תַקצִיר
דיסלקציה התפתחותית היא פער בלמידה המתאפיין בכך שאנשים מתקשים לקרוא. דיסלקציה אינה נובעת מאינטליגנציה נמוכה או מאיכות ההוראה בכיתה – גֶּנים שממלאים תפקיד בשפה עשויים להשפיע על אנשים שיש להם דיסלקציה. כלים לדימוּת מוחי הראו שהאנטומיה של המוח ותפקודו שונים אצל אנשים עם דיסלקציה לעומת אלה שאין להם בעיות בקריאה, ושההבדלים הקיימים הם בחלקי המוח שמסייעים לנו להבין שפה. ילדים עם דיסלקציה יכולים לשפר את יכולות הקריאה שלהם באמצעות סוגי אימון מתאימים, באופן שגורם גם לשינויים במוח. מדענים עדיין צריכים ללמוד הרבה על מדעי המוח של דיסלקציה – תגליות חדשות יכולות לשפר את חייהם של אנשים המתקשים בקריאה.
מהי דיסלקציה?
האם אתם זוכרים שלמדתם לקרוא? קרוב לוודאי שלא. למידת קריאה היא חלק מהילדוּת ברוב חלקי העולם, והיכולת לראות ולהבין מילים כתובות ממלאה תפקיד חשוב בלמידת עובדות חדשות. ברגע שאתם יכולים לקרוא, מרגיש טבעי להבין מילים כתובות ולומר אותן בקול רם. רבים מאיתנו מתקשים לדמיין איך יכול היה להיות, לוּ התקשינו בקריאת הרבה מהמילים סביבנו: מִסְּפָרִים ועד לשלטים, ואפילו כתוביות בטלוויזיה.
כ-12-5% מהאנשים חווים קושי כזה בקריאה, אשר מוכר כפער בלמידה שנקרא דיסלקציה התפתחותית
מה גורם לדיסלקציה?
אם כן, מדוע לאנשים יש דיסלקציה? שנים של מחקר מצביעות על כך שגֶנים ממלאים תפקיד מרכזי בלקוּת זו. גֶּנים מועברים אלינו מהורינו, ומספקים את ההוראות עבור פעולת גופנו. לילדים יש סיכוי גדול יותר לסבול מדיסלקציה אם לאחד מההורים או מהאחים הגדולים שלהם יש דיסלקציה. זה הוביל חוקרים להתבונן על ההבדלים בגנים שקשורים ליכולת שפה בדיסלקציה. אף על פי שאין גֶּן בודד שאחראי על דיסלקציה, הורים שיש להם דיסלקציה בדרך כלל מעבירים הלאה לילדיהם גֶּנִים של רגישוּת
חלק מהמדענים מתעניינים בגנים של רגישות לדיסלקציה מאחר שגנים אלה עשויים להשפיע על בנים ועל בנות באופן שונה. מחקרים רבים מראים שלבנים יש סיכוי גדול יותר לחוות דיסלקציה מאשר לבנות. אולם העובדה הזו נכונה חלקית מאחר שמרבית המחקרים המוקדמים על גנטיקה של דיסלקציה התמקדו בעיקר בבנים ובגברים. כיום, מדענים התחילו להשוות את הגנטיקה של בנים ושל בנות עם דיסלקציה. צעד זה יאפשר לנו להבין אם גנים של רגישות הם זהים או שונים עבור בנים ובנות עם דיסלקציה. מחקרים כאלה גם יסייעו להסביר מדוע דיסלקציה שכיחה יותר בקרב בנים.
סיבה אחרת לכך שמרבית הגנים האלה מעניינים עבור מדענים היא מאחר שהם חשובים לשפה. שפה היא חלק חשוב מאוד בקריאה, מאחר שלהיות קוראים טובים משמעותו להיות טובים בביטוי מילים. אחד הכישורים שמאמינים כי נפגע בדיסלקציה הוא היכולת לחבר את האופן שבו מילים נשמעות לאיך שהן נראות. הכישור הזה, שנקרא פענוח פונולוגי

- איור 1 - כיצד פענוח פונולוגי מסייע לנו לקרוא מילים כמו “Frontiers”?
- האזורים השונים במוח שמסייעים לנו לשמוע, לראות ולדבר צריכים לעבוד יחד במהירות ובאופן שוטף כדי לסייע לנו לזהות מילים ולקרוא אותן.
האם מבנה המוח שונה בדיסלקציה?
מאחר שהמוח הוא האיבר שמסייע לנו לקרוא, מדענים חקרו כיצד ומדוע מוחות של אנשים עם דיסלקציה עשויים להיות בגודל שונה, או אפילו לתפקד אחרת ממוחות של אנשים שאין להם קשיים בקריאה. דרך אחת שבה מדענים עשו זאת היא להשתמש במגנט גדול, בצורת סופגניה, שמצלם מוחות של אנשים באמצעות שיטה שנקראת דימות תהודה מגנטית
דרך אחרת שבאמצעותה מדענים חקרו הבדלים מוחיים היא על ידי בחינת האופן שבו אזורים שונים במוח מתפקדים כשאנשים קוראים. מחקרים רבים הראו שאזורי מוח המשמשים לקריאה שונים בקרב אנשים עם דיסלקציה בהשוואה לאנשים ללא דיסלקציה (איור 2). לאנשים עם דיסלקציה יש מוחות שמראים פחות פעילות באזורים שמסייעים לנו להבין שפה [4], וייתכן כי אלו אותם אזורים שמושפעים על ידי הגנים שתיארנו לעיל!

סיוע לילדים עם דיסלקציה
ישנן דרכים רבות שבהן מורים, הורים ואחרים יכולים לסייע לילדים עם דיסלקציה במטרה לשפר את יכולות הקריאה שלהם. הגישה שנראית כמובילה באופן עקבי לקריאה משופרת אצל ילדים עם דיסלקציה היא אימון שמתמקד בפענוח פונולוגי [5]. לדוגמה, מורים יסייעו לילדים עם דיסלקציה, בהרכב של אחד על אחד או בקבוצה קטנה, במטרה ללמוד צעדים חדשים שיקלו על ביטוי מילים. סוג האימון הממוקד הזה נקרא גם התערבות
מדענים בוחנים אם ההתערבויות האלה מובילות לשינויים בתפקוד המוח [6]. מחקרים רבים מראים שאחרי התערבות בדיסלקציה, כישורי קריאה טובים יותר מגיעים עם פעילות מוגברת באזורי שפה מסוימים במוח – חלק מאותם האזורים שתיארנו קודם! משמעות הדבר עשויה להיות שכאשר הקריאה משתפרת אצל אנשים עם דיסלקציה, אזורי המוח שמושפעים על ידי הלקות הזו עובדים יותר כמו אזורי מוח של אנשים בלי דיסלקציה. חלק מהמחקרים גם מראים שאזורים מסוימים במוח גדלים בגודלם, מה שעשוי לשקף את השימוש בכישור חדש שמיושם בזמן הקריאה. זהו ידע חדש ומרגש שמסייע לנו להבין שתלמידים עם דיסלקציה משתמשים במגוון אסטרטגיות מוחיות והתנהגותיות כדי לפתח כישורי קריאה טובים!
עדין יש הרבה מה ללמוד על מדע הדיסלקציה. ככל שנדע יותר על הגורמים ההתנהגותיים, הגנטיים והמוחיים של דיסלקציה, כך נוכל לעשות יותר במטרה לשפר את חייהם של ילדים ומבוגרים המתקשים בקריאה.
מילון מונחים
דיסלקציה התפתחותית (Developmental Dyslexia): ↑ פער למידה שנובע מקשיים בקריאה.
גנים של רגישות (Susceptibility Genes): ↑ מידע גנטי שמגדיל את הסיכויים של אנשים לפתח תכונות מסוימות.
פענוח פונולוגי (Phonological Decoding): ↑ תהליך חיבור צלילים של מילים עם הפורמט הכתוב שלהן.
דימות תהודה מגנטית (Magnetic Resonance Imaging): ↑ שיטה שמדענים יכולים להשתמש בה כדי לצלם את המוח.
התערבות (Intervention): ↑ תוכנית או שיעור שמיועדים לאמן כישורים מסוימים, כמו פענוח פונולוגי.
הצהרת ניגוד אינטרסים
המחברּים מצהירים כי המחקר נערך בהיעדר כל קשר מסחרי או כלכלי שיכול להתפרשׁ כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.
מקורות
[1] ↑ Carrion-Castillo, A., Franke, B., and Fisher, S. E. 2013. Molecular genetics of dyslexia: an overview. Dyslexia 19:214–40. doi: 10.1002/dys.1464
[2] ↑ Peterson, R. L., and Pennington, B. F. 2012. Developmental dyslexia. Lancet 379:1997–2007. doi: 10.1016/S0140-6736(12)60198-6
[3] ↑ Linkersdörfer, J., Lonnemann, J., Lindberg, S., Hasselhorn, M., and Fiebach, C. J. 2012. Grey matter alterations co-localize with functional abnormalities in developmental dyslexia: an ALE meta-analysis. PLoS ONE. 7:e43122. doi: 10.1371/journal.pone.0043122
[4] ↑ Hancock, R., Richlan, F., and Hoeft, F. 2017. Possible roles for fronto-striatal circuits in reading disorder. Neurosci. Biobehav. Rev. 72:243–60. doi: 10.1016/j.neubiorev.2016.10.025
[5] ↑ Scammacca, N. K., Roberts, G., Vaughn, S., and Stuebing, K. K. 2015. A meta-analysis of interventions for struggling readers in grades 4–12: 1980–2011. J. Learn. Disabil. 48:369–90. doi: 10.1177/0022219413504995
[6] ↑ Barquero, L. A., Davis, N., and Cutting, L. E. 2014. Neuroimaging of reading intervention: a systematic review and activation likelihood estimate meta-analysis. PLoS ONE 9:e83668. doi: 10.1371/journal.pone.0083668