תַקצִיר
כאב הוא חוויה שמרבּית האנשים יסכימו כי היא מעוררת תחושה לא נוחה, שהיו מעדיפים להימנע ממנה. כאב יכול להשתנות בעצימוּתוֹ – מתחושות מתונות כמו היתקלות כף הרגל במשטח קשיח, ועד לכאב החזק של שבירת עצם, ובדרך כלל אנו חושבים עליו בתור דבר שלילי. אולם, ניתן לחשוב על כאב בשתי דרכים: לעיתים הוא סימן אזהרה שמאותת כי משהו לא בסדר בגופנו, אך בפעמים אחרות הוא אינו מזיק, כלומר אינו מרמז על כך שמשהו בהכרח לא תקין. כאב כאות אזהרה מתרחש כאשר איברים או רקמות מסוימים בגוף נפגעים או ניזוקים, כמו במצב שבו אחיכם או אחותכם סוגרים בטעות את דלת המכונית על אצבעותיכם. כאב לא מזיק הוא סוג הכאב שאתם מרגישים במהלך פעילות גופנית אינטנסיבית, וכפי שתיווכחו בהמשך, אין זה תמיד משהו שצריך להימנע ממנו!
כיצד אנו חשים כאב?
בדרך כלל, כאב נחוָוה כשמוחכם מְאַתֵּר משהו שיש לו פוטנציאל להזיק לרקמות גופכם. תחושת כאב מתחילה בחִישָׁה ומסתיימת בתפיסה. חִישָׁה היא התהליך באמצעותו גופכם קולט מידע מהעולם סביבכם: זה עשוי להיות אור שמסנוור את עיניכם, או תחושה פיזית בעקבות משהו שנגע בעורכם. תפיסה מתרחשת במוח, והיא תהליך של פענוח מידע חישתי או פירוש משמעותו. לדוגמה, העיניים חשות אור, אך מוחכם מפרש זאת בתור מידע, כך שתוכלו להבין (לתפוס) שאתם מסתכלים על כלב יפה. באופן דומה, עורכם חש לחץ, אולם מוחכם תופס את המידע כך שתוכלו לדעת שהכלב בדיוק התחכך ברגליכם [1].
כשאנו נפצעים, היכולת לקבוע אם הכאב מגיע ממקור פנימי או חיצוני תלויה בקולטנים חישתיים בגופנו. הקולטנים האלה מְאַתְּרִים סוגי קֶלֶט שונים כמו טמפרטורה, לחץ, או חשיפה לכימיקלים. קולטנים שאחראיים על תפיסת כאב נקראים קולטני אזעקה (nociceptors), והם משתמשים בשני סוגים שונים של סיבים, שנקראים נוֹיְרוֹנִים, כדי להעביר מידע מגופכם למוחכם (איור 1). חשבו על הסיבים האלה בתור כבישים מהירים של מידע שמערכת העצבים שלכם משתמשת בהם כדי לשלוח אותות. סיבים מסוג A עוברים מִיאָלִינַצְיָה – תהליך שבו הסיבים העצביים עטופים בשכבה דקה של שומן שנקראת מִיאָלִין. מיאלין מאיץ את העברת האותות העצביים, ממש כמו חוט חשמל שמוקף בפלסטיק מְבוֹדֵד, וההעברה המהירה הזו מְתַקְשֶׁרֶת מידע לגבי כאב ''חד'', כמו למשל כשאתם נחתכים באצבע. סוג הסיב האחר, C, אינו עובר מיאלינציה. לסיבים מסוג זה יש פחות בידוד, ולכן הם מעבירים אותות לאט יותר [2]. המידע שהסיבים האלה נושאים מתואר לעיתים קרובות בתור כאב ''עמום'', כמו למשל כוויית שמש.
כשבני אדם מתבגרים, הם נוטים לְפַתֵּחַ מחלות כרוניות ותסמונות אחרות הכרוכות בכאב. לעיתים קרובות באנשים מבוגרים, תפקודם של נוירונים והיכולת שלהם לתיקון עצמי נוטים לדעוך. אולם, אין זה אומר שעלינו לסבול כאב רב יותר בשלב מאוחר יותר בחיים. מחקר עכשווי הראה שפעילות גופנית יכולה לשפר את עמידותנו כנגד מחלות תלויות גיל; להגביר את שיווי המשקל; להפחית סיכון לנפילות ולגרום לנו להיות מסוגלים לנהל כאב בצורה יעילה יותר [3]. יתרה מזו, פעילות גופנית תומכת בתפקודים מוחיים, כמו למשל למידה וביצועים מנטליים [4]. הָרְאָיוֹת האלה מציעות שתרגול גופני עקבי במהלך החיים לא רק מקדם איכות חיים טובה בגילים מאוחרים, אלא גם משפר את הרווחה המנטלית, ואפילו עשוי להאריך את תוחלת החיים [5].
שלבים בכאב וסוגי כאב שונים
כאב הוא תופעה מורכבת, והכאב שאתם מרגישים עשוי להיות שונה מזה של אנשים אחרים. עם זה כולם מסכימים כי כאב אינו נעים, ועדיף להימנע ממנו! מאחר שאין דרך ישירה למדוד את כאבו של אדם אחר, רופאים לעיתים קרובות מבקשים ממטופלים לדרג את הכאב של עצמם בסקאלה שבין 0 עד 10, כך שלרופאים יהיה מושג כלשהו על עצימוּת אי-הנוֹחוּת שחשים המטופלים.
שלושה שלבים בסיסיים מרכיבים את החוויה הייחודית של כל אדם לגירוי כואב. השלבים האלה קשורים ומעורבים באזורים שונים במוח, ושלושת השלבים יחד גורמים לחוויה הכוללת של כאב שאתם חווים. השלב הראשון מדווח לכם על עצימוּת הכאב, מיקומו, איכותו וּמִשְׁכוֹ. לדוגמה, דמיינו שאתם מנסים לרוץ קילומטר במהירות הגבוהה ביותר שאתם מסוגלים: ככל הנראה תבחינו בעצימוּת כאב גדולה יותר בהשוואה להליכה נינוחה של אותו המרחק. השלב השני מאופיין בתפיסת כאב כבלתי נעים או אמוציונלי. לדוגמה, אתם עשויים לחוות תסכול (או אפילו כעס!) בזמן ריצה מאחר שזוהי מטלה קשה, וייתכן שגם לא נעימה. השלב השלישי כולל הבנה של ההקשר שבו הכאב מתרחש. לדוגמה, אתם עשויים לזהות שכאב עקב ריצה אינו מזיק כמו כאב מחתך באצבע, ולכן אינו משהו שעליכם להיות מודאגים ממנו [6].
דבר אחר שחשוב להבין הוא שכאב יכול להיות משני סוגים מבחינת משכו: כאב אָקוּטִי נמשך לזמן קצר, מרגע אחד ועד ל-3 חודשים, בעוד שכאב כְרוֹנִי הוא עקבי ונמשך זמן ארוך, בין 6-3 חודשים ואף יותר [7]. בעת ביצוע פעילות גופנית, אתם בדרך כלל חווים כאבים אקוטיים ולא מזיקים, והם נמצאים בשליטתכם מאחר שאם תפסיקו את הפעילות הגופנית, הכאבים בדרך כלל יחלפו במהרה. זה שונה מהכאב שאתם עלולים לחוות בעת פציעה. במצבי פציעה אתם עשויים לחוות תגובה רגשית שונה לגמרי לאירוע, מאחר שבמקום לחוש שמחה הנובעת מפעילות גופנית נמרצת, אתם עלולים להיות עצובים מכך שסובבתם את קרסולכם, לדוגמה, ותצטרכו ללכת עם קביים בתקופת ההחלמה.
מדוע אנו חווים כאב במהלך פעילות גופנית?
מאחר שכאב בלתי מזיק שנובע מפעילות גופנית שונה מכאב אקוטי מזיק, חשוב שנבין מה קורה בגופנו כשסוג הכאב הזה מתרחש (ראו איור 2). דמיינו שאתם מנסים לרוץ קילומטר אחד מהר יותר ממה שאי פעם רצתם בעבר. זוהי מטלה קשה, לא רק פיזית אלא גם מנטלית! אפילו אם תתחילו בקצב שאתם מאמינים שתוכלו להתמיד בו לכל אורך הריצה, במהלך 90-60 השניות הראשונות של הריצה, לתאי השריר שלכם לא תהיה כמות חמצן מספקת עבורם. הסיבה לכך היא שמצב המנוחה שהתחלתם ממנו דורש פחות חמצן מאשר ריצה. מאחר שאין להם מספיק חמצן בשלב מוקדם בריצה, שריריכם המצויים בפעולה ייצרו אנרגיה באמצעות תהליך שנקרא גליקוֹליזה אנאירוֹבּית. בתהליך הזה מופק תוצר שנקרא לקטאט, בנוסף ליוני מימן וכימיקלים אחרים. ריצה מהירה מאוד גורמת לתהליך פעיל מאוד של גליקוליזה אנאירובית, ובכך מפחיתה את רמת ה pH (מדד לחומציות) בתאי השריר שלכם, וגורמת להם להיות מעט חומציים יותר [2]. בכך, אתם יוצרים סביבה עוינת בתוך כל אחד מהשרירים הפעילים שלכם, דבר המהווה גירוי עבור קולטני האזעקה שלכם לשלוח אותות למוחכם, שגורם לכם לתפוס כי אתם חווים משהו כואב.
כפי שצוין קודם לכן, לתפיסת כאב יש שלושה רכיבים מובחנים שיוצרים את החוויה הכוללת שלכם. השלבים השני (התגובה הרגשית שלכם) והשלישי (כיצד אתם מעריכים את הכאב) הם קריטיים כשאתם מנסים לרוץ קילומטר בקצב המהיר ביותר שלכם. האופן שבו אנו בוחרים להרגיש חוויה ולחשוב עליה, משפיע מאוד על מידת הכאב שנחווה. לדוגמה, כשילדים צעירים נופלים, הם בדרך כלל מסתכלים סביבם כדי לראות כיצד אנשים אחרים מגיבים לאירוע. אם ההורים נראים מפוחדים או מודאגים, הילדים יְפָרְשׁוּ זאת כסימן שקרה משהו רע, ולכן הם עלולים לחוש מפוחדים או אפילו לבכות. אך אם ההורים אינם נראים מודאגים, לעיתים קרובות הילדים לא יתפסו את האירוע כשלילי [9].
באופן דומה, הכאב שאתם חווים במהלך פעילות גופנית עצימה עשוי להיות מופחת באמצעות אימון באסטרטגיות מסוימות, כמו ריכוז בתנועות שאתם צריכים לבצע ולא בכאב, על ידי מיקוד תשומת ליבכם במטרת הריצה, או על ידי כך שתאמרו לעצמכם כי הכאב איננו מזיק ויחלוף במהרה. בפעם הבאה שתרוצו קילומטר, נסו להתמקד באובייקטים בסביבה, כמו בסַמָּנֵי המרחק על המסלול, או בתנועות של אתלטים אחרים בסביבתכם. באפשרותכם גם להתמקד ברצף חֲזָרָתִי של מילים או של מוזיקה מסוימת. זה לא צריך להיות מורכב; הדבר החשוב הוא שעל ידי מיקוד תשומת ליבכם במשהו שאינו הכאב שלכם, תוכלו להיות מסוגלים ליהנות יותר מהפעילות הגופנית שלכם, ולחוות חוויית אימון נעימה יותר [10 ,9].
מסקנות
חישה של כאב ותפיסתו הכרחיות כדי להגן על גופנו מפני נזק, אך חשוב לזכור שכאבים מסוימים מאותתים למוח שמתרחש נזק, וכאבים אחרים פשוט אומרים לנו ששרירינו עובדים קשה. כאב הוא חוויה מורכבת, ואין גלולת קסם שגורמת לו להיעלם. אנו צריכים לזכור שכמות מעטה של כאב שפיר במהלך פעילות גופנית היא תקינה (בהינתן שלא פצענו את עצמנו), ושעם מעט מאמץ מנטלי אנו יכולים למקד את תשומת ליבנו במשהו אחר וללמוד ליהנות עוד יותר מביצוע פעילות גופנית.
מילון מונחים
חישה (Sensation): ↑ התהליך של קליטת מידע מהעולם שסביבכם באמצעות החושים.
תפיסה (Perception): ↑ התהליך של פענוח ומתן משמעות לתחושה שנקלטת.
קולטן אזעקה (Nociceptor): ↑ קולטן חישתי שמגיב לקלטים שעלולים להיות מזיקים, ושולח אות שגורם לתחושת כאב.
כאב אקוטי (Acute Pain): ↑ כאב שנמשך לתקופה קצרה, של לא יותר מ 6-3 חודשים.
כאב כרוני (Chronic Pain): ↑ כאב מתמשך וארוך-טווח שבדרך כלל נמשך יותר מ6 חודשים.
גליקוליזה אנאירובית (Anaerobic Glycolysis): ↑ תהליך שבו אנרגיה מיוצרת ברקמת שרירים ללא נוכחות של חמצן. לקטאט, יוני מימן וכימיקלים אחרים מיוצרים על ידי גליקוליזה אנאירובית.
לקטאט (Lactate): ↑ מולקולה שמיוצרת כתוצר של גליקוליזה אנאירובית.
יוני מימן (Hydrogen Ions): ↑ כימיקלים שמשתחררים במהלך גליקוליזה אנאירובית בתהליך שנקרא הידרוֹליזה. כאשר עצימוּת הפעילות הגופנית גבוהה מאוד, יוני מימן רבים מצטברים בתא השריר, מה שמוביל לירידה ברמת ה-pH (לעליה בחומציות).
הצהרת ניגוד אינטרסים
המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.
מקורות
[1] ↑ Wolfe, J. M., Bartoshuk, L. M., Dennis, L. M., Herz, R. S., Kluender, K. R., Lederman, S. J., et al. 2015. Sensation and Perception, 4th Edn. Sunderland, MA: Sinauer Associates.
[2] ↑ Marieb, E. N., and Hoehn, K. 2016. Human Anatomy & Physiology. Boston, MA: Pearson.
[3] ↑ Kaye, A. D., Baluch, A., and Scott, J. T. 2010. Pain management in the elderly population: a review. Ochsner J. 10:179–187.
[4] ↑ Cotman, C. W., and Berchtold, N. C. 2002. Exercise: a behavioral intervention to enhance brain health and plasticity. Trends Neurosci. 25:295–301. doi: 10.1016/s0166-2236(02)02143-4
[5] ↑ Papaioannou, A., Adachi, J. D., Winegard, K., Ferko, N., Parkinson, W., Cook, R. J., et al. 2003. Efficacy of home-based exercise for improving quality of life among elderly women with symptomatic osteoporosis-related vertebral fractures. Osteoporos. Int. 14:677–682. doi: 10.1007/s00198-003-1423-2
[6] ↑ Melzack, R., and Casey, K. L. 1968. Sensory, motivational, and central control determinants of pain: a new conceptual model. Skin Senses 1:423–43.
[7] ↑ Carr, D. B., and Goudas, L. C. 1999. Acute pain. Lancet 353:2051–8.
[8] ↑ McArdle, W. D., Katch, F. I., and Katch, V. L. 2015. Exercise Physiology: Nutrition, Energy, and Human Performance, 8th Edn. Philadelphia, PA: Wolters Kluwer/Lippincott Williams & Wilkins.
[9] ↑ Perry, J. 2016. Sport Psychology: A Complete Introduction. Hodder & Stoughton General Division (London, UK).
[10] ↑ Weinberg, R. S., and Gould, D. 2015. Foundations of Sport and Exercise Psychology. Champaign, IL: Human Kinetics.