תַקצִיר
השנים האחרונות אופיינו על ידי מספר גדול של תגליות על המוח הלומד. לתובנות האלה יש פוטנציאל לתמוך במורים בעיצוב סביבות כיתה טובות אפילו יותר במטרה לסייע לכם ללמוד טוב יותר. בעוד שהבנת המוח יכולה להיות מועילה עבור מורים, הידע הזה גם יכול להיות מועיל עבורכם כתלמידים. לדוגמה, הוא יכול לעודד אתכם להאמין ביכולתכם לשפר את כישוריכם. אמונות כאלה מגדילות את הסיכוי שתתאמצו ותשתמשו טוב יותר באסטרטגיות למידה תומכות [1]. במאמר זה אנו מציגים בקצרה חלק מעקרונות היסוד של המוח הלומד, ומציעים עבורכם אסטרטגיות למידה בהשראת מדעי המוח שאתם יכולים לנסות בבית הספר או בבית.
מה קורה במוח שלי בזמן למידה?
מוחך מורכב מ-85 מיליארד נוירונים, שזה יותר ממספר הכוכבים שאפשר לראות באמצעות עין בלתי מזוינת בשמי הלילה. נוירון הוא תא שפועל כשליח, ושולח מידע בצורה של אימפולסים עצביים (כמו אותות חשמליים) לנוירונים אחרים (ראו איור 1). לדוגמה, כשאתם כותבים, חלק מהנוירונים במוחכם שולחים את הודעות “הזזת האצבעות” לנוירונים אחרים, וההודעה הזו “מטיילת” דרך העצבים (כמו כבלים) כל הדרך לאצבעותיכם. האותות החשמליים שמתוקשרים מנוירון אחד לאחר הם, לכן, מה שמאפשר לכם לעשות את כל מה שאתם עושים: לכתוב; לחשוב; לראות; לקפוץ; לדבר; לחשב, וכך הלאה. כל נוירון יכול להיות מחובר לעד 10,000 נוירונים אחרים, מה שמוביל למספר קשרים גדול במוחכם [2], אשר נראה כמו רשת עכביש דחוסה מאוד (ראו איור 2).
- איור 1 - איור שממחיש כיצד שני נוירונים מחוברים.
- איור 2 - איור שממחיש מספר גדול מאוד של קשרים בין נוירונים.
כשאתם לומדים, שינויים חשובים מתרחשים במוחכם, כולל יצירה של קשרים חדשים בין הנוירונים שלכם. התופעה הזו נקראת נוֹירוֹ-פלסטיוּת. ככל שאתם מְתַרְגְּלִים יותר, כך הקשרים האלה נעשים חזקים יותר. כשהקשרים שלכם מתחזקים, ההודעות (אימפולסים עצביים) מועברות מהר יותר ויותר, מה שגורם להם להיות יעילים יותר [3]. כך אתם נעשים טובים יותר בכל דבר שאתם לומדים, בין אם זה לשחק כדורגל; לקרוא; לצייר וכדומה. אנו יכולים להשוות את הקשרים בין נוירונים לשבילים ביער (ראו איור 3). הליכה ביער ללא שביל היא קשה מאחר שעליכם לפנות את הצמחייה ואת הענפים מהדרך כדי לפלס את דרככם. אולם ככל שאתם משתמשים יותר באותו השביל, כך הוא נעשה קל יותר ונגישׁ לאימון. לחלופין, כשאתם מפסיקים להשתמש בשביל הצמחייה גדלה חזרה, והשביל נעלם בהדרגה. זה דומה מאוד למה שקורה במוחכם – כשאתם מפסיקים להתאמן על משהו, הקשרים בין הנוירונים שלכם נחלשים, ויכולים בסופו של דבר להתפרק או להיגזם. זו הסיבה לכך שעשוי להרגיש כה קשה להתחיל לקרוא שוב אחרי שבית הספר מתחיל, אם לא קראתם במשך כל הקיץ. אולם אפשרי עבור חלק מרשתות הנוירונים להפוך להיות חזקות כל כך שהשבילים או הקשרים לעולם לא נעלמים לגמרי.
- איור 3 - איור שממחיש את האנלוגיה לשביל ביער.
העובדה שלמידה מחווטת מחדש את הנוירונים שלכם, מראה עד כמה המוח שלכם דינמי (פלסטי) – כלומר שהמוח משתנה ואינו נשאר מקובע. תרגול או חזרה מפעילים שוב ושוב את הנוירונים שלכם וגורמים לכם ללמוד. השינויים האלה מתרחשים מוקדם, כבר בשלב שבו תינוקות נמצאים ברחם אימם, וממשיכים במהלך חייו של האדם. אם כן, השאלה היא כיצד אתם יכולים לסייע לנוירונים שלכם ליצור את הקשרים שלהם ולחזקם? כאן, אנו מציגים שתי אסטרטגיות שנראות מתאימות יותר לאופן שבו המוח שלכם פועל, ויכולות לסייע לכם ללמוד טוב יותר.
אלו אסטרטגיות למידה מתאימות יותר למוחכם?
אסטרטגיה 1: הפעלה חוזרת של הנוירונים שלכם
מאחר שהקשרים בין הנוירונים שלכם צריכים להיות מופעלים פעמים רבות כדי להפוך חזקים ויעילים יותר, אסטרטגיה ראשונית וקריטית היא להפעיל אותם שוב ושוב. משמעות הדבר היא שכדי ללמוד טבלאות חשבוניות, לדוגמה, עליכם להתאמן עליהן באופן חוזר, כדי לבסס “שביל” בין הנוירונים שלכם. כתינוקות, לא הייתם מסוגלים לדבּר וללכת בתוך יום אחד: התאמנתם הרבה. אולם חשוב לזכור שרק קריאה או התבוננות בטבלאות האריתמטיקה שלכם לא תהיה מועילה בחיבור הנוירונים שלכם. אתם עשויים גם לחוות זאת כדבר משעמם שאינו מעודד מעורבות. כדי ליצור את הקשרים בין הנוירונים שלכם, אתם צריכים לשחזר את הטבלאות החשבוניות מזיכרונכם. במילים אחרות, אתם צריכים לנסות להיזכר בתשובה בעצמכם כדי להפעיל את הקשרים שלכם. איננו אומרים שזה קל לביצוע! אולם מדענים חושבים שה“מאבק” הזה משפר למידה בגלל שהאתגר מצביע על כך שאתם בונים קשרים חדשים. זיכרו, למידה של משהו חדש היא כמו טיפוס בשיחים ללא שביל מסומן. אתם ככל הנראה תלכו לאט בהתחלה, אולם אם תמשיכו לטפס השביל יתחיל להיווצר, ובסופו של דבר אתם תלכו על שבילים מבוססים. יתרה מזו כשאתם כן מנסים להיזכר במה שלמדתם ועושים טעויות, זה יכול לסייע לכם לזהות את הפערים בלמידה שלכם, ולהצביע על איזה שביל צריך עדיין לעבוד.
מדענים גם הצביעו על כך שביצוע מבחנים או מבדקים יכול לסייע לכם לזכור מידע טוב יותר מאשר למידה בלבד [4]. לדוגמה, אם אתם לומדים את הטבלאות החשבוניות שלכם כשהן מופרדות עם תקופות מבדק, אתם ככל הנראה תצליחו יותר בבחינה הסופית שלכם מאשר אם רק למדתם בלי לתרגל. מדוע? הבחינות דורשות מכם לשלוף את המידע מהנוירונים שבהם המידע מאוחסן, וכך להפעיל את הקשרים שלכם ולתרום לחיזוק שלהם. הנקודה היא אם כן לתרגל את השליפה בדרך שיוצרת מעורבות. ישנן אסטרטגיות שונות שאתם יכולים לנסות בבית, כמו למשל לענות על שאלות תרגול או להשתמש בכרטיסיות. הטכניקות האלה יכולות לשפר את הלמידה יותר מאשר קריאה מחדש או הקשבה להרצאות (כל עוד אתם לא הופכים את הכרטיסיות לפני שאתם שולפים את התשובה מהזיכרון!). אסטרטגיות אחרות כוללות הכנת שאלות לשאול חברים לכיתה או הורים, כמו גם פתירה מחודשת של מבחנים או תרגילים.
השתמשו בדמיונכם! מה שאתם צריכים לזכור זה שקודם כל כדי שהנוירונים שלכם יחזקו את הקשרים שלהם, אתם צריכים לשלוף את המידע ולהימנע מקריאה או מהקשבה לתשובה בלבד. שנית, אתם צריכים לתכנן דרך לקבל משוב כדי לדעת אם קיבלתם משהו נכון או שגוי. אל תאבדו את הנחישות אם אתם מתמודדים עם אתגרים, זהו שלב טבעי בתהליך הלמידה שמתרחש במוחכם!
אסטרטגיה 2: ריווח הפעלת הנוירונים שלכם
כעת, משאתם יודעים שנוירונים צריכים להיות מופעלים שוב ושוב כדי שתתרחש למידה (ושהמשמעות היא שליפת מידע), אתם ככל הנראה תוהים באיזו תדירות עליכם להתאמן. מדענים שחוקרים את המוח הלומד הבחינו בכך שהפסקות ושינה בין מקטעי למידה מעצימות את הלמידה וממזערות את השִׁכְחָה [5]. לכן, נראה טוב יותר לשלוף את המידע לעיתים קרובות עם מקטעי תרגול בין תקופות הלמידה, בניגוד לתרגול מתמשך (תרגול מטלה באופן רציף וללא מנוחה).
לדוגמה, במקום ללמוד או להכין שיעורי בית במשך שלוש שעות, שאחריהן אתם ככל הנראה תרגישו מותשים בכל מקרה, אתם יכולים להפריד את תקופת הלמידה הזו לשלושה מקטעים של שעה אחת, או אפילו לשישה מקטעים של חצי שעה. בקיצור, כאשר אתם מרווחים את אימון השליפה שלכם, אתם מאפשרים למוחכם ליצור את הקשרים שחיזקתם במהלך מקטעי התרגול שלכם באופן יעיל יותר. כשאתם לוקחים הפסקה קצרה מאימון, נאמר התרעננות של 20 דקות, אתם מאפשרים תחזוק או החלפה של קולטנים על פני השטח של נוירונים. הקולטנים הם כמו שקעים חשמליים שמקבלים את האימפולסים העצביים (אותות חשמליים) מנוירונים אחרים. לקיחת הפסקה מסייעת להם לעבוד טוב יותר: הנוירונים שלכם יכולים, לכן, להעביר ביתר קלות את האימפולסים החשמליים שלהם לנוירונים אחרים. לבסוף, כשאתם ישנים בין מקטעי תרגול, אתם למעשה מרוויחים ממקטע שליפה חופשית מאחר שבזמן שאתם ישנים מוחכם מפעיל מחדש את הקשרים בין הנוירונים שהפעלתם במהלך הלילה. אתם יכולים לקבל תועלות דומות גם מתנומה. בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם מתנמנמים בכיתה, אתם יכולים לומר למורים שלכם שאתם למעשה מבצעים מקטע תרגול שליפה!
בקיצור, כאשר מרווחים את הלמידה, ובמיוחד את אימוני השליפה, מוחכם פעיל יותר מאשר כשאתם לומדים באופן מקובץ במקטע אחד ארוך.
בנקודה הזו, אתם ככל הנראה שואלים את עצמכם כיצד לרווח את הלמידה בחיי היומיום שלכם. החדשות הטובות הן שישנן כמה דרכים לעשות את זה, שאפשר לסגל בקלות לכישורים שונים, כמו למשל פתרון של בעיות מתמטיות או שינון הגדרות. השינוי הכי מובן מאליו שאתם יכולים לבצע בלוח הלימודים שלכם הוא לפרק את המקטעים למקטעים קטנים יותר. אתם יכולים גם לבקש מהמורים שלכם לבצע בחני חזרה יומיים או שבועיים, ומטלות אחרות. לבסוף, ריווח יכול להתבצע על ידי אימון במקטעים:סֶט של בעיות שמסודרות כך שאי אפשר לפתור את הבעיות העוקבות באותה האסטרטגיה. לדוגמה, אתם יכולים לערבב את בעיות המתמטיקה שלכם כך ששאלות בגאומטריה, באלגברה, או באי שוויונים מסודרות בסדר אקראי. התמורה הנוספת של הפרדה היא שאתם נעשים מעורבים בפעילויות שונות בין שני מקטעים, מה שמאפשר לכם לנצל טוב את זמנכם. בקצרה, דבר אחד שכדאי לזכור הוא שהמידע שקודם לכן נלמד ידרוש פחות מאמץ ללימוד מחדש מאחר שהריווח נותן למוח שלכם זמן לקונסולידציה – כלומר, שמוחכם מייצר את אבני הבניין שדרושות לקשרים שבין הנוירונים שלכם.
מסקנות
מוחכם הוא המקום שבו למידה מתרחשת, ולכן אתם צריכים לשמור על הנוירונים שלכם פעילים כדי לעשות אופטימיזציה לשימוש בלימודים בכיתה או בבית. לשתי אסטרטגיות הלמידה שהוצעו במאמר הזה יש את הפוטנציאל לסייע לכם ללמוד טוב יותר על ידי יצירת תנאים אופטימליים לחזק ולגבש (לעשות קונסולידציה) לקשרים שבין הנוירונים שלכם. כעת אתם יודעים שאתם יכולים להשתפר על ידי שימוש חוזר ב“שבילים” במוחכם, ועל ידי ריווח התרגולים שלכם. ההבנה הטובה יותר הזו של האופן שבו מוחכם לומד ושל השימוש באסטרטגיות למידה תומכות, יכולה כעת לאפשר לכם לסייע למוחכם ללמוד טוב יותר!
מילון מונחים
נוירו-פלסטיות (Neuroplasticity): ↑ היכולת של מוחכם להשתנות, כלומר ליצור, לחזק, להחליש, או לפרק קשרים בין הנוירונים שלכם.
הפעלה חוזרת של הנוירונים שלכם (Repeatedly Activating Your Neurons): ↑ תרגול רב בניסיון לשלוף מידע מזיכרונכם, לדוגמה על ידי הסברת הרעיון לחברים או מענה על שאלות מבדק.
ריווח הפעלתם של נוירונים (Spacing the Activation of Neurons): ↑ תרגול לעיתים קרובות יותר וקצרות יותר. לדוגמה, במקום לנסות ללמוד במשך שעתיים ברצף, למידה בארבעה מקטעים של 30 דקות במשך כמה ימים מאפשרת למוחכם לקחת הפסקות ולישון, מה שמסייע לכם לזכור טוב יותר בטווח הארוך.
הצהרת ניגוד אינטרסים
המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.
תודות
אנו רוצים להודות לאלה שסייעו בתרגום המאמרים באוסף הזה כדי לעשותם נגישׁים יותר עבור ילדים מחוץ למדינות דוברות אנגלית, ולקרן Jacobs בגין סיפוק הכספים הנדרשים לתרגום המאמרים. עבור המאמר הזה, אנו רוצים להודות במיוחד לניינק ואן-אטבלדא ולסאבין פיטרס על התרגום להולנדית.
מקורות
[1] ↑ Blanchette Sarrasin, J., Nenciovici, L., Brault Foisy, L.-M., Allaire-Duquette, G., Riopel, M., and Masson, S. 2018. Effects of inducing a growth mindset in students by teaching the concept of neuroplasticity on motivation, achievement, and brain activity: a meta-analysis. Trends Neurosci. Educ. 12:22–31. doi: 10.1016/j.tine.2018.07.003
[2] ↑ Rossi, S., Lanoë, C., Poirel, N., Pineau, A., Houdé, O., and Lubin, A. 2015. When i met my brain: participating in a neuroimaging study influences children’s naive mind-brain conceptions. Trends Neurosci. Educ. 4:92–7. doi: 10.1016/j.tine.2015.07.001
[3] ↑ Kania, B. F., Wronska, D., and Zieba, D. 2017. Introduction to neural plasticity mechanism. J. Behav. Brain Sci. 7:41–8. doi: 10.4236/jbbs.2017.72005
[4] ↑ Zaromb, F. M., and Roediger, H. L. 2010. The testing effect in free recall is associated with enhanced organizational processes. Mem. Cogn. 38:995–1008. doi: 10.3758/MC.38.8.995
[5] ↑ Callan, D. E., and Schweighofer, N. 2010. Neural correlates of the spacing effect in explicit verbal semantic encoding support the deficient-processing theory. Hum. Brain Mapp. 31:645–59. doi: 10.1002/hbm.20894