מבוגרים לעיתים קרובות מצפים מילדים ללמוד בכיתות רועשות. כסאות חורקים על הרצפה. מכסחות דשא גוזמות דשא בחצר. תלמידים אחרים מדברים בשולחן שליד. לאחרונה מדדנו צלילים ב-157 כיתות; אפילו כשלא היו תלמידים בכיתה, ב-137 כיתות היה מספיק רעש כדי להפריעליכולת להקשיב [1]! זה עשוי להיראות טיול קצר לצלילים מהאוזניים למוח שלנו. אך ישנן הרבה דרכים שבהן רעש יכול להפריע ללמידה בדרך. מה שיכול להיות מתסכל במיוחד הוא שלעיתים רעשים לא מפריעים למבוגרים כמו שהם מפריעים לילדים. חלק מזה נכון מאחר שמערכת השמיעה של ילדים עדיין גדלה ומשתנה (איור 1). כמו כן, למבוגרים יש כישורים להתמודדות עם רעש. נדון באופן שבו צלילים שלא נראים חשובים עדיין מקשים עלינו להבין דברים אחרים שאנו שומעים ורואים. לאחר מכן, ניתן לכם כמה טריקים להקשבה וללמידה ברעש.

קטגוריות של רעש

רעשים שונים משפיעים על מערכת השמיעה שלנו בדרכים שונות. אנו נתמקד בשלושה סוגי רעש. ראשית, ישנו רעש שמשתנה עם הזמן. זה סוג רעש כמו שמגיע משני חברים לכיתה שמנהלים שיחה. דוגמה אחרת לרעש משתנה הוא הקשבה למוזיקת ג’אז בזמן שאתם לומדים. כשרעש משתנה, לעיתים לרעש יש תדר גבוה, כמו חצוצרה; לעיתים, לרעש יש תדר נמוך כמו טוּבָּה. לעיתים, הרעש רועש ולפעמים הוא שקט. אנו מודדים את עוצמת הרעש ביחידות של דציבלים. צלילים רכים, כמו למשל רשרוש עלים, הם בסביבות 20 דציבלים, ורעשים חזקים, כמו למשל מנועים של מטוסים, הם יותר מ-100 דציבלים. שנית, ישנו רעש יציב. זהו רעש שנשמע פחות או יותר אותו הדבר מההתחלה ועד לסוף. סוג הרעש הזה כולל זמזום של מחשב, נהמה של מכסחת דשא, ופטפוט בקפיטריה כשכולם מדברים במקביל. סוג הרעש השלישי הוא פתאומי וקצר. רעשים בקטגוריה הזו לעיתים קרובות מפתיעים. הרעשים האלה עשויים להיות חזקים כמו טריקת דלת, אולם הם לא חייבים להיות חזקים. הם רק צריכים להיות חזקים יותר מרעשי הסביבה. צלצול חלש של טלפון יכול להיכלל בקטגוריה הזו אם שאר החדר שקט מאוד.

הפרדה בין צלילים לרעש

כשבמקום אחד יש צלילים רבים, הצלילים האלה מתערבבים יחד כשהם “מטיילים” לאוזניים שלנו. ה“אוזניים” שלכם הם יותר מתופסני הצליל המפותלים שבצדי ראשיכם, שנקראים אפרכסות. כל אחת מהאוזניים שלכם כוללת את תעלת האוזן שמובילה לעור התוף, את עור התוף שלכם, עצמות קטנות מאוד בצד השני של עור התוף, ומבנה שנקרא שבלול האוזן. השבלול הוא המקום שבו גלי קול הופכים לאותות שתאי עצב במערכת השמיעה שלכם מבינים. שבלול האוזן הוא גם מקום שבו צלילים מתערבבים יחד. דמיינו ששבלול האוזן שלכם הוא כמו בריכה. הצלילים שמגיעים אל שבלול האוזן שלכם הם כמו אבנים שמשאירות אדוות בזמן שהן מושלכות אל הבריכה. אם כל תלמיד בקפיטריה השליך אבן אל הבריכה שלכם, היו אדוות בכל מקום. בסופו של דבר, האדוות היו נתקלות זו בזו. אחרי שהאדוות מתערבבות, קשה להבחין איזו אדווה הגיעה מאיזה תלמיד. זו הסיבה הראשונה לכך שקשה ללמוד כשרועש: שני צלילים אינם טובים מאוד בלהיות באותו המקום באותו הזמן. במקום זאת, שני הצלילים יתערבבו לצליל אחד מבולגן ומבלבל. כל שלושת סוגי הרעשים מתערבבים יחד עם צלילים חשובים, אולם רעשים קבועים מתערבבים הכי הרבה עם צלילים אחרים. שלא כמו רעשים פתאומיים, רעשים קבועים נמשכים זמן ארוך. שלא כמו רעש משתנה, רעש קבוע לעולם לא נעשה שקט יותר. כאשר רעש משתנה נעשה שקט, אפילו לרגע אחד, לצליל החשוב יש את האפרכסת לעצמו בלבד. טריק אחד שאפשר להשתמש בו ברגעים של שקט הוא “הצצה” לצליל החשוב. שבלול האוזן שלנו מפותח לחלוטין לפני שאנו נולדים, ולכן צלילים מתערבבים בשבלול באותו האופן אצל מבוגרים וילדים. אולם מבוגרים טובים יותר בלהיות מסוגלים להשתמש ב“הצצות” כדי לשמוע צלילים חשובים. הסיבה לכך היא שיכולתו של המוח לעבד צלילים משתפרת כשאנו מתבגרים.

כדי להבין את מה שמתרחש סביבנו, אנו צריכים לחלק צלילים מעורבבים חזרה ליחידות נפרדות. טריק שמסייע לנו להפריד צלילים הוא לחזק את הצליל החשוב. דמיינו את הבריכה שלנו מלאה באדוות מאבנים של תלמידים. כעת, דמיינו את המורה שלכם זורקת סלע ענק. האדוות של הסלע הענק עדיין יכולות להתערבב עם אדוות מאבנים של תלמידים. אולם האדוות של הסלע יהיו כל כך גדולות שקל יהיה להפריד אותן. אנו הזמנו ילדים עם שמיעה רגילה וילדים עם אובדן שמיעה להקשיב למשפטים חשובים בתוך רעש רקע. מעט מאוד ילדים בכל קבוצה הצליחו להבין את המשפטים כשהמשפטים היו שקטים יותר מהרעש, או כשהמשפטים והרעש היו באותה עוצמה. ברגע שהמשפטים נעשו חזקים אפילו בכמה דציבלים יותר מהרעש, מרבית הילדים עם שמיעה טיפוסית היו מסוגלים להפריד בין הצלילים לבין הרעש, ולהבין את המשפטים. אולם חלק מהילדים צריכים שהמשפטים יהיו הרבה יותר חזקים מהרעש כדי להפריד אותם (איור 2).

הפיכת הצלילים החשובים לחזקים יותר היא טריק שימושי מאחר שישנן הרבה דרכים להפוך את קול המורה שלכם להיות חזק יותר. אתם יכולים לבקש מהמורה שלכם להגביר את קולה, או שאתם יכולים לעבור לשבת קרוב יותר למורה. אתם יכולים לנסות להחליש את הרעש. אם הרעש בחוץ, בקשו לסגור את החלון. למוחות שלנו יש טריק שימושי להפיכת רעשים לא כך כל חשובים להישמע חלשים יותר. הטריק הזה נקרא הַרְגָּלָה. הרגלה היא מצב שבו אותו הדבר מוצג שוב ושוב ואנו מפסיקים להגיב אליו. הרגלה מתרחשת לצלילים, למראות, לריחות ולמגע. האם אי פעם הכנתם פופקורן שהריח ממש טוב? אחרי זמן מה, הפסקתם להבחין בריח. לאחר מכן המשכתם לשירותים, ואז כשחזרתם יכולתם שוב להריח את הפופקורן. זוהי דוגמה להרגלה של חוש הריח. ריח הפופקורן עדיין שם, אולם המוח שלכם הפסיק להבחין בו. אותו הדבר קורה עם צלילים – במיוחד עם רעשים קבועים. אף על פי שהרעש הקבוע לא נעשה שקט יותר, הוא מייצר תגובה מוחית קטנה יותר עם הזמן, מה שגורם לצליל החשוב להישמע חזק יותר בהשוואה אליו. לרוע המזל, אפילו לילדים בוגרים בני 11-9 לוקח יותר זמן לעבור הרגלה לצלילים מאשר למבוגרים [3]. יכולתם של מבוגרים להתרגל לרעשים קבועים עשויה גם להיות אחת הסיבות לכך שהם טובים יותר מילדים בהבנת מילים חשובות כשישנו רעש [4].

אנו גם מפרידים בין צלילים על ידי הבנת המקום שממנו מגיע כל צליל. זה אפשרי מאחר שיש לנו שתי אוזניים. צלילים מצד ימין שלכם יהיו קצת יותר רועשים באוזן ימין שלכם מאשר באוזן שמאל שלכם (הקשיבו לדֶמוֹ של צליל בסוף המאמר). צליל מימינכם גם יגיע לאוזן ימין שלכם קצת יותר מהר מאשר לאוזן שמאל. ההבדל קצר כל כך (מחצית של מיליונית השנייה), שאתם מעולם לא תבחינו בכך. אולם מערכת השמיעה שלכם מבחינה בכך! אחרי שמידע הצליל עוזב כל שבלול אוזן, הוא “מטייל” לאורך עצב מיוחד שנקרא עצב השמיעה ישירות אל גזע המוח. גזע המוח מקבל אותות עצביים משני השבלולים ויכול להגיד איזה שבלול שמע את הצליל קודם וחזק יותר. עד שאנו מבוגרים, גזע המוח שלנו הבין בדיוק כמה זמן לוקח (וכמה העוצמה משתנה) כשצליל “מטייל” בסביבת ראשנו. הראשים שלנו עדיין גדלים מהר מאוד עד שאנו בני 6, מה שמקשה על מציאת צלילים עבור ילדים צעירים מאוד. ידיעת המקום שבו כל צליל מגיע ממנו מסייעת למערכת השמיעה שלנו להפריד בין צלילים מעורבבים.

אנו גם יכולים להפריד בין צלילים מעורבבים על ידי שׂימת לב לצליל אחד תוך התעלמות מצלילים אחרים. איננו מבינים לחלוטין כיצד המוח שלנו מסוגל לעשות זאת. לעיתים, נדמה שאנו מחליטים למה לשים לב, אולם פעמים אחרות נדמה שהמוחות שלנו מחליטים עבורנו. אם הכיתה שלכם עבדה בזמן שהדלת פתאום נטרקה, התלמידים היו מסתכלים על הדלת. מערכת השמיעה שלכם שמעה את הצליל, הבינה מאיפה הוא הגיע, והחליטה שזה עשוי להיות חשוב מספיק כדי להפנות לכך את תשומת הלב. רעיון אחד הוא שהתלמוּס, מבנה שנמצא עמוק בתוך המוח, מסייע לתעדף מידע [5]. התלמוס מקבל מידע על צלילים כמו גם על מראות, טעמים ומגע. התלמוס יכול לנטר את סביבתנו ולאתר כאשר צליל, מראה, או מגע משתנים. יש סבירוּת גבוהה יותר שהצלילים יתפסו את תשומת ליבנו אם הם מגיעים או משתנים באופן בלתי צפוי. משמעות הדבר היא שצלילים משתנים עשויים לקבל את תשומת ליבנו אפילו אם איננו מעוניינים בכך.

רעש מקשה עלינו להבין מה אנו רואים

רעש לא רק מקשה עלינו לשים לב לצלילים חשובים, אלא שרעש גם מקשה עלינו לשים לב למידע חשוב שאנו רואים. עד שילדים מגיעים לגיל 9 בערך, אפילו רעשים קבועים, כמו מזגנים, יכולים לפגוע בזיכרון שלהם [6]. רעשים קבועים לא כל כך מטרידים מבוגרים, ככל הנראה בגלל שהם עוברים אליהם הרגלה. אולם גם ילדים וגם מבוגרים מתקשים לזכור מילים כשרעשים משתנים מתרחשים ברקע – במיוחד אם הרעש המשתנה גם מכיל מילים.משמעות הדבר היא שיש סבירות נמוכה יותר שתזכרו את מה שקראתם, אם הטלוויזיה דולקת. אפילו ילדים בגיל 12 מתקשים לזכור כאשר לצלילים המשתנים אין מילים – כמו מוזיקת ג’אז. במילים אחרות, כל הרעשים מפריעים לזיכרון כשאנו צעירים, אולם מרעשים שונים קל יותר להתעלם כשאנו גדלים. זה מציע שכשאנו מתבגרים, המוחות שלנו נעשים טובים יותר בשליטה באלו צלילים תופסים את תשומת ליבנו. ברגע שאנו שולטים במה שהמוח שלנו מתמקד בו, אנו משתפרים בהקשבה ובלמידה בתנאים של רעש.

השתמשו בעיניכם כדי לשמוע טוב יותר

טריק שמיעה חשוב מאוד הוא התבוננות בצלילים חשובים. התבוננות במשהו מסייעת לנו לשים אליו לב. זה יסייע לנו להפריד בין צלילים חשובים לבין רעש. אנו גם יכולים להשתמש בתנועת השפתיים של מישהו כרמז לצליל שהם אומרים. בקשו מחבריכם לומר את המילים “dark” ו “mark” בלי להוציא צליל. האם הבחנתם באופן שבו השפתיים שלהם התחברו כדי לייצר את הצליל “m”? אנשים שטובים בשימוש ברמזי קריאת השפתיים האלה טובים יותר בהבנת דיבור בתוך רעש.

מסקנות

רעש יכול להקשות על שמיעה ועל למידה. לילדים קשה במיוחד להקשיב וללמוד ברעש מאחר שמערכות השמיעה שלהם עדיין מתפתחות. אולם מדענים גילו טריקים מסוימים שמסייעים לנו לשמוע טוב יותר: (1) לגרום לצלילים חשובים להיות חזקים יותר ולהחליש את הרעש; (2) לברר מהיכן מגיעים הצלילים החשובים; ו-(3) להסתכל על צלילים חשובים.

דֶּמוֹ צליל

הקשיבו לדמו הצליל הזה ללא אוזניות. האם אתם יכולים לזהות איזה סיפור המורה מקריאה? כעת, שימו אוזניות. האם אתם מבחינים כיצד המורה נעה ברחבי הכיתה אולם הרעש נשאר קבוע? מיקום המורה מסייע לנו לקלוט את הקול שלה ולהבין את השורה מהספר “ג’ק ואפון הפלא”.

מילון מונחים

מערכת השמיעה (Auditory System): ↑ מערכת הגוף שאחראית על שמיעה. היא כולל פיסות דמויות מכונה ותאי עצב, אשר נושאים מידע לגבי צלילים מהאוזן למוח.

אפרכסת (Pinna): ↑ חלק במערכת השמיעה שמחובר לצד החיצוני של הראש, ומה שאנשים בדרך כלל מכנים “אוזן”. מדענים קוראים לכל דבר מהאפרכסת ועד לשבלול “אוזן”.

שבלול האוזן (Cochlea): ↑ מבנה דמוי ספירלה שהופך גלי צליל לאותות עצביים שעוזבים את השבלול על עצב השמיעה – אחד מ-12 עצבי הגולגולת שעוקפים את חוט השדרה.

הרגלה (Habituation): ↑ תגובה פחותה כאשר אותו הצליל, המראה, הריח או המגע מוצג לאורך זמן.

תלמוס (Thalamus): ↑ מבנה עמוק בתוך המוח ששולח מידע על צלילים, מראות, טעם ומגע לשאר המוח. הוא עשוי להתריע למוחות שלנו לגבי שינויים בסביבה.

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.

תודות

העבודה הזו נתמכה על ידי מענקים מ-NIH/NIDCD R01 DC013591 ומ-NIH/NIGMS. P20 GM109023 המחברים רוצים להודות לדוקטור Hans Packer על שסייע עם פיתוח האיורים. הם גם רוצים להודות לדוקטור G. Chris Stecker על יצירת דמו הצליל של צלילי הזבובים שסופק על ידי קלנדרוצ’ינו ואחרים [7]. הם גם רוצים להודות לאלה שסייעו בתרגום המאמרים באוסף הזה כדי לעשותם נגישׁים יותר לילדים במדינות שאינן דוברות אנגלית, ולקרן ג’ייקובס על שסיפקה את התקציבים הנדרשים לתרגום המאמרים. עבור המאמר הזה, Tieme Janssen ביצע את התרגום להולנדית.