תַקצִיר
הָיֹה הָיָה פעם, בחצר לא כל כך רחוקה, כלב ושמו רקס. פרוותו הייתה ארוכה, סמיכה ומבריקה, והוא אהב מאוד לשחק בחוץ, בייחוד עם החבר הכי טוב שלו שהיה גם בעליו, ג’ק, ילד בן תשע. יום אביב מושלם אחד, לא חם מדי ולא קר מדי, יצאו ג’ק ורקס לטייל בגן הקרוב, וכשחזרו הביתה הבחין ג’ק שחברו הנאמן מגרד את האוזן שוב ושוב. המחשבה הראשונה שלו הייתה: “כנראה שנכנס לו לכלוך לאוזן! זה הגיוני אחרי שהתגלגל כל הזמן על הדשא.” כעבור כמה ימים ראה ג’ק שרֶקס סובל, והתחיל לתהות מה קורה. הוא קרא לאמו, ושניהם מיהרו לבדוק מקרוב את הכלב. “אמא, מה זה על האוזן של רקס? זה נראה כמו יבלת! הוא חולה?” האֵם ענתה: “נקווה שלא! ג’ק, היצור הקטן הזה על האוזן של רקס הוא קרצייה. קרציות הן טפּילים שיכולים לגרום לכלב גירוד והרבה אי-נוחות. כדאי לך ללמוד קצת על היצורים הקטנים והמדהימים האלה. אני בטוחה שהנושא ירתק אותך, כי יש להם כמה תכונות מפתיעות מאוד.”
קרציית הכלב החומה: קצת היסטוריה
פייר לאטרֵיי , זוּאוֹלוֹג צרפתי, היה הראשון שתיאר את קרציית הכלב החומה, בשנת 1806. כמה עשרות שנים אחר כך חקר גם המדען הגרמני קארל לודוויג קוֹך את הקרציות הללו, ונתן להן את השם המדעי Rhipicephalus sanguineus. עד היום הן נקראות כך [1, 2]. קרציות אלה חיות ומתרבות במקרים רבים על כלבים ובמלוּנות, ומכאן השם “קרציית הכלב”, ובאנגלית “קרציית המלוּנות.”
איפה בעולם נמצאות קרציות כאלה?
קרציית הכלב החומה היא הקרצייה השכיחה ביותר בעולם, והיא נפוצה במיוחד באזורים טרופיים וסוּבּטרופיים. באזורים אלה הן פעילות כל השנה, ובמקומות פחות חמים בעולם – בעיקר מסוף האביב עד תחילת הסתיו [3].
איך הן נראות?
קרציות ממין זה הן בדרך כלל קטנות – באורך 3 עד 4.5 מ“מ – ובעלות גוף מאורך וצבע חום-אדום (איור 1) [1].
- איור 1 - מבנה הגוף של קרציית הכלב החומה, מבעד למיקרוסקופ רב עוצמה.
- מבט גַּבִּי (A) ומבט גחוני (B) של קרצייה בוגרת ממין נקבה. מבט גבי (C) ומבט גחוני (D) של קרצייה בוגרת ממין זכר.
האם כל קרצייה שמתאימה לתיאור זה היא קרציית כלב חומה?
עד לאחרונה היינו קוראים לכל הקרציות החומות שחיות על כלבים, בעלות התכונות המתוארות באיור 1, קרציית הכלב החומה. אולם, לאחרונה עלה ממחקרים שניתחו את החומר הגנטי של הקרציות הללו שהסוג Rhipicephalus sanguineus כולל יותר ממין אחד [2, 4].
מה הדמיון והשוני בין קרציית הכלב החומה לבין קרציות מסוגים אחרים? האם לכולן אותו גודל ואותו מחזור חיים?
בדרך כלל הקרציות אשר חיות על בעלי חיים גדולים, כמו פרות וכבשים, אינן ממין ,Rhipicephalus sanguineus אלא ממינים אחרים. לכן רבות מהן נראות שונות במקצת מקרציות הכלב, אם כי הגודל שלהן דומה. רק תחת זכוכית מגדלת אפשר לזהות באיזה מין של קרצייה מדובר. כל הקרציות עוברות שלבים זהים במחזור החיים שלהן: ביצה, זחל, נימפה, ובוגר. שלבי ההתפתחות מתוארים באיור 2 ובהמשך המאמר.
- איור 2 - מחזור החיים של קרציית הכלב החומה.
- מבעד לזכוכית המגדלת אפשר לראות מקרוב מה קורה על האוזן של הכלב (רקע חום) ועל הקרקע (רקע לבן): הזחל (במרכז) ניזון מדם הכלב ועובר לקרקע, מתנשל והופך לנימפה. הנימפה חוזרת לפונדקאי, אוכלת ארוחת דם, עוזבת את הפונדקאי והופכת לקרצייה בוגרת. גם הקרציות הבוגרות חוזרות אל הפונדקאי, אוכלות שוב ארוחה, מזדווגות, ועוזבות את הפונדקאי כדי להטיל ביצים, שמהן יבקעו עוד זחלים. הקווים המקווקוים מראים את השלבים בהם הקרצייה עוזבת את הפונדקאי.
מי הפונדקאים של קרציית הכלב החומה?
בעל החיים המועדף על הקרציות האלה בתור ידיד ו”מִסעדה“ – בקיצור, פּוּנדקאי – הוא הכלב. אבל קרציות חייבות לאכול גם אם אין כלבים בסביבה, וגם חיות בר וחיות בית אחרות יכולות לשמש להן פונדקאיות בעת הצורך [3]. הקרציות יכולות להיזון ממכרסמים וחיות קטנות אחרות כמו ארנבות, חתולים ויונים, וכן מזאבים, משועלים, ולפעמים גם מבני אדם.
מביצה לבוגר: מחזור החיים של הקרצייה
קרציות עוברות ארבעה שלבי התפתחות: ביצה, זחל (עם שלושה זוגות רגליים בלבד), נימפה, וקרצייה בוגרת (עם ארבעה זוגות רגליים). כדי להתפתח הן זקוקות לארוחת דם בכל שלב – ארוחה אחת בשלב הזחל, אחת בשלב הנימפה, ואחת בשלב הבגרות. שלבי ההתפתחות מופיעים באיור 2. נקבה בוגרת מסוגלת לשתות כחצי מיליליטר דם, פי מאה בערך ממשקלה [5]. הנקבות הבוגרות זקוקות ליותר מזון מהזכרים בגלל האנרגיה וחומרי התזונה הדרושים לייצור ביצים. לזכרים דרושה פחות אנרגיה, ולכן הם אוכלים פחות וגופם אינו גדל בהרבה. לאחר הארוחה מרפות הנקבות הבוגרות מהפונדקאי ומטילות ביצים רבות במקום מוגן. הן נוהגות להטיל, למשל, בתוך סדקים בבתים או במבנים אחרים. כל נקבה מטילה כ-4000 ביצים ואחר כך מתה. כשהזחלים בוקעים מהביצים, הם מתחילים לחפש פונדקאי שממנו יוכלו לשתות ארוחת דם. כאשר הם שבֵעים הם עוזבים את הפונדקאי, מתנשלים, והופכים לנימפות – השלב הבא במחזור החיים. הנימפות אוכלות שוב ארוחה מדמו של פונדקאי, ואחר כך משחררות את אחיזתן, מתנשלות והופכות לקרציות בוגרות – זכרים ונקבות. גם הקרציות הבוגרות מחפשות פונדקאי להיזון ממנו, ועליו הזכרים והנקבות מזדווגים ויוצרים את דור הקרציות הבא (איור 2). בתנאים המתאימים, כל מחזור החיים הזה אורך קצת יותר מחודשיים [1].
האם קרציית הכלב החומה מסוכנת לבני אדם ולחַיות?
בנוסף לנזק ולגירוי הישירים שקרציות יכולות לגרום לעור בני אדם וחיות כשגַפֵּי הפּה שלהן חודרים את עור הפונדקאי, הן גם מסוכנות כי לפעמים הן נושאות מחוללי מחלות כמו נגיפים, תולעים קטנות וחיידקים. קרציית הכלב החומה עלולה להעביר באמצעות הרוק שלה חיידק שגורם לכלבים מחלה חמורה. תסמיניה הם אובדן תיאבון ואנרגיה, חוֹם, עצב, וחניכיים חיוורים מאוד.
האם גם הקרציות סובלות ממחלות בגלל האורגניזמים שהן נושאות?
לא. הן נושאות את מחוללי המחלות בלי לחלות בעצמן. כשהן ניזונות מבעלי חיים או מבני אדם, הן מעבירות להם את האורגניזמים האלה. מבחינת מחוללי המחלות, קרציות הן אמצעי העברה מצוין.
איך מונעים מקרציות להיצמד לכלב – ואם מוצאים קרצייה, איך מסלקים אותה?
קשה לשלוט באוכלוסיית הקרציות שחיה בחוץ, ולכן מומלץ למנוע מהן להיצמד לכלב שלכם, בעזרת אמצעים דוחי קרציות. יש תכשירים שמורחים או מרססים על עור הכלב, ויש קולרים מיוחדים נגד קרציות. המוצרים האלה מכילים חומרים רעילים לקרציות, אשר נספגים דרך העור ונכנסים לזרם הדם של הכלב. הקרצייה שותה את הדם יחד עם החומרים הרעילים עבורה. אפשר גם להדביר או להקטין את אוכלוסיית הקרציות בגינה על-ידי סתימת סדקים ורווחים שבהם הן מטילות ביצים, וכיסוח עשב גבוה או צפוף [6]. אבל שימו לב שלא רק קרציות גורמות לגירוד. יש טפילים אחרים, כמו פרעושים, שגם הם נהנים להשתמש בכלב שלכם בתור מסעדה!
איך מסירים קרצייה מחיה או מאדם? אוחזים בה בפינצטה עם קצוות דקים ומושכים אותה לאט כלפי מעלה. בשום אופן אל תסובבו ואל תמשכו בבת אחת. אחרי שהוצאתם את הקרצייה, נקו את אזור הנשיכה ואת ידיכם באלכוהול או במים וסבון. כדי להיפטר מהקרצייה, שימו אותה באלכוהול במיכל סגור, או השליכו לאסלה והורידו את המים.
סיכום
עכשיו, אחרי שקראתם את כל המידע הזה, תוכלו להסביר לג’ק למה לכלב שלו מגרד כל כך. אולי גם תוכלו לייעץ לו מה לעשות כשמוצאים קרצייה על כלב: להשתמש במוצרים דוחי קרציות, כמו תכשירים או קולר, ו/או לסלק את הקרצייה. אמא של ג’ק הסירה את הקרצייה באופן שתיארנו למעלה, וקנתה לכלב קולר נגד טפילים. רקס לא הראה סימנים של אף אחת מהמחלות המועברות על-ידי אורגניזמים שקרציות נושאות אותם. בכל מקרה שבו אתם חושדים שהכלב שלכם חולה, קחו אותו להיבדק אצל וטרינר.
מילון מונחים
זוּאוֹלוֹג (Zoologist): ↑ מדען החוקר חיות.
מבט גַּבִּי (Dorsal view): ↑ מראֶה של הגב או הצד העליון של אורגניזם.
מבט גחוני (Ventral view): ↑ מראֶה של הגחון או הצד התחתון של אורגניזם.
חומֶר גֶנֶטי (Genetic material): ↑ החומר שבו מאוחסן המידע התורשתי, בגרעין או במיטוכונדריה של התא.
פונדקאי (Host): ↑ אורגניזם שאצלו מוצא הטפּיל מחסה ו/או מזון.
הצהרת ניגוד אינטרסים
המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.
מקורות
[1] ↑ Walker, A. R., Bouattour, A., Camicas, J. L., Estrada-Pena, A., Horak, I. G., Latif, A. A., et al. 2003. Ticks of Domestic Animals in Africa: A Guide to Identification of Species. Edinburgh: Bioscience Reports, 74–221.
[2] ↑ Nava, S., Estrada-pena, A., Petney, T., Beati, L., Labruna, M. B., Szabo, M. P., et al. 2015. The taxonomic status of Rhipicephalus sanguineus (Latreille, 1806). Vet. Parasitol. 208:2–8. doi: 10.1016/j.vetpar.2014.12.021
[3] ↑ Dantas-Torres, F. 2010. Biology and ecology of the brown dog tick, Rhipicephalus sanguineus. Parasit. Vectors 3:26. doi: 10.1186/1756-3305-3-26
[4] ↑ Dantas-Torres, F., Latrofa, M. S., Annoscia, G., Giannelli, A., Parisi, A., and Otranto, D. 2013. Morphological and genetic diversity of Rhipicephalus sanguineus sensu lato from the New and Old Worlds. Parasit. Vectors 6:213. doi: 10.1186/1756-3305-6-213
[5] ↑ Koch, H. G., and Sauer, J. R. 1984. Quantity of blood ingested by four species of hard ticks (Acari: Ixodidae) fed on domestic dogs. Ann. Entomol. Soc. Am. 77:142–6. doi: 10.1093/aesa/77.2.142
[6] ↑ Dantas-Torres, F. 2008. The brown dog tick, Rhipicephalus sanguineus (Latreille, 1806) (Acari: Ixodidae): from taxonomy to control. Vet. Parasitol. 152:173–85. doi: 10.1016/j.vetpar.2007.12.030