תַקצִיר
לפי אחת התיאוריות החשובות בפסיכולוגיה, תיאוריית ההתקשרות (Attachment), קִרבה לאדם שאוהב אותנו ותומך בנו בשעת הצורך מעוררת תחושת ביטחון המאפשרת לנו לחקור את העולם סביבנו. אך האם קרבה זו יכולה גם להעניק 'כוחות-על', כמו למשל לשפר את חוש השמיעה? במטרה לבחון זאת ערכנו ניסוי שבו ביצענו למשתתפים שתי בדיקות שמיעה. אחת הייתה בדיקה רגילה, ובאחרת כל משתתף ומשתתפת בניסוי הביטו בתמונת אדם אהוב שכל אחד ואחת מהם התבקשו להביא. התוצאות היו מרגשות במיוחד – מסתבר כי בבדיקה שבה המשתתפים התבוננו בתמונות שהביאו עימם, הם שמעו בממוצע בשנֵי דֶּצִיבֶּלִים (יחידה למדידת רעשים וקולות) טוב יותר מבדיקה הרגילה! זה אולי לא נדמה הרבה, אך מדובר בהבדל משמעותי בטווח השמיעה שלנו. לכן בפעם הבאה שתשמעו לחישה, נַסּוּ לדמיין פני אדם אהוב – ייתכן שתוכלו לשמוע טוב יותר.
פסיכולוגיה היא מדע שבמסגרתו אנו מנסים להסביר התנהגויות וחוויות של בני אדם, ולחקור אותן במעבדה. מאמר זה עוסק במחקר מעבדה שערכנו בתחום בפסיכולוגיה המכונה התקשרות. לפני שנבחן את המחקר עצמו, ננסה לברר מהי התקשרות ולהסביר את התופעה שאותה אנו מבקשים לחקור.
התקשרות בינקות והשפעתה על התפתחות התינוק
נחשוב על תינוק קטן המגיע לעולם חסר ישע לחלוטין. הוא פגיע, אינו יכול להגן על עצמו מפני סכנות, לא מסוגל לקיים את עצמו, ומפחד מאוד כי העולם מלא דברים שהוא לא מבין ולא מכיר. איך התינוק מצליח בכל זאת להתמודד עם הפחדים, וללמוד כיצד להתגונן מפני סכנות ולקיים עצמו? כולנו יודעים כיצד – בעזרת הוריו או מבוגר אחר שאוהב אותו ומוכן ומסוגל לתמוך בתינוק בשעת הצורך, להרגיע אותו ולטפח את כישורי הלמידה שלו (רְאו איור 1).
- איור 1 - האופן שבו אימא מחבקת ואוהבת יכולה להרגיע את תינוקהּ, ולאפשר לו לחקור את סביבתו ברוגע ובשלווה.
לפי תיאוריית ההתקשרות (להלן: 'התיאוריה') שאותה פיתח הפסיכיאטר האנגלי ג'ון בּולבּי [1] באמצע המאה ה-20, תינוק מגיע לעולם עם מוכנוּת מוּלדת לחפש קִרבת אנשים המוכנים ומסוגלים להגן עליו ולתמוך בו בעת סכנה ואיום. המונח שנטבע לכך בתיאוריה הוא דמויות התקשרות, ומטרתו של התינוק בעשותו זאת היא להרגיש מוגן ובטוח. ברור כי תינוק זקוק לכך שהוריו ירימו אותו, יחבקו אותו ויספקו את צרכיו הבסיסיים כמו מזון והחתלה. אולם בפועל, כדי לצאת לחקור את העולם, ללמוד דברים חדשים בלי פחד ולבנות את עצמו כאדם, התינוק צריך שהוריו יעניקו לו תחושה ש'יש על מי לסמוך' ושהוא 'לא לבד בעולם'. הרגשה זו מכונה בתיאוריה תחושת ביטחון התקשרותית. תינוק אשר גדֵל עם הורים או מבוגרים אחרים המעניקים לו תחושה זו ירשֶׁה לעצמו להסתכן; לחקור; לבדוק; להתנסוֹת; ללמוד ובסופו של דבר להתפתח באופן תקין [1]. אך אם מסיבה כלשהי התינוק אינו בוטח בדמויות ההתקשרות שלו, עולמו יהיה מפחיד, קשוח ומאיים, והוא יתקשה לחקור אותו ולהתנסות בו בנינוחוּת ובפתיחוּת [1].
לצורך המחשה נדמיין תינוק שלומד ללכת. בתחילה, הוא עושה כמה צעדים ונופל. החבטה כואבת לו, וכעת הוא מפחד להמשיך לנסות. באופן טבעי, התינוק יחפש את המבט של הוריו. אם ימצא מבט מחזֵּּק ויחס אוהב ומוכר המעבירים את המֶּסֶר 'אנו פה בשבילך, מאמינים בך ותוכל לסמוך שנהיה זמינים כשתזדקק לנו', הוא יקום וימשיך לנסות לצעוד.
תחושת ביטחון והמעֲבר מתלות לעצמאות
האם תינוק זקוק כל הזמן לקִּרבה הפיזית של אדם אוהב ותומך כדי להרגיש בטוח ולצאת לחקור את העולם וללמוד דברים חדשים? לפי התיאוריה, התשובה היא שלילית [2]. אם היינו זקוקים כל העת לקִּרבת אדם אוהב, לא יכולנו להתרחק ממנו, לצאת אל העולם ולהתפתח. להפך, היינו הופכים להיות תלויים באדם האוהב ו'מכורים' לו, ולא מסוגלים ללמוד להתמודד עם אתגרים בעצמנו. התיאוריה גורסת כי בעת הצורך תינוק לא רק נהנה מהיחס הקרוב והאוהב של דמויות התקשרות. הוא גם יוצר מערכת אמונות וציפיות בנוגע ליחס החם שיקבל מדמויות אלו בעתיד, ובמונחי התיאוריה – מייצר דגמי עבודה פנימיים של דמויות התקשרות [2]. במילים אחרות, התינוק לומד וזוכר כיצד דמויות ההתקשרות טיפלו בו, ויכול לחוש בטוח שיקבל מהן יחס דואג גם בעתיד, אם יזדקק לכך. באופן זה, דמויות ההתקשרות קיימות ב'ליבו', או ליתר דיוק במוחו, גם כאשר אינו לידן. לכן, אומנם תינוק קטן זקוק לקרבה הפיזית של הוריו כאשר הוא מתחיל לעשות את צעדיו הראשונים, אך את המשך הלמידה יוכל לעשות לבדו. הוא לא נדרש לקרבת ההורים מאחר שדגם העבודה הפנימי של ההורה כדמות אוהבת ותומכת קיים במוחו, ויכול לספֵּק את תחושת הביטחון שהתינוק זקוק לה.
ההשלכות הפסיכולוגיות של עוֹרְרוּת תחושת ביטחון לאורך החיים
מה קורה לתינוק כשהוא גדֵל לילד, לנער ולאדם מבוגר? לפי התיאוריה, הצורך בקרבה לאדם אהוב מלווה אותנו לאורך כל החיים. תחושת הביטחון שמעניקה דמות התקשרות תגרום לנו להרגיש במיטבנו ולתפקד באופן זה גם כאשר אנו מבוגרים וכבר לא תלויים בהורים [3]. כמו אצל התינוק, דגמי עבודה פנימיים חיוביים (ציפיות לתמיכה בעתיד) המבוססים על זיכרונות של תמיכה שקיבלנו מדמויות ההתקשרות בעבר, מאפשרים לנו להרגיש בטוחים בלי להימצא בקרבתן. מתברר כי מספיק להתבונן בתמונת אדם אהוב, לחשוב עליו או להיזכר במצב שבו חשנו אהובים, כדי לעורר באופן אוטומטי תחושת ביטחון שתאפשר לנו להירגע, להעז ולחקור את העולם בפתיחוּת ומתוך קֶשֶׁב מלא. מחקרים רבים הראו כי עוֹרְרוּת של תחושה זו מאפשרת לילדים, מתבגרים ומבוגרים ליזום חברויות; להתמיד בלימודים גם כשקשה; להזמין מישהו או מישהי למפגש רומנטי; לנסות להתקבל למקום עבודה; להיות קשובים באופן רגוע למתרחש סביב וכן הלאה [3].
שאלת המחקר שהצבנו
בתור חוקרים בפסיכולוגיה שאלנו את עצמנו את השאלה הזו: אם אנו יודעים כי עוררות של תחושת ביטחון מאפשרת לילדים, מתבגרים ומבוגרים להרגיש במיטבם ולתפקד כך, האם עוררות כזו תגרום להם גם לחוש את העולם טוב יותר? נניח, לשמוע טוב יותר? ייתכן כי אם נבקש ממבוגרים בטווח גילים רחב להתבונן בתמונות אנשים הגורמים להם להרגיש אהובים ובטוחים, או להעלות אותן דמויות בזיכרון, נגרום להם להיות פתוחים יותר לעולם, וכך לשמוע צלילים שלא היו שומעים לולא נוכחותם של האנשים האהובים. במילים אחרות, שאלנו האם במקרה שבו נעורר במשתתפי המחקר הרגשה שהם אהובים ומוגנים, הם יצליחו לשמוע טוב יותר את העולם סביבם?
מהלך המחקר
לצורך כך, תכננו ניסוי ראשון מסוגו [4] שהורכב משלושה שלבים. בשלב הראשון, ביקשנו מכל אחד ממשתתפי הניסוי (להלן: 'המשתתפים'/ 'המשתתף') – 29 סטודנטים בטווח הגילים 35-20 שנים, ו-30 אנשים מבוגרים יותר בטווח הגילים 75-60 שנים, להביא עימו תמונת פָּנים של דמות התקשרות המעוררת אצלו תחושת ביטחון. בבחירת התמונה הנחינו כך: ''שתהיה של אדם אהוב עליך. מישהו שאתה מרגיש שאפשר לסמוך עליו, שבמקרה הצורך יהיה נגיש עבורך, יבין מה אתה צריך ויגיב בהתאם''. בשני שלבי הניסוי הבאים הזמנו את 59 המשתתפים לבדיקות שמיעה שגרתיות שנערכו באמצעות אוֹדְיוֹמֶטֶר (מַד-שֵׁמַע). על ידי בדיקות השמיעה ביקשנו למדוד 'פתיחוּת אל העולם', שביטויה שיפור חוש השמיעה.
בכל אחת מבדיקות השמיעה המשתתפים ישבו מול מסך מגע שהציג תמונה – בבדיקה הראשונה ישבו המשתתפים מול התמונה שכל אחד מהם הביא (דמות התקשרות המעוררת ביטחון, רְאו איור 2), ובבדיקה השנייה ישבו מול תמונת אדם זר, בלתי מוכר, שהותאמה במין ובגיל לתמונה שכל אחד מהם הביא (או סתם עיגול ריק). בכל פעם שהמשתתפים שמעו צליל, הם התבקשו לגעת במסך המגע. במהלך הבדיקה השמענו צלילים במגוון טוֹנים (מנמוך עד גבוה, כמו תווי מוזיקה שונים), פעם לאוזן ימין של כל משתתף, ופעם לאוזנו השמאלית. בתחילה השמענו את הצלילים בעוצמה גבוהה מאוד, ובכל השמעה החלשנו אותם מעט. כאשר המשתתף לא שמע את הצליל, הוא לא הגיב. אז הגברנו את הצליל עד שהמשתתף הגיב, והחלשנו שוב עד שלא הגיב וחוזר חלילה. בסיום התהליך קבענו מהו סף השמיעה לכל משתתף, כלומר מהי העוצמה הנמוכה ביותר שבה הוא שמע את הצליל. את הניסוי ערכה קלינאית תקשורת מקצועית המבצעת בדיקות שמיעה רפואיות במסגרת תפקידה. אולם לא גילינו לה מתי המשתתף מתבונן בתמונת דמות ההתקשרות שהביא עימו, ומתי הוא צופה בתמונה של אדם זר (או עיגול ריק).
- איור 2 - סטודנט המשתתף בבדיקת השמיעה, כאשר הוא יושב מול תמונת דמות התקשרות המעוררת בו ביטחון.
ממצאי המחקר, מסקנות ומחקר עתידי
תוצאות הניסוי היו מרגשות ומפתיעות במיוחד! בהשוואה להתבוננות בתמונת אדם זר (או עיגול ריק), צפייה בתמונה של אדם אהוב שיפרה את סִפֵּי השמיעה של המשתתפים בממוצע בשנֵי דֶּצִיבֶּלִים הן בקֶרֶב קבוצת הסטודנטים הן בקֶרֶב קבוצת האנשים המבוגרים יותר (רְאו איור 3). שנֵי דציבלים הם הבדל משמעותי בטווח השמיעה שלנו. בפרט עבור מבוגרים, הוא עשוי להיטיב את היכולת להבין שיחה [5]. חשוב לציין כי שיפור זה בשמיעה נמצא בכל אחת מאוזניהם של המשתתפים, ובכל הצלילים השונים שהושמעו. כלומר, הספיקה נוכחוּת סמלית – תמונת אדם אהוב, כדי לגרום למשתתפים במחקרנו לשמוע צלילים שקודם לא שמעו כלל. הענקנו להם כוח-על של שמיעה!
- איור 3 - סִפֵּי שמיעה של מבוגרים צעירים (Young Adults) ומבוגרים בוגרים יותר (Older Adults) בכל אחד מתנאֵי הניסוי, ובתדירויות שונות שבהן הצליל הושמע.
- מקרא:
Experimental Condition = תנאי הניסוי
Neutral Figure (עיגול כחול) = דמות נייטרלית (אדם זר)
Attachment Figure (מעוין אדום) = דמות התקשרות
Frequency (Hz) = תדירות (ביחידות של הֶרְץ)
Threshold (dB) = סף שמיעה (נמדד בדֶצִיבֶּלִים).
מחקר זה הוא הראשון שבוצע בתחום. משמעות תוצאותיו היא שהפעלה של תחושת ביטחון התקשרותית מאפשרת לנו לא רק להירגע, אלא גם יכולה לגרום לחושים שלנו (במקרה זה שמיעה) להיפתח אל העולם. אנו מקווים כי במסגרת מחקרים שייערכו בעתיד יבדקו אם הפעלה של תחושת ביטחון התקשרותית משפרת גם את תפקודם של חושים אחרים – ראייה, מגע, טעם וריח, ואם תמונות של דמויות התקשרות לא אנושיות כמו חיית מחמד, יכולות אף הן להיטיב עם החושים שלנו. לסיכום, נראה כי האהבה מעניקה לנו 'כוחות-על'. כשאנו חשים בטוחים ואהובים, איננו רק מרגישים טוב יותר, אלא גם שומעים טוב יותר.
מילון מונחים
התקשרות (Attachment): ↑ מוּכנוּת מוּלדת לחפש קִרבה לאנשים אחרים בעת צרה ולשמרהּ למען הגנה, ויסות רגשות וביטחון.
דמויות התקשרות (Attachment Figures): ↑ אנשים הנתפסים כמוכנים (מיטיבים) ומסוגלים (במובן חזקים וחכמים) להעניק הגנה ותמיכה, שנחפש את קרבתם בהתמודדות עם איומים ואתגרים. הורים; חברים; בני זוג; מורים; מטפלים ומנהיגים יכולים לשמש כדמויות התקשרות.
תחושת ביטחון התקשרותית (Sense of Attachment Security): ↑ תחושת הפּרט שלפיה העולם הוא מקום בטוח, שלאחרים כוונות טובות, שהוא אהוב וראוי לאהבה ושביכולתו לצאת לחקור את העולם בביטחון שדמויות ההתקשרות יהיו זמינוֹת עבורו ויתמכו בו בעת הצורך.
דגמי עבודה פנימיים (Internal Working Models): ↑ מערכת אמונות בנוגע לדמות התקשרות (האם היא בעלת כוונות טובות? האם אפשר לסמוך עליה?) המְּשַׁקפת תגובות לצורך של הפּרט בקִּרבה ובתמיכה. מסייעת לפּרט לתכנן לבדו דרכי התמודדות עם איומים ואתגרים עתידיים.
אודיומטר (Audiometer): ↑ מכשיר הבודק סִפֵּי שמיעה. משתמשות בו קלינאיות תקשורת במִרפאות ובבתי חולים במטרה לאבחן את מצב השמיעה ולאתֵּר ירידה בשמיעה המצריכה טיפול.
סף שמיעה (Hearing Threshold): ↑ הצליל החלש ביותר שאדם יכול לשמוע. מעל נקודה זו אפשר לשמוע צלילים, ומתחתיה לא ניתן לשמוע. סף שמיעה מחושב לכל אוזן בנפרד, עבור צלילים בגבהים שונים.
דציבל [(dB) Decibel]: ↑ יחידת המידה של עוצמת קול. מכונה כך על שם אלכסנדר גְּרָהָם בֵּל, ממציא אמריקאי יליד סקוטלנד שבין השאר המציא את הטלפון בשנת 1876!
הצהרת ניגוד אינטרסים
המחברים מצהירים כל המחקר נערך בהעדר כי קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.
מאמר המקור
↑ Nagar, S., Mikulincer, M., Nitsan, G., and Ben-David, B. M. 2022. Safe and sound: the effects of experimentally priming the sense of attachment security on pure-tone audiometric thresholds among young and older adults. Psychol. Sci. 33:424–432. doi: 10.1177/09567976211042008
מקורות
[1] ↑ Bowlby, J. 1982. Attachment and loss: Vol. 1. Attachment (2nd ed.). New York: Basic Books. (Original work published 1969).
[2] ↑ Mikulincer, M., and Shaver, P. R. 2016. Attachment in Adulthood: Structure, Dynamics, and Change (2nd edition). New York: Guilford Press.
[3] ↑ Mikulincer, M., and Shaver, P. R. 2020. Broaden-and-build effects of contextually boosting the sense of attachment security in adulthood. Curr. Direct. Psychol. Sci. 29:22–26. doi: 10.1177/0963721419885997
[4] ↑ Nagar, S., Mikulincer, M., Nitsan, G., and Ben-David, B. M. 2022. Safe and sound: the effects of experimentally priming the sense of attachment security on pure-tone audiometric thresholds among young and older adults. Psychol. Sci. 33:424–432. doi: 10.1177/09567976211042008
[5] ↑ Ben-David, B. M., Malkin, G., and Erel, H. 2018. “Ageism and neuropsychological tests”, in Contemporary Perspectives on Ageism, eds. L. Ayalon and C. Tesch-Römer (Cham: Springer). p. 277–297. doi: 10.1007/978-3-319-73820-8_17