עכשיו או אחר כך?

לפעמים צריך לבחור בין מה שאנחנו רוצים כרגע לבין מה שטוב לנו יותר בטווח הארוך. תארו לכם למשל שעכשיו יום חמישי, וביום שישי יש לכם מבחן. על השולחן שלכם מונחים חומר הלימוד ומשחק וידאו חדש. מה אתם מעדיפים לעשות כרגע, ללמוד למבחן או לשחק? אנשים רבים יעדיפו את המשחק. הבחירה לשחק במקום ללמוד למבחן היא דוגמה של אִימפּוּלסִיבִיוּת: אנחנו רוצים ברגע זה את הדברים הנעימים, ומעדיפים לדחות את מה שדורש מאמץ. אימפולסיביות גורמת בעיות, כי היא מובילה לבחירות לא בּריאות – למשל אכילה מוגזמת, דחיית משימות, עישון, בזבוז כסף, או הימורים. עכשיו תארו לכם מצב אחר. נניח שהיום יום רביעי והמבחן שלכם ביום שישי. מה כדאי שתעשו מחר (ביום חמישי) – תלמדו למבחן, או תשחקו במשחק וידאו? לאנשים רבים קל להחליט שילמדו מחר. אבל רגע... אם אנחנו מסוגלים להחליט את ההחלטה הטובה הזאת, אולי בעצם אנחנו לא כל כך אימפולסיביים?

יש כאן משהו מסתורי מאוד. האם אתם רוצים ללמוד או לשחק ביום חמישי? ביום רביעי, אתם אומרים שאתם רוצים ללמוד למבחן ביום חמישי. ביום חמישי, אתם אומרים שאתם רוצים לשחק משחק וידאו ביום חמישי. אפשר כמעט לחשוב שיש בכם שני אנשים שונים, כל אחד עם רצונות והעדפות משלו. ה”אני“ של יום רביעי רוצה ללמוד ביום חמישי, אבל ה”אני“ של יום חמישי רוצה לכייף. במקרים רבים אנשים טוענים שהם רוצים לעשות החלטות נבונות ושקולות בעתיד, אבל כשהעתיד הופך להוֹוה, ההחלטות שלהם אימפולסיביות [1].

מהי התחייבות מוקדמת, ואיך היא יכולה לעזור לנו לבחור בחוכמה?

איך יוצאים מהמעגל הזה? אפילו היוונים הקדומים ידעו שהפתרון היעיל ביותר לאימפולסיביות הוא התחייבות מוקדמת. בסיפור ”האודיסיאה“ המפורסם, שנכתב לפני אלפי שנים, הגיבור אודיסיאוס מפליג הביתה ממלחמת טרויה. בדרכו הוא חייב בין השאר לעבור ליד אִי בנות הים (הסירֶנות), שכל מי ששומע את שירתן המכַשפת מפנה את ספינתו לעבר האי, שם היא מתנפצת אל הסלעים. אודיסיאוס רצה אמנם לשמוע את השיר, אבל ידע שהכישוף יגרום גם לו לעלות על שרטון. הוא מצא פתרון: הוא סתם את אוזני המלחים בשעווה כדי שיוכלו להשיט את הספינה ליד האי בלי לשמוע, וציווה עליהם לקשור אותו כדי שלא ישתלט בעצמו על הספינה ויטביע אותה כשישמע את השיר. כך חלפה הספינה ועברה את אי בנות הים. כששמע אודיסיאוס את שירתן, ניסה להשתחרר מהחבלים שכבלו אותו ולהפליג לכיוון האי, אבל החבלים היו חזקים והספינה עברה בשלום.

אודיסיאוס השתמש בשיטת ההתחייבות המוקדמת. בשיטה זו אנחנו מפעילים מראש שליטה ב”אני“ העתידי שלנו, כאשר לדעתנו הוא לא יבחר נכון. אודיסיאוס ידע שה”אני“ העתידי שלו ירצה להשיט את הספינה אל הסלעים כשישמע את שירת הסירנות, ולכן חסם בפניו מראש את האפשרות הזאת.

אחת השיטות המוצלחות לחקור את נושא האימפולסיביות נקראת ”מבחן המרשמלו“ [2]. הניסוי נערך כך: מושיבים ילד או ילדה קטנים (בדרך כלל בני 5-3) בחדר, כאשר מולם יש צלחת ועליה מרשמלו אחד, ומסבירים להם שאם המרשמלו עדיין יהיה שם אחרי 20 דקות, הם יקבלו שניים, אבל אם יאכלו אותו לפני כן, הם לא יקבלו עוד אחד. אחר כך משאירים אותם לבד עם הממתק. רוב הילדים משתדלים נואשות לא לאכול את המרשמלו: הם מפנים את המבט, עוצמים את העיניים, מריחים אותו בלי לטעום, או משתדלים שלא לגעת בו ולא לחשוב עליו. כמו בדוגמאות שהבאנו בתחילת המאמר, נדמה שיש בהם שני אנשים – ”אני“ אחד שרוצה לאכול את הממתק מיד, ו”אני“ שני שרוצה לחכות ולקבל שניים. התחייבות מוקדמת היא כמו נעילת המרשמלו בכספת לפני שנכנסים לחדר.

התחייבות מוקדמת היא המִגננה הטובה ביותר נגד אימפולסיביות. ככל שנדע עליה יותר, נוכל לשפר את השיטות לקבלת החלטות נבונות. אבל תיאוריות של קבלת החלטות לא מתייחסות בדרך כלל לנושא הזה. כדי לדעת למה, צריך להבין קודם כל איך המוח מבצע החלטות.

החלטות, ערכים, והמוח

אחת התיאוריות המבוססות ביותר לגבי קבלת החלטות מסבירה שבמהלך האבולוציה, המוח האנושי התפתח כך שהוא שואף להשיג כמה שיותר תַגמוּל. מהו תגמול? דברים שאנחנו אוהבים: אוכל טעים, אישור מחבֵרים, ניצחון במשחק, מיטה נוחה לישון בה וכן הלאה. במהלך האבולוציה המוח שלנו התפתח כך שהוא עוזר לנו להשיג דברים כאלה, כי הם מגדילים את הסיכויים שלנו לשרוד ולהתרבות ולייצר עוד מוחות (אצל הילדים שאנחנו מולידים).

במהלך חיינו אנחנו הולכים ומשפרים את הכישורים שעוזרים לנו להשיג את מה שאנחנו רוצים. לכן אתם הולכים לבית הספר, למשל: כדי ללמוד כישורים שיאפשרו לכם להשיג תגמול. אבל השגת תגמול היא לפעמים תהליך מסובך מאוד. איך המוח לומד לבצע אותו? אחת השיטות המחוכמות היא למידה לפי טעויות חיזוי [3]. טעות חיזוי של תגמול, היא ההבדל בין מה שציפיתם לקבל לבין מה שקיבלתם. לדוגמה, נניח שיש מכונת חטיפים שבה כל חטיף עולה 5 שקלים. אם תכניסו מטבע של5 שקלים ותקבלו שני חטיפים, הרצון שלכם להכניס כסף למכונה הזאת יגדל, כי הרי קיבלתם ממנה יותר חטיפים מהצפוי. הייתה לכם תחזית מסוימת לגבי הכמות שתקבלו, והתוצאה הייתה טובה משציפיתם. זו דוגמה לטעות חיזוי חיובית של תגמול. טעות כזאת מגדילה את הסיכוי שתבצעו שוב פעולה מסוימת (במקרה הזה – הכנסת מטבעות למכונת החטיפים הזאת). לעומת זאת, תארו לכם שאתם מכניסים 5 שקלים ושום דבר לא יוצא! במקרה כזה ייחלש הרצון שלכם להכניס כסף למכונת החטיפים, כי היא הרי בלעה לכם את המטבע! זוהי טעות חיזוי שלילית של תגמול, והיא מצמצמת את הסיכוי שתבצעו שוב את הפעולה. מובן שאם הכנסתם את המטבע וקיבלתם חטיף אחד, התוצאה זהה לציפייה וטעות החיזוי היא אפס. חשוב לציין שבמקרה כזה, על אף שההתנהגות שלכם לא תשתנה כנראה, אתם עדיין תיהנו מהחטיף (יש לקוות): שימו לב שהנאה וטעות חיזוי הן שני דברים שונים.

כך לומדים בהדרגה מהניסיון: אם התוצאה תואמת את הציפיות אין צורך ללמוד מכך כלום. אם התגמול עולה על הציפיות, אנחנו לומדים לעשות את הפעולה לעתים קרובות יותר. ואם התגמול קטן משציפינו – אנחנו לומדים לעשות את הפעולה לעתים רחוקות יותר.

מהי התחייבות מוקדמת? המדענים עדיין חוקרים

תיאוריית טעויות החיזוי היא מוצלחת מאוד, ומסבירה ממצאים רבים שהתגלו במדידות של פעילות מוחית. אבל יש בה בעיה גדולה אחת: היא לא מסבירה את עניין ההתחייבות המוקדמת.

הסיבה לכך היא זו: התחייבות מוקדמת נדרשת רק אם ביום חמישי תגידו שאתם מעדיפים לשחק; אבל היא אפשרית רק אם ביום רביעי תגידו שלמחרת אתם מעדיפים להתכונן למבחן. אבל למידה מטעויות חיזוי לא יוצרת אצל אותו אדם העדפות שונות בזמנים שונים: לפי התיאוריה הזאת, אם ביום חמישי אתם מעדיפים לשחק, אתם אמורים להעדיף זאת גם ביום רביעי. טעויות חיזוי מלמדות אותנו מה הערך של כל דבר, והיחס בין הערכים האלה לא משתנה. אם למדתם שדבר מסוים הוא טוב בעתיד, למדתם גם שהוא טוב בהוֹוה.

פתרון אפשרי

הצוות שלנו הציע לאחרונה הסבר אפשרי לשאלה איך המוח יכול לבצע התחייבות מוקדמת [4]: ייתכן שחלקים שונים במוח לומדים תשובות שונות לשאלה עד כמה כדאי לעשות פעולה מסוימת. לכן יש להם גם העדפות שונות. וחשוב במיוחד: לפי ההשערה שלנו, לאזורי המוח האלה יש גם השקפות שונות מאוד על העתיד. חלקם מאבדים מיד עניין בתגמול אם אינם יכולים לקבל אותו מיד; אחרים מוכנים לחכות לתגמול זמן רב. מכאן היכולת המפתיעה שלנו להעדיף אפשרויות שונות בזמנים שונים.

כדי להבין זאת, נבחן מקרוב מהי בעצם התחייבות מוקדמת. מדענים אשר חוקרים תהליכים של קבלת החלטות מסבירים שכדי להחליט אנחנו מדמיינים שורה של מצבים אפשריים, שמַראים איך נראה העולם ברגע מסוים. ההחלטות שלנו קובעות איך נעבור בין המצבים האלה – כמו בתרשים זרימה. באיור 1, למשל, מוצגת בחירה בין תגמול קטן ומיידי לבין תגמול גדול שיֵש לחכות לו.

איך זה קשור להתחייבות מוקדמת? בואו נראה אם אפשר להגדיר גם אותה בתרשים זרימה כזה. הביטו באיור 2.

בדוגמה שלנו – משחק וידאו מול למידה למבחן – אתם יודעים מראש שביום חמישי יתחשק לכם לשחק במקום להתכונן למבחן. לכן אולי כדאי שביום רביעי תמסרו את המשחק לאמא שלכם ותבקשו שלא תחזיר לכם אותו עד אחרי המבחן. הדבר המעניין הוא שבין יום רביעי ליום חמישי, ההעדפה שלכם מתחלפת מלמידה למשחק.

כשאנחנו מתארים את הבעיה כך, אנחנו רואים אותה באור אחר. אנחנו מבינים שמערכת קבלת ההחלטות שלנו מעדיפה לשחק ביום חמישי, אבל מעדיפה ללמוד למבחן ביום רביעי. למזלנו, ה”אני“ של יום רביעי יכול לבצע התחייבות מוקדמת שתגן עלינו מהעדפות ה”אני“ של יום חמישי.

”אני“ כפול שתיים (או יותר!)

התיאוריה שאנחנו מציעים טוענת שבמקרים כאלה יש לאדם לפחות שתי דעות לגבי התגמול, תלוי בעיתוי. לפי התיאוריה שלנו, במוח אחד יש דעות שונות ומשונות – כאילו המוח הוא קבוצת חברים שמנסה להחליט מה לעשות.

תארו לכם שני חברים, בּארט וליסה (איור 3). ליסה סבלנית מאוד, ובארט אימפולסיבי מאוד. שימו לב שאנחנו יוצאים מתוך הנחה שגם בארט וגם ליסה לומדים באמצעות טעויות חיזוי של תגמול, ולכן לכל אחד מהם יש העדפה קבועה – לשחק או להתכונן למבחן. נניח שבארט תמיד מעדיף בהרבה לשחק, וליסה תמיד מעדיפה להתכונן למבחן.

בארט הוא אימפולסיבי, כלומר אכפת לו מאוד מה קורה בהוֹוה. לכן, ביום חמישי, הרצון שלו לשחק משחק וידאו הוא חזק מאוד. אבל מכיוון שהוא אימפולסיבי כל כך, ביום רביעי הרצון הזה חלש. הערכים של ליסה, לעומת זאת, לא משתנים כל כך מיום ליום ומשעה לשעה. העתיד חשוב לה כמעט כמו ההוֹוה. לכן, ביום חמישי היא מעדיפה ללמוד ולא לשחק, וגם ביום רביעי היא מעדיפה ללמוד ולא לשחק.

אם ליסה ובארט מנסים להחליט יחד מה לעשות, ביום חמישי ההעדפה החזקה של בארט למשחק וידאו תשתלט, ואם נחשב את ממוצע ההעדפות שלהם, משחק הווידאו ינצח; אבל ביום רביעי, חוסר האימפולסיביות של ליסה ישתלט, ובממוצע ההעדפות שלהם, למידה למבחן תנצח. כלומר, ממוצע ההעדפות שלהם מתהפך לגמרי בין יום רביעי ליום חמישי. אף אחד משניהם לא יהפוך לגמרי את ההעדפה ואת ההתחייבות המוקדמת שלו, ובכל זאת אצל שניהם יחד זה קורה. ועכשיו, דמיינו שבארט וליסה הם שני קולות שונים בתוך המוח שלכם.

אז מה זה אומר?

אם נכונה התיאוריה הזאת, שבה קיים יותר מ”אני“ אחד, ייתכן שאפשר להפעיל את ה”אני“ הרצוי בזמן הנכון וכך להגיע להחלטות נכונות יותר. מסריקות מוח מסוימות עולה ששינויים בתזונה כנראה עוזרים לפעמים להגיע לאיזון הנכון [5]. אפשר אולי גם לאמן את עצמנו להקשיב ל”אני“ הסבלני יותר שבתוכנו. אתם יכולים גם לחפש שיטות או תחבולות שמתאימות לתערובת הסבלנות והאימפולסיביות האישית שלכם – למשל הדוגמה שכבר הזכרנו, למסור להורה את משחק הווידאו ביום רביעי כדי שלא תוכלו לשחק ביום חמישי. ככל שתדעו יותר על עצמכם, תגלו מה עוזר לכם להימנע מהחלטות אימפולסיביות.

אם אתם צופים מראש שתעשו החלטה אימפולסיבית לא רצויה, אתם יכולים לנצל את ריבוי ה”אני“ שלכם כדי לעמוד בפיתוי. נעלו את המרשמלו בכספת, או קִשרו את עצמכם לתורן כמו אודיסאוס. צריך רק להבין שזה בסדר גמור לקחת בחשבון שיהיה בפניכם פיתוי, ולפעול מראש כדי להימנע ממנו.

מילון מונחים

אימפּוּלסִיביוּת (Impulsivity): ↑ – הרצון לקבל גמול מיד, אפילו כשעדיף לחכות.

התחייבות מוקדמת (Precommitment): ↑ – נקיטת פעולות שימנעו מה”אני“ העתידי שלכם לקבל החלטה גרועה. פעולה כזאת היא למשל נעילה של עוגת שוקולד בארון כך שלא תוכלו להגיע אליה אחר כך.

תַגמוּל (Reward): ↑ – דבר מהנֶה, כמו אוכל, משחק, בילוי עם חברים, וכל פעילות אחרת שאנחנו אוהבים.

טָעוּת חיזוּי (Prediction error): ↑ – ההבדל בין האירוע שציפיתם לו לבין מה שקורה בפועל. למעשה זהו מונח נרדף ל”הפתעה". אזורים רבים במוח לומדים ומשתנים באמצעות טעויות חיזוי, כך שבפעם הבאה הם מסוגלים לחזות מה יקרה באופן מדויק יותר.

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.