תַקצִיר
האם שמעתם על בִּיּוֹם הסראדו? האם אתם יודעים מהו מוקד של עושר ביולוגי (“נקודה חמה”)? במאמר זה תלמדו כיצד עלינו לדאוג למגוון הביולוגי בבִּיּוֹם הסראדו. בִּיּוֹם הוא מוֹשֶׁבֶת צמחים ובעלי חיים החיים בשטח נרחב, והמשותף להם הוא האקלים ומאפייני בית הגידול. בִּיּוֹמִים טרופּיים מכילים את המגוון הגדול ביותר של צמחים ושל בעלי חיים על פני כדור הארץ. אולם כאשר מדובר במגוון ביולוגי טרופי, אנשים חושבים מיד על האמזונס. בסראדו מגוון ביולוגי עצום, שחשוב לשמרו לא פחות מאשר שימור ביום האמזונס. אולם ממשיכים לשכוח את הסראדו ולהזניחו, דבר המוביל להֶרֶס האזורים הטבעיים שלו. בואו נלמד יותר על הביום הנפלא הזה, ועזרו לנו להפיץ השמועה על דחיפוּת השימור של הסראדו.
מבוא
מהו הסראדו? הסראדו הוא בִּיּוֹם טרופי עצום, המורכב מסוואנות ומאדמות מִרְעֶה בין יערות לחים ויבשים. בספרדית, פירוש המילה “סראדו” הוא סגור, נעול, עבה או צפוף, אבל בברזיל משתמשים במילה זו כדי לתאר מערכת אקולוגית צחיחה, ואת כל המינים המקומיים המותאמים לחיים באקלים המקום המשתנה עונתית. היכן נמצא הסראדו? הסראדו ממוקם באזור ההררי של מרכז ברזיל, התופס שטח של כ־2 מיליון קמ“ר, שהם כ־21% משטחהּ של ברזיל. הסראדו הוא הביום השני בגודלו בדרום אמריקה, אחרי האמזונס. השטח כולו הוא כגודלן של גרמניה, צרפת, אנגליה, איטליה וספרד יחדיו. מדוע הסראדו נחשב מוקד של עושר ביולוגי, הנקרא גם ”נקודה חמה“? כדי להיקרא ”נקודה חמה“, חובה שיהיה באזור מספר גדול של צמחים ו/או בעלי חיים שאינם נמצאים בשום מקום אחר על פני כדור הארץ. נוסף על כך האזור חייב להיות בסכנת הריסה, ונותרו בו פחות מ־30% מהצמחייה הטבעית. במילים אחרות, ”נקודה חמה“ כוללת מגוון ביולוגי שאין לו תחליף. בסראדו יש יותר מ־4,800 מינים של צמחים ושל בעלי חוליות (בעלי חיים שיש להם עמוד שׁדרה), שאינם נמצאים בשום מקום אחר על פני כדור הארץ. אולם המגוון הביולוגי יוצא הדופן הזה נמצא בסכנה בגלל התנהלות פסולה של מנהיגים פוליטיים, ובגלל חוסר יֶדַע בחברה שלנו.
הסוואנה העשירה ביותר בעולם
הסראדו הברזילאי כולל את שטח מיוער-סוואנה הגדול ביותר בדרום אמריקה (איור 1). בנוף של הסוואנות המיוערות מפוזרים עצים ושיחים היוצרים חוּפּה דלילה. באזור הסראדו יש גם מגוון גדול של בתי גידול, מאדמת מרעה עצומה ועד ליערות יבשי-חוּפּה [1]. אפשר למצוא בסראדו גם יערות לחים לאורך נחלים ונהרות, כמסדרונות ירוקים ברחבי הנוף. בכל אחד מבתי הגידול הייחודיים האלה יש קבוצות שונות של צמחים, בעלי חוליות, חרקים ומיקרואורגניזמים, שהסתגלו לחיים שם. השתנות זו של הסביבה הופכת את הסראדו לעשיר ביותר מִבֵּין הסוואנות הטרופיות [2].
בסראדו יש יותר מ־12,000 מיני צמחים, וכ־4,000 מהם נמצאים רק בסראדו, כולל כמעט כל העשבים והצמחים הנמוכים. כאשר צמח נמצא רק במקום נתון ולא בשום מקום אחר בעולם, אנו אומרים שזהו צמח אֶנְדֶּמִי לאותו מקום. אחד הצמחים הייחודיים ביותר בסראדו הוא עץ דקל ענקי הנקרא ”בּוּריטי“ (איור 2A), הגדל רק באדמות מרעה וביערות ביצתיים. עץ זה חשוב לעופות רבים לקינון ולמזון. אחת הציפורים הסמליות ביותר שמקננות על הדקל הזה היא המקאוֹ כחול הגרון (איור 2B). מין זה חי בזוגיות קבועה הנמשכת לכל אורך חייהם, בעודם מטיילים ברחבי בִּצַּת הדקל בחיפוש אחר פירות הבּוּריטי. בעלי חיים נוספים התלויים בפירות הבוריטי כמקור המזון העיקרי הם טפירים, פקארים, דגים וקופים. מפליא שכל כך הרבה בעלי חיים קשורים זה לזה רק מעצם קיומו של צמח יחיד. במושגים של יופי, הנוף של הסראדו צבוע בעצים ובשיחים מרשימים כגון עצי האלון והחצוצרה (איור 2C), שיש להם פריחה יפהפייה בצבעים בוהקים של ורוד, צהוב, לבן וסגול. השיח ”cigana-do-Cerrado“ מֻכָּר מאוד כי הוא בולט בסוואנות בצבעו האדום כהה (איור 2D).
לפני כ־20,000 שנה, באזור הסראדו, חיו יחד עם בני אדם פרימיטיביים יונקים גדולים הנקראים מֶגָה-פָאוּנָה. נמצאו בסראדו מאובּנים רבים של ארמדילים ושל עצלנים ענקיים. מאובן הוא שארית או חוֹתָם של יצור פרהיסטורי שהשתמר בצורת אבן או בצורה יצוקה בסלע. כיום, הסראדו הוא עדיין בית הגידול העיקרי של יונקים גדולים נדירים רבים. אחד ממיני היונקים הנדירים ביותר הוא הזאב הרעמתי (איור 2E), בעל חיים דמוי שועל שצבעו אדום מוזהב, אוזניו גדולות ורגליו ארוכות, והוא יכול להגיע לגובה של כ־82 ס”מ ולמשקל של כ־23 ק“ג. שניים מהיונקים המרשימים ביותר באזור הם הארמדילים הענקיים (איור 2F) ודובי הנמלים הענקיים (איור 2G), הגדולים ביותר בעולם. כאשר הארמדילים חשים בסכנה הַמִּגְנָנָה שלהם היא לקפל את גופם על-ידי תחיבת ראשיהם ורגליהם לתוך השריון, וכך הם מחכים עד שהסכנה חולפת. דובי הנמלים הענקיים מגיעים לאורך של כ־215 ס”מ מקצה האף ועד לבסיס הזנב, שזה עצום. לדובי הנמלים יש אסטרטגיית הֲזָנָה אופיינית – הם מלקקים טונות של נמלים ושל טרמיטים מהר ככל האפשר. הלשון של דובי הנמלים מכוסה באלפי וָוִים זעירים שמשמשים להחזקת החרקים יחד עם כמות גדולה של רוק. דוב הנמלים הענקי צריך לבקר עד 200 קנים בשעה כדי לצרוך את אלפי החרקים שלהם הוא זקוק כדי לִשְׂבֹּעַ.
בנוגע למִגוון הציפורים, בסראדו יש יותר מ־800 מינֵי ציפורים שמתוכן כמעט 20 ציפורים הן אנדמיות. כמה ממיני הציפורים נמצאים ברשימה האדומה של IUCN כגון יונת הקרקע כחולת העיניים (איור 2H). וה־tyrannulet “minasgerais” (איור 2I). צַפָּרִים רבים מבקרים בסראדו הברזילאי בגלל מגוון הציפורים יוצא הדופן. עם הציפורים הגדולות ביותר בדרום אמריקה נמנות הקוריאמה אדומת הרגל (איור2J) והננדוּ הגדולה עוד יותר (איור 2K), שהן הציפורים הגדולות ביותר ביבשת. זכרי הננדו הם אלה שמטפלים בגוזלים. הם אוכלים בעיקר פירות, חסרי חוליות ובעלי חוליות קטנים כגון לטאות, נחשים ומכרסמים. מגוון החרקים בסראדו עדיין רחוק מלהיות ידוע לחלוטין. מדענים סבורים שיש באזור יותר מ־50,000 מינים, כולל פרפרים, עשים, טרמיטים, צרעות ודבורים, המחכים להתגלות.
אחד הזוחלים המוזרים ביותר הוא הלטאה הענקית דמוית התולעת (איור 2L). היא יכולה להגיע לאורך של כמעט 100 ס”מ, והיא ניזונה מנמלים, מחיפושיות ומעכבישים. בנוגע לשאר מיני הזוחלים, 30 מתוך 220 נחשבים אנדמיים לסראדו, כולל 6 מינים של נחשי האלמוג (איור 2M). הדו־חיים נמצאים בסכנה חמוּרה, בגלל זיהום המים. דוגמה למין כזה הוא צפרדע הַטִּיל (איור 2N), שנמצאת רק במקומות מעטים בביום. איום חדש לדו־חיים בסראדו מגיע מפטרייה רבּת-עוצמה (Batrachochytrium dendrobatidis, הנקראת Bd), שאחראית לפחיתה עולמית באוכלוסיות הצפרדעים ולהכחדה שלהן. בשנת 2013, דֻּוַּח לראשונה על ה־Bd שתקפה שני מיני צפרדעים באזור הסראדו. דו־חיים נושמים וקולטים מים דרך עורם, והיות שהפטרייה Bd תוקפת את עור הצפרדע, הצפרדע הנגועה כבר אינה יכולה לנשום בצורה תקינה. בתקופה של כמה חודשים, אוכלוסיית הצפרדעים עלולה לעבור ממצב של שפע להכחדה מלאה.
המגוון הביולוגי העצום אינו גולת הכותרת של הסראדו. הביום הוא הסוואנה הלחה ביותר בעולם. מים שמתאדים באמזונס מגיעים לסראדו בעזרת הרוח. הלחוּת חשובה מאוד כי היא קובעת את העונות הרטובות באזור. הגשמים בעונה הרטובה אחראים לאספקת המים בנהרות רבים, המעניקים מחסה ל־800 מינֵי דגים, וכמעט 200 מהם נמצאים רק בסראדו. הגשמים הם גם מקור חיוני למים ולגידולי מזון עבור מיליוני בני אדם בדרום אמריקה.
מעיין בדרום אמריקה
בלב ברזיל, הסראדו הוא מעיין המים המזין את הנהרות החשובים ביותר בדרום אמריקה: נהר הטוקנטינס בפראנה-פרגוואי ונהר הסנט פרנציסקו. המדענים גם מתייחסים לסראדו כאל “עריסת המים”, היות שנמצאים בו שלושה אַקְוִיפֶרִים גדולים, שהם מאגרי מי תהום. האקוויפרים דומים לברֵכות ענקיות או למְכלים האוגרים את המים בשכבות תת־קרקעיות עמוקות מאוד. שורשי צמחים בסראדו עמוקים ורחבים יותר מהחופות שלהם, כך שמערכות השורשים אחראיות לקליטת מי גשמים ולהעברתם לאקוויפרים. עקב בירוא היערות (כריתת יערות), הצמחים הפסיקו להביא מים לאזורי הקרקע העמוקים יותר, והאקוויפרים הפסיקו לְסַפֵּק מים למעיינות רבים באזור. המדענים מאמינים כי כמות המים באקוויפרים האלה הגיעה כבר לרמה הנמוכה ביותר. לכן, ההגנה על הסראדו דחופה, לְשֵׁם הבטחת קיום מקורות המים בעת שינויי אקלים.
איך צמחים בסראדו מתמודדים עם יובש ועם שׂריפות?
האם ידעתם שגודלם של שורשי העצים המקומיים לסראדו יכולים להגיע לפּי שלושה מגוֹדל הגזע? אקלים יבש ועונתי השפיע על הסראדו במשך אלפי שנים. מאוקטובר עד אפריל האזור יכול לקבל 1,100 עד 1,600 מ“מ מי גשמים, אבל בשאר הזמן המקום יבש כמדבר, והצמחים ובעלי החיים צריכים להצליח לשרוד בתנאי היובש הקיצוניים האלה. באזורים שבהם יורדים רק מעט גשמים אסטרטגיית ההישרדות המעניינת ביותר שהתפתחה בעצים נקראת ”חלוקה מחדש של מים“. במהלך התקופה היבשה, השורש העיקרי של העץ צולל עמוק יותר לקרקע בחיפוש אחר מים שנותרו שָׁם מהעונה הגשומה. השורש העיקרי מביא את המים לשורשים שקרובים לפני השטח, והם בתורם מחלקים מחדש את המים לשכבות העליונות של הקרקע. חלוקה מחדש של המים בין אזורי הקרקע העמוקים לשורשים הרדודים היא מעין משאבת מים טבעית. זהו מנגנון הסתגלות נחוץ, ועצים רבים בסראדו עושים בו שימוש. בעת העונה הרטובה, המצב מתהפך: השורשים שעל פני השטח סופגים את מי הגשמים ומעבירים אותם לשורש העיקרי, וזה מאחסן אותם כמה מטרים מתחת לפני השטח.
גם שריפות הן חלק מהאקולוגיה בסראדו, ולצמחים שם יש כמה אמצעי הסתגלות לשריפה, כולל גזע דמוי שעם להגנה עליהם מפני החום; עלים דמויי עור ומכוסי שעווה שעמידים בפני קְמִילָה ואיבוד מים, ויכולת ללבלב מחדש מהר מאוד אחרי שריפה הודות למערכת השורשים העמוקה (איור 3). שריפות רגילות באזור זה עוזרות לְמַחְזֵר חומרי הזנה בתוך הקרקע, ויש להן יתרונות נוספים – הן עוזרות לנביטת זרעים שנמצאים בתרדמה, ומעודדות פרחים מסוימים לפרוח.
התושבים המקומיים בסראדו
לא רק צמחים הסתגלו לחיים בסראדו אלא גם בני אדם אכלסו את המקום הזה יותר מ־12,000 שנה. בסראדו קיים פְּסֵיפָס עשיר של מורשת תרבותית. הידע ההיסטורי של אנשים אלה מייצג שכבה חשובה במגוון הביולוגי של הסראדו. הסראדו הוא בית ל־216 טריטוריות של ילידים (אנשים מקומיים מדרום אמריקה) ול־83 קבוצות אתניות שונות. אולם רבות מהקהילות האלה אינן יכולות לתבוע את בעלותן על הקרקע, דבר שהיה אחד הגורמים שהעמיד שבטים רבים בסכנת הכחדה. הזכות לִחְיוֹת ולעבוד בקרקע של הסראדו חשובה מאוד לקבוצות אלה, היות שהיא מאפשרת להם גישה למקורות חיוניים הנחוצים להם לְשֵׁם הישרדותם וקיום אורח החיים המסורתי שלהם.
מכירת מוצרים שייצרו קהילות מקומיות בסראדו היא דרך טובה לאנשים החיים בסראדו לפרנס את עצמם. כמה מהמוצרים האלה נמכרים בהצלחה רבה בשווקים: מוצרי פירות כגון אגוזי ”בּארוּ“ (Dipteryx alata); ”פֶּקי“ (Caryocar brasiliensis); קמח ”חאטובה“ (Hymenaea stigonocarpa); גרגירי ”אקאי“ (Euterpe edulis) וריבת ”בּוּריטי" (Mauritia flexuosa), כמו גם מוצרי קוסמטיקה ומוצרים רפואיים. מכירת תוצרת זו עוזרת לתמוך בכלכלה של אנשי הסראדו, וּלְשַׁמֵּר את המגוון הביולוגי במקום. שיטות עתיקות בחקלאות ובייצור מוצרים מצמחים הן בעלות ברית חשובות בהגנה על הסראדו שֶׂכֵּן הן עוזרות להבטיח את ההמשכיוּת של המקורות הטבעיים לדורות הבאים.
עתיד הסראדו
הסראדו אינו מקבל את ההכרה שזוכה לה האמזונס, אבל חשיבותו זהה, אם לא רבה יותר, במושגים של מגוון ביולוגי. בסראדו, הגנים הלאומיים תופסים רק 7.5% מאזור הביום הטבעי (איור 1) בעוד שבאמזונס, הם תופסים 46% מהשטח. אזור עצום בסראדו מְשַׁמֵּשׁ לחקלאות [4]. היות שהדרישה לייצור מזון צפויה לעלות באופן חד בעשרות השנים הבאות, סביר להניח שהצמחייה הטבעית של הסראדו תוחלף בהדרגה בשׂדות מרעה ובאדמות מעובדות. החלפה זו מדאיגה מאוד שֶׁכֵּן סביר להניח שרבים מצמחי הסראדו ומבעלי החיים שם ימותו עקב שינוי זה בשימוש בקרקע [5]. אִיּוּם דחוף נוסף הוא שינוי האקלים העולמי. הטמפרטורות עולות וכמויות הגשמים פוחתות באזור הסראדו. שינויים מתמשכים אלה כבר השפיעו על כמה מינים התלויים בטמפרטורה החיצונית לצורך ויסות חום גופם כגון לטאות ודו־חיים. נוסף על כך אם לא יהיה תיקון בקצב ובהיקף בירוא היערות למטרות חקלאיות, מדענים צופים שיתרחש אירוע הכחדה קטסטרופלית בתוך כמה שנים [6].
שימור רב יותר של הסראדו נחוץ באופן דחוף. חיוני שהחברה הברזילאית תתאחד ותנסה להגן על הסראדו. נוסף על כך חשוב שאסטרטגיות השימור יתמקדו בשימור המִגוון הביולוגי; במניעת בירוא יערות ובהגנה על אזורים שעשירים בצמחים ובבעלי חיים אנדמיים. אל תתנו לסראדו להישכח! עזרו לנו להפיץ את השמועה על היופי ועל החשיבוּת של הביום הזה, אחד המוקדים של עושר ביולוגי המרתקים בעולם.
מילון מונחים
בִּיּוֹם (Biome): ↑ אזור אקולוגי נרחב על שטח פני כדור הארץ, שבו פָאוּנָה וּפְלוֹרָה (בעלי חיים וצמחים) המותאמים לסביבתם. הביום מוגדר גם על-ידי הגורמים שאינם חיים בו כגון אקלים; גיאולוגיה; קרקע וכן צמחייה.
אֶנְדֶּמִי (Endemic): ↑ מצב שבו מין מוגבל לאזור מסוים, ואינו מצוי בשום מקום אחר על פני כדור הארץ.
הרשימה האדומה של IUCN (IUCN Red list): ↑ הרשימה הכי שלמה בעולם על מצב השימור של צמחים ושל בעלי חיים. הארגון מבצע הערכה לסכנת ההכחדה של אלפי אוכלוסיות ומינים. רשימה זו מתוחזקת על-ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע.
הכחדה (Extinction): ↑ היעלמות מינים של צמחים ושל בעלי חיים. ההכחדה מתרחשת בדרך כלל בגלל שינוי תנאים לכאלה שאינם מתאימים למינים שנכחדו. אם אף פרט מהמינים המושפעים מהשינוי לא שָׂרַד ולא הִתְרַבָּה, המין כולו מת.
הסתגלות (Adaptation): ↑ שינוי או תהליך של שינוי שבעקבותיו יצור חי או מין הופך להיות מותאם יותר לסביבה שלו.
הצהרת ניגוד אינטרסים
המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.
תודות
אנו מודים לראובר ברנדאו על תובנותיו שהעלו את איכות הגרסאות הראשוניות של כתב היד. אנו מודים להצעות שהציעו כל הסוקרים הצעירים מבית הספר גואלף מונטסורי ולקריסטינה מ’ קארוסו, על הובלת ביצוע הסקירה יחד עם התלמידים. אנו מודים גם לצוות של פרונטירז מדע לצעירים, ובמיוחד למנהלת כתב העת, אמה קלייטון, ולמומחה פיתוח כתב העת, הדוויג אנס, על עזרתם הזהירה בביצוע הסקירה ועל ההגהה שביצעו באנגלית.
מקורות
[1] ↑ Ratter, J. A., Ribeiro, J. F., and Bridgewater, S. 1997. The Brazilian Cerrado vegetation and threats to its biodiversity. Ann. Bot. 80(3):223–30. doi: 10.1006/anbo.1997.0469
[2] ↑ Klink, C. A., and Machado, R. B. 2005. Conservation of the Brazilian Cerrado. Conserv. Biol. 19(3):707–13. doi: 10.1111/j.1523-1739.2005.00702.x
[3] ↑ Françoso, R. D., Brandão, R., Nogueira, C. C., Salmona, Y. B., Machado, R. B., and Colli, G. R. 2015. Habitat loss and the effectiveness of protected areas in the Cerrado Biodiversity Hotspot. Natureza Conservação 13(1):35–40. doi: 10.1016/j.ncon.2015.04.001
[4] ↑ Marris, E. 2005. Conservation in Brazil: the forgotten ecosystem. Nature 437(7061):944–5. doi: 10.1038/437944a
[5] ↑ Strassburg, B. B., Brooks, T., Feltran-Barbieri, R., Iribarrem, A., Crouzeilles, R., Loyola, R., et al. 2017. Moment of truth for the Cerrado hotspot. Nat. Ecol. Evol. 1:99. doi: 10.1038/s41559-017-0099
[6] ↑ Strassburg, B. B., Latawiec, A., and Balmford, A. 2016. Brazil: urgent action on Cerrado extinctions. Nature 540(7632):199. doi: 10.1038/540199a