מהי דיסלקציה?

האם אתם זוכרים שלמדתם לקרוא? קרוב לוודאי שלא. למידת קריאה היא חלק מהילדוּת ברוב חלקי העולם, והיכולת לראות ולהבין מילים כתובות ממלאה תפקיד חשוב בלמידת עובדות חדשות. ברגע שאתם יכולים לקרוא, מרגיש טבעי להבין מילים כתובות ולומר אותן בקול רם. רבים מאיתנו מתקשים לדמיין איך יכול היה להיות, לוּ התקשינו בקריאת הרבה מהמילים סביבנו: מִסְּפָרִים ועד לשלטים, ואפילו כתוביות בטלוויזיה.

כ-12-5% מהאנשים חווים קושי כזה בקריאה, אשר מוכר כפער בלמידה שנקרא דיסלקציה התפתחותית. אנשים עם דיסלקציה מתקשים בקריאת מילים בצורה מהירה ונכונה. הם עשויים גם לחוות קשיים באיות של מילים או בקריאת מילים בלתי מוכרות בקול רם. קשיים אלה לעיתים קרובות משפיעים על ציוני בית הספר של התלמיד, ולעיתים אפילו על ההערכה העצמית שלו. במשך זמן רב, הניחו כי אנשים עם דיסלקציה הופכים בין אותיות (כמו למשל בין האותיות “b” ו-“d”, או “p” ו-“q”), או קוראים מילים מהסוף להתחלה (כמו “dog” ו-“god”). אמונה רווחת אחרת הייתה שאנשים עם דיסלקציה אינם חכמים במיוחד, מאחר שהם מתקשים בקריאה. אולם הרעיונות האלה שגויים! דיסלקציה אינה בעיה בערבוב בין אותיות או מילים, והיא גם לא נגרמת מאינטליגנציה נמוכה, מכמות הספרים שהאדם קורא, או מאיכות הוראת הקריאה בבית הספר. דיסלקציה קשורה למעשה בגֶנים, בשפה ובמוח!

מה גורם לדיסלקציה?

אם כן, מדוע לאנשים יש דיסלקציה? שנים של מחקר מצביעות על כך שגֶנים ממלאים תפקיד מרכזי בלקוּת זו. גֶּנים מועברים אלינו מהורינו, ומספקים את ההוראות עבור פעולת גופנו. לילדים יש סיכוי גדול יותר לסבול מדיסלקציה אם לאחד מההורים או מהאחים הגדולים שלהם יש דיסלקציה. זה הוביל חוקרים להתבונן על ההבדלים בגנים שקשורים ליכולת שפה בדיסלקציה. אף על פי שאין גֶּן בודד שאחראי על דיסלקציה, הורים שיש להם דיסלקציה בדרך כלל מעבירים הלאה לילדיהם גֶּנִים של רגישוּת [1]. גנים אלה הם הוראות שגורמות לילד להיות רגיש, או בעל סיכוי גדול יותר לפתח סֶט מסוים של תכונות, כמו למשל דיסלקציה. כיום, מדענים חושבים שישנם כמה גנים שעשויים להיות מעורבים בכך שאדם יפתח דיסלקציה, אולם כל גן ממלא את תפקידו הקטן בתמונה הגדולה יותר [2].

חלק מהמדענים מתעניינים בגנים של רגישות לדיסלקציה מאחר שגנים אלה עשויים להשפיע על בנים ועל בנות באופן שונה. מחקרים רבים מראים שלבנים יש סיכוי גדול יותר לחוות דיסלקציה מאשר לבנות. אולם העובדה הזו נכונה חלקית מאחר שמרבית המחקרים המוקדמים על גנטיקה של דיסלקציה התמקדו בעיקר בבנים ובגברים. כיום, מדענים התחילו להשוות את הגנטיקה של בנים ושל בנות עם דיסלקציה. צעד זה יאפשר לנו להבין אם גנים של רגישות הם זהים או שונים עבור בנים ובנות עם דיסלקציה. מחקרים כאלה גם יסייעו להסביר מדוע דיסלקציה שכיחה יותר בקרב בנים.

סיבה אחרת לכך שמרבית הגנים האלה מעניינים עבור מדענים היא מאחר שהם חשובים לשפה. שפה היא חלק חשוב מאוד בקריאה, מאחר שלהיות קוראים טובים משמעותו להיות טובים בביטוי מילים. אחד הכישורים שמאמינים כי נפגע בדיסלקציה הוא היכולת לחבר את האופן שבו מילים נשמעות לאיך שהן נראות. הכישור הזה, שנקרא פענוח פונולוגי, הוא כישור שפה שמסייע לנו לקרוא באופן שוטף, כמו במצבים שבהם האדם שמקריא מבצע מעברים מהירים וחלקים בין צלילים של מילים (איור 1). כישורי פענוח פונולוגי יכולים לשמש בילדותו המוקדמת של אדם כדי לחזות עד כמה הוא יקרא טוב. מדענים שבוחנים דיסלקציה מתמקדים בכישור הזה, ועבודתם מראה כי פענוח פונולוגי קשור למבנה המוח ולתפקודו. בהמשך, נלמד עוד על האופן שבו המוח עשוי להיות קשור לכישורי קריאה בדיסלקציה.

האם מבנה המוח שונה בדיסלקציה?

מאחר שהמוח הוא האיבר שמסייע לנו לקרוא, מדענים חקרו כיצד ומדוע מוחות של אנשים עם דיסלקציה עשויים להיות בגודל שונה, או אפילו לתפקד אחרת ממוחות של אנשים שאין להם קשיים בקריאה. דרך אחת שבה מדענים עשו זאת היא להשתמש במגנט גדול, בצורת סופגניה, שמצלם מוחות של אנשים באמצעות שיטה שנקראת דימות תהודה מגנטית, או MRI. בשימוש בשיטה זו, מדענים מצאו הבדלים בגודל של אזורי מוח שידוע כי הם מעורבים בקריאה [3], ובעוצמת הקשרים בין האזורים האלה בהשוואה בין אנשים שיש להם דיסלקציה לבין אנשים ללא בעיות בקריאה.

דרך אחרת שבאמצעותה מדענים חקרו הבדלים מוחיים היא על ידי בחינת האופן שבו אזורים שונים במוח מתפקדים כשאנשים קוראים. מחקרים רבים הראו שאזורי מוח המשמשים לקריאה שונים בקרב אנשים עם דיסלקציה בהשוואה לאנשים ללא דיסלקציה (איור 2). לאנשים עם דיסלקציה יש מוחות שמראים פחות פעילות באזורים שמסייעים לנו להבין שפה [4], וייתכן כי אלו אותם אזורים שמושפעים על ידי הגנים שתיארנו לעיל!

סיוע לילדים עם דיסלקציה

ישנן דרכים רבות שבהן מורים, הורים ואחרים יכולים לסייע לילדים עם דיסלקציה במטרה לשפר את יכולות הקריאה שלהם. הגישה שנראית כמובילה באופן עקבי לקריאה משופרת אצל ילדים עם דיסלקציה היא אימון שמתמקד בפענוח פונולוגי [5]. לדוגמה, מורים יסייעו לילדים עם דיסלקציה, בהרכב של אחד על אחד או בקבוצה קטנה, במטרה ללמוד צעדים חדשים שיקלו על ביטוי מילים. סוג האימון הממוקד הזה נקרא גם התערבות, מאחר שהוא מערב סֶט של צעדים מסוימים שמיועדים להקל על כישורים אקדמיים של ילדים, כמו למשל קריאה.

מדענים בוחנים אם ההתערבויות האלה מובילות לשינויים בתפקוד המוח [6]. מחקרים רבים מראים שאחרי התערבות בדיסלקציה, כישורי קריאה טובים יותר מגיעים עם פעילות מוגברת באזורי שפה מסוימים במוח – חלק מאותם האזורים שתיארנו קודם! משמעות הדבר עשויה להיות שכאשר הקריאה משתפרת אצל אנשים עם דיסלקציה, אזורי המוח שמושפעים על ידי הלקות הזו עובדים יותר כמו אזורי מוח של אנשים בלי דיסלקציה. חלק מהמחקרים גם מראים שאזורים מסוימים במוח גדלים בגודלם, מה שעשוי לשקף את השימוש בכישור חדש שמיושם בזמן הקריאה. זהו ידע חדש ומרגש שמסייע לנו להבין שתלמידים עם דיסלקציה משתמשים במגוון אסטרטגיות מוחיות והתנהגותיות כדי לפתח כישורי קריאה טובים!

עדין יש הרבה מה ללמוד על מדע הדיסלקציה. ככל שנדע יותר על הגורמים ההתנהגותיים, הגנטיים והמוחיים של דיסלקציה, כך נוכל לעשות יותר במטרה לשפר את חייהם של ילדים ומבוגרים המתקשים בקריאה.

מילון מונחים

דיסלקציה התפתחותית (Developmental Dyslexia): ↑ פער למידה שנובע מקשיים בקריאה.

גנים של רגישות (Susceptibility Genes): ↑ מידע גנטי שמגדיל את הסיכויים של אנשים לפתח תכונות מסוימות.

פענוח פונולוגי (Phonological Decoding): ↑ תהליך חיבור צלילים של מילים עם הפורמט הכתוב שלהן.

דימות תהודה מגנטית (Magnetic Resonance Imaging): ↑ שיטה שמדענים יכולים להשתמש בה כדי לצלם את המוח.

התערבות (Intervention): ↑ תוכנית או שיעור שמיועדים לאמן כישורים מסוימים, כמו פענוח פונולוגי.

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברּים מצהירים כי המחקר נערך בהיעדר כל קשר מסחרי או כלכלי שיכול להתפרשׁ כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.