רעיון מרכזי מדעי המוח ופסיכולוגיה פורסם: 30 בדצמבר, 2021

הלשנה ודיווח – האם יש הבדל?

תַקצִיר

האם אי פעם הייתם במצב שבו שאלתם את עצמכם האם אתם צריכים לדווח על מישהו בגלל שהיא או הוא לא עשו את הדבר הנכון? דוגמה לכך יכולה להיות שאתם רואים מישהו בחצר בית הספר מושך ענף מעץ, והילד הזה מנסה להרביץ לילדים אחרים באמצעות הענף כשהם חולפים על פניו. בראש שלכם, אתם עשויים להתחיל לחשוב על מה עשוי לקרות אם תדברו. האם תסתבכו בצרות? האם האדם שדיווחתם עליו יכעס עליכם? האם מישהו ייפגע אם תגידו משהו? כשמתמודדים עם מצבים כאלה, חשוב להבין את ההבדל בין דיווח לבין הלשנה. כשאנו מלשינים על מישהו, אנו מנסים לסבך מישהו אחר בכוונה. דיווח הוא שונה, מאחר שאנו מדברים בגלל שאנו מודאגים שמשהו רע עלול לקרות אוו שמישהו עלול להיפגע. המוח שלנו מסייע לנו לקבל החלטות בהתבסס על חוויות העבר, ומחשבות ההווה... אולם לעיתים, אזורים מסוימים במוח יכולים לגרום לתהליך הזה להיות אפילו מבלבל יותר.

החלטה אם לדווח על מישהו יכולה להיות קשה

דמיינו שאתם ממתינים בתור לקנות את ארוחת הצהריים שלכם בבית הספר, ואתם מבחינים שמישהו עוקף אדם אחר בתור. בואו נקרא לילד שעוקף בשם דני. דני מסתובב ואומר לילד שנמצא מאחוריו בתור: “הא הא, עקפתי אותך!”. לאחר מכן אתם מבחינים שדני מתחיל לעצבן את הילד השני, בואו נקרא לו רון, בכך שהוא אומר לו: “אתה לוזר, איטי מדי בשביל להביס אותי!”. דני מתחיל לדחוף את רון, אז רון נופל. במבט ראשון, דני עשוי רק להציק לרון, אולם כשרון נופל זו נהיית בעיה רצינית יותר, אף על פי שרון נעמד חזרה והוא בסדר.

רון צריך להחליט אם לדווח או לא, אולם יש לו קושי מאחר שזו החלטה שקשה לקבל. האם רון צריך להגיד משהו למישהו? למי הוא צריך להגיד? האם דני יכעס על רון? ואם רון יגיד למבוגר, האם המבוגר יקשיב, או שהוא פשוט יתעצבן?

כאשר רון, או כל אדם אחר מנסה להחליט מה לעשות במקרה כזה, חשוב להבין שני דברים:

  1. ההבדל בין דיווח לבין הלשנה על מישהו.
  2. התפקיד שהמוח משחק בקבלת החלטות.

מהי הלשנה?

הלשנה היא מצב שבו אתם מנסים לסבך מישהו בכוונה, והפעולה שאתם מספרים שהם עשו בדרך כלל לא פוגעת באף אחד. בואו נחשוב על דני ורון בתור לארוחת הצהריים בבית הספר. רון חושב על דיווח למורה מאחר שהוא לא אוהב את האופן שבו דני מדבר אליו, אולם הוא לא בטוח אם זה דיווח או הלשנה.

הנה כמה שאלות שעשויות לסייע לרון לקבל החלטה במקרה שלו:

  1. א) האם רון רוצה לסבך את דני?
  2. ב) האם רון יכול לתור את הבעיה בעצמו?
  3. ג) האם הבעיה חשובה או דחופה?
  4. ד) האם רון בסכנה?

אם דני רק קרא לרון בשמות ורון דיווח על דני, זה נחשב להלשנה מאחר שרון לא בסכנה והוא יכול לפתור את הבעיה בכך שהוא יבקש מדני להפסיק. אולם כשדני התחיל לדחוף את רון, רון צריך לדווח למישהו, מאחר שהוא בסכנה ועלול להיפגע.

מה זה דיווח?

דיווח הוא מצב שבו אתם מספרים על אדם אחר, בדרך כלל למבוגר, לגבי משהו רציני שאינכם יכולים לפתור בעצמכם, כמו למשל מצב שבו מישהו עלול להיפגע. רון צריך לדווח למישהו על מה שקרה בתור לארוחת הצהריים, מאחר שהוא יכול היה להיפגע. בתקווה, רון מבין שזו בעיה רצינית ושהוא צריך לדווח למורה כדי למנוע מדני לעשות את אותו הדבר למישהו אחר.

תפקיד המוח בקבלת החלטות

כעת אנו יודעים מה ההבדל בין דיווח לבין הלשנה על מישהו. אולם קבלת החלטה לדווח על מישהו יכולה עדיין להיות קשה. לעיתים, איננו מבינים את התפקיד שהמוח משחק כשאנו מנסים לקבל החלטה מורכבת, מאחר שאזורים שונים במוח מופעלים כשאנו מנסים לקבל את ההחלטה הזו.

מה קורה במוח שלכם כשאתם מקבלים החלטה?

  1. כשאתם צופים במשהו, אתם מפעילים אזורים במוח שמסייעים לעבד מידע מהחושים שלכם. האזורים במוח שמסייעים עם זה הם גזע המוח, וחלקים מהמוח הגדול.
  2. כשאתם מקבלים החלטה על מה לעשות באמצעות המידע החושי שהתבוננתם בו, אתם מפעילים את החלק הקדמי של המוח, שמקושר עם היגיון ופתרון בעיות, וידוע בשם קליפת המוח הקדם-מצחית.
  3. כשאינכם בטוחים או מודאגים לגבי קבלת החלטה, אתם עשויים להפעיל אזורים במוח שמקושרים עם רגשות, כמו למשל פחד או חרדה. תפקיד האמיגדלה הוא לווסת את תגובת הפחד. נוסף על כך המוח שלכם עשוי לשלוף זיכרון של חרדה מההיפוקמפוס, מה שמקשה לקבל את ההחלטה מה לעשות (איור 1).
איור 1 - כשמקבלים החלטה, אזורים שונים במוח פעילים, כולל גזע המוח, קליפת המוח הקדם-מצחית, ההיפוקמפוס והאמיגדלה.
  • איור 1 - כשמקבלים החלטה, אזורים שונים במוח פעילים, כולל גזע המוח, קליפת המוח הקדם-מצחית, ההיפוקמפוס והאמיגדלה.

תפקיד המוח בדיווח

כעת, משהבנתם טוב יותר את תפקיד המוח בקבלת החלטות, בואו נדון באיך זה קשור לדיווח. מרבית ההחלטות הפשוטות שאתם מקבלים, כמו פתיחת קופסת ארוחת הצהריים שלכם ואכילת הארוחה, מתקדמות דרך שלבים 1 ו-2. שלב 1 הוא השלב שבו אתם פותחים את הקופסה, ושלב 2 הוא השלב שבו אתם מקבלים החלטה לאכול את הארוחה [1]. אולם כשאתם נדרשים לקבל החלטה מורכבת יותר, כמו למשל במקרה שרון צריך להחליט אם לדווח על דני, ההחלטה צריכה להתפרק לשלבים קטנים יותר [2]. לכן, בשלב 1 רון מתבונן במה שדני אמר ועשה. בשלב 2, רון מנסה להחליט אם לדווח למישהו או לא. בשלב 3, ההחלטה אם לדווח למישהו על דני מדאיגה את רון, מאחר שדני עלול לכעוס עליו.

לכן, רון צריך לענות על השאלות האלה:

  1. א) האם רון יכול לפתור את הבעיה בעצמו? לא.
  2. ב) האם הבעיה הזו חשובה או דחופה? כן.
  3. ג) האם רון בסכנה? כן.
  4. ד) האם רון צריך מבוגר כדי לפתור את הבעיה הזו? כן.

כשרון שוקל את התשובות לשאלות האלה, הוא מפעיל את קליפת המוח הקדם-מצחית שלו כדי לחשוב בהיגיון ולנסות לפתור את הבעיה, מה שמאפשר לו להשיב על כל השאלות. מתוך מענה על השאלות האלה, רון ככל הנראה יחליט שהוא צריך לדווח למישהו על מה שקרה עם דני בתור לארוחת הצהריים.

שלב 3 גרם לרון להרגיש מודאג ולפחד מההחלטה שלו, מאחר שקודם לכן הוא דיווח למורה על משהו פחות חמור, והסתבך בגלל זה. תחושת הדאגה של רון מבוססת על חוויית העבר שלו ואומרת לנו שהאמיגדלה שלו הופעלה כמו גם ההיפוקמפוס שלו, אשר שלף את הזיכרון של חוויית העבר. עשוי לסייע לרון להבין שאולי האמיגדלה שלו השתלטה על המחשבות שלו והשפיעה על יכולתו לקבל את ההחלטה, כתוצאה מהסטרס שיצרה בו חוויית העבר.

כשהמחשבות שלכם מציפות אתכם ואינכם בטוחים איזו החלטה לקבל, מחקר מראה שאם אתם נושמים באיטיות ולעומק, זה יכול להרגיע את החלקים הפעילים מדי במוח שלכם [3]. אם רון היה משתמש באסטרטגיית הנשימה הזו ומרגיע את האמיגדלה שלו, אשר מפריעה לתפקוד קבלת ההחלטות של קליפת המוח הקדם-מצחית, הוא עלול להבין שהמצב עם דני שונה מחוויית העבר שלו, ושהוא צריך לדווח למורה שלו על דני.

כאשר אתם ניצבים מול בעיה, למי אתם צריכים לדווח?

אם אתם מתקשים להחליט אם לדווח למישהו על משהו שראיתם, בחירת אחת מהאפשרויות האלה יכולה לסייע לכם:

  1. – דווחו לחבר או חברה שאתם סומכים עליהם על מה שראיתם.
  2. – דווחו להורים שלכם על הבעיה שראיתם.
  3. – דווחו למורה או למבוגר אחראי על הבעיה שראיתם.

רון החליט לדבר קודם כל עם חבריו על ההחלטה לדווח, אם הם יסכימו עם ההחלטה שלו – הם יכולים לתמוך בו כשהוא מדווח למורה. אם רון יחליט לדווח למורה על מה שהוא ראה, הוא צריך לבחור מורה שהוא יכול לסמוך עליו או עליה, ולהרגיש בנוח לדבר על הבעיה. יש לקוות שהוא יודע לבחור מורה שיעשה משהו לגבי הבעיה. חבריו של רון עשויים לסייע לו להחליט לאיזה מורה לדווח. אם רון לא יכול לבחור מבוגר שהוא יכול לסמוך עליו בבית הספר, הוא יכול לבחור מבוגר ממקום אחר, כמו הורה או קרוב משפחה, ויחד הם יכולים לפענח דרך לאפשר למישהו בבית הספר לדעת על הבעיה [4].

דרכים לספר למישהו על בעיה

כשהוא מספר למבוגר על הבעיה שהוא צפה בה, רון צריך לחשוב על המילים שהוא משתמש בהן, כך שהמבוגר לא יחשוב שהוא מלשין על מישהו. רון יכול להשתמש בחלק מההצעות למטה כשהוא מדבר עם מורה:

  1. – “יש משהו חשוב שאני צריך לספר לך...”
  2. – “ראיתי משהו שאני לא בטוח אם אני צריך לספר עליו למבוגר....”
  3. – “ראיתי מישהו שעושה באופן קבוע משהו שאני יודע שהוא לא בסדר, ואני לא יודע מה לעשות...”
  4. – “האם אני יכול לדבר איתך באופן פרטי על משהו...”

דברים חשובים לזכור

אם אתם זוכרים את ההבדל שבין הלשנה לבין דיווח על מישהו, אתם תהיו מסוגלים לקבל את ההחלטה הטובה ביותר לגבי מתי לדבּר. זה דבר אמיץ לעשות. חשוב להבין את התפקיד שהמוח משחק בקבלת החלטות, ושאזורים מסוימים במוח לעיתים משתלטים על המחשבות שלכם וגורמים לכם לפקפק אם דיבור על המקרה הוא הדבר הנכון לעשות. חשוב שתזכרו לנשום עמוק כשאתם שוקלים את האפשרויות שלכם לגבי דיווח, מאחר שזה מסייע לכם להרגיע את האזורים הפעילים מדי במוח שלכם שעשויים להחריף את הקושי בקבלת ההחלטה שלכם.

לסיכום, אם תזכרו את המידע שמוצג בטבלה 1, אתם תדעו אם ההחלטה לדבּר על משהו שקרה ולדווח על מישהו שעשה משהו זו ההחלטה הנכונה.

טבלה 1 - ההבדל בין דיווח לבין הלשנה.
  • טבלה 1 - ההבדל בין דיווח לבין הלשנה.

מילון מונחים

גזע המוח (Brain stem): אזור במוח ששולט על זרימת הודעות בין המוח והגוף, ושולט בתפקודי הגוף כמו נשימה.

המוח הגדול (Cerebrum): האזור הגדול ביותר במוח, שמחולק לשני חצאים שאחראים על עיבוד מידע שמגיע דרך החושים.

קליפת המוח הקדם-מצחית (Pre-frontal cortex): אזור במוח שמעורב בתכנון, בקבלת החלטות ובוויסות רגשות.

אמיגדלה (Amygdala): אזור במוח שמעורב בתגובה לרגשות, כמו למשל פחד.

היפוקמפוס (Hippocampus): אזור במוח שמעורב במידע של זיכרונות חדשים, ובכיבוי האמיגדלה כשאין איום.

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.


מקורות

[1] Silvers, J. A., Insel, C., Powers, A., Franz, P., Helion, C., Martin, R., et al. 2017. The transition from childhood to adolescence is marked by a general decrease in amygdala reactivity and an affect-specific ventral-to-dorsal shift in medial prefrontal recruitment. Dev. Cognit. Neurosci. 25:128–37. doi: 10.1016/j.dcn.2016.06.005

[2] McGovern Institute for Brain Research (Massachusetts Institute of Technology). How We Make Complex Decisions (Sarafyzad et al., 2019. Science). Retrieved from: http://news.mit.edu/2019/how-brain-complex-decisions-0516

[3] Yackle, K., Schwarz, L. A., Kam, K., Sorokin, J. M., Huguenard, J. R., Feldman, J. L., et al. 2017. Breathing control center neurons that promote arousal in mice. Science 355:1411–5. doi: 10.1126/science.aai7984

[4] Cortes, K. I., and Kochenderfer-Ladd, B. 2014. To tell or not to tell: what influences children’s decisions to report bullying to their teachers? School Psychol. Q. 29:336–48. doi: 10.1037/spq0000078