האזינו לפודקאסט על המאמר

מה קורא במוח כשאנחנו קוראים

קריאה היא יכולת אנושית חדשה יחסית, כבת 5000 שנה. המצרִים היו בין הראשונים להשתמש בסמלים כדי לייצג מילים מהשפה המדוברת, והם השתמשו בציורים כדי להעביר רעיונות בכתב. עד כמה שמורכב לצייר כל מילה בשפה, קל הרבה יותר להבין את הכתוב בכתבי הפרעונים מאשר לפענח את הכתוב בשפה שאיננו מכירים. היום, 5000 שנים לאחר מכן אנחנו מצפים שכל ילד המגיע לכיתה א’ מיד יבין שלקווים ועיגולים המרכיבים אותיות, יש צליל יחיד ומיוחד שמתאים להן. על מנת לעשות זאת, מוחנו נדרש לגייס רשתות עצביות שיועדו לבצע תהליכים אחרים לגמרי, כמו ראייה, שמיעה והבנת שפה, דיבור, קשב וריכוז כדי לקרוא [4] (ראו איור 1). ולא רק שמוחנו נידרש לגייס את הרשתות העצביות הללו בגיל כה צעיר (גיל 5), אלא שהוא נדרש לעשות זאת בדיוק בזמן הנכון (לקריאה נוספת בנושא ראו מאמר “המוח הקורא” בפרונטירז - מדע לצעירים). כך שאם רשת אחת מצטרפת מעט מאוחר מדי לתהליך, עלול להיגרם קושי בקריאה, כמו הקושי בדיסלקציה או בקשיים התפתחותיים אחרים, כמו הפרעות קשב וריכוז ועוד. במחקרי דימות מוח, המאפשרים למדענים לראות מה קורה בתוך המוח, אנחנו מנסים לבדוק באיזה גיל האזורים המוחיים הקשורים לקריאה (הנקראים גם “רשת קריאה”) “מתכוננים” לקרוא, אפילו לפני גיל חמש. אנו עושים זאת על-ידי שיטות דִימוּת כמו דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI) שנותנים תמונה של האזורים הפעילים במוח בזמן שמטלה מסוימת מבוצעת. אנחנו יכולים לבדוק את פעילות המוח גם על-ידי כובע ואלקטרודות הבודקים את האזורים במוח שמראים פעילות חשמלית גבוהה (שיטה הנקראת EEG). מכשירים אלו אינם מסוכנים, לא דורשים הרדמה ויכולים בזמן אמת לגלות לנו האם מוחם של ילדים צעירים “מתכונן” ללמוד לקרוא כבר בגיל צעיר מאוד.

באמצעות שיטות אלה, בחלק מהמחקרים שערכנו בהשתתפות ילדים בני חמש, גילינו שכשילדים מקשיבים לסיפורים, מופעלים כמובן אזורים מוחיים הקשורים לשפה והבנה, אך גם אזורים המעורבים בראייה [5]. הסיבה שמופעלים אזורי הראייה כשהילדים למעשה לא רואים שם דבר היא כיוון שהילדים משתמשים בדמיון בזמן שהם מקשיבים לסיפורים. ומהו שימוש בדמיון אם לא “לראות את הסיפור ששומעים בעיני רוחכם”? אותם האזורים במוח שמשמשים ל“דמיון” בזמן שמיעת הסיפור (בצבע ירוק, איור 1) ישמשו לאחר מכן לקריאת מילים בגיל מאוחר יותר. זו אחת הסיבות לחשיבות של הקשבה לסיפורים בקביעות בגיל צעיר, עוד לפני שמתחילים לקרוא.

במחקר אחר גילינו שככל שההורה מקריא יותר סיפורים לילד וככל שהילד משחק במשחקים המשלבים חשיפה לשפה וקריאה כבר בגיל שלוש, ישנה הפעלה חזקה יותר של אזורים מוחיים הקשורים לקריאה עתידית אצל הילד [6]. מצאנו אפילו שאפשר לבדוק את מוחו של הילד כבר בגיל ארבע ולשפר את התיאום בפעילות של אזורי הקריאה והשפה! (בכחול, איור 1) [7].

אם הרשת העצבית התומכת בקריאה קיימת בגיל כל כך צעיר, האם אפשר “לקלקל” אותה? ולחילופין, האם אפשר “לחזק” אותה?

האם זמן מסך וזמן קריאה משפיעים באופן שונה על המוח?

אנחנו נמצאים בעידן טכנולוגי מופלא בו יש לנו גישה לכולם כל הזמן, ונגישות מלאה למקורות מידע הזמינים בלחיצת כפתור. אין צורך לקרוא ספר, כי ניתן לצפות בסרט. אין צורך לקרוא הגדרות ארוכות באנציקלופדיות כי אפשר לחפש מילה באינטרנט ומיד מופיע בפנינו הפירוש שלה יחד עם קישורים למידע קשור נוסף. נוח? אולי. טוב למוח? לא בטוח. המחקר שלנו בחן שאלה זו.

כיצד בדקנו שאלה זו?

במחקר המתואר השתתפו 19 ילדים בריאים בגילאים 8-12, כולם דוברי אנגלית. ילדים אלו עברו בדיקת דימות מוח תפקודי (fMRI). מכשיר הדימות הוא מגנט גדול, ללא קרינה, המאפשר מעקב אחר זרימת דם במוח. זרימת הדם מראה אלו אזורים פעילים במוח.

כלומר, באמצעות fMRI אנחנו יכולים לראות אלו אזורים במוח פעילים, בזמן שהילדים מבצעים פעולות המצריכות ראייה, קשב, עיבוד שפה ויכולות נוספות. הילדים במחקר הנוכחי התבקשו להסתכל על המסך, כאשר לא הוצג דבר על המסך מלבד סימן של “פלוס”. הרעיון במטלה זו הנקראת גם מטלת “מנוחה” (או Resting state) הוא לבדוק את הרשתות המוחיות הקשורות לראייה, יכולות קשב ויכולות גבוהות אחרות גם בזמן שאנו “נחים”. הלא המוח לא מפסיק לחשוב גם כשהוא נח ומחקרים מצאו שניתן לראות בבירור את הרשתות האלו בתנאי מנוחה. לאחר סיום הבדיקה, הילדים נשאלו על הזמן אותו הם מבלים בשימוש במסכים במשך השבוע (כולל שימוש במכשיר הטלפון או הטאבלט, צפייה בסרטים וטלוויזיה) וזמן קריאה שבועי (כולל עיתונים, ספרים, וכל חומר קריאה אחר). ביצענו ניתוח סטטיסטי שכלל בדיקת מִתְאָמִים (ראו כאן) בין זמני השימוש במסכים וזמני הקריאה השבועיים ובין רמת הקישור בין אזורי הקריאה במוח לאזורים הקשורים ליכולת שפה, יכולות גבוהות (כמו קשב וזיכרון) ואזורי ראייה.

מה מצאנו?

התוצאות הראו שזמן חשיפה למסכים בילדים בני 12-8 היה מלווה בקישוריות שלילית של האזור במוח שאחראי על קריאת מילים (בשחור) ואזורים במוח שאחראיים על ראייה, שפה וקשב וריכוז (בצבע כחול באיור 2B). זמן קריאה לעומת זאת, היה מלווה בקישוריות חיובית של אזורים אלו (בצבע אדום באיור 2A). במילים אחרות: ככל שזמן החשיפה למסך היה גבוה יותר - האזור במוח האחראי על קריאת מילים פעל באופן לא מתואם עם אזורי ראייה, שפה וקשב וריכוז. לעומת זאת, ככל שזמן הקריאה היה ארוך יותר, האזור במוח האחראי על קריאת מילים פעל באופן מתואם עם אזורי ראייה, שפה וקשב וריכוז.

מה המשמעות של הממצאים?

תוצאות המחקר הנוכחי מצביעות על כך שזמן קריאה ארוך יותר בא יחד עם קישוריות גבוהה יותר של אזורים נוספים הקשורים ללמידה ולקריאה. במילים אחרות, ככל שהילדים קראו ספרים לאורך יותר זמן, אזור זיהוי המילים עבד יחד עם אזורים נוספים המשתתפים בתהליך הלמידה והקריאה. ככל שזמן השימוש במסכים עלה, אזי ככל שפעל אזור זיהוי המילים - האזורים הקשורים ללמידה וקריאה עבדו פחות. צפייה בסרט אינה כקריאה של ספר. האם אנחנו גורמים ל“ניוון” של אזורים מוחיים שהתפתחו לאורך האבולוציה על מנת לקרוא, בעקבות שימוש תכוף במסכים? איננו יודעים עדיין מהן ההשלכות ארוכות הטווח של שימוש במסכים. השאלה הזו חשובה במיוחד לחוקרי מוח התפתחותיים בכל העולם. אנו יודעים היום שהחשיפה למסכים עולה בכל העולם ושאחוז הילדים המתקשים בלמידה בגלל קשב וריכוז או דיסלקציה עולה, אך עדיין לא ידוע אם יש קשר בין שני הדברים. מחקרים הבודקים את ההבדלים בפעילות המוחית לאחר חשיפה לספרים לעומת חשיפה למסכים ולקול אנושי לעומת קול מתכתי, הינם בחזית. נקודה למחשבה: גם ממציא האייפון סטיב ג’ובס לא נתן לילדיו להשתמש בטאבלט.

מסקנה

חשוב לציין שמחקר זה לא בדק “סיבתיות”, אלא “קֶשֶר” (או “נסיבתיות”) בין גורמים שונים: זמן קריאה וזמן חשיפה למסכים יחסית לפעילות מוחית. איננו יודעים אם עצם השימוש במסכים הוא מזיק, או שמא המיעוט בקריאת ספרים וחשיפה מעטה לשפה הכתובה הם המִתקשרים עם שינויים בפעילות במוחית, כפי שמצאנו במחקר זה. כמו כן, לא ברור אם הפעילות המוחית של ילדים עם קשיי למידה משתנה כתוצאה מחשיפה למסכים, בעוד אנו יודעים שחשיפה לספרים וחומרי קריאה משפיעה על הפעילות המוחית של ילדים אלו לחיוב. מאחר ותפוצה כה רחבה של טכנולוגיה בחיי היומיום שלנו היא יחסית חדשה, בשל העלות הנמוכה של הטכנולוגיה, מחקרים הבודקים את הקשר בין התפתחות המוח ובין שימוש בטכנולוגיה הן סנוניות ראשונות בתהליך ההבנה של ההשפעה של הטכנולוגיה על מוח הילד ומוח האדם הבוגר. למוח שלנו יש תכונות מופלאות של גמישות והוא מושפע מגירויים חיצוניים במשך כל חיינו. לכן, אנו משערים כי חשיפה לספרים וסיפורים, כמו גם משחקי חשיבה מאתגרים, עשויים לסייע לשיפור יכולות הקריאה והלמידה, גם אם נחשפנו לשעות מסך ארוכות.

מילון מונחים

רשת קריאה: ↑ אזורים מוחיים הפעילים יחד בזמן הקריאה.

אלקטרודות (כובע אלקטרודות): ↑ חוטי חשמל המחוברים לחיישן למדידת פעילות חשמלית שמקורה במוח על פני הקרקפת.

קישוריות שלילית / חיובית במוח: ↑ זרימת דם מתואמת או הפוכה באזורים שונים במוח.

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.