, אף שלא אמרתי דבר על גודלו! בני אדם משתמשים במחוות להעברת מידע שאינו מצוי בדיבור, ולעיתים הם עושים זאת בלי להיות מודעים לכך. המאזין עושה שימוש במידע הבלתי מוצהר שנמצא במחוות כדי להבין מה נאמר. המחוות יכולות להיות שימושיות הן למאזין המתבונן בהן הן לדובר המייצר אותן, ובהמשך מסופר כיצד.

כיצד מחוות ידיים מסייעות למאזין?

היות שמחוות ידיים יכולות לתת מידע שאינו מצוי בדיבור, חוקרים בדקו אם מחוות עוזרות לנו להבין מה הדובר אומר. הדבר נבדק על-ידי חוקרים שונים רבים, תוך שימוש בשיטה פשוטה. כדי לבדוק את חשיבות המחוות להבנה, החוקרים משווים שתי קבוצות של אנשים: קבוצה אחת שמסתכלת על האדם הדובר והעושה מחוות, וקבוצה שנייה המסתכלת על אדם המדבֵּר ללא מחוות. אחר כך, הם בודקים אם אנשי הקבוצה שראתה מחוות למדו טוב יותר מאנשי הקבוצה שלא ראתה מחוות. בדרך כלל, תוצאות מחקר כזה מראות כי הסתכלות על מחוות בזמן שמיעת אדם מדבר עוזרת למאזין לזכור את המידע המדובר טוב יותר. חוקרת אחת ביצעה מֶטָא-אנליזה לעבודה זו [1]. במטה-אנליזה, חוקרים משלבים את התוצאות של מחקרים רבים החוקרים שאלות דומות. הדבר מאפשר לחוקרים להגיע למסקנות ודאיות יותר, כי הם מתבוננים בנתונים רבים שהגיעו ממחקרים שונים. כך, החוקרת הזו השוותה ממצאים מ־38 מחקרים כדי לנסות להבין מתי המחוות מועילות ביותר ללמידה. היא גילתה כי מחוות עזרו לבני אדם ללמוד טוב יותר כאשר הן ייצגו פעולות תנועה (כגון זריקת בייסבול), יחסית למחוות מופשטות (כגון אגרוף כף היד כדי לבטא כעס). מחוות תנועה הן אייקוניות, כי הן מראות איך לבצע משהו. כאשר ילדים ומבוגרים ראו מחוות אייקוניות המלוות דיבור, הם הבינו את המסר טוב יותר וזכרו אותו יותר מבני אדם שרק שמעו את הדיבור, ללא המחוות. אף שהמחוות עזרו לכולם ללמוד ולהבין, הן היו יעילות במיוחד עבור ילדים!

חוקרים בדקו כיצד ילדים לומדים באמצעות מחוות, על-ידי בדיקה של למידת מתמטיקה. מחקר אחד כזה בדק אם תלמידי כיתות ב, ג ו־ד למדו מתמטיקה טוב יותר כאשר המורים שלהם החוו בידיהם [2]. המורים לימדו את התלמידים לפתור בעיה מתמטית בנושא אקוויוולנטיות. להלן דוגמה לבעיה בנושא אקוויוולנטיות:

4 + 3 + 6 = __ + 6

על התלמידים להחליט איזה מספר חסר כדי שצד ימין במשוואה הנ“ל יהיה שווה לצד שמאל. למשל, במשוואה הנ”ל, המספר שבע הוא החסר כדי ששני הצדדים יהיו שווים 13. המורה לימדה חצי מהילדים בעזרת דיבור – היא הסבירה מילולית שבמשוואה אקוויוולנטית “צד אחד שווה לצד האחר”. המורה לימדה את החצי הנוסף של הילדים תוך שימוש הן בדיבור הן במחוות. בכל פעם שאמרה “צד אחד”, היא הצביעה על הצד השמאלי של המשוואה והעבירה עליו את ידה. בכל פעם שאמרה “הצד האחר”, היא הצביעה על הצד הימני של המשוואה והעבירה עליו את ידה.

אחר כך, כל התלמידים נבחנו פעמיים בנושא בעיות אקוויוולנטיות: מבחן 1 מיד לאחר הלמידה, ומבחן 2 נערך 24 שעות אחר כך. התלמידים קיבלו גם מבחן העברה. מבחן ההעברה תוכנן כדי לבחון את יכולתם של התלמידים ליישׂם את הידע שלהם בדרכים חדשות. החוקרים רצו לקבוע אם התלמידים יכלו להרחיב את הידע שלהם על אקוויוולנטיות לסוגים אחרים של בעיות, תוך שימוש בחוקים דומים. למשל, תלמידי כיתה ג ו־ד פתרו בעיות אקוויוולנטיות של כפל כגון:

3 × 4 × 2 = __ × 4

תלמידי כיתה ב, שעדיין אינם מוכנים לבעיות כפל, פתרו במבחן ההעברה בעיות חיבור מסובכות יותר, שלא היה בהן אותו מספר ספרות משני צדי המשוואה. למשל:

7 + 2 + 5 = 9 + __.

המדענים השוו את מספר התשובות הנכונות מילדים שראו מחוות בזמן הלמידה, לעומת ילדים שלא ראו מחוות. בשלושת המבחנים – מבחן 1, מבחן 2 ומבחן ההעברה – התלמידים שראו מחוות קיבלו ציונים גבוהים יותר מהתלמידים שלמדו רק מדיבור. איור 2 מציג את ההבדל בין שתי קבוצות ילדים אלה. נוסף על כך ביצועיהם של תלמידים שלמדו בליווי מחוות היו טובים באופן משמעותי במבחן 2 יחסית לציונים שלהם במבחן 1. הדבר מוכיח כי המחוות לא רק עוזרות לתלמידים ללמוד טוב יותר אלא הן גם עוזרות לביצועיהם להשתפר עם הזמן. תלמידים שלמדו רק מדיבור לא הגיעו להישגים טובים יותר במבחן 2 לעומת מבחן 1.

כיצד מחוות ידיים מסייעות לדּוֹבֵר?

לא רק שתלמידים לומדים טוב יותר כאשר המורים שלהם מחווים בידיהם אלא הם גם לומדים טוב יותר כאשר הם עצמם מחווים בידיהם. קבוצת מדענים חקרה אם תלמידי כיתה ג ו־ד למדו מתמטיקה טוב יותר כאשר הם עצמם החוו בידיהם בזמן השיעור [3]. המורים לימדו את התלמידים איך לפתור בעיות מתמטיות אקוויוולנטיות בחיבור כגון זו שמוצגת למעלה. קבוצה אחת של תלמידים חזרה על דברי המורה: “אני מבקשת שתגרמו לצד אחד להיות שווה לצד האחר”. הקבוצה השנייה חזרה על מחוות המורה, אבל לא על המילים שלה: הם השתמשו ביד אחת כדי להצביע תחילה על הספרות שבצד שמאל של המשוואה, ואחר כך השתמשו ביד האחרת כדי להצביע על הספרות שבצד ימין של המשוואה. קבוצה שלישית חזרה הן על מחוות המורה הן על המילים שלה. אחרי ההנחיות נבחנו כל התלמידים במבחן שבו היו בעיות חדשות במשוואות חיבור. 4 שבועות מאוחר יותר, כל התלמידים נבחנו במבחן מעקב שבו ניתנו שאלות מסוג דומה. מבחן המעקב אִפְשֵׁר לחוקרים לבדוק אם המחוות עזרו ללמידה לאורך זמן.

תלמידים מכל שלוש הקבוצות הגיעו לביצועים דומים במבחן הראשון, שאותו סיימו מיד לאחר הלמידה: מחוות ידיים בעת הלמידה לא הועילו ללמידה מיידית. אולם במבחן המעקב 4 שבועות אחר כך, הביצועים של תלמידים שבזמן הלמידה החוו בידיהם בלבד ושל תלמידים שבזמן הלמידה גם חזרו על המילים וגם החוו בידיהם היו טובים יותר מהביצועים של תלמידים שלמדו רק בעזרת דיבור (איור 3). המחוות עזרו ללמידה של התלמידים להימשך לאורך זמן בעוד שתלמידים שלמדו רק מדיבור לא נהנו מתועלת זו. החוקרים סבורים כי מחוות ידיים במהלך הלמידה עזרו לילדים לייצר זיכרונות חזקים יותר כי בזמן ביצוע המחוות הם הפעילו את האזורים המוֹטוֹריים (של התנועה) במוח, שלא היו פעילים בילדים שלא ביצעו מחוות.

האם מחוות ידיים יכולות להראות לנו מתי ילדים מוכנים ללמידה?

הראינו לכם עכשיו כי מחוות יכולות לשפר למידה הן כאשר ילדים רואים אחרים מחווים בידיהם הן כאשר הם עצמם מחווים. האם מחוות יכולות לעזור לנו לדעת מתי ילדים מוכנים ללמוד משהו חדש? נראה שאכן כן, עבור תינוקות הלומדים שפה. בטרם יכולים תינוקות לְדַבֵּר הם מְתַקְשְׁרִים באמצעות הצבעה. בגיל 9 עד 12 חודשים, תינוקות מתחילים להצביע כדי לבקש עצמים כגון בקבוק או צעצוע. השימוש במחוות ראשוניות אלה נוטה לחזות את המילים הראשונות שתינוקות אומרים, כמה חודשים אחר כך. תינוקות בדרך כלל אומרים את המילים הראשונות שלהם בערך בגיל 12 חודשים. בטרם יתחילו התינוקות לְשַׁלֵּב יחד כמה מילים, הם משלבים מילים ומחוות. למשל, ייתכן כי תינוק יצביע על כדור ויגיד: “שלי”, כדי לציין שהכדור שייך לו. שילובים אלה נקראים אי־התאמות של מחוות-דיבור, כי המידע בדיבור ובמחווה הוא שונה או אינו תואם. בניגוד לכך, דוגמה להתאמה של מחווה-דיבור היא כשהתינוק מצביע על הכדור ואומר: “כדור”. אי־התאמות של מחוות-דיבור הן דבר טוב, כי הן מראות שהתינוק משלב שני רעיונות. למעשה, אי־התאמות אלה חוזות את איכות למידת השפה על-ידי התינוק: תינוקות המייצרים יותר אי־התאמות של מחוות-דיבור בגיל 18 חודשים, ימשיכו לייצר משפטים מורכבים יותר כשיהיו בני 3 שנים! [4].

במקרים אלה, מחוות ידיים מלמדות אותנו מה הילד כבר יודע, ועוזרות לנו לחזות מתי ילמד מילים חדשות. חוקרים רצו לדעת אם המחוות חוזות למידה גם בגיל בית הספר. הם חקרו מחוות ידיים של ילדים כשהסבירו כיצד פתרו בעיות מתמטיות אקוויוולנטיות כגון אלה שתוארו קודם לכן [5]. החוקרים סברו כי אף שהתלמידים אולי לא יצליחו להסביר כיצד לפתור את הבעיות האלה בעזרת דיבור, הם אולי יביעו חלק מהידע שלהם בנושא משוואות אקוויוולנטיות בעזרת מחוות. למשל, עבור הבעיה 6 + __ = 6 + 3 + 4, ייתכן כי ילד בן 8 יאמר: “חיברתי את כל המספרים וקיבלתי 19”. הדבר מראה כי התלמיד אינו מבין את המושג אקוויוולנטיות, כי הסימן שווה מסמל שיש שני צדדים נפרדים שצריך להשוות ביניהם. אולם ייתכן שיהיה ברור מהמחוות שלהם, שהילדים מתחילים להבין ששני הצדדים של המשוואה הם יחידות נפרדות. למשל, ייתכן כי התלמיד או התלמידה יעבירו את ידיהם תחילה על הצד השמאלי של המשוואה ואחר כך על הצד הימני, כפי שעשו המורים בניסוי הנ“ל. החוקרים רצו לדעת אם מחוות ידיים לכיוון כל אחד מצדדי סימן השווה בנפרד הן סימן לכך שהילד התחיל להבין את מושג האקוויוולנטיות, אבל עדיין לא הצליח לבנות את הרעיון במילים.

כדי לבחון זאת, הם נתנו לתלמידי כיתה ג ו־ד מבחן במתמטיקה בנושא בעיות אקוויוולנטיות, בטרם למדו הילדים כיצד לפתור זאת. כאשר הם פתרו את הבעיות האלה התבקשו התלמידים להסביר כיצד הגיעו לתשובות שלהם. אחר כך, לימדו את התלמידים שלא הצליחו להשיב נכון על שום שאלה בבחינה המקדימה, איך לפתור בעיות אקוויוולנטיות. המורה לא ביצעה מחוות, אבל הנחתה את התלמידים בפתרון הבעיות, וביקשה אותם שוב להסביר כיצד הגיעו לתשובות שלהם. אחר כך, התלמידים נבחנו שוב, להערכת הלמידה שלהם.

החוקרים בדקו את הסברי התלמידים כדי לראות אי־התאמות של מחוות-דיבור כגון הַעֲבָרַת היד שתוארה למעלה. חלק מהילדים אכן ביצעו אי־התאמות של מחוות-דיבור לפני הלמידה ואחריה. תלמידים אלה נתנו שני פתרונות: האחד בדיבור והאחר במחוות. סביר להניח שהתלמידים יביעו את הפתרון הנכון במחוות מאשר בדיבור. אחר כך, רצו החוקרים לראות אם ביצועי הילדים שהשתמשו באי־התאמות של מחוות-דיבור טובים יותר במבחן השני לעומת הילדים שלא השתמשו באי־התאמות של מחוות-דיבור במהלך הלמידה. הם השוו בין הביצועים של שלוש קבוצות: (1) תלמידים שהשתמשו באי־התאמות של מחוות-דיבור, כאשר הסבירו את הפתרון שלהם לפני הלמידה; (2) תלמידים שהתחילו לייצר אי־התאמות של מחוות-דיבור מאוחר יותר, במהלך הלמידה; ו־(3) תלמידים שלא השתמשו כלל באי־התאמת של מחוות-דיבור. אף שכל התלמידים התחילו בפתרונות שגויים בדיבור, התלמידים שהשתמשו באי־התאמות של מחוות-דיבור לפני הלמידה ובמהלכה הצליחו להשיב נכון על יותר תשובות במבחן השני, לעומת ילדים שלא השתמשו באי־התאמות של מחוות-דיבור (איור 4).

בדומה לאופן שבו תינוקות מְתַקְשְׁרִים מידע שונה במחוות שלהם ובדיבור, ילדים יכולים לעשות את אותו הדבר כאשר הם מסבירים בעיות מתמטיות. החוקרים סברו כי אי־התאמות בין מחוות לדיבור הראו שהילדים התחילו להבין את מושג האקוויוולנטיות, אבל עדיין לא יכלו לבטא זאת במילים. כל מה שהילדים היו זקוקים לו היה קצת הנחיות מהמורה, והם השלימו את בעיות האקוויוולנטיות בהצלחה, במבחן השני. הנחיות המורה לא ממש עזרו לתלמידים שלא הראו אי־התאמות של מחוות-דיבור, והם הצליחו לפתור נכון מעט מאוד שאלות במבחן השני. לא רק שמחוות עזרו לתלמידים ללמוד, גם מחוות ספונטניות של התלמידים יכולות להראות לנו מתי הם מתחילים לקלוט מושג חדש!

בדיקת הַקְּשָׁרִים שבין מחוות ידיים ובין למידה

מחוות ידיים אינן סתם נפנוף ידיים. הראינו כי מחוות מגבּירות למידה בילדים שרואים אותן ושמבצעים אותן. נוסף על כך מחוות של ילדים מגלות מתי הם נמצאים על סף הבנה של מושג חדש. שאלה חשובה שלא ניתנה לה תשובה, ושמדענים עדיין מנסים להבין, היא: איך? איך המחוות עוזרות ללמידה?

אף שעדיין אין לנו תשובה לשאלה זו, יש למדענים הַשְׁעָרוֹת. אפשרות אחת היא שמחוות מאפשרות דרך וִיזוּאָלִית לְתַקְשֵׁר רעיונות שיכולים להשלים בין מה שהילדים רואים ובין מה שנאמר בשפה המדוברת. במקום רק לשמוע משהו בדיבור יוצא לילדים גם לראות זאת. אפשרות אחרת היא שמחוות עוזרות לילדים לְמַקֵּד את תשומת ליבם בנקודות החשובות ביותר של החומר הנלמד, בדיוק בזמן הנכון. למשל, כאשר ילדים לומדים על אקוויוולנטיות מתמטית ואומרים להם: ”הצד הזה שווה לצד הזה", מחוות המורה מַפְנוֹת את תשומת הלב של התלמידים לצדדים הרלוונטיים, בזמן שהם מדבּרים. המחוות מגדילות את הסיכוי שהילדים ידעו בדיוק על איזה צד של המשוואה המורה מדברת. לבסוף, ייתכן כי מחוות עוזרות לזיכרון, על-ידי עֵרוּב חלקים רבים יותר של המוח. מחוות ידיים מערבות את החלקים המוטוריים (של התנועה) של המוח, נוסף על החלקים של המוח שכבר פעילים ביצירת השפה. עירוב כמה אזורי מוח עשוי להוביל ללמידה טובה ועמוקה יותר.

שאלות ללא תשובות אלה הן הזדמנויות מרתקות למדענים להבין טוב יותר כיצד אנו לומדים וזוכרים. מחוות הידיים מגיעות חינם יחד עם הדיבור, ויכול להיות להן תפקיד חיוני בסיוע לתלמידים בלמידה. על-ידי המשך חֵקֶר המחוות, נבין טוב יותר כיצד אנו יכולים לעזור לילדים ללמוד, הן בכיתה הן מחוצה לה.

האם שמתם לב למחוות של המורים שלכם בכיתה? אם לא, הגיע הזמן להגיד להם להתחיל בכך!

מילון מונחים

מחוות המלוות דיבור (Co-speech gesture): ↑ מחוות שאנו מייצרים באופן ספונטני בזמן שאנו מדברים.

מחוות אייקוניות (Iconic gestures): ↑ תנועות ידיים היוצרות תמונה לתיאור חפצים או פעולות.

מחוות מקצב (Beat gestures): ↑ תנועות יד חוזרות העוקבות אחר מקצב הדיבור.

מחוות דאיקטיות (Deictic gestures): ↑ מחוות המכוונות את תשומת לב המאזין כגון הצבעה.

מטא-אנליזה (Meta-analysis): ↑ גישה מתמטית המשלבת את תוצאותיהם של מחקרים רבים שבדקו שאלות דומות, כדי להגיע למסקנות אמינות יותר.

אקוויוולנטיות (Equivalence): ↑ בעל אותו ערך או שוויון. למשל, במשוואה מתמטית עֵרֶךְ הצד השמאלי מהשוויון שווה לעֵרֶךְ הצד הימני.

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.