בארצות מסוימות אנשים אוכלים מקקים צלויים, באחרות אוכלים ארנבים או בשר כלבים. בחלק מהארצות מתבגרים מתאהבים זה בזה ומחליטים לבלות את שארית חייהם יחד. בארצות אחרות ההורים בוחרים את בן או בת הזוג שאיתם אתם אמורים להתחתן. בחלק מהארצות, כשקובעים לפגוש מישהו בשעה 14 אחר הצהריים באמת אמורים להיות שם בשעה 14. בארצות אחרות אמורים למעשה להגיע בסביבות 15 או 16, לפעמים אפילו ב-17.

הַיֶּדַע שיש לאנשים על העדפות מזון, על זוגיוּת ועל דייקנות מאוחסן במוחות שלהם. ההבדלים התרבותיים האלה אינם גורמים למוחות של אנשים מארצות שונות להיראות אחרת, אולם כל הידע על כל מה שאנו לומדים מאוחסן במוח שלנו, והוא שונה בין תרבות אחת לאחרת. מֵאַחַר שהידע שאנשים רוכשים מאוחסן במוח האנושי, אפשר להתייחס למוח כאל “מֶרְכָּז התרבות”.

מהי תרבות?

אפשר לחשוב על תרבות כעל יֶדַע שמשתמשים בו כדי להתנהל בעולם ואחד עם השני. הידע הזה משותף לקבוצה מסוימת של אנשים ועובר הלאה מדור לדור [1]. תרבויות שונות נבדלות זו מזו בנורמות החברתיות שלהן (כלומר איך מצוּפה מאנשים להתנהג בסיטואציות מסוימות, כמו למשל ביחס לאמירת שלום או לאכילה) ובערכים שלהן (מה אנשים מחשיבים כחשוב, למשל הגנה על כבוד המשפחה או בחירת בן או בת זוג). אולם אנשים מתרבויות שונות נבדלים זה מזה גם בחשיבה שלהם. פסיכולוגים בין-תרבותיים הם מדענים אשר חוקרים את הדמיון והשוני בין אנשים שונים ברחבי העולם, ומה מקור הדמיון והשוני [2].

הבדלים תרבותיים ביחס לתפיסה

תפיסה מתייחסת לחושים האנושיים ולאופן שבו אנשים רואים, שומעים, טועמים ומריחים חלקים מסוימים בעולם שסביבם. אפילו תהליכים מוחיים בסיסיים, כמו למשל האופן שבּו אנשים רואים קווים בתמונת Müller–Lyer (ראו איור 1), מושפעים על-ידי התרבות. בתמונת Müller–Lyer הקו המאוזן העליון נתפס פעמים רבות כקצר יותר מהקו המאוזן התחתון, אפילו ששני הקווים הם למעשה בעלי אותו האורך. הקו השבור שבסוף הקווים המאוזנים יכול לגרום לחלק מהאנשים לתפוס את הקווים המאוזנים כבעלי אורכים שונים.

אנשים מתרבויות מערביות, שגדלו בסביבות עם בניינים ופינות רחוב, נופלים לעיתים קרובות יותר באשליית Müller–Lyer – כלומר, הם נוטים לחשוב שהקו התחתון הוא ארוך יותר מהקו העליון, יותר מאשר אנשים מתרבויות אחרות שגרים בבקתות עגולות או באוהלים, או אנשים שגרים ביערות הגשם [3].

מחקרים עדכניים יותר הראו גם הבדלים תרבותיים בתפיסה של סְצֶנָה, כלומר באלה חלקים בסביבה מתמקדים ורואים באופן מודגש. בפרט, אנשים מסוימים מתמקדים בפריט העיקרי שנמצא מולם (חזית), ואחרים מתמקדים בפריטים שבסביבה (רקע). חוקרים הראו לאמריקאים וליפנים סְצֶנַת אנימציה תת-ימית על מסך מחשב [4]. בסצנה הראו דגים (חזית) וחלזונות ים, צמחים ואבנים (רקע), כפי שמוצג באיור 2. התמונה הזו הוצגה למשתתפי הניסוי פעמיים במשך 20 שניות. לאחר מכן, המשתתפים דיווחו על מה שהם ראו. האמריקאים דיברו לעיתים קרובות על דג שנע במהירות. היפנים דיברו לעיתים קרובות על הרקע של התמונה. משתתפים ממזרח אסיה, כמו למשל מיפן, תופסים לעיתים קרובות את הסצנה כמכלול אחד, והם מודעים גם לחזית וגם לרקע. לעומת זאת, אמריקאים תופסים בעיקר את הפריטים שנמצאים בחזית.

הבדלים תרבותיים בקבלת החלטות דינמית וברגשות

לא רק התפיסה מושפעת על-ידי התרבות אלא גם תהליכי מחשבה מורכבים יותר, כמו למשל פתרון בעיות או קבלת החלטות דינמית. החלטה סטטית היא למשל אם לקנות במכולת חטיף קיטקט או סניקרס. החלטות דינמיוֹת הן כאלה שמבוצעות לאורך זמן ובסביבה משתנה, למשל כשאתם מתלבטים באיזה מקצוע לבחור בהמשך חייכם. ההחלטה הזו עשויה להשתנות כתלות במי שתפגשו, עם מי תדברו, מה תקראו על עבודות מסוימות, באלה עבודות עוסקים הוריכם, או מה החברים שלכם רוצים לעשות. דוגמה נוספת לקבלת החלטות דינמית היא מה שמְבַצע מְפַקד מכבֵּי אש. מפקד מכבי האש צריך לקבל החלטות רבות ביחס לטיפול באש שמשתוללת בשטחים פתוחים כתלוּת, למשל, בגודל השריפה, במיקום שלה שיכול להיות קרוב או רחוק מאזורי מגורים, במזג האוויר וברוּח, אשר יכולים לגרום לשריפה להתפשט מהר או לאט יותר, במספר הכבאיות והמסוקים הזמינים ובמהירות הנסיעה שלהם, בכמות המים הזמינים לכיבוי האש, וכדומה.

Güss ועמיתיו אספו יותר מ-500 תלמידים מברזיל, מהודו ומהפיליפינים (שלוש מדינות שהן קולקטיביות יותר בתפיסתן ומעריכות יותר את הקבוצה, המשפחה ואנשים אחרים), מגרמניה ומארצות הברית (שתי מדינות שהן אינדיבידואליסטיות יותר ומעריכות יותר את המטרות האישיות והעצמאות של כל בן אדם), אשר התמודדו עם שני תרחישי קבלת החלטות שמומשו בהדמיית מחשב [1]. בתרחיש אחד המשתתפים לקחו על עצמם את התפקיד של מפקד מכבי אש אשר צריך להגן על ערים מפני שריפות שמתקרבות אליהן (איור 3). כולם ישבו מול מסך מחשב ויכלו לתת פקודות באמצעות העכבר במהלך 11 הדקות של ההדמיה. הם יכלו לתת פקודות ליחידות מכבי האש ולמסוקים, לדוגמה, להיכן עליהם ללכת, אלה שריפות עליהם לכבות, אם עליהם לשאוב מים מהנהרות שבסביבה או לכרות עצים כדי למנוע מהשריפות להתפשט. בזמן שהמשתתפים עבדו על ההדמיה הם אמרו בקול רם את כל המחשבות שחלפו בראשם, למשל “מממ, אין שריפה. אה, לא, אני רואה שריפה אחת שהתחילה. הו לא, היא קרובה לעיר. מה עליי לעשות? אוקיי, אני אשלח כבאית ומסוק שיכבו את השריפה...”. כל מה שהם אמרו הוקלט ונכתב מילה במילה.

כאשר החוקרים ניתחו את “פרוטוקולי החשיבה בקול רם” של כל המשתתפים, הם מצאו ראשית שכאשר אנשים מקבלים החלטות במצבים קשים הם גם מרגישים רגשות, בדרך כלל רגשות שליליים, כמו למשל כעס או תסכול, ולפעמים רגשות חיוביים כשהם מצליחים במשימה ומרוצים מההחלטות שלהם. שנית, החוקרים מצאו הבדלים בין אנשים מתרבויות שונות. משתתפים הודים ופיליפינים תיארו לעיתים קרובות יותר את הבעיה שבתרחיש (למשל “פרצה שריפה”), וחיפשו פרטי מידע (למשל “האם לכבאית יש עדיין מספיק מים?”). משתתפים גרמנים, לעומת זאת, דיברו לעיתים קרובות יותר על תוכניות הפעולה ועל המטרות שלהם (לדוגמה “ראשית, אני אשלח את כבאית מספר 5 אל האש, ואז אני אשלח את המסוק לעיר להיות במיקום אסטרטגי טוב.”), ורק לעיתים רחוקות הם דיברו על הרגשות שלהם. אמריקאים ציינו לעיתים קרובות יותר את מטרותיהם ואת רגשותיהם החיוביים (“מעולה! עשיתי עבודה טובה!”). ברזילאים, בהשוואה לכל שאר המשתתפים, ביטאו רגשות שליליים לעיתים קרובות ביותר (למשל “הו לאאא. אני לעולם לא אהיה מפקד מכבי אש טוב.”).

מהיכן מגיעים ההבדלים התרבותיים האלה? מדוע אנשים מתרבויות מסוימות מציינים יותר מטרות ותוכניות, ומדוע אחרים מדבְּרים יותר על רגשותיהם? חוקרים בחנו ואיששו מודל אשר טוען כי הערכים שהתרבות שלנו מלמדת אותנו להאמין בהם משפיעים על סגנון קבלת ההחלטות שלנו ביחס לפתרון בעיות [6]. תרבויות שדוגלות בחשיבוּת של המטרות הפרטיות והעצמאות של כל אדם, לדוגמה, היו קשורות לקבלת החלטות רבות יותר ולתכנון פעולה מפורט יותר מאשר תרבויות שדוגלות בחשיבוּת של הקבוצה ושל האחר.

מסקנות

שלושת המחקרים שתוארו כאן – אשליית Müller–Lyer, תפיסה של חזית ורקע בתמונה וקבלת החלטות דינמית – מראים שהתהליכים המנטליים (ולפעמים הרגשיים) האלה מתרחשים במסגרת של תרבות מסוימת, ומושפעים על-ידי החוויות שאנו חווים בסביבה התרבותית שלנו. לכן לפעמים אנו עשויים לחשוב שאנו מקבלים החלטות בעצמנו, אולם אלה יותר החוויות התרבותיוֹת שמאוחסנות במוחות שלנו אשר מקבלות את ההחלטות שלנו עבורנו. אפילו אם איננו מודעים לכך, התרבות משפיעה על האופן שבו אנו רואים את העולם, על ההחלטות שאנו מקבלים, על האופן שבו אנו ניגשים לבעיות ועל האופן שבו אנו פותרים אותן. האם אתם חושבים שבחירוֹת כמו אם לשחק כדורגל או כדורסל, אם לאכול צ’יפס או תותים, או אם ללמוד סיעוד או מִנהל עסקים יכולות להיות מושפעות על-ידי התרבוּת?

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.