Frontiers for Young Minds

Frontiers for Young Minds
תפריט
רעיון מרכזי פורסם: 31 בינואר, 2019

האם אתם מרגישים בודדים? אינכם לבד: לקחים ממדעי המוח החברתיים

תַקצִיר

האם אי פעם הרגשתם מחוץ לעניינים, מבודדים, דחויים ו/או מתוסכלים מכך שההורים שלכם, האחים שלכם או אפילו חבריכם לכיתה לא באמת מבינים אתכם? אם כן, אתם לא לבד. בשנות ה-80 של המאה ה-20, דו“חות מדעיים דיווחו שבכל זמן נתון 2 מתוך 10 אנשים מרגישים מבודדים מבחינה חברתית. שני סקרים לאומיים עכשוויים מראים שכיום מספר זה הוכפל. ילדים ומתבגרים אינם פטורים מבדידות. בסביבות 80% מהאנשים מתחת לגיל 18 מדווחים שהרגישו בדידות בשלב כלשהו בחייהם [1]. סקר שנערך מאפריל 2008 עד מרץ 2009, על-ידי החברה הלאומית למניעת התעללות בילדים בבריטניה, דיווח על כך שבערך 10,000 ילדים יצרו עימם קשר טלפוני בנוגע לעניינים שקשורים לבדידות. באיור 1 אפשר לראות כי מרבית שיחות הטלפון האלה הגיעו מילדים בני 16 [2]. בהינתן העלייה בדיווחי האנשים על תחושות בדידות, מספר עולה של מעבדות מחקר החלו לחקור את הסיבות לבדידות ואת השלכותיה. במאמר זה נסקור את הספרוּת הקיימת בנושא ונציע כמה פעולות שאפשר לבצע כאשר מרגישים בודדים.

הגדרה של בדידות

תחושת הבדידות, כפי שתוארה בספרות המדעית לפני יותר מ-30 שנים, מאופיינת על-ידי הרגשה של בידוד חברתי או של הימצאות בשולי החברה [3]. ראוי לציין כי תחושת בדידות אינה מחייבת בהכרח הימצאות לבד מבחינה פיזית. בדידות קשורה בפער שבין הקשרים שאדם רוצה לקשרים שיש לו. כך שבן אדם יכול להרגיש מבודד מבחינה חברתית אפילו כאשר הוא נמצא בקֶרֶב ”חברים“. כפי שאמר השחקן ג’ורג’ קלוני: ”כל מי שאומר שהוא לא הרגיש בדידות מעולם, משקר. תחושת הבדידות החזקה ביותר שתרגישו תהיה בזירות הציבוריות ביותר: אתם תלכו למקום כלשהו ותמצאו את עצמכם במקום הקטן ביותר האפשרי, מאחר שהוא מהווה הסחת דעת מכל שאר האנשים, ותגלו שאתם לא מצליחים ליהנות כמו כולם“. אף על פי שבדידות גורמת לאנשים להרגיש עצובים, יש לה גם השפעה נוספת, פחות גלויה, על המוח והביולוגיה שלנו: היא מעוררת תחושה שהעולם אינו בטוח, ובתגובה המוח נוטה להיכנס למצב של שימור עצמי.

איור 1 - תוצאות שהתקבלו מהחברה למניעת התעללות בילדים (NSPCC) בבריטניה.
  • איור 1 - תוצאות שהתקבלו מהחברה למניעת התעללות בילדים (NSPCC) בבריטניה.
  • תמונה זו מראה כי מרבית שיחות הטלפון שבהן דווח על תחושה של בדידות, אשר התקבלו בקו החם (קו התמיכה) במהלך תקופה זו, היו מילדים בני 16.

השלכות של בדידות

בשלב מוקדם בהתפתחות האבולוציונית של האדם, שרדנו ושגשגנו באמצעות התאגדות בקבוצות, אשר סיפקה לנו הגנה ותמיכה הדדית [4]. משמעותם של השורשים האבולוציוניים העמוקים האלה, של הטיית המוחות והביולוגיה שלנו לכיוון של שימור עצמי, היא שאיננו מודעים להרבה ממה שמופעל בתוכנו כאשר אנו מרגישים מבודדים חברתית. לדוגמה, כאשר להקה של סרדינים מותקפת על-ידי טורף, כל אחד מהסרדינים מנסה לשחות לכיוון המרכז כדי להימנע מהטורף, כלומר, כל סרדין פועל לפי מנגנון השימור העצמי שלו. כאשר מכרסמים שהיו מבודדים חברתית מועברים לשדה פתוח, הם הולכים בצמוד לקירות החיצוניים של השדה ולא במרכזו, כדי להגדיל את סיכויי הבריחה שלהם במקרה שיופיע טורף מעופף. כלומר, הם פועלים מתוך שימור עצמי. חיות אלה אינן חושבות על הנסיבות שסביבן, אלא המוחות שלהן התפתחו כדי לפעול באופן שיגדיל את סיכוייהן לשרוד.

כשבני אדם מרגישים מבודדים חברתית, גם המוחות שלהם עוברים אוטומטית למצב עיבוד מידע שמכוון לשימור עצמי. כתוצאה מכך, כאשר בן אדם מרגיש בודד הוא נוטה להפוך למתגונן יותר, ולהתרכז ברווחה ובשימור העצמי שלו. מחקרים מציעים שזו אינה החלטה מודעת, אלא שכאשר בן אדם מרגיש בודד, המוח שלו מכוונן אוטומטית לקלוט מידע חברתי שלילי יותר מאשר מידע חברתי חיובי. כתוצאה מכך, אדם בודד עשוי להפוך לעוין יותר ומתגונן יותר כשהוא מדבר עם אנשים (שעשויים לכן לשמוע ממנו יותר ביקורת ממחמאות), ומאחר שהוא מרוכז ברווחה האישית שלו נדמה שהוא פחות חברותי.

מחקרים שרושמים פעילות מוחית של אנשים בודדים תואמים להשְׁערה זו של שימור עצמי. הסריקות מראות שכאשר אנשים מרגישים בודדים, המוחות שלהם מראים פעילות רבה יותר בקליפת המוח הראייתית (אזור בחלקו האחורי ביותר של המוח אשר מעבד מידע שמגיע מהעיניים) בתגובה לתמונות של אדם אחר שנמצא במצוקה. כמו כן, המוחות שלהם מראים פחות פעילות באזור ראייה אחר שקשור בהבנה ובהזדהות עם רגשותיהם של אחרים (אמפתיה). כפי שצפוי במקרה שבו הקלט מניע את המוחות שלהם להתמקד אוטומטית בשימור העצמי שלהם ולא ברווחתו של האדם בתמונה שבה הם צפו [5] (איור 2).

איור 2 - A. דוגמה לתמונות שהשתמשו בהן בניסויים של סריקה מוחית, אשר מייצגות חוויה שלילית (חברתית משמאל, לא חברתית מימין).
  • איור 2 - A. דוגמה לתמונות שהשתמשו בהן בניסויים של סריקה מוחית, אשר מייצגות חוויה שלילית (חברתית משמאל, לא חברתית מימין).
  • B. קליפת המוח הראייתית (בכתום) אצל אנשים בודדים מראה פעילות רבה יותר בתגובה לתמונות חברתיות שליליות מאשר לתמונות לא חברתיות שליליות. כמו כן, לעומת אנשים שאינם בודדים נצפית באופן כללי פעילות רבה יותר בקליפת המוח הראייתית. הצומת הרקתית-קודקודית (בכחול), שהוא אזור המפגש בין האונה הרקתית והאונה הקודקודית, אשר מעורב באמפתיה ובהבנת נקודת המבט של אחרים, מראה אצל אנשים בודדים פחות פעילות בתגובה לתמונות חברתיות שליליות יחסית לתמונות לא חברתיות שליליות. C. הגרף מציג יחס ישר בין רמת הבדידות לבין פעילות של קליפת המוח הראייתית הימנית בתגובה לתמונות חברתיות שליליות, בהשוואה לתמונות לא חברתיות שליליות. D. הגרף מראה יחס הפוך בין רמת הבדידות לבין פעילות הצומת הרקתית-קודקודית הימנית בתגובה לתמונות חברתיות שליליות, בהשוואה לתמונות לא חברתיות שליליות [10].

עם זאת, אינכם שומעים לעיתים קרובות אנשים שמתלוננים על תחושת בדידות או מדברים עליה מאחר שבדידות קשורה בסטיגמות חברתיות – היא המקבילה הפסיכולוגית להיותו של אדם מתויג באופן שגוי כחלש או, אפילו גרוע יותר, כאדם שכושל בחייו (כשאף אחד מהתיוגים האלה אינו נכון). אנשים, כולל ילדים, יכולים להיות טובים מאוד בהסתרת הרגשות שלהם, ובהעמדת פנים של שִׂמחה כדי לעבור בשלום את ימיהם בבית הספר או עם המשפחה. אף אחד לא רוצה להרגיש שונה או דחוי. אבל ההכחשה של בדידות היא הרסנית. כמו צמא או רעב, בדידות צריכה להיתפס כאות של אזהרה ביולוגית שנשלח על-ידי המוח שלנו. התעלמות מהאות הזה יכולה להוביל לנזק נפשי ופיזי, ולהפוך את ההתגברות על הבדידות לקשה יותר.

מדעי המוח החברתיים של הבדידות

התחום של מדעי המוח החברתיים, אשר פֻּתַּח לפני 20 שנים [6], מחבֵּר טווח רחב של מדענים, תחומי מחקר ושיטות מחקר, אשר מוקדשים לחקר המנגנונים הביולוגיים של תקשורת חברתית אצל מינים שונים [7]. מדעי המוח החברתיים מוקדשים לחקר הבעיה הקשה של ההשפעה ההדדית של ביולוגיה ושל מנגנונים חברתיים במגוון תחומים. מדעי המוח החברתיים יכולים, לכן, לשפוך אור על המחקר של בדידות, המנגנונים של הבדידות וטיפוליים אפשריים בתחושה של בדידות [3]. במהלך 20 השנים האחרונות, התוצאות בתחום מסוים זה של מדעי המוח החברתיים היו מדהימות. לדוגמה, בני אדם הם מין חברתי, אבל איננו המין החברתי היחיד. כאשר פרטים ממינים חברתיים אחרים מבודדים מבחינה חברתית, גם הם (בדומה לאנשים) אינם מסתדרים בצורה טובה. נוסף על כך מחקרים הראו כי כאשר בדידות אצל בני אדם אינה מטופלת, היא יכולה להוות גורם סיכון חזק לתמותה. קחו בחשבון את מה שאנו יודעים על הסיכויים למות בטרם עת כתוצאה מנסיבות שונות: זיהום אוויר, לדוגמה, מגדיל בסביבות 5% את הסיכויים למוות מוקדם. הַשְׁמָנַת יתר מגדילה בסביבות 20% את הסיכויים למוות מוקדם. התמכרות לשתיית אלכוהול מגדילה בסביבות 30% את הסיכויים לתמותה. ניתוח מדעי עכשווי מראה על כך שבדידות מגדילה בסביבות 45% את הסיכויים למוות מוקדם. כמו כן, לבדידות עשוי להיות טווח רחב של השפעות שליליות הן על הבריאות הפיזית והן על הבריאות הנפשית. מבין הבעיות הרפואות הפיזיות הנפוצות ביותר שקשורות בבידוד חברתי ישנם סיכונים מוגברים לבעיות במערכת הלב וכלי הדם (סיכונים לחלות במחלת לב ו/או לחץ דם גבוה), רמות גבוהות של הורמוני לחץ, תגובות מוגברות של הגוף לגורמי מחלה שונים (כמו למשל וירוסים וחיידקים), שינה פחות טובה ושינויים בביטוי של גֶּנִים אשר מובילים למערכת חיסונית חלשה יותר. בדיקות עלולה לגרום גם למגוון רחב של הפרעות התנהגותיות, למשל התנהגות אימפולסיבית (התנהגות שמוּנַעַת מדחפים ואינה לוקחת בחשבון את ההשלכות האפשריות שלה), אלכוהוליזם, תסמינים של דיכאון (כולל מצבי רוח דיכאוניים ועצבניים, אובדן עניין בפעילויות שהיו יומיומיות קודם לכן, עצבות ואובדן אנרגיה) ומחשבות אובדניות [3]. לדוגמה, Caspi ואחרים [8] מצאו קשר בין בידוד חברתי במהלך הנעורים ושנות הבגרות המוקדמות, לכמות גורמי הסיכון של מחלות לב וכלי דם (למשל, מדד מסת גוף – BMI, היקף מותניים, לחץ דם וכולסטרול) אשר עולים באופן יחסי בשנות הבגרות המוקדמות. כמות המקרים במהלך ההתפתחות (בילדוּת, בנעורים ובבגרות המוקדמת) שבהם משתתפים חוו בדידות חזתה את מספר גורמי הסיכון שהיו גבוהים יותר בשנות הבגרות המוקדמת [8]. עם הבעיות הנפשיות הנפוצות שקשורות לבידוד חברתי אצל מבוגרים נמנות ירידה ביכולות קוגניטיביות, קשיי זיכרון, הופעה מוקדמת של קיהיון (דמנציה) ומחלת אלצהיימר [3].

באופן מעניין, השפעות שליליות דומות של בידוד חברתי על בריאות נפשית ופיזית תוארו אצל מינים שונים, החל מזבובי פירות וכלה בקופים. לדוגמה, בידוד חברתי התברר כגורם לירידה באורך החיים של זבובי פירות; לעלייה במקרים של השמנת יתר אצל עכברים; לשינוי באזורי מוח החשובים עבור שליטה באימפולסיביות אצל עכברים; לירידה בגודלם של חלק מאזורי המוח אשר אינם נמצאים בשימוש בשל חוסר בתקשורת חברתית אצל ארבֶּה, דבורי דבש, חרגולים, כנריות, מכרסמים ויונקים שאינם בני אדם; לעלייה בתגובות של לחץ אצל עכברושים; לשינויים בביטוי גֶּנים ששולטים בתגובות לחץ אצל חזרזירים וגֶנים ששולטים בתפקודים של מערכת החיסון אצל עכברים, ולעלייה בהופעתו של הורמון לחץ בשעות הבוקר אצל קופֵי סנאי, אשר ידוע בדיכוי של מערכת החיסון (לספרוּת מדעית בנושא ראו לדוגמה את מאמרם של Ott and Rogers [9]; לסקירת ספרות מדעית ראו את מאמרם של Cacioppo ו- Patrick [3] ו- Cacioppo ו- Hawkley[5]). המחקרים הניסויים האלה במדעי המוח החברתיים מראים שלאופן שבּו בני אדם חיים בסביבה החברתית שלהם (או אפילו תופסים אותה) יש השפעות משמעותיות על הבריאות הפיזית והנפשית שלהם.

אם בדידות יכולה להיות מסוכנת, מה אנו יכולים לעשות לגבי זה?

כשאנו רעבים, אנו יכולים ללכת למקרר ולקחת חטיף. כשאנו צמאים, אנו יכולים ללכת לברז שלנו ולמלא כוס מים. אבל, כשאנו מרגישים בודדים אין לנו מזווה מלא חברים שאיתם אנו יכולים להתחבר. גם אין רשת חברתית אינטרנטית שיכולה להחליף את המגע המנחם או המפגש פנים אל פנים עם חבר טוב. הכול תלוי בדרך שבה אתם משתמשים ברשתות חברתיות באינטרנט. ידיעה כיצד להשתמש ברשתות חברתיות יכולה להידמות לידיעה כיצד להשתמש במכונית. לדוגמה, אתם יכולים לנהוג במכונית כדי לאסוף את החברים שלכם ואז לפגוש אותם פנים אל מול פנים כדי לבלות איתם, או שאתם יכולים לנהוג לבד ולִצפות בחברים שלכם נהנים בצד הדרך. האופן שבו אנו משתמשים בטכנולוגיות יכול להוביל לתקשורת וחיבור במידה גבוהה יותר, ולא בהכרח לבידוד חברתי רב יותר. לדוגמה, אנשים שמחפשים להיפגש עם אחרים נוטים להיות אותנטיים יותר בתקשורת דרך מחשב מאשר בתקשורת פנים אל פנים, ונישואים שמתחילים בתקשורת באינטרנט נוטים להיות ממושכים יותר ומספקים יותר מאשר נישואים שהתחילו במפגש במציאות.

ישנם שלושה צעדים עיקריים שעוזרים להשתחרר מתחושת בדידות (ראו בווידיאו הזה). ראשית, אל תתעלמו מהבדידות. במקום זאת, זַהוּ על מה היא מאותתת. כשאתם צמאים, אתם מזהים שאתם צריכים לשתות מים. כשאתם רעבים, אתם מזהים שאתם צריכים אוכל. כשאתם בודדים, זַהוּ שאתם זקוקים לחבר טוב. שנית, הבינו מה הבדידות עושה למוח, לגוף ולהתנהגות שלכם. להיות מבוּדדים חברתית זה מסוכן עבור כל המינים החברתיים, והמוח שלכם התפתח במטרה להתמקד בשימור העצמי שלכם. עובדה זו מביאה עמה כמה השפעות בלתי רצויות על המחשבות שלכם וההתנהגות שלכם כלפי אחרים, כולל אגוֹצנטריוּת מוגברת (כלומר התנהגות ואופן הסתכלות שמרוכזים בעצמי בלבד ואינם מתייחסים לרצונותיהם וצורכיהם של אחרים), אימפולסיביות ועוינות כלפי אחרים. תגובות כאלה עשויות להיות מוצדקות או בלתי מוצדקות כאשר מְתַקשרים עם אחרים, אז נסו לוודא שֶׁמָּה שאתם ”רואים" אצל האדם השני באמת מגיע ממנו והוא לא השלכה שלכם עליו. שלישית, הגיבו לאות מתוך הבנה שלא כמות החברים משנה, אלא האיכות של החברים. לא מדובר בלהיות האדם הכי מקובל; מדובר בלפַתח קשרים באיכות גבוהה שבהם האנשים נהנים מהחֶברה המשותפת.

אם המכשולים ליצירת קשר נראים גדולים מדי, שִׁקְלו את האפשרות להתנדב לפעילות שאתם נהנים ממנה בבית הספר, במשפחה ו/או בשכונה שלכם, כמו חלוקת מזון לנזקקים; התנדבות במוזיאון, בספרייה או בגן חיות או ביקור של זקנים בבית אבות. חוויה משותפת של זמני בילוי טובים עם אנשים אחרים היא אחד מגורמי המפתח ליצירת חיבור. אל תדחו את זה. בפעם הבאה שתרגישו מבודדים חברתית או דחויים, התייחסו לאות המתריע הזה באותו האופן שבו הייתם מתייחסים לרעב או לצמא, ותתחברו לאחרים!

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.


מקורות

[1] Hawkley, L. C., and Cacioppo, J. T. 2010. Loneliness matters: a theoretical and empirical review of consequences and mechanisms. Ann. Behav. Med. 40:218. doi: 10.1007/s12160-010-9210-8

[2] Hutchinson, D., and Woods, R. 2010. Children Talking to Childline About Loneliness. Available at: http://www.nspcc.org.uk/Inform/publications/casenotes/clcasenotes_loneliness_wdf74260.pdf

[3] Cacioppo, J. T., and Patrick, W. 2008. Loneliness: Human Nature and the Need for Social Connection. New York: WW Norton & Company.

[4] Cacioppo, J. T., and Freberg, L. A. 2013. Discovering Psychology: The Science of the Mind. Boston: Cengage.

[5] Cacioppo, J. T., and Hawkley, L. C. 2009. Perceived social isolation and cognition. Trends Cogn. Sci. 13:447–54. doi: 10.1016/j.tics.2009.06.005

[6] Cacioppo, J. T., and Berntson, G. G. 1992. Social psychological contributions to the decade of the brain: doctrine of multilevel analysis. Am. Psychol. 47:1019–28. doi: 10.1037/0003-066X.47.8.1019

[7] Cacioppo, J. T. 2007. Social neuroscience. In Encyclopedia of Social Psychology, eds. R. Baumeister, and K. Vohls, 910–2. Thousand Oaks, CA: Sage Press.

[8] Caspi, A., Harrington, H., Moffitt, T. E., Milne, B. J., and Poulton, R. 2006. Socially isolated children 20 years later: risk of cardiovascular disease. Arch. Pediatr. Adolesc. Med. 160:805–11. doi: 10.1001/archpedi.160.8.805

[9] Ott, S. R., and Rogers, S. M. 2010. Gregarious desert locusts have substantially larger brains with altered proportions compared with the solitarious phase. Proc. Biol. Sci. 277:3087–3096. doi: 10.1098/rspb.2010.0694

[10] Cacioppo, J. T., Norris, C. J., Decety, J., Monteleone, G., and Nusbaum, H. 2009. In the eye of the beholder: individual differences in perceived social isolation predict regional brain activation to social stimuli. J. Cogn. Neurosci. 21:83–92. doi: 10.1162/jocn.2009.21007