תַקצִיר
היכולת לקרוא רגשות מהבעות פנים חשובה מאוד. יש שֶׁיְּכַנּוּ זאת אפילו כוח-על. אנשים ברחבי העולם משתמשים במיומנות זו, כאשר הם מְתַקְשְׁרִים זה עם זה. אבל האם אנשים מרקעים תרבותיים שונים מזהים וּמְפַרְשִׁים הבעות פנים באותו אופן? לפי המדענים, התשובה היא גם כן וגם לא. כן, כי מערכת המוח המתמחָה בהבנת הבעות פנים דומה בתרבויות השונות, ולכן כולנו יכולים לזהוֹת רגשות בסיסיים כגון שִׂמְחָה או עֶצֶב, כאשר אנו מסתכלים על פָּנִים אחרות; לא, כי הַתַּרְבּוּת משפיעה על התנהגותנו ועל מחשבתנו, כלומר היא גם משפיעה על הכללים שאנו לומדים כילדים, המכתיבים לנו מתי ואיך להפגין את רגשותינו. במאמר זה אנו דנים באופן שבו אנו יכולים לקרוא רגשות מהבעות פנים, וכיצד אנו קוראים רגשות באופן שונה, כתלוּת במקום שממנו באנו.
הקדמה
תארו לעצמכם שאנו אומרים שיש לכם כוח-על שיאפשר לכם לדעת משהו אישי מאוד על אנשים אחרים – הַרְגָשׁוֹת שלהם. במבט אחד בלבד על מַפָּה מיוחדת תדעו אם אנשים שמחים, עצובים, כועסים או משועממים, בלי שיאמרו לכם דבר. ובכן, לכולנו כמעט כבר יש את כוח-העל הזה. המפה שבה אנו משתמשים מדי יום ביומו כדי לקרוא את הַרְגָשׁוֹת של אנשים אחרים היא הַפָּנִים.
איך אנו יכולים לדעת כיצד אנשים מרגישים רק מהבעות הפנים שלהם? האם כוח-העל הזה עובד באותו אופן בכל מקום בעולם?
כדי להבין את המנגנון העומד מאחורי קריאת הרגשות, בואו נחשוב על הַפָּנִים האנוֹשיוֹת. האם שמעתם אי פעם את האמירה: ”העיניים הן החלון לנשמה“? אולי לא סביר להניח שאפשר לראות את הנשמה של מישהו דרך עיניו (למרות הכול, העיניים שלנו אינן חלונות), אבל אחת הסיבות לכך שאנשים משתמשים באמירה זו היא שהעיניים חשובות מאוד להבנת הרגשות של אנשים אחרים. למעשה, אנו יכולים ללמוד המון על אחרים מהבעות פניהם, ואחרים יכולים לומר הרבה עלינו מהבעות הפנים שלנו. חשבו על כל הדרכים שבהן אתם יכולים להביע רגשות רק בעזרת הַפָּנִים שלכם! נראה שאפילו תינוקות נולדים עם היכולת להבין את חשיבוּת הַפָּנִים, שֶׁכֵּן אפילו בשלב מוקדם מאוד – 9 דקות לאחר הלידה – תינוקות מעדיפים להתבונן בְּפָנִים יותר מאשר בכל חֵפֶץ [1]. כאשר הם בני 12 ימים, תינוקות יכולים כבר לחקות את הבעות הפנים של המבוגרים [2]. יכולת זו חשובה מאוד להתפתחותם, כי היא עוזרת להם ללמוד איך לְדַבֵּר ולחשוֹב בשלב מאוחר יותר.
תפקיד המוח בקריאת הבעות פָּנִים
מדוע חשוב לנו להיות מסוגלים לקרוא רגשות מֵהַפָּנִים של אחרים? הסיבה היא שייתכן כי הֲבָנַת הרגשות של אחרים חשובה להישרדותנו ולרווחתנו. למשל, תארו לעצמכם שביום בהיר אחד אתם וחברכם עומדים בשדה ומשוחחים על המשחק האהוב עליכם. אתם צוחקים ומפטפטים ונהנים מהשיחה. לפתע, הַפָּנִים של חברכם מִשְׁתַּנּוֹת מצחוק לפחד, ועיניו לא מסתכלות עליכם יותר אלא מביטות מאחוריכם. עכשיו החבר שלכם ממש מדאיג אתכם, וטוב שכך! אתם מסתובבים ועוקבים אחר המבט שלו, ומה אתם רואים? דוב ענקי ורעב רץ לקראתכם! במקרה זה, היכולת שלכם לקרוא את רגשות החבר שלכם מהבעות פניו עשויה להציל את חייכם (לכוח-על יש נטייה לעשות זאת).
אם כך, לא מפתיע שהמוח מעורב מאוד בפענוח מידע מהבעות פנים של אחרים. מדענים גילו שחלקים נרחבים במוח אחראים להבנה של מה שאנו רואים. אזורים במוח המשתתפים בפעולה זו הם חלק ממה שנקרא המערכת הוויזואלית, וממוקמים בעיקר בחלק האחורי של המוח, באזור הנקרא הָאֻנָּה העורפית (האזור האדום באיור 1A). במערכת הוויזואלית יש חלק מיוחד שיש לו תפקיד חשוב בפענוח מידע הַנִּגְלֶה מִפָּנִים כגון מיהו האדם וכיצד הוא מרגיש. אזור זה נקרא אזור הַפָּנִים של הַפיוּזִיפוֹרְם, והוא חלק מבליטת הפיוזיפורם (Fusiform gyrus או FFG, איור 1B). בעזרת ציוד דִּמּוּת מיוחד, הנקרא סוֹרֵק דימות תהודה מגנטית תפקודי, ומודד את רמת החמצן במוח, מדענים הראו שכאשר בני אדם מביטים בתמונות של פָּנִים, נצפית פעילוּת רבה יותר באזור הפיוזיפורם במוח בהשוואה למוח של אותם בני אדם המביטים בתמונות טֶבַע או בבתים [3].
- איור 1 - אזורים חשובים ברשת תְּפִישַׂת הַפָּנִים של המוח.
- האיור מראֶה אזורים שהם מרכזיים בפענוח הבעות פנים של רגשות. A. האונה העורפית (באדום), שהיא חלק חיוני של מערכת המוח המפענחת מידע שאנו קולטים בעזרת עינינו. B. המוח, כאילו אדם מעט קטן יותר מכם מביט הַיְשֵׁר אליכם. האיור מראֶה את בליטת הפיוזיפורם (בירוק), שחשובה לזיהוי של אנשים ומה הם מרגישים, ואת הָאָמִיגְדָלָה (בירוק), שחשובה להבנת רגשות. האמיגדלה היא אזור קטן יותר, הממוקם משני צידֵי המוח. איורי המוח נוצרו בעזרת Neurosynth, כלי מקוון הַמְּשַׁלֵּב מידע אשר מגיע מהרבה מחקרי דימות תהודה מגנטית תפקודי. Back = חלק אחורי Front = חלק קדמי Occipital lobe = האונה העורפית Left = שמאל Amygdala = אמיגדלה
כדי להבין רגשות, המערכת הוויזואלית עובדת יחד עם אזורים אחרים של המוח. אחד האזורים האלה נקרא אָמִיגְדָלָה. האמיגדלה חשובה מאוד לקריאת רגשות של אחרים. היא ממוקמת בחלק נמוך יותר של המוח (איור 1B). אם כך, בכל פעם שאתם מנסים להבין את רגשות חבריכם, האמיגדלה וה־FFG שלכם מְתַקְשְׁרִים זה עם זה. כאשר אזורים שונים של המוח משוחחים זה עם זה לעיתים קרובות, הם יוצרים רשת. ה־FFG והאמיגדלה הם חלק מרשת תפישׂת הַפָּנִים של המוח [4]. כאשר חלקים מרשת תפישׂת הַפָּנִים ניזוקים, למשל בגלל תאונה, האדם הפגוע יתקשה לזהוֹת פָּנִים של אחרים ולפענח את רגשותיהם [5]. לפעמים, הוא עלול להתקשוֹת לזהוֹת את הַפָּנִים של עצמו, כאשר יתבונן בַּמַּרְאָה. זהו מצב הנקרא פרוֹספגנוֹסיה (Prosopagnosia), הַמֻּכָּר גם כעיוורוֹן פָּנִים.
כיצד תַּרְבּוּת משפיעה על האופן שבו אנו מראים רגשות?
לבני אדם ברחבי העולם יש מִבְנֵי מוח זהים, והם משתמשים באותם שרירי פנים להבעת רגשות בסיסיים כגון שִׂמְחָה, עצב, פחד, הפתעה, כעס וגועל. האם פירושו של דבר שכולנו מביעים רגשות וקוראים את רגשות האחרים באותו אופן? לפי מדענים שחוקרים רגשות, התשובה היא גם כן וגם לא. בעוד שניסויים רבּים הראו כי בני אדם ברחבי העולם יכולים לזהוֹת בדיוק רב רגשות בסיסיים כגון שמחה, עצב, כעס ופחד, מחקרים אחרים הראו כי ישנם הבדלים באופן שבּו בני אדם קוראים הבעות פנים, כתלוּת במקום שממנו באו. זה הגיוני, אם נתחשב בכך שאנשים מתרבויות שונות אינם מתנהגים וחושבים באותו אופן.
אחד ההבדלים התרבותיים האלה נמצא בּכְלָלֵי ההצגה. כללי הצגה הם כללים שכולנו למדנו כשהיינו ילדים קטנים. כללים אלה מכתיבים לנו איך ומתי להביע רגשות. למשל, במדינות מסוימות כגון ארצות הברית לפי כללי ההצגה מותר להביע את רגשותינו לאחרים כאשר אנו עצובים או שמחים מאוד, ויהיה מנומס להביט בעיניים של אנשים תוך כדי כך. במדינות אחרות כגון יפן לפי כללי ההצגה עדיף לא להביע רגשות חזקים כאשר אנשים אחרים נמצאים בסביבה, ומבט לעיניים של אנשים נחשב חוסר נימוס. מדענים חוקרים את כללי ההצגה בתרבויות שונות שנים רבּות, במטרה להבין איך הם משפיעים על האופן שבּו אנשים ברחבי העולם מביעים רגשות וקוראים רגשות. לפני כמעט 50 שנה נערך ניסוי מפורסם מאוד שהראה מהו ההבדל בִּכְלָלֵי ההצגה בתרבויות שונות [6]. בניסוי זה התבקשו משתתפים אמריקנים ויפנים לצפות בסרטים מותחים, פעמיים. בפעם הראשונה הם צפו בסרט לבד, ובפעם השנייה היה בחדר אדם נוסף (עורך הניסוי). הניסוי הראה כי הבעות הפנים, הן של המשתתפים היפנים והן של האמריקנים, היו זהוֹת כאשר צפו בסרטים לבד. אבל, כאשר היה עימם מישהו נוסף בחדר, המשתתפים היפנים העדיפו לא להביע את רגשותיהם השליליים. במקום זאת, כדי להסתיר את רגשותיהם השליליים, הם החלו לחייך. לעומת זאת האמריקנים המשיכו להביע את רגשותיהם השליליים בנוכחות עורך הניסוי. המדענים הסיקו כי הסיבה לכך שהמשתתפים היפנים והאמריקנים התנהגו באופן שונה בנוכחות אנשים אחרים היא כללי ההצגה שהם למדו בתרבויות שלהם.
אנשים מתרבויות שונות מנתחים הבעת רגשות באופן שונה
כללי ההצגה לא רק מלמדים אותנו איך ומתי להביע רגשות, אלא הם גם משפיעים על האופן שבו אנו רואים ומבינים רגשות של אחרים. למשל, בתרבויות מסוימות אנשים רגילים לראות פָּנִים המראות הרבה רגשות חזקים. בתרבויות אחרות, שבהן כללי ההצגה מכתיבים כי לא תמיד צריך להביע בחוזקה רגשות, אנשים רגילים לְפָנִים אשר פחות מביעות רגשות. כאשר אתם רואים בתרבות שלכם הבעות רגשיוֹת באותה עוצמה לעיתים קרובות, הדבר משפיע על האופן שבו אתם קוראים את הרגשות האלה מהבעות הפנים.
אם כך, מה קורה כאשר אתם רוצים לפענח מה מישהו אחר מרגיש – איזה חלק בַּפָּנִים נותן את הרמז הגדול ביותר? התשובה לשאלה זו מגיעה מניסויים שנעזרו בעוקב עין. עוקב עין הוא מכשיר מיוחד העוקב אחר תנועות העיניים, ולכן יכול לומר למדענים בדיוק לאן אדם מסתכל. עוקבי עין מאפשרים למדענים לחקור לאלה חלקים בַּפָּנִים אנשים שָׂמִים לב הכי הרבה (למשל, העיניים והפה), כאשר הם מנסים להבין את הרגשות של אחרים. תוצאות ניסויים אלה הראו כי כאשר אנשים מנסים לגלות מה אחרים מרגישים, הם ממקדים את תשומת הלב שלהם באזורי פָּנִים שונים, כתלות במקום שממנו באו. משתתפים ממזרח אסיה, למשל, בדרך כלל מחפשים רמזים בעיניים. משתתפים מַעֲרָבִיִּים מוצאים את הרמזים במלוא הפנים, כולל: עיניים, גבות, אף ופה. הדבר מעיד על כך שאנשים המגיעים מתרבויות שונות מביעים את רגשותיהם באותות פָּנִים שונים, וגם כי אנשים מתרבויות שונות מנתחים הַעֲוָיוֹת פָּנִים באופן שונה [7]. סיבה אחת להבדלים תרבותיים אלה היא שגם כללי ההצגה משפיעים על האופן שבו אנו מעבדים מידע מֵהַפָּנִים, ועל האופן שבו אנו מְסַוְּגִים את המידע הזה לרגשות.
מה יקרה אם תראו פָּנִים שבהם העיניים והפה מראים רגשות שונים (למשל, העיניים עצובות אבל הפה שמח)? האם תשימו לב יותר למה שמביעות העיניים או למה שמביע הפה? אחד הניסויים הראה כי אנשים יתנו תשובות שונות לשאלה זו, כתלוּת בתרבות שלהם [8]. יפנים קוראים רגשות בעיקר מהאיתותים שבעיניים, בעוד שאמריקנים מתמקדים יותר באזור הפה כדי לקרוא את הרגש. למעשה, תוכלו לראות תבנית דומה כאשר תביטו ברִגְשׁוֹנִים (אימוג’ים) שבהם משתמשים בתרבויות שונות. רגשונים הם סמלים שעושים שימוש באותיות, בסימני פיסוק ובמספרים כדי לבטא רגשות. באסיה, למשל, רוב הרגשונים נעזרים בצורות עיניים שונות כדי להביע רגשות שונים. בתרבויות מערביות, רוב הרגשונים נעזרים בצורות פה שונות כדי לבטא רגשות (איור 2).
- איור 2 - רִגְשׁוֹנִים נפוצים הַמְּשַׁמְּשִׁים בתרבויות מזרחיות ומערביות.
- איור זה מראֶה איך לעיתים קרובות נעשה שימוש שונה ברגשונים בתרבויות מזרחיות כגון יפן (עמודה שמאלית), ובתרבויות מערביות כגון ארצות הברית (עמודה ימנית). הרגשות המובעים על-ידי הרגשונים רשומים בעמודה האמצעית. שימו לב איך הרגשונים המזרחיים מביעים רגשות שונים באמצעות אזור העיניים, בעוד שהרגשונים המערביים מביעים רגשות בעיקר באמצעות הפה. Eastern = מזרחי Emotion = רגש Western = מערבי Happy = שמח Angry = כעוס Fearful = מפוחד Sad = עצוב Surprised = מופתע Embarrassed = נבוך
תרגול ובחינת כוחות-העל שלכם
קריאת פָּנִים היא כוח-על שאפשר להשתפר בו ככל שתִּלְמְדוּ עליו וככל שתְּתַרְגְּלוּ אותו. יש גם מִשְׂחָקִים שונים שתוכלו לשחק עם חבריכם כדי לגלות מי מכם קורא רגשות טוב יותר. למשל, אתם יכולים להכין תמונות או קלפים שעליהם פָּנִים המביעות רגשות שונים (שמחה, כעס, עצב, הפתעה, פחד, גועל). אחר כך, מישהו יכול לשלוף קלף ולנסות לְגַלֵּם את הרגש שמבוטא בקלף, בלי שימוש במילים – רק בעזרת הַפָּנִים. על האחרים לְנַחֵשׁ איזה רגש מנסה לגלם האדם ששלף את הקלף. כבונוס, תזכו לתרגל את כישורי המשחק שלכם!
אחת הדרכים לבחון את כישורי קריאת הרגשות שלכם היא ”מבחן קריאת המוח בעיניים“, שפותח על-ידי המדען הבריטי סיימון ברון-כהן. במבחן זה, המשתתפים מְדָרְגִים הבעות של רגשות בהתבסס על תמונות של עיניים בלבד, בלי לראות את שאר הַפָּנִים. הדבר קשה יחסית, ולעיתים קרובות נדמה שסתם מנחשים, אבל מתברר שרוב האנשים די מוכשרים במשימה זו. גרסה מקוונת נחמדה של המבחן הזה נמצאת בקישור שלמטה1.
מסקנות
לרובנו כוח-על שבעזרתו אנו יכולים לקרוא רגשות של אחרים, וכולנו משתמשים באותה מַפָּה – הַפָּנִים – כדי לעשות זאת. אולם, מדענים הראו כי ייתכן שאנו משתמשים מעט שונה במפה, כתלוּת במקום שממנו באנו, למרות השימוש באותן מערכות מוח. ההבדלים התרבותיים באמוּנוֹת, בהתנהגות ובכללי ההצגה שלנו משפיעים על האופן שבו אנו מראים רגשות וקוראים רגשות. הבדלים תרבותיים אלה אפילו ישפיעו על סוג הרמזים בַּפָּנִים שבהם נבחר לְמַקֵּד את תשומת ליבנו, כאשר אנו קוראים רגשות. למידת הבדלים אלה באופן שבו אנשים קוראים רגשות עשויה לעזור לנו לתקשר טוב יותר עם אנשים ברחבי העולם.
מילון מונחים
בליטת הפיוזיפוֹרם (Fusiform gyrus): ↑ בליטה זו ממוקמת בתחתית המוח, ונמתחת לאורך כמעט 2/3 מהמוח (מהאונה העורפית המוצגת באיור 1A, וקדימה דרך האונה הצידית). היא מעורבת בתפישׂה ויזואלית כגון הבנת צבע. חשוב יותר, אזור הַפָּנִים של הפיוזיפורם הוא חלק מבליטת הפיוזיפורם, שחשוב במיוחד להבנת הבעות פָּנִים (וחלקי גוף).
דימות תהודה מגנטית תפקודי fMRI, (functional Magnetic Resonance Imaging): ↑ שיטה רפואית המאפשרת למדענים ולאנשי מקצוע בתחום הרפואה ליצור תמונות של המוח בעזרת שׂדות חשמליים חזקים. סורקי MRI יכולים ליצור תמונות תלת-ממדיות של מבנה המוח, וגם למדוד את רמת החמצן בדם הזורם למוח. השינויים ברמת החמצן בדם מעידים על מידת פעילוּת תאי העצב, ולכן יכולים לשמש למדידת פעילות המוח במהלך MRI תפקודי.
אָמִיגְדָלָה (Amygdala): ↑ האמיגדלה היא אזור במוח שצורתו כְּשֶׁל שָׁקֵד. הוא נמצא מִשְׁנֵי צידי המוח, בערך במקום שבו קו ישר דמיוני שנמתח דרך העיניים פוגש קו ישר דמיוני שנמתח דרך האוזניים. האמיגדלה מעורבת בכמה התנהגויות, כולל למידה וזיכרון, רגשות וזיהוי אירועים חשובים בסביבה.
כללי הצגה (Display rules): ↑ כללים הקובעים מתי, איפה ואיך נכון להביע רגשות. בדרך כלל, אנשים לומדים את הכללים האלה בזמן הילדוּת, כשהם מתחילים לַחְבוֹר לילדים אחרים מהתרבות שלהם. מדענים הוכיחו כי ייתכנו הבדלים בכללי ההצגה כתלוּת בתרבות שממנה באו האנשים.
הצהרת ניגוד אינטרסים
המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.
הערת שוליים
[1] ↑ http://socialintelligencelabinthewild.org/mite.
מקורות
[1] ↑ Morton, J., and Johnson, M. H. 1991. CONSPEC and CONLERN: a two-process theory of infant face recognition. Psychol. Rev. 98(2):164–81. doi: 10.1037/0033-295X.98.2.164
[2] ↑ Meltzoff, A. N., and Moore, M. K. 1977. Imitation of facial and manual gestures by human neonates. Science. 198(4312):75–8. doi: 10.1126/science.198.4312.75
[3] ↑ Kanwisher, N., McDermott, J., and Chun, M. M. 1997. The fusiform face area: a module in human extrastriate cortex specialized for face perception. J. Neurosci. 17(11):4302–11.
[4] ↑ Ishai, A. 2008. Let’s face it: it’s a cortical network. Neuroimage 40(2):415–9. doi: 10.1016/j.neuroimage.2007.10.040
[5] ↑ Wada, Y., and Yamamoto, T. 2001. Selective impairment of facial recognition due to a haematoma restricted to the right fusiform and lateral occipital region. J. Neurol. Neurosurg. Psychiatry 71(2):254–7. doi: 10.1136/jnnp.71.2.254
[6] ↑ Ekman, P. 1971. Universals and cultural differences in facial expressions of emotion. In: Cole J., editor. Nebraska Symposium on Motivation. (Vol. 19), Lincoln, NE: University of Nebraska Press. p. 207–82.
[7] ↑ Jack, R. E., Blais, C., Scheepers, C., Schyns, P. G., and Caldara, R. 2009. Cultural confusions show that facial expressions are not universal. Curr. Biol. 19:1543–8. doi: 10.1016/j.cub.2009.07.051
[8] ↑ Yuki, M., Maddux, W. W., and Masuda, T. 2007. Are the windows to the soul the same in the East and West? Cultural differences in using the eyes and mouth as cues to recognize emotions in Japan and the United States. J. Exp. Soc. Psychol. 43(2):303–11. doi: 10.1016/j.jesp.2006.02.004