מהי ביישנות?

ביישנות מאופיינת בתחושות של דאגה, מתח ואי-נוֹחוּת בסיטואציות חברתיות. כאשר תשומת הלב מופנית אל אדם ביישן, מופיעים אצלו תסמינים גופניים המעידים על כך שהוא חווה את המצב כמֶתַח: הדופק מואץ, יש ביטוי להזעה ולרַעַד, לעיתים גם להסמקה. אם אינכם מאופיינים בביישנות, נַסּוּ לחשוב על תחום חיים אחר המעורר בכם חששות–אולי טיסות, פחד גבהים או מבחנים בבית הספר? נכון שֶׁרַק החשיבה על כך מעוררת בכם תחושת מתח? עכשיו חִזְרוּ אל האדם הביישן. הוא חוֹוֶה את התחושות הללו במצבים חברתיים.

במסגרת מחקרים מודדים את הביישנות בדרכים שונות. אחת הדרכים הרוֹוחוֹת היא באמצעות שאלון שבו הילד מדווח לגבי עצמו, או שאחרים מדווחים על אודותיו. בשאלון יופיעו היגדים המתייחסים למשל לקושי לדבּר עם זרים, או לכך שהילד מובך בקלות במצב חברתי [1]. היגדים אלה נועדו לאתֵּר את החוויה הפנימית של הביישנים.

לא כל מצב חברתי מעורר בקֶרֶב ביישנים מתח באותה המידה. אולם מצבים דוגמת עבודה עם אנשים חדשים; שיחה עם מְנהל או פנייה למי שהביישן או הביישנית מגלים בו או בה עניין רומנטי, עשויים לעורר אצלם רמה דַּי גבוהה של מתח. במצבים הללו הביישנים עסוקים במחשבות כמו 'מה האדם האחר חושב עליי?' ולפעמים הם בכלל טרודים בשאלה 'כיצד מפסיקים את הסיטואציה הזו וחומקים מהמקום?!'

מָהֵם הגורמים לביישנות?

ביישנות נחשבת להיבט של מֶזֶג אישי, אולם נמצאו לא מעט גורמים שעשויים לצמצם אותה או להגבּירהּ. ראשית, אנשים ביישנים זקוקים לכך שהסביבה תתייחס לרגשותיהם. אם למשל אומרים להם: 'אין לך מה להתבייש!', הם עלולים לחשוב שהרגשות שלהם משונים, ושאף אחד מלבדם אינו מרגיש כך. לכן, יש להתייחס לרגשותיהם ולאפשֵׁר להם להביע אותם.

על ההורים לזהוֹת את הביישנות של ילדם או ילדתם, ולהתייחס לחששות ברצינות. פרט לכך, חשוב שהורים לא יבצעו במקום ילדיהם דברים שהילדים יכולים לעשות באופן עצמאי. למשל, אם ילד ביישן יכול לִפְנות למוֹכר בחנות, חיוני שהוריו לא ידבּרו עם המוכר במקומו. עמדות והתנהגויות של הורים כלפי ילדם או ילדתם, כדפוס, מכונות בשפה המקצועית סגנון הוֹרוּת. עם ילדים ביישנים חשוב במיוחד להיות חמים ולא ביקורתיים מדי, להתייחס לרגשותיהם, אך גם לאפשר להם להתמודד באופן עצמאי כאשר הם יכולים.

ישנם גורמים נוספים שעלולים להגביר את הביישנות, דוגמת דחייה חברתית ולַעַג מצד ילדים אחרים. גם גיל ההתבגרות נחשב לתקופה פגיעה המּוּעדת להתגברות הביישנות. זאת מאחר שכחלק מתהליך גיבוש הזהוּת, מתבגרים עסוקים בשאלה 'מה האחרים חושבים לגביי?' סוגיה זו מעסיקה אותם כל כך, שהם טרודים בה גם כשהאחרים כלל לא עסוקים בהם! תופעה זו מכונה קהל מדומה. היא עלולה להגביר ביישנות כיוון שהיא גורמת למתבגרים להיות טרודים עוד יותר בְּמה שאחרים חושבים על אודותיהם.

אף על פי כן, מחקרים מצביעים על כך שישנם תלמידים ביישנים שמסתדרים מצוין; יש להם חברים קרובים, והם אינם מתמודדים עם הֲצָקוֹת. נמצא כי פרט לביישנות ילדים אלה מאופיינים ביכולת טובה לאזן את רגשותיהם בהתאם למצב נתון [2], מה שמכונה בשפה המדעית ויסות רגשי. לכן, גם כאשר הם מתרגשים מאוד במצב חברתי, הם יודעים להסתיר זאת, ולא למשוך תשומת לב מיוחדת. לעומתם, ילדים שנוטים להילחץ במצבים חברתיים, מתנהגים במצבים אלה באופן חריג, ומתבודדים. עקב כך הם עלולים למשוך תשומת לב שלילית, ולחוות הצקות והטרדות מצד ילדים אחרים. על כל פָּנִים, חשוב לזכור שליכולת להסתיר את הביישנות יש גם צד פחות חיובי: למשל, באחד המחקרים נמצא כי ישנהּ קבוצה של ילדים שהמבוגרים מתקשים לזהות את ביישנותם [3]. החיסרון הוא שעקב כך אנשים חושבים לתומם כי הילדים הללו פשוט אוהבים להיות לבד, או שהם מתנשׂאים (כן, גם כך מְפרשׁים לעיתים את התנהגותם של ביישנים!). אז, שוב לא מתייחסים לחששות של ילדים אלה, ולא מסייעים להם להתמודד עימם.

מָהֵן השלכותיה של הביישנות?

בדרך כלל ביישנים מְפתחים עולם פנימי עשיר, ומשתדלים להיות רגישים לזוּלָת. היבטים אלה הם בעלי חשיבוּת רבה בעולם המהיר, התקשורתי והרועש המאפיין את התקופה הנוכחית.

ככלל, בעולם הַמָּסַכִּים של ימינו, ביישנים יכולים להסתדר היטב. המסַכים לסוגיהם מאפשרים להם לעשות המון דברים בלי לצאת מהבית, וללא צורך לפגוש אנשים פָּנִים אל פָּנִים! לכאורה נראה כי בעיותיהם של הביישנים נפתרו, אבל יש בכך גם סיכון: ההימנעות מאינטראקציוֹת חברתיוֹת עלולה להגביר את החששות מפני חֶבְרָה, עד שבסוף יהיה קשה מדי להתנסוֹת. במצב דברים זה, עולמם של הביישנים ילך ויצטמצם.

לתלמידים ביישנים לא קל בבית הספר. הם עשויים להרגיש לא נוח להשתתף בשיעור ולשאול שאלות, ולכן לא תמיד יגידו מה הם צריכים. תלמידים ביישנים גם עלולים להרגיש מתח במצבים שבהם הפעילוּת פחות מאורגנת, כמו בהפסקה או בטיול שנתי. אפילו אם יתבקשו לעבוד בקבוצות, חלק מהם יחושו מתח כיוון שפעילוּת כזו מצריכה לשבת מול ילדים אחרים שמסתכלים עליהם, להגיב ולדבּר. גם בהמשך, חייהם של הביישנים אינם קלים: לפעמים הם יסרבו להצעות עבודה או לאפשרויות קידום, רק מאחר שהן דורשות לתקשֵׁר עם אנשים חדשים. באופן דומה ינהגו גם בחיים האישיים והזוגיים שלהם. לכן, אנשים המאופיינים בביישנות עשויים לפתֵּח עם השנים תחושות של החמצה על הזדמנויות שנקרו בדרכם ושאותן אפילו לא בדקו. זאת בְּשֶׁל הביישנות שמנעה מהם ליזום, לבטא את עצמם ולהתנסוֹת.

כיצד מורים תופסים את התלמידים הביישנים?

לפני שנדון בדרכים שבהן ניתן לסייע לתלמידים ביישנים בבית הספר, חשוב להבין כיצד מורים תופסים תלמידים כאלה.

בוצע מחקר שבחן תפיסות של מורים בנושא, על סמך ניתוח שיטתי של ראיונות שנערכו עימם [4]. נמצא כי מורים מודעים לתופעת הביישנות, אך תופסים אותה בעיקר במישור ההתנהגותי. למשל, הם יאמרו כי ילד ביישן הוא ילד שאינו משתתף בשיעור. מה שהם פחות יגידו, כפי שעלה מהמחקר, הוא שילד ביישן מרגיש לא בנוח כאשר כל העיניים נעוצות בו (רְאוּ איור 1).

מדוע הדבר חשוב? כיוון שכדי לעזור לתלמידים אלה, חייבים להתייחס לחוויה הפנימית שלהם ולחשוב כיצד לסייע להם להתמודד עם החששות. הרי בכיתה ישנם ילדים נוספים שאינם משתתפים בשיעור, אך מסיבות אחרות, שאינן ביישנות.

מָהֵן דרכי התמיכה היעילוֹת בביישנות?

במסגרת אותו מחקר [4] המורים הציעו מִגוון שיטות לתמיכה בתלמידים ביישנים, למשל יצירת קשר אישי עם התלמיד, או מתן חיזוק חיובי. שיטות נוספות מוצגות באיור 2 שלהלן.

כפי שראינו באיור 2 ישנן דרכי סיוע שונות לתלמידים ביישנים להתגבר על חששותיהם, המתמקדות בהיבטים שונים. עם זה במציאת דרכים מתאימות להָקֵל על ביישנים, כדאי להתבסס על עיקרון הנובע מתוך התובנה שעולה מהמחקרים: אם ביישנות מתייחסת לחוויה הפנימית של הילדים, ולתחושות אי-נוחות, מתח וחשש בסיטואציות חברתיות, גם דרכי התמיכה צריכות להתייחס לחוויה הפנימית.

כיצד עושים זאת?

אחת הדרכים המוּכחוֹת מדעית בתחום הטיפול בחרדות (שאינה מכוונת רק לצמצום חששות מחֶבְרָה) היא לחלֵּק את החרדה למנות קטנות. למשל, אם תלמיד ביישן מתקשה מאוד לעמוֹד בפני הכיתה ולדבּר, אולי הוא יוכל להציג בפני קבוצה של ארבעה ילדים? אם גם זה קשה מדי עבורו, אולי יוכל להציג בפני השותף בעבודה בזוגות? היה וגם זה קשה מדי, אולי יהיה מוכן להקריא טקסט?

ואם גם זה מאתגֵּר מדי עבורו, אולי אפשר שהילדים יאזינו לטקסט מוקלט, שבו שומעים את קולו של התלמיד, כאשר המורה אישר/ה לפני כן שהטקסט כתוב היטב?

העיקרון הוא שצריך לחפש את הפעילות שמעוררת בביישנים רמת חרדה כל כך נמוכה, עד שהם מסכימים לעשותהּ. ואז לחזור על הפעולה שוב ושוב, עד שהיא נהיית קלה עבורם. מחקרים מראים כי ביישׂוּם שיטה זו לאורך זמן, מַרבית הביישנים יוכלו לעשות בהדרגה יותר ויותר, ולצמצם את חששותיהם ממצבים חברתיים [2, 5].

כאשר מבינים לעומק מהי הביישנות, ומכאן גם את העקרונות המסייעים להתגבר עליה, ניתן להיעזר בהם במצבים שונים בחיים. אם קשה ליישׂם את הרעיונות לבד, אפשר לדבּר עם יועצת בית הספר. יחד ניתן לחשוב כיצד להתגבר על החששות, ואיך להרחיב את ההתנסויות ולממֵּש את ההזדמנויות החברתיות הרבות שהתקופה הנוכחית מְזַמֶּנֶת לנו.

מילון מונחים

מזג (Temperament): ↑ רכיב בסיסי באישיות האדם המבוסס על גורמים ביולוגיים ופסיכולוגיים. חלק מגורמים אלה עשויים להיות מוּלָדִים.

סגנון הורות (Parenting Style): ↑ דפוס הגישות, העמדוֹת והפעולות של הורה בנוגע לגידול ילדו או ילדתו.

קהל מדומה (Imaginary Audience): ↑ תופעה פסיכולוגית המיוחסת למתבגרים, שבמסגרתה הם חשים כי כל העיניים נעוצות בהם, וכולם עסוקים בהם.

ויסות רגשי (Emotion Regulation): ↑ היכולת לארגן את העולם הרגשי בהתאם למצב נתון.

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כל המחקר נערך בהעדר כי קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.