רעיון מרכזי מדעי המוח ופסיכולוגיה פורסם: 26 במאי, 2023

'להתחיל בגדול'–למה למבוגרים קשה יותר ללמוד שפה מלילדים?

תַקצִיר

כל התינוקות שמתפתחים בצורה תקינה יִלְמְדוּ לדבּר. כְּנֶגֶד זה למבוגרים קשה ללמוד שפות חדשות למרות שיש להם יֶדַע רב ויכולות קוגניטיביות מפותחות יותר. בעבר נימקו זאת בהבדלים ביולוגיים או מוחיים בלתי הפיכים בין ילדים ומבוגרים. במחקר שלי, אנו מציעים כי חלק מהיתרון של ילדים ברכישת שפה קשור דווקא בחוסר הידע שלהם לגבי מילים בהשוואה למבוגרים. כשתינוקות לומדים לדבּר הם צריכים לזהות מָהֵן המילים בתוך שֶׁטֶף הדיבור. בתהליך הזה, תינוקות לומדים גם מילים בודדות ('חלב') וגם רִצְפֵי מילים שמופיעות הרבה יחד ('לא-בא-לי', 'את-זה'). רְצָפִים אלה מסייעים להם ללמוד את הַקְּשרים בין המילים. לעומתם מבוגרים כבר יודעים מהי מילה ולכן יסתמכו פחות על רצפים, מה שיַּקשה עליהם ללמוד את הקשרים בין המילים. במאמר נציג עדויות תומכות ברעיון זה מלמידת שפה ראשונה ושנייה, ונבחן איך ממצאי המחקר יכולים לסייע בלימוד שפה שנייה.

דיבור אנושי–יכולת מרתקת וייחודית

האם ניסיתם פעם ללמוד שפה חדשה? אולי בבית הספר או מתוכנית טלוויזיה אהובה? זו משימה לא פשוטה. צריך ללמוד איך לבטא את הצלילים (למשל את ה-th באנגלית), וכיצד הצלילים משתלבים למילים, והמילים למשפטים. יש ללמוד את חוקי השפה (למשל שסיומת '-ים' בעברית הופכת יחיד לרבים) לצד יוצאי הדופן (שולחנות ולא שולחנים). גם אם נשקיע זמן רב בלימוד שפה חדשה, כמעט בטוח שאפשר יהיה להבחין כי זו אינה שפת הָאֵם שלנו: לרוב יהיה לנו מִבטא זר, ונבצע טעויות בשפה שדוֹבֵר יְלִידִי (מי שלמד אותה בתור תינוק) לא היה מבצע.

הפער בלמידת שפה בין תינוקות ומבוגרים מעלֶה שאלה מעניינת: למה למבוגרים קשה יותר ללמוד שפה חדשה למרות שיש להם יֶדַע רב יותר מִשֶּׁל תינוקות, והם בעלי יכולות קוגניטיביות טובות יותר? בתחומים רבים, המצב הוא הפוך. ילד בכיתה ג, למשל, יכול ללמוד חיסור וחיבור טוב יותר מתינוק בן שנתיים. הפער קשור לשאלה מרתקת אחרת: איך בכלל תינוקות לומדים לדבּר? היכולת לדבּר היא אחת התכונות הייחודיוֹת למין האנושי–לבעלי חיים יש מערכות תקשורת מורכבוֹת, אך למיטב ידיעתנו, לאף חיה אחרת אין שפה כמו שלנו. אם נבין כיצד תינוקות לומדים לדבר, נבין משהו עמוק על מה זה להיות אנושי.

איך ילדים לומדים לדבּר?

שאלה זו היא חלק מדיון רחב וסוער, שמתנהל כבר אלפי שנים, בעניין התפקיד של למידה לעומת מוּלָדוֹת בהתפתחות הידע האנושי. מצד אחד, יש הטוענים כי אי אפשר להסביר את כל מה שבני אדם יודעים רק על ידי למידה מהסביבה, וכי חֵלֶק מהידע או רובו הוא יֶדַע מולָד. בהֶקְשֵׁר השּׂפתי, המייצג הבולט ביותר של מחנה זה הוא נועם חוֹמְסְקִי–מהבּלשנים החשובים בעולם [1]. חומסקי טוען כי אי אפשר ללמוד את חוקי השפה רק ממה שתינוקות שומעים, ועלינו להניח כי תינוקות ניחנו בידע שפתי מוּלד שמכוון את הלמידה ומנחה אותה. מהצד האחר, יש הגּוֹרסים כי מַרְבִּית הידע שלנו מגיע מלמידה מהסביבה. בהקשר השפתי, הטענה היא כי תינוקות מצליחים ללמוד כיוון שהם שומעים שפה, ויש להם מנגנוני למידה מוּלדים המאפשרים את הלמידה [2]. חוקרים שמחזיקים בעמדה זו, ואני ביניהם, בוחנים את הדיבור שמופנה אל תינוקות (כדי לבדוק כמה הוא עשיר) ואת מנגנוני הלמידה שלהם, ושואלים אם השילוב ביניהם יכול להסביר כיצד תינוקות לומדים לדבר. כיום, אנו יודעים כי תינוקות יכולים ללמוד הרבה מאוד מהשפה שהם שומעים. השאלות הפתוחות הן איך נראים מנגנוני הלמידה שהם נולדים עימם, ובאיזו מידה מנגנונים אלה משתנים עם ההתפתחות.

רכישת השפה מתחילה כבר מהרחם: מהשבוע ה-26 להיריון, עֻבָּרִים יכולים לשמוע מה קורה מחוץ לרחם. מה שהם שומעים הוא כמו שפה מתחת למים: הצלילים מטושטשים, אבל אפשר לשמוע את המנגינה. תינוק בן יומו מבחין בין הקול של אימוֹ ובין קול של אישה זרה, ומעדיף להקשיב לשפה ששמע ברחם על פני שפה בעלת מנגינה שונה. ככלל, לכל שפה יש את המנגינה שלה (הנקראת פרוזודיה), ואפשר לְחַלֵּק את שפות העולם לשלוש קבוצות בעלוֹת מנגינה שונה מעט. לעברית למשל, יש מנגינה דומה לאנגלית, ושונה מיפנית או מספרדית. כיצד ביכולתנו לדעת מה תינוקות בני יומם יודעים? הם אינם יכולים לומר לנו. הם אפילו לא יכולים להצביע עם אצבעותיהם או להזיז את ראשיהם בצורה עצמאית. אבל, הם כן יודעים למצוץ בצורה עצמאית, כדי לינוק: כשתינוקת נחשפת לגירוי חדש, קצב המציצה שלה מתגבר. כשהיא משתעממת, קצב המציצה יורד. אנו יכולים להשמיע לתינוקת פִּסְקָה בעברית, לחכות עד שהיא תשתעמם, ואז להשמיע לה פִּסקה ביפנית: אם קצב המציצה יעלה, סימן שהיא מבדילה בין הגירויים. אפשר גם לתת לתינוקת לקבוע כמה זמן היא תשמע את הגירויים, וכך לבחון איזה מהם היא מעדיפה: הגירוי יושמע כל עוד היא מוצצת בקצב גבוה. הממצאים מלמדים כי תינוקות מעדיפים את השפה שנחשפו אליה ברחם. כלומר, מֶשֶׁךְ הזמן שבו התינוקת מצצה בקצב גבוה היה ארוך יותר בעת ששמעה את שפת אימהּ מאשר כששמעה שפה אחרת. במהלך השנים הבאות להתפתחותם, תינוקות ימשיכו ללמוד על מבנה השפה מֵהַקֶּלֶט שהם שומעים, ויגיעו לשליטה מלאה בחוקי השפה.

למה למבוגרים קשה ללמוד שפה שנייה?

ישנם הבדלים רבים בין תינוקות שלומדים שפה ראשונה ובין מבוגרים (או ילדים) שלומדים שפה שנייה: ראשית, יש שוני במבנה המוח וביכולות הקוגניטיביות; שנית, יש הבדלים בידע על אודות שפה והעולם. נוסף על כך ישנהּ שׁוֹנוּת בסביבת הלמידה: תינוקות בדרך כלל לומדים מהורה בסביבה ביתית בעוד שלומדי שפה שנייה לומדים ממורים בכיתה. הבדלים אלה תורמים לאופן השונה שבו תינוקות ומבוגרים לומדים שפה, אבל אינם מסבירים למה יש חלקים מסוימים בשפה שלמבוגרים קשה יותר ללמוד. כך למשל, מבוגרים מצליחים ללמוד מילים חדשות, אך מתקשים בלמידת חוקי הדקדוק (איך לחבּר מילים זו לזו), במיוחד כשהחוקים אינם משקפים משמעות בעולם. לדוגמה, קל יותר ללמוד איך הופכים עצם יחיד לרבים, מאשר כי המילה 'שולחן' היא ממין זכר בעברית.

במחקר שלנו, אנו מציעים כי חלק מההבדל בין תינוקות ומבוגרים ברכישת שפה קשור באבני הבניין השוֹנוֹת שהם לומדים מהן [3]. הרעיון הבסיסי הוא כי תינוקות לומדים גם ממילים בודדות וגם מֵרִצְפֵי מילים, שנתפשׂים בתחילה כגוש אחד (chunk). פירוק הגושים למילים מסייע ללמוד את הקשרים ביניהן. לעומת זאת מבוגרים לומדים בעיקר ממילים בודדות, מה שמקשֶׁה על למידת הקשרים ביניהן (איור 1). הבדל זה משקף שוני בידע קודם: מבוגרים כבר יודעים מהי מילה ומכירים את המילים בשפת האם שלהם, ולכן יחפשו יחידות דומות בשפה החדשה. תינוקות לעומתם אינם יודעים את הדברים האלה. גילוי המילים הוא אחד האתגרים הגדולים ברכישת שפה, ודוגמה נוספת ליכולות הלמידה המופלאות של תינוקות: מאחר שבדיבור אין הפסקות בין מילה למילה, תינוקות יְחַלְּצוּ גם מילים בודדות וגם רצפי מילים שמופיעות הרבה יחד (כמו למשל 'לא-בא-לי'). עם הזמן, תינוקות יְפָרְקוּ גם את הרצפים האלה למילים. תיאוריה זו, שאני מכנה בשם ''Starting Big'' ('להתחיל בגדול'), מייצרת כמה ניבויים המהווים בסיס למחקרנו.

איור 1 - ההבדל באופן שבו פעוטות ומבוגרים מְחַלְּקִים את שֶׁטֶף הדיבור למילים.
  • איור 1 - ההבדל באופן שבו פעוטות ומבוגרים מְחַלְּקִים את שֶׁטֶף הדיבור למילים.
  • (איור: הגר שגב).

מה בדקנו במחקר ומה היו הממצאים?

הניבוי הראשון הוא כי תינוקות לומדים גם מילים וגם רצפים גדולים יותר מהשלבים הראשונים של למידת השפה. בדקנו ניבוי זה בשני אֳפָנִים. במחקר אחד, הראינו כי תינוקות בני 10 חודשים, שעדיין לא מפיקים מילים, מזהים שְׁלָשׁוֹת מילים שמופיעות בתדירות גבוהה בקֶּלֶט שלהם [4]. הם מבחינים בין שלשוֹת שאותן הם שומעים הרבה יחד, כמו 'את רוצה לאכול', ובין שלשוֹת שכמעט אינם שומעים, כמו 'את רוצה לבכות', זאת למרות שהם שומעים בתדירות גבוהה גם את המילה 'לאכול' וגם את המילה 'לבכות'. במחקר נוסף הראינו כי ילדים בני ארבע טועים הרבה פחות במילים יוצאות דופן (כמו 'teeth'–שיניים), כשמילים אלה מופיעות כחלק מרצף שהם שומעים בתדירות גבוהה (כמו ''Brush your teeth'' 'צחצח/י את השיניים שלך'). ממצאים אלה מעידים כי ילדים מְחַלְּצִים רצפי מילים מהדיבור שמכוון אליהם מגיל צעיר, ומשתמשים בהם כדי ללמוד על אודות מילים.

הניבוי השני הוא כי למידה מרצפי מילים יכולה לסייע בלמידת הַקְּשָׁרִים בין מילים. ניבוי זה בדקנו בסדרת מחקרים על למידת שפות מלאכותיות [5]. זהו כלי מחקר המצוי בשימוש זה 25 שנים, ומאפשר לנו לבודד רכיבים שונים של שפה ולחקור איך הם נלמדים. החוקרים ממציאים 'שפה קטנה': זו יכולה להיות שפה בעלת צלילים בלתי מוכרים, או חוקי דקדוק חדשים, ומלמדים אותה במעבדה. אנו המצאנו שפה קטנה עם חוקי דקדוק חדשים, ולימדנו אותה בתנאים שונים. ביקשנו לבחון אם מבוגרים יִלְמְדוּ טוב יותר אם נכריח אותם ללמוד מרצפים גדולים יותר, כפי שילדים עושים באופן טבעי. התמקדנו בלמידת מין דקדוקי–מערכת שבה שמות העצם מחולקים לזכר ולנקבה, ולכל מין קידומת שונה. מערכות מין דקדוקי מתקיימות בשפות רבות בהן גם עברית. ילדים לומדים אותן בקלות, אך למבוגרים קשה מאוד ללמוד אותן בשפה שנייה. במחקר שערכנו הנבדקים שמעו משפטים מדוֹברים בשפה המלאכותית, והיו צריכים ללמוד איזו קידומת מופיעה לפני איזה שם עצם. מצאנו כי מבוגרים לומדים את המערכת טוב יותר אם הם שומעים בתחילה משפטים בלי רווחים בין המילים, וכי סוג חשיפה כזה גורם להם להתייחס לקידוֹמת ולשם העצם כמילה אחת (איור 2). כלומר, יש יתרון בלמידה מרצפים גדולים, ואפשר לגרום ללומדים להשתמש בהם יותר. במילים אחרות, כשגרמנו למבוגרים להתנהג כמו ילדים, הם למדו טוב יותר!

איור 2 - גרף 5 מתוך Siegelman & Arnon (2015).
  • איור 2 - גרף 5 מתוך Siegelman & Arnon (2015).
  • הגרף מראֶה כמה טוב הנבדקים למדו את שמות העצם החדשים (noun trials), ואיזה יידוע מופיע לפני איזה שם עצם (article trials). ניתן להבחין כי נבדקים ששמעו קודם משפטים בלי רווחים (unsegmented-first) הראו למידה טובה יותר של הַהֶתְאֵם בהשוואה לנבדקים ששמעו קודם משפטים עם רווחים (segmented-first). כמו כן ניתן לראות כי שתי הקבוצות למדו את שמות העצם בצורה טובה (90% דיוק): כפי שניבאנו, החשיפה לרצפים גדולים לא השפיעה על למידת אוצר המילים, אך שיפרה את למידת הַקֶּשֶׁר בין המילים (ההתאם בין שם העצם והיידוע).
    Accuracy = דיוּק
    Condition = תנאי.

דבר נוסף שתינוקות אינם יודעים ומבוגרים לרוב כן, הוא כיצד לקרוא. להבדיל מדיבור, בִּכְתָב ישנהּ הפרדה ברורה בין מילים (על כל פָּנִים במַרבית מערכות הכתב). הפרדה זו עשויה להפחית את השימוש ברצפים גדולים יותר. ואכן, מצאנו כי ילדים ומבוגרים שיודעים לקרוא מסתמכים פחות על רצפים לעומת ילדים ומבוגרים שאינם יודעים לקרוא. במחקר אחר, הראינו כי אופן הכתיבה משפיע אף הוא על הלמידה: כשהיידוע ושם העצם נכתבו כמילה אחת, מבוגרים למדו את הקֶשר ביניהם טוב יותר מאשר כשהם נכתבו כשתי מילים נפרדות.

ממצאים אלה מציעים כי ישנם חלקים בשפה חדשה שכדאי ללמוד מדיבור ולא מִכּתב, ואולי אפילו מִשירים. זאת כיוון שבשירים המנגינה יכולה לסייע לנו להתייחס לרצף מילים כאל גוש אחד (ילד חמוד שאני מכירה חשב שהרצף ׳הס-פן-תעיר׳, משירו של ח''נ ביאליק 'קן לציפור', הוא מילה אחת, עד שלמד לקרוא...).

סיכום ושאלות פתוחות

ההשוואה בין ילדים ובין מבוגרים בלמידת שפה, מלמדת אותנו שלפעמים דווקא לחוסר הידע יש יתרון–תינוקות לומדים שפה טוב יותר כיוון שאינם מסתמכים על יֶדַע קודם לגבי מילים. השוואה זו אף מראָה עד כמה הלמידה גמישה ומושפעת מהסביבה: ניתן לשפר למידת שפה אצל מבוגרים על ידי שינוי הקֶּלֶט שהם שומעים או רואים. בפעם הבאה שתנסו ללמוד שפה חדשה, בִּדְקוּ לגבי עצמכם את הניבויים שהצגנו: אילו חלקים קשים יותר עבורכם? האם יש דברים שֶׁקַּל לכם יותר ללמוד משמיעה לעומת קריאה? האם אתם מתמקדים במילים בודדות? האם יש דברים שלומדים טוב יותר משירים? אנו משוכנעים שתגלוּ דברים מעניינים.

מילון מונחים

דובר ילידי (Native Speaker): דוברים שלמדו את השפה כתינוקות, כלומר, שזאת שפת האם שלהם.

ידע מולד (Innate Knowledge): יֶדַע שאינו מצריך למידה אלא קיים בנו מרגע היוולדנו. לדוגמה, היכולת לינוק. ישנן יכולות מוּלדוֹת מוּרכבוֹת יותר: תינוקות בני יומם מבחינים בין פרצוף ישר והפוך למרות שלא ראו פרצופים ברחם.

מנגינה של שפה (Prosody): פְּרוֹזוֹדְיָה–הצורה שבה הדיבור משתנה בעוצמתו, במהירותו ובתֶדֶר שלו לאורך משפט או כמה משפטים. פרוזודיה יכולה לשנות משמעות: לדוגמא, ההבדל בין משפט שאלה ומשפט ציווי מתבטא גם בפרוזודיה השונה שלהם (את באה? את באה!). שפות נבדלות במנגינותיהן גם בְּשֶׁל מקום נפילת הטעם–תחילת מילה, אמצעהּ או סופהּ.

שפה ראשונה (First Language): השפה שבה תינוק לומד לדבר. לתינוקות דו-לשוניים או רב-לשוניים, שנחשפים לכמה שפות מלידה, יהיו כמה שפות ראשונות, כלומר כמה שפות אם.

שפה שנייה (Second Language): נלמדת לאחר שכבר מדברים בשפה אחת. בספרוּת מתקיים דיון פתוח על הגיל שאחריו למידת שפה נחשבת כשפה שנייה. מקובל כי שפות שלומדים לאחר גיל שש הן שפות שניות (אך עדיין ניטש על כך ויכוח).

שפות מלאכותיות (Artificial Languages): כלי מחקר שבמסגרתו מומצאת 'שפה קטנה' הנלמדת במעבדה. השפה המלאכותית תכלול צלילים לא מוכרים או דקדוק לא מוכר ומאפשרת לנו לחקור איך לומדים שפות חדשות. כלי זה פותח כיוון שבשפה טבעית קשה לשלוט במידת החשיפה של הלומדים וקשה להפריד בין למידת הרכיבים השונים (למשל, לחקור בנפרד איך לומדים צלילים חדשים ודקדוק חדש). כלי זה משמש לחקירת מנגנוני הלמידה בבני אדם (מה יותר קל או קשה ללמידה); ההבדלים בלמידת שפה ראשונה ושנייה, והבדלים בלמידת שפה בין בני אדם ומינים אחרים (כולל ציפורים, קופים, עכברושים ועוד).

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.

תודות

עבודה זו מומנה על ידי מענקי מחקר מהקרן הלאומית למדע (Israeli Science Foundation מענקים מספר 572/12 ו- 445/20), ומ Bi-National science Foundation (מספר מענק 201107).


מקורות

[1] Chomsky, N. 1965. Aspects of the Theory of Syntax. Cambridge, MA: MIT Press.

[2] Tomasello, M. 2003. Constructing a Language: A Usage-Based Theory of Language Acquisition. Cambridge, MA: Harvard University Press.

[3] Arnon, I. 2021. The Starting Big approach to language learning. J. Child Lang. 48:937–58. doi: 10.1017/S0305000921000386

[4] Skarabela, B., Ota, M., and Arnon, I. 2021. “Clap your hands” or “take your hands?” One-year-olds distinguish between frequent and infrequent multiword phrases. Cognition. 211:104612. doi: 10.1016/j.cognition.2021.104612

[5] Siegelman, N., and Arnon, I. 2015. The advantage of starting big: Learning from unsegmented input facilitates mastery of grammatical gender in an artificial language. J. Mem. Lang. 85:60–75. doi: 10.1016/j.jml.2015.07.003