תַקצִיר
חשבו על הסיפור המפחיד האהוב עליכם. רוב הסיכויים שהוא מתרחש במקום חשוך ומפחיד, שבו קורה משהו שרואים או שומעים. הסיפורים האלה מפחידים אותנו בהחלט, כי יש הרבה אנשים שראו או שמעו דברים מוזרים בחושך, במיוחד אם הפחד היה טבוע בהם עוד קודם. מה יש במקומות אפלים ומפחידים שיכול לגרום לנו לחשוב שראינו, שמענו או הרגשנו נוכחות של משהו מפחיד? יש הרבה הסברים מדעיים לפחדים האלה. מדענים גילו ש"רוחות הרפאים" שאנחנו חושבים שאנחנו רואים יכולות להיות בעצם משחקים שהמוח שלנו "משחק" איתנו! זה נורמלי לחלוטין, ונובע משגיאות קטנות באופן שבו המוח שלנו מפרש מידע שהוא מקבל מהסביבה כשאנחנו מפחדים. במאמר זה נדון בדרך שבה המוח מעבד פחד, ומדוע אנחנו עשויים לראות, לשמוע, או אפילו להרגיש נוכחות מפחידה שאינה קיימת באמת!
מהי רוח רפאים?
דמיינו לעצמכם את הסיפור הבא: בעיירה בשם את’נס עמד בית ישן, גדול ונטוש, מוקף בעשבים שוטים ועצים מתים. אפילו כשהשמש זרחה, הבית נראה תמיד כאילו הוא מוקף צללים. כולם בעיירה פחדו מהבית הזה, ולכן הוא עמד כך במשך שנים, ריק ונרקב. יום אחד, עבר לגור בעיירה תלמיד תיכון. התלמיד, שהיה סקרן, שאל את תושבי העיר על הבית הישן והנטוש. הם סיפרו לו שהבית רדוף בידי רוחה של בעלת הבית הראשונה, שמתה מוות טראגי. הם תיארו את רוח הרפאים שארבה בבית – אישה רזה וזקנה עם כתונת לילה לבנה, ארוכה ומרופטת, שרודפת כל אדם שבטיפשותו הרבָּה יעז לבלות בו את הלילה. הסיפור הזה ריתק את התלמיד, ועוד באותו הלילה הוא הלך לבית, במטרה לישון בו. בהתחלה, הלילה היה כמו כל לילה אחר, ובסופו של דבר התלמיד נרדם, אך סיוטים איומים רדפו אותו בשנתו. באמצע הלילה הוא התעורר שטוף זיעה מרעש של דלת נטרקת, והתאמץ לראות מה קורה סביבו בחושך. כשעיניו הסתגלו סוף סוף לחשכה, הוא ראה משהו בחדר – מדלת הארון הפתוחה, חייכו אליו פניה הרזות של אישה זקנה.
האם זו הייתה רוח רפאים? אם ניצמד למדע, התשובה היא שלא. חוקרים גילו שככל הנראה עלינו להאשים את התפיסה שלנו – זה אומר שהמוח שלנו יכול לפרש מידע בצורה מוטעית! יש לאנשים סיכוי גדול אף יותר לשגות כשהם נמצאים במצבים שבהם הם מצפים להיתקל ברוח רפאים, או כשהם כבר מפחדים. פחד הוא רגש רב עוצמה, והוא יכול לשנות את מה שאנחנו רואים, שומעים ואפילו מרגישים.
כיצד הפחד משנה את מה שאנחנו רואים ושומעים?
כשאנחנו מפחדים, אנחנו חשים רגשות שליליים שנובעים מהאמונה שיש בקרבת מקום משהו מסוכן. אם אי פעם התעוררתם באמצע הלילה מוקפים בחושך וצללים, אתם ודאי מכירים את סוג הפחד הזה. זוהי תגובה טבעית, מכיוון שבני אדם נוטים לפחד ממקומות אפלים, שבהם קשה לנו לראות מה קורה סביבנו. פחד זה נטוע בנו מימים ימימה; בעבר, הייתה סבירות גבוהה יותר שבני אדם יותקפו בידי טורפים בחשיכה, כי הם לא יכלו לראות אותם. הפחד מגן עלינו מפגיעה בכך שהוא גורם לנו להיות דרוכים יותר, ולשים לב למתרחש בסביבתנו.
אם הפחד מגן עלינו בכך שהוא הופך אותנו למודעים יותר לסביבתנו, אז הוא חייב לעזור לנו גם להבין מה קורה סביבנו, נכון? למרבה הצער, זה לא כל כך פשוט. הפחד מפריע לתהליכים חשובים במוח, מה שיכול להוביל לדפוסי חשיבה לא הגיוניים. חשיבה לא הגיונית מעוררת בנו את הנטייה למהר להסיק מסקנות לגבי הסביבה שלנו. כשאנחנו מפחדים, יש פעילות מוגברת באזורים חשובים במוח, ובכללם בקליפת המוח הקדם-מצחית, באָמִיגְדָלָה, בהִיפּוֹתָלָמוּס ובחומר האפור המרכזי (איור 1).
- איור 1 - ארבעת אזורי המוח המעורבים בתחושת הפחד.
- (A) קליפת המוח הקדם-מצחית – אזור בקדמת המוח האחראי על שיוך משמעות לאירועים; (B) האָמִיגְדָלָה – שני אזורים בצורת שקדים במוח, שגורמים לנו להיות דרוכים; (C) ההִיפּוֹתָלָמוּס – אזור קטן באמצע המוח ששולט בתגובות הבֶּהָלָה, וכן ברמות האנרגיה והמתח; (D) החומר האפור המרכזי – אזור בתוך המוח השולט בדרך שבה אנחנו מגיבים לפחד (קרדיט לאיור: BrainFacts.org).
כשאתם מתעוררים באמצע הלילה, הצללים יכולים להתל בראייה שלכם. במצב זה, קליפת המוח הקדם-מצחית שלכם מפרשת את הסביבה שלכם. כשחשוך ואתם לא יכולים לראות טוב, המוח שלכם מכין אתכם לסיכוי שאחד הצללים האלה יכול להיות משהו מסוכן. האמיגדלה שלכם מקבלת את המידע הזה מקליפת המוח הקדם-מצחית, ומייצרת אצלכם דריכות. אז, ההיפותלמוס שלכם גורם לכם לתחושת בהלה ופחד. לבסוף, דמיינו שתוך כדי התהליך הזה אתם שומעים רעש. אלו כנראה רק רעשי הבית הרגילים, או שכן שבדיוק יוצא מהבית הסמוך, אבל אתם כבר חושבים על רוחות רפאים ועל מפלצות. בשלב זה, אתם עלול להתחבא מתחת לשמיכות או לקפוץ מהמיטה כדי להדליק את האור. אתם יכולים לפעול במצב שכזה הודות לתגובת "ברח", שנוצרת בחומר האפור המרכזי שלכם, ותפקידה לעזור לכם להתרחק מהסכנה מהר ככל האפשר. קל להיכנע לפחד: אם אתם מפחדים בבתים חשוכים, זה כיוון שהמוח שלכם מעבד את המראות האלה ומתרגם אותם לתרחיש הגרוע ביותר. זה אמנם עשוי להישמע כמו דבר רע, אבל הפחד הזה הוא תגובה טבעית, שעזרה לבני האדם הקדמונים להישאר בחיים!
למה שמישהו יראה או ישמע רוח רפאים?
המוחות שלכם כל הזמן קולטים מידע מהעולם הסובב אתכם. עם זאת, לא כל האותות חשובים, אז המוחות שלכם מסננים תחושות "מיותרות", ומפרשים רק את החשובות שבהן. לדוגמה, המוח שלכם כנראה מסנן את התחושה של הבגדים על העור עכשיו, ומאפשר לכם לשים לב למה שאתם קוראים.
בדרך כלל, המוח די מדייק בבחירת המידע החשוב ובשיוך משמעות למידע הזה. עם זאת, לפעמים המוח טועה לגבי המידע שמצריך שיוך משמעות, ולגבי הדרך שבה הוא משייך את המשמעות הזאת. זה קורה כשהמוח שומע או רואה דפוסים שלא באמת קיימים. דוגמה טובה לראיית דפוס כוזב היא להסתכל על העננים ולחשוב שהם נראים כמו משהו אחר, למשל פנים. תופעה זאת נקראת פָּרֵאִידוֹלְיָה (איור 2).
- איור 2 - עננים בצורות.
- האם אי פעם הסתכלתם על העננים וראיתם צורות משעשעות, כמו פנים או חיות? כשרואים תבניות ומשווים להן משמעות שלא באמת קיימת, זה נקרא פָּרֵאִידוֹלְיָה. אנשים רואים בעלי חיים בעננים, פרצופים על מכוניות, ואפילו נופים צרובים על צנימים. ומה אתם רואים כאן?
במחקר שנערך לאחרונה, החוקרים שאלו את משתתפי המחקר שאלות לגבי חוויותיהם עם רוחות רפאים [1]. לאחר מכן, הם הראו למשתתפים תמונות של "דפוס רעש" – דפוס אקראי של נקודות לבנות ושחורות, שנראים כמו "רעש לבן" ("שלג") בטלוויזיה (איור 3). בחלק מהתמונות הללו היו פנים שקל לזהות, ובחלק פנים שקשה לראות. בחלקם לא היו פנים כלל. המשתתפים שדיווחו על יותר חוויות עם רוחות רפאים הצליחו לזהות את הפרצופים בתמונות בצורה טובה יותר. הם גם נטו לראות פנים בתמונות שבכלל לא היו בהן פנים! במילים אחרות, האמונות שיש לכם לגבי העולם סביבכם יכולות לשנות את האופן שבו אתם רואים דברים. אנשים רבים שרואים רוחות רפאים נמצאים לעתים קרובות במקומות חשוכים שבהם הם עשויים לחשוב שיראו משהו מפחיד. הם לא רואים היטב, אז המוח שלהם צריך לפצות על המחסור בפרטים באמצעות מילוי החסר, וזה מגדיל את הסבירות שיראו דברים מוזרים.
- איור 3 - דפוס של "רעש לבן" בטלוויזיה.
- דפוסי רעש עשויים מנקודות, קווים או ריבועים זעירים רבים בשחור-לבן. כאן אנחנו רואים מסך טלוויזיה המציג רעש לבן, שהוא סוג של דפוס רעש.
רעיון זה חל גם על שמיעת "קולות רפאים". אולי ראיתם תוכניות של ציידי רוחות רפאים שבהן אנשים טוענים שהם מקליטים רוחות מדברות, ומשמיעים את ההקלטה. הצלילים בהקלטות אלו נקראים תופעות קוליות אלקטרוניות (EVP). בדרך כלל מקליטים תופעות קוליות אלקטרוניות באמצעות מכשיר להקלטת שמע. לאחר מכן, ציידי הרוחות מנגנים את ההקלטה שוב ושוב, ומנסים למצוא קול. בעוד שציידי הרוחות אומרים שהתופעות הקוליות האלקטרוניות מתרחשות כשרוחות מנסות לדבר איתנו, מדענים סבורים שהתופעות הקוליות האלקטרוניות נגרמות למעשה מרעש לבן או מרעשי רקע. יש מי שחושבים שהקולות המעורפלים הללו גורמים לסוג של פָּרֵאִידוֹלְיָה מבוססת-שמע, כלומר, לסוג שגורם לנו "לשמוע" מילים ברעש חסר משמעות. לרוב האנשים, התופעות הקוליות האלקטרוניות נשמעות כנראה כמו רעש אקראי, עד שציידי הרפאים מעלים אפשרות אחרת. בדרך כלל, ציידי הרוחות אומרים לקהל שהקול אומר משהו כמו "צא החוצה!" לפני שהם מנגנים את ההקלטה שוב. לפתע, התופעה הקולית האלקטרונית נשמעת בדיוק כאילו היא אומרת לציידי הרוחות לצאת, מפני שלבני אדם יש כישרון למצוא משמעות ברעשים מעורפלים. בדרך כלל, כשציידי רוחות מאזינים להקלטות הם רוצים לשמוע קולות, כך שהמוח שלהם "עובד עליהם". התופעות הקוליות האלקטרוניות מורכבות בדרך כלל מצלילים לא ברורים, אבל כשאתם מצפים לשמוע מילים בצלילים הללו, סביר שתתחילו לתפוס אותם כך! זה כמו בעלי כלבים, שעשויים לשמוע את הכלבים שלהם אומרים "אני אוהב אותך", אף על פי שכלבים אינם יכולים לדבר [2].
למה שאנשים יחושו נוכחות של רוח רפאים?
אף שחלק מהאנשים מעולם לא ראו או שמעו רוח רפאים, הם עדיין עשויים לומר שהם חשו נוכחות של רוח רפאים. בדומה לכך, לפעמים אנחנו רואים דברים שלא באמת קיימים, או לא רואים דברים שאכן נמצאים ממש מולנו. זה נקרא עיוורון קשבי, וזה קורה לכולם. עיוורון קשבי מתרחש כאשר אנחנו שמים לב לדבר אחד, אך מפספסים משהו אחר כי לא ציפינו לו. לדוגמה, אם אתם צופים בתוכנית הטלוויזיה האהובה עליכם, ייתכן שלא תשימו לב שהכלב נכנס לחדר ולוקח בובה מהספה. אם אתם מאמינים מאוד בקיומן של רוחות רפאים, סביר מאוד שתאשימו את רוח הרפאים שלקחה את הבובה, במקום להסיק את המסקנה הפשוטה וההגיונית ביותר – שהכלב עשה זאת [3]. עיוורון קשבי יכול אפילו לגרום לכם "להרגיש" כאילו רוח רפאים נמצאת בחדר.
אתם גם עלולים לחוש בנוכחות רוח רפאים, כשמה שאתם מרגישים אינו תואם את מה שאתם חושבים שקורה. לאחרונה, צוות מדענים שחזר את התחושה של נוכחות רפאים במעבדה באמצעות רובוט. עיני המשתתפים כוסו, והם התבקשו להושיט יד קדימה, כדי לגעת ברובוט עם האצבע שלהם. כאשר המשתתפים נגעו ברובוט, הם גם הזיזו את אצבעותיהם כפי שרצו. בזמן שהם עשו זאת, רובוט שני שהוסתר מאחוריהם חיקה את תנועותיהם ונגע בגבם. כשהרובוט הנסתר העתיק את תנועות המשתתפים בצורה מושלמת, המשתתפים הרגישו שהם מושיטים יד קדימה אבל איכשהו נוגעים בגבם! כאשר הרובוט הנסתר נע קצת יותר לאט מהמשתתפים, הם אמרו שהם מרגישים שאדם אחר נוגע בגבם. הם גם אמרו שזה גרם להם להרגיש כאילו יש נוכחות בלתי נראית בחדר, שאותה תיארו כשונה מהם עצמם, מהמדענים ומהרובוט - בערך כמו מה שקורה כשחשים בנוכחות של רוח רפאים בחדר חשוך [4].
אולי לא באמת מפחיד לראות, לשמוע או להרגיש רוח רפאים כמו שהמוח שלנו גורם לנו להרגיש. זאת רק דרכו של המוח לשמור עלינו ולהכין אותנו לתגובה. עם זאת, בסופו של דבר, זה יכול להיות כיף לפחד. אנחנו מקוות שלמרות ההבנה שלכם כיצד המוח מייצר את התגובות הללו, עדיין יהיה לכם כיף לשמוע סיפורים מפחידים על רוחות רפאים!
מילון מונחים
תפיסה (Perception): ↑ פירוש מידע מהחושים העיקריים שלנו (שמיעה, ראייה, מישוש, ריח, טעם). למשל, אנחנו יכולים לטעום משהו מתוק, אבל היכולת לזהות שזהו שוקולד היא עניין של תפיסה.
דריכות (Vigilance): ↑ מצב של כוננות למניעת סכנה, בדומה למה שאתם מרגישים כשאתם חרדים לגבי בדיקה, או נלחצים כשצריך ללכת לרופא.
פָּרֵאִידוֹלְיָה (Pareidolia): ↑ מציאת משמעות במקום שבו היא לא קיימת. לדוגמה, לראות פנים בעננים, או על ברזי כיבוי.
תופעות קוליות אלקטרוניות (EVP) (Electronic Voice Phenomena): ↑ רעשים אקראיים בהקלטות אלקטרוניות, כמו רעש לבן, שנשמעים כמו רעשי רקע עד שמישהו מציין שיש קול שמדבר - אז אפשר "לשמוע" מילים.
עיוורון קשבי (Inattentional Blindness): ↑ כשהמוח שלכם מתעלם ממשהו שנמצא ממש מולכם, כי משהו אחר תפס את תשומת הלב שלכם.
הצהרת ניגוד אינטרסים
המחברים מצהירים כל המחקר נערך בהעדר כי קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.
הצהרת כלי בינה מלאכותית
טקסט חלופי הנלווה לאיורים במאמר זה נוצר על ידי פרונטירז בסיוע כלי בינה מלאכותית, ונעשו מאמצים על מנת להבטיח את דיוקו, כולל בדיקה על ידי כותבי המאמר כאשר הדבר התאפשר. אם ברצונכם לדווח על בעיה, אנו צרו איתנו קשר.
מקורות
[1] ↑ Smailes, D., Burdis, E., Gregoriou, C., Fenton, B., and Dudley, R. 2018. Pareidolia-proneness, reality discrimination errors, and visual hallucination-like experiences in a non- clinical sample. Cogn. Neuropsychiatry 25:113–25. doi: 10.1080/13546805.2019.1700789
[2] ↑ Nees, M. A., and Phillips, C. 2015. Auditory pareidolia: effects of contextual priming on perceptions of purportedly paranormal and ambiguous auditory stimuli. Appl. Cogn. Psychol. 29:129–34. doi: 10.1002/acp.3068
[3] ↑ Richards, A., Hellgren, M. G., and French, C. C. 2014. Inattentional blindness, absorption, working memory capacity, and paranormal belief. Psychol. Conscious. Theory Res. Pract. 1:60–9. doi: 10.1037/css0000003
[4] ↑ Blanke, O., Pozeg, P., Hara, M., Heydrich, L., Serino, A., Yamamoto, A., et al. 2014. Neurological and robot-controlled induction of an apparition. Curr. Biol. 24:2681–6. doi: 10.1016/j.cub.2014.09.049