מהי שעלת?

שעלת היא מחלת נשימה שמתפשטת בקלות רבה בין אנשים, ומשפיעה על הנשימה ובפרט על חלקי מערכת הנשימה, כמו למשל קנה הנשימה והריאות. המחלה מועברת על ידי אירוֹסוֹלים, שהם תרסיס של נוזל באוויר שמפוזר על ידי אנשים שנדבקו, כאשר הם משתעלים. אחרי שחיידק מדביק אדם, יכול לחלוף כשבוע עד הופעת תסמינים לרבות שיעול שאינו נשמע טוב ואף נוזל, בדומה לצינון, אבל ללא חום. לאחר מכן, השיעול מחמיר, ועשוי להתפתח לקשיי נשימה, חרחור ואף הקאה. לעיתים קרובות התסמינים מחמירים בלילה. לוקח זמן רב להתאושש משעלת, כאשר ההפחתה בחרחור ובשיעול מתרחשת לאט, על פני שבועיים עד חמישה שבועות (איור 1). תסמיני השעלת הם שהעניקו למחלה את שמה הלטיני, פֶּרְטוּזִיס: ”פֶּר“ משמעותו אינטנסיבי, ו”טוּזִיס“ משמעותו שיעול.

שעלת יכולה להיות חמורה במיוחד ואפילו קטלנית עבור תינוקות מתחת לגיל שלושה חודשים. במהלך המאה ה-19, שעלת גרמה למותו של ילד אחד מתוך כל 1,000 ילדים. מחלה זו מסוכנת גם עבור זקנים [1].

החיידק שגורם למחלה זוהה בפריז בשנת 1900 על ידי ג’. בורדט, רופא וחוקר צרפתי, ונקרא על שמו: בורדטלה פרטוזיס. שש שנים מאוחר יותר, החיידק בודד וגודל במעבדה, בעקבות פיתוח של חומר מיוחד שעליו החיידק יכול היה להתפתח בקלות מחוץ לגוף [2].

האם קיים חיסון נגד שעלת?

אחת הדרכים הטובות ביותר להגן על אנשים כנגד מחלה מידבקת היא לפתח חיסון. חיסון יכול להכיל את האורגניזמים השלם שגורם למחלה, במצב מוחלש או מת; חתיכה מהאורגניזם שגורם למחלה, או רעלן בלתי פעיל שמיוצר על ידי האורגניזם. מאחר שהאורגניזם שגורם למחלה אינו פעיל, חיסונים לא גורמים לתסמינים שנצפים במחלה באופן רגיל. במקום זאת, זריקת חיסון גורמת לתגובה חיסונית באדם המחוסן. משמעות הדבר היא שגופו של האדם המחוסן בונה הגנות כנגד הגורם שמחולל את המחלה. במקרה של שעלת, הגנות אלה כוללות נוגדנים שיכולים להיקשר לבורדטלה פרטוזיס ולחסל אותו, כמו גם תאים של מערכת החיסון שיכולים להרוג תאים שנדבקו על ידי החיידק. כשאנשים מחוסנים, הם מצוידים ומוכנים ללחום במחלה, וכשהם יפגשו את החיידק החי שגורם למחלה, הם יהיו מסוגלים לחסל אותו מהר ובלי לחלות.

חיסון שעלת ראשון: חיסון של תא שלם

החיסון הראשון שפותח כנגד שעלת היה מורכב מחיידק שלם שהפך בלתי פעיל באמצעות חימום או כימיקלים. חיסון התא השלם נקרא wPV, קיצור של whole pertussis vaccine (חיסון פרטוזיס שלם). חיסון זה ניתן בצורת שלוש זריקות לתינוקות בגילֵי חודשיים, שלושה חודשים וארבעה חודשים, וזריקה אחת בגיל 18 חודשים. המנה האחרונה נקראת זריקת דחף, כלומר זריקה שמחזקת את התגובה החיסונית של הילד.

חיסון השעלת שולב עם חיסוני הדיפתריה והטטנוס, והיה בשימוש בארצות הברית בתחילת 1948. זו הייתה הצלחה גדולה, ומוות משעלת פחת ב-99%. עשור מאוחר יותר, wPV היה בשימוש באירופה עם שיעורי הצלחה דומים. בעקבות כך, בשנת 1977 ארגון הבריאות העולמי יצר תוכנית חיסון מורחבת, שמטרתה לחסן את כל הילדים ברחבי העולם [3].

אולם, שני עשורים לאחר שהחל השימוש הנרחב ב-wPV בארצות הברית, התעוררו כמה בעיות. ראשית, נמצא ש-wPV גורם לתופעות לוואי מסוימות, כמו למשל חום אחרי החיסון, כאבים ונפיחות במקום החיסון ובעיות במערכת העצבים. שנית, 25 שנים אחרי הכנסת החיסון כנגד שעלת, מספר התינוקות שאושפזו בשל המחלה החל לעלות שוב. מדוע? חוקרים מצאו שהגנות חיסוניות שנוצרו על ידי wPV פחתו עם הזמן. לפני שההתחסנות נעשתה שכיחה, אנשים ששרדו שעלת כשהיו צעירים, לעיתים קרובות באו במגע עם ילדים צעירים שנדבקו, מאחר ששעלת הייתה עדיין נפוצה. המפגשים האלה גירו את גופם לייצר תאים חיסוניים ונוגדנים חדשים כשהם התבגרו. גירויים אלה נקראים מחזקים טבעיים (איור 2). אולם אחרי שהחיסון נעשה נפוץ, אנשים כבר לא באו במגע עם ילדים עם שעלת, וללא החיזוקים הטבעיים, ההגנות החיסוניות שלהם החלו לדעוך. כתוצאה מכך, אם הם נדבקו בחיידק הם היו עלולים לחלות ממש כאילו מעולם לא חוסנו. בעיה גדולה אפילו יותר הייתה שמבוגרים שנדבקו יכלו להפיץ את החיידק לתינוקות צעירים, לא מחוסנים, שעבורם כאמור המחלה מסוכנת מאוד (איור 2).

האבחנות האלה הובילו את החוקרים לנסות לפתח סוג חדש של חיסון כנגד שעלת – שיש לו פחות תופעות לוואי, ושיוכל לשמש לחיזוק קבוע של אנשים שההגנות החיסוניות שלהם כנגד פרטוזיס דעכו, מה שלא היה מומלץ עם wPV בשל תופעות הלוואי שלו [4].

חיסון שעלת שני: חיסון ללא תאים

סוג החיסון השני שפותח כנגד שעלת נקרא חיסון פרטוזיס ללא תאים – aPV, מאחר שהוא מורכב מכמה רכיבים בלבד שמיוצרים על ידי החיידק. כדי להכין aPV, הכרחי לנקות את הרכיבים החיידקיים האלה בלי להרוס את המבנים שלהם, ואז להפוך אותם בלתי פעילים כדי שלא יזיקו לאנשים.

אחרי כמה בדיקות, נמצא ש-aPV היה יעיל כמו wPV וגרם לפחות תופעות לוואי. משמעות הדבר הייתה ש-aPV יכול לשמש לזריקות דחף [3]. זמן קצר לאחר פיתוחו, הוכנס במהירות חיסון הדחף מסוג aPV עבור ילדים גדולים יותר, מתבגרים ומבוגרים, לאירופה, לאמריקה הצפונית, ליפן ולאוסטרליה, אך לא לאזורים רבים אחרים בעולם, מאחר שחיסון ה-aPV יקר. כיום, העולם מחולק לשניים: מדינות שמשתמשות ב-wPV עם אסטרטגיית החיסון הישנה של חיסון ילדים צעירים בלבד (בעיקר אפריקה, אסיה ודרום אמריקה), ומדינות שמשתמשות ב-aPV עם אסטרטגיית החיסון החדש שכוללת חיסוני דחף (אוסטרליה, אירופה, יפן וצפון אמריקה).

אולם, 20 שנים אחרי תחילת ההתחסנות ב-aPV, אנו שוב רואים עלייה במספר הפעוטות שמאושפזים עם שעלת, כפי שראינו בחיסוני wPV. מובן שהמספר נמוך מאוד בהשוואה לזמן שבו ילדים לא חוסנו כלל, אך אפילו מקרה מוות אחד או שלושה שבועות אשפוז של תינוק אינם מתקבלים על הדעת!

כעת אנו יודעים שההגנה החיסונית המתאפשרת על ידי aPV, בדומה לזו שהושרתה על ידי wPV, אינה הגנה לכל החיים. כיום אנו רואים שההגנה המסופקת על ידי חיסון שעלת אינה גבוהה מספיק במתבגרים ובמבוגרים. לצד זאת, מיתות של תינוקות צעירים, לא מחוסנים, עדיין מתרחשות: תינוקות לא יכולים להתחסן לפני גיל שישה-שמונה שבועות, ולכן הם עלולים להידבק מההורים, הסבים, האחים, או השמרטפים שלהם לפני שהם גדולים מספיק כדי להתחסן.

מה ניתן לעשות כדי להגן על תינוקות?

חוקרים עדיין מנסים לפתח חיסון חדש שיוכל לספק הגנה ארוכת-טווח כנגד שעלת. בינתיים, חשוב לפתח אסטרטגיות חדשות שניתן להשתמש בהן בעזרת החיסונים הקיימים, במטרה להגן על תינוקות מלידתם ועד לגיל שמונה שבועות.

אחת האסטרטגיות נקראת אסטרטגיית הגולם. במסגרתה, כאשר זוג מחליט להביא תינוק, יינתן חיסון להורים העתידיים ולכל האנשים שיהיו במגע עם התינוק לרבות חברי משפחה, שמרטפים והצוות הרפואי.

אסטרטגיה אחרת נקראת חיסון אימהי ובמסגרתה האם העתידית מקבלת חיסון לפחות שלושה-ארבעה חודשים לפני הלידה. אם האם מחוסנת, היא תייצר תאי חיסון ונוגדנים ולא תעביר את המחלה לתינוק. יתרה מזו, היא תעביר חלק מהחיסוניות שלה לתינוק, ובמיוחד את הנוגדנים. אלה יגנו על התינוק במשך שלושה חודשים לפחות אחרי הלידה, עד שהתינוק יהיה מספיק בוגר כדי להתחסן.

סיכום

מאז הכנסת החיסון כנגד שעלת נלמדו כמה שיעורים חשובים. ראשית, גילינו כי שעלת אינה מחלת ילדים בלבד. אדם שלא התחסן, או שההגנות החיסוניות שלו נחלשו, יכול להידבק בכל גיל. למדנו גם שהתחסנות היא הדרך הטובה ביותר להיות מוגנים כנגד שעלת, ולכן חשוב במיוחד שכולנו נתחסן בזמן המומלץ עבורנו. לבסוף, אנו צריכים לשים לב למקרים של התפרצויות שעלת, אפילו אם יש לנו חיסון אפקטיבי. אם נהיה ערניים, נוכל לתפוס התפרצויות חדשות מוקדם ולשנות את אסטרטגיית החיסון לפי הצורך – ככל הנראה באמצעות שימוש בשיטות כמו חיסון אימהי ואסטרטגיית הגולם [5].

ברשותנו חיסונים אפקטיביים שמסוגלים להגן עלינו כנגד המחלה, אולם החיסוניות שמושרית על ידי חיסונים אלה אינה תקפה לכל החיים. זו הסיבה לכך שלוח הזמנים של החיסון מתעדכן באופן קבוע על ידי הוספת חיסוני דחף במטרה לדכא את התמותה שנובעת מהמחלה. לכן חשוב מאוד לעקוב אחרי המלצות החיסון של רשויות בריאות הציבור.

מילון מונחים

מחלת נשימה (Respiratory Disease): ↑ כל אחת מהלקויות שמשפיעות על הנשימה האנושית.

אירוסולים (Aerosols): ↑ תרסיס של נוזל באוויר שמפוזר על ידי אנשים שנדבקו בשעה שהם משתעלים.

פרטוזיס (Pertussis): ↑ השם הלטיני של שעלת.

wPV: ↑ חיסון שעלת של כל התא (Whole cell Pertussis Vaccine).

זריקת דחף (Booster dose): ↑ מנת חיסון הניתנת לילד בחלוף פרק זמן מסוים ממנת החיסון הראשונה. מטרתה לחשוף את מערכת החיסון מחדש לגורם המחלה כדי להגביר את התגובה החיסונית נגדו.

aPV: ↑ חיסון שעלת ללא תאים (Acellular Pertussis Vaccine).

אסטרטגיית גולם (Cocooning Strategy): ↑ אסטרטגיית חיסון שכוללת התחסנות של כל האנשים שעתידים לבוא במגע עם תינוק, לפני לידת התינוק.

חיסון אימהי (Maternal Vaccination): ↑ אסטרטגיה של חיסון נשים בהיריון לפני הולדת תינוקן.

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.