Frontiers for Young Minds

Frontiers for Young Minds
תפריט
רעיון מרכזי פורסם: 8 בפברואר, 2019

לשקוע בספר: המדע והקסם של הבנת הנקרא

תַקצִיר

האם הרגשתם פעם שאתם ממש מכירים את הדמויות בסיפור שאתם קוראים, ואת העולם שהן חיות בו? האם שאלתם את עצמכם פעם איך הספרים שאנחנו קוראים מתעוררים לחיים במוחנו? חוקרים ברחבי העולם מתחילים לפענח את התהליך המסתורי הזה. מתברר שכשאנחנו קוראים סיפור, המוח שלנו מתנהג כאילו הוא משתתף באירועים שמתוארים בו. לכן נדמה לנו לפעמים שאנחנו ממש רואים ומרגישים את מה שהדמויות רואות ומרגישות. הממצאים האלה מסבירים לנו למה אנשים אוהבים כל כך לקרוא סיפורים – והם גם עוזרים לפתח שיטות חדשות להתגבר על קשיי קריאה.

”היא הייתה שקועה לגמרי בקריאה“, ”הוא לא הצליח להניח את הספר מידו,“ ”אני באמצע ספר ממש מותח“. אלה משפטים נפוצים המתארים איך אנשים חוֹוים קריאה. כשאנחנו באמצע ספר טוב, אנחנו מרגישים לפעמים שהשארנו מאחורינו את העולם האמיתי ועברנו להוֹגוורטס, לארץ התיכונה, או לארץ הפלאות. האם נשארתם פעם ערים בלילה כדי לגמור לקרוא סיפור טוב, כמו הילדה באיור 1? וכל זה אף על פי שהספרים האהובים עלינו הם בסך הכול שורות של סימנים שחורים על דף – כמו הטקסט שאתם קוראים ברגע זה.

איור 1 - האם קרה לכם שנשארתם ערים בלילה כי לא הצלחתם להפסיק לקרוא?
  • איור 1 - האם קרה לכם שנשארתם ערים בלילה כי לא הצלחתם להפסיק לקרוא?

מה בעצם גורם לסיפורים לקום לתחייה במחשבותינו? איך משתמש המוח בַּאותיות שעל הדף כדי לאפשר לנו ”להיכנס לנעליהן“ של הדמויות האהובות עלינו ולחווֹת את האירועים שבסיפור?

בשנים האחרונות, מחקרים בפסיכולוגיה ובמדעי המוח מתחילים לפענח את התהליך המרתק של הבנת הנקרא: כיצד אנחנו מבינים את משמעות המילים והמשפטים שאנחנו קוראים? זה התהליך שבזכותו הסיפורים מתעוררים לחיים במוחנו. במחקרים על מבוגרים וגם על ילדים מתחילה להתברר הסיבה שאנחנו מרגישים לפעמים כאילו אנו עצמנו הדמות בסיפור: המוח שלנו באמת מתנהג כאילו אנחנו משתתפים בעלילה! התופעה הזאת נקראת סימולציה מנטאלית [1]. טייסים מִתלמדים מתַרגלים טיסה באמצעות סימולטור טיסה; סיפורים הם כנראה סוג של ”סימולטור חיים“, שבאמצעותו יכולה המחשבה שלנו להתנסות בכל מיני פעילויות מעניינות. בואו ונביט בכמה מחקרים כאלה ובתוצאות המרתקות שלהם.

סימולציה תפיסתית: לראות יחד עם הדמות בסיפור

סימולציה תפיסתית היא היכולת של המוח להעתיק את התחושות שהחושים שלנו קולטים – מראות, צלילים, טעמים ועוד.

כאשר חוקרים מדברים על קריאה, הם מדברים הרבה על ”ויזוּאַליזָציה“ – יצירת תמונה דמיונית – של דמויות ומקומות בסיפור. קשה מאוד למדוד כמה ויזואליזציה הקוראים מבצעים, כי אין דרך לראות מה שהם רואים בדמיונם. לכן הומצאו שיטות מדעיות מתוחכמות כדי לבדוק אם קוראים רק מאחסנים במוחם את המילים שבסיפור, או אם הם רואים תמונה מנטאלית של הסיפור, כלומר, עושים סימולציה תפיסתית. באחד המחקרים הציגו למשתתפים משפטים כמו ”שומר הפארק ראה את הציפור בשמים“ ו”שומר הפארק ראה את הציפור בתוך הקֵן“ [2]. עוד לפני שהתחלנו בכלל לדבר על שני המשפטים, ייתכן שאתם (כמו הנבדקים במחקר) כבר חושבים בשתי צורות שונות לגמרי על הציפור במשפט הראשון ועל הציפור במשפט השני. במשפט הראשון, ”שומר הפארק ראה את הציפור בשמים“, הציפור עפה ולכן הכנפיים שלה פרושות. במשפט השני, ”שומר הפארק ראה את הציפור בתוך הקֵן“, הציפור יושבת וכנפיה מן הסתם צמודות לגוף. הנבדקים בניסוי ראו את המשפטים על מסך מחשב, ואחר כך הופיעה תמונה שהתאימה למשפט, או לא התאימה לו (למשל תמונה A או תמונה B באיור 2). הנבדקים התבקשו להקליק על כפתור שמציין אם התמונה הופיעה במשפט שקדם לה או לא וזמן התגובה שלהם נמדד. התברר שהנבדקים הגיבו מהר יותר כשהמשפט והתמונה תאמו. לאחרונה נערך שוב הניסוי, הפעם עם ילדים בגילאי 7 עד 13, והתוצאות היו זהות [3]. שימו לב שהמשפטים לא מתארים כלל איך נראית הציפור. לכן, כשמתברר שהנבדקים זריזים יותר כשהתמונה תואמת את המשפט, אנחנו יכולים להסיק שזה קורה בגלל סימולציה תפיסתית.

איור 2 - איזו מהתמונות קרובה יותר למה שדמיינתם כשקראתם את המשפט ”שומר הפארק ראה את הציפור בשמים“, הציפור שעפה (A) או הציפור שיושבת (B)?
  • איור 2 - איזו מהתמונות קרובה יותר למה שדמיינתם כשקראתם את המשפט ”שומר הפארק ראה את הציפור בשמים“, הציפור שעפה (A) או הציפור שיושבת (B)?

בניסוי דומה בדקו החוקרים אם נבדקים שקוראים משפטים מסוימים לא רק ייַצרו בדמיונם תמונה אלא גם ידַמו עד כמה היא ברורה [4]. לפני שנסביר את מהלך הניסוי, דמיינו לרגע שאתם עושים סקי ביַער. אתם מרכיבים משקפי סקי כדי שלא ייכנס לכם שלג לעיניים. גופכם מתחמם, והמשקפיים מתחילים להתערפל מהאֵדים. אתם רואים משהו מרחוק בין העצים. אי אפשר לראות בבירור, אבל נדמה לכם שזה אייל! אתם מסירים את המשקפים ורואים שזה אכן אייל גדול והדור. החוקרים השתמשו בתרחיש כזה לצורך הניסוי. הם הציגו למשתתפים משפט כמו ”מבעד למשקפי הסקי המעורפלים התקשתה שומרת הפארק לראות את האייל“. אחר כך הציגו להם תמונה ברורה של אייל (איור 3A) או תמונה מעורפלת (3B). תוכלו לנחש לאיזו תמונה הם הגיבו מהר יותר? כמו בניסוי הקודם, גם כאן התוצאות מובילות להשערה שכשאנחנו קוראים, אנחנו מדַמים צדדים של הסצנה שלא תוארו במילים על הדף. אנחנו משכללים את התמונה ומוסיפים לה פרטים ומידע שהיו כלולים בה לו באמת השתתפנו בה במציאות. מרשים, לא?

איור 3 - איזו מהתמונות קרובה יותר למה שדמיינתם כשקראתם את המשפט ”מבעד למשקפי הסקי המעורפלים התקשתה שומרת הפארק לראות את האייל“ (A) או (B)?
  • איור 3 - איזו מהתמונות קרובה יותר למה שדמיינתם כשקראתם את המשפט ”מבעד למשקפי הסקי המעורפלים התקשתה שומרת הפארק לראות את האייל“ (A) או (B)?

המחקרים שתיארנו עד כה נערכו רק באמצעות מחשבים שהציגו משפטים ותמונות ורשמו את זמן התגובה של המשתתפים. בניסויים אחרים השתמשו בציוד מתוחכם (ויקר) יותר, המייצר תמונות של פעילות המוח בזמן קריאה [5]. במחקרים אלה התברר שכשהנבדקים קראו, למשל, על דמות שמרימה חפץ, הופעל החלק במוח אשר אחראי על אחיזת חפצים. כשקראו על מישהו שבועט, הופעל החלק במוח אשר שולט בתנועות כף הרגל! מובן שההפעלה אינה מלאה – אחרת הייתם מרימים חפצים ובועטים תוך כדי קריאה. ובכל זאת, כשאתם קוראים מתרחשת במוח פעילות באזורים הקשורים לנושא המתואר. נדרשים עוד מחקרים כדי שנוכל להבין באיזו פעילות בדיוק מדובר.

סימולציה של זמן: להעביר את הזמן עם הדמות בסיפור

עכשיו אנחנו יודעים שיש ראָיות די מוצקות לכך שכשאנחנו קוראים, מתרחשת אצלנו סימולציה תפיסתית. אלה סוגים אחרים של סימולציה מתרחשים במוחנו?

סימולציה של זמן היא פעולה שמוחנו מבצע כדי לדַמות כמה זמן נמשכת פעילות מסוימת. האם ייתכן שאנשים קוראים מהר יותר כשהדמויות בסיפור נעות מהר יותר, ומאטים את קצב הקריאה כאשר הן מאטות?

במחקרים שערכנו במעבדה שלנו עם ילדים בני 5-3, גילינו שזה בדיוק מה שקורה [6]. המשתתפים הצעירים עדיין לא למדו לקרוא, ולכן השמענו להם סיפורים במחשב. בכל פעם שהקליקו על המסך הושמע משפט אחד מהסיפור, והם יכלו להתקדם בקצב שלהם. הסיפור לא היה מלוּוה בתמונות. באחד הניסויים הקשיבו הילדים לסיפור שבו ילדה רואה פעילויות שונות בפארק תוך כדי הליכה, ואז תוך כדי נסיעה במכונית. מובן שבזמן הליכה חולפים על פני הנוף לאט יותר מאשר בזמן נסיעה (איור 4). כשהדמות בסיפור נסעה במכונית, הילדים עברו ממשפט למשפט מהר יותר מאשר כשהלכה ברגל.

איור 4 - מגרש משחקים כפי שהוא נראה כשעוברים לידו בהליכה (A) ובנסיעה (B).
  • איור 4 - מגרש משחקים כפי שהוא נראה כשעוברים לידו בהליכה (A) ובנסיעה (B).
  • מחקרים שערכנו מראים שילדים אשר שומעים סיפור מבצעים סימולציה לחוויה הזאת, ומדמיינים את הדמות עוברת מהר יותר כשהיא נוסעת, מאשר כשהיא צועדת.

עוד צורה למדוד מה קורה אצל אנשים כשהם קוראים או שומעים סיפור היא לעקוב אחר תנועות העיניים. לשם כך מרכיבים על הראש ציוד מיוחד בזמן הקריאה. בניסוי מתוחכם אחד השמיעו למשתתפים משפטים עם מילים שתיארו תנועה מהירה או איטית (כמו ”הזדרזה“ או ”התעכב“) [7]. בזמן ששמעו את המשפט, הציגו להם תמונה של דמות שמתקדמת ליעד מסוים, ושל המסלול בין הדמות ליעד. העיניים של המשתתפים נעו לאורך המסלול מהר יותר כששמעו פעלים כמו ”רץ“ ו”מיהרָה“ מאשר פעלים כמו ”התמהמה“ או ”צלעה“.

סימולציה רגשית: לחשוב ולהרגיש יחד עם הדמות בסיפור

כשאתם נזכרים בחוויה של קריאת ספר אהוב, מה זכור לכם במיוחד? רבים מאיתנו זוכרים בעיקר את הרגשות שחלקים שונים בסיפור עוררו בנו. ייתכן, למשל, שהרגשתם חשש בקטע מותח של הספר, ועֶצב בקטע אחר.

סימולציה רגשית היא הפעולה שהמוח שלנו עושה כשהוא מסיק מהי תגובתה הרגשית של הדמות לאירועים בסיפור, ומעורר גם בנו רגש דומה לרגש שמתעורר בה.

כפי שהמשתתפים במחקר הראשון זיהו מהר יותר תמונות של ציפור פרושת-כנפיים כששמעו משפט כמו ”שומר הפארק ראה ציפור בשמים“, ניתן לצפות שקוראים ודאי גם יזהו מהר יותר רגשות אשר תואמים אירועים בסיפור. בניסוי אחד קראו המשתתפים סיפור על נער בשם ארתור [8]. בסיפור ניגשת אל ארתור נערה שהוא מאוהב בה בסתר, ומבקשת שילמד אותה לשחק טניס. ארתור לא בטוח אם היא מעוניינת בו או רק רוצה להתקבל למועדון הטניס. הוא לא בטוח אפילו אם היא תגיע לאימון שקבעו. בשלב זה הופסק הסיפור והוצגו למשתתפים שני משפטים: ”ארתור הרגיש חסר ביטחון“ או ”ארתור הרגיש מוּחמא.“ איזה משפט, לדעתכם, גרם להם להקליק מהר יותר? המשתתפים זיהו מהר יותר את הרגש שתאם את המצב (”חסר ביטחון“) מאשר את זה שלא תאם (”מוחמא“). הסיפור תיאר מצב שבו ארתור מרגיש חוסר-ביטחון ואי-ודאות, אבל אנחנו צריכים להסיק זאת בעצמנו, ואולי אפילו לעשות סימולציה של הרגשות האלה.

במחקרים אחרים קיבלו משתתפים מבוגרים סיפורים והתבקשו לקרוא אותם ולתאר את הרגשות או את מצב הרוח שלהם תוך כדי הקריאה או אחריה [9]. סוג הסיפור שקראו השפיע על הרגשתם. הם דיווחו על רגשות שליליים יותר, למשל, אחרי קריאת סיפור שבו הדמות הראשית הייתה מפוחדת [10]. ההשפעה הייתה ניכרת במיוחד כשהסיפור נכתב בגוף שני (”אתה/את“) או כשהנבדקים התבקשו לדמיין את עצמם בתפקיד הדמות הראשית.

בניסוי נוסף שערכנו במעבדה שלנו [6], בני ובנות 5-3 שמעו סיפורים שבהם ילדים מתכוננים ללכת לאירוע שהם שמחים ומתרגשים לקראתו, או לאירוע שהם חוששים ממנו מאוד (ראו איור 5). גם כאן הילדים הקליקו כדי לעבור ממשפט למשפט, וגם כאן הסיפור לא כלל תמונות. בקטע שבו הדמות מתכוננת לצאת (מחליפה בגדים, מסדרת את החדר), הילדים הקליקו והעבירו משפטים מהר יותר כשהיה מדובר באירוע שעורר בדמות שמחה והתרגשות, מאשר כשהדמות חששה מהאירוע. מתוצאות המחקר אפשר להבין שילדים קטנים מסוגלים להזדהות עם דמות בסיפור ולהשתתף ברגשותיה.

איור 5 - אחת הילדות (A) הרבה יותר נרגשת ושמחה לצאת לאירוע מאשר השנייה (B).
  • איור 5 - אחת הילדות (A) הרבה יותר נרגשת ושמחה לצאת לאירוע מאשר השנייה (B).
  • במחקרים שערכנו, הילדים עיבדו במחשבתם את המשפטים מהר יותר כשהסיפור עסק בילד/ה המצפה למשהו בשמחה ובהתרגשות.

סיכום

קריאת ספר והיסחפות לעולם אחר היא חוויה טבעית עד כדי כך שבדרך כלל אנחנו לא טורחים לשאול את עצמנו איך אנחנו נעשים מעורבים כל כך בסיפור. עד לאחרונה, האופן שבו המוח מעבד סיפורים עדיין היה בגדר תעלומה. הממצאים שתיארנו וממצאים חדשים אחרים בתחומי הפסיכולוגיה ומדעי המוח מתחילים להראות לנו בהדרגה מה המוח שלנו עושה כשאנחנו קוראים או שומעים סיפור. יותר ויותר מחקרים מגלים שבזמן שאנו קוראים סיפור, המוח מתנהג כאילו אנחנו באמת חוֹוים את האירועים, גם אם למעשה אנחנו יושבים לנו בנחת בכורסה!

דבר נוסף שמתברר ממחקרים של הצוות שלנו ושל אחרים [11] הוא שיש קשר בין קושי בסימולציה מנטאלית לקושי בהבנת סיפורים ארוכים ומפורטים. כלומר, לילדים שאינם מצליחים לדמיין את הסיפורים שהם קוראים, קשה לפעמים גם לעקוב אחרי כל ההתרחשויות, המקומות, הזמנים והסיבות לאירועים השונים בסיפור. לכן חשוב לחקור את התחום לא רק כי מעניין לדעת איך המוח פועל, אלא כדי לאפשר להורים ולמורים למצוא שיטות חדשות לעזור לילדים המתקשים בקריאה.

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.


מקורות

[1] Mar, R. A., and Oatley, K. 2008. The function of fiction is the abstraction and simulation of social experience. Perspect. Psychol. Sci. 3:173–192. doi: 10.1111/j.1745-6924.2008.00073.x

[2] Zwaan, R. A., Stanfield, R. A., and Yaxley, R. H. 2002. Language comprehends mentally represent the shapes of objects. Psychol. Sci. 13:168–171. doi: 10.1111/1467-9280.00430

[3] Engelen, J. A. A., Bouwmeester, S., de Bruin, A. B. H., and Zwaan, R. A. 2011. Perceptual simulation in developing language comprehension. J. Exp. Child Psychol. 110:659–675. doi: 10.1016/j.jecp.2011.06.009

[4] Yaxley, R. H., and Zwaan, R. A. 2007. Simulating visibility during language comprehension. Cognition 105:229–236. doi: 10.1016/j.cognition.2006.09.003

[5] Speer, N. K., Reynolds, J. R., Swallow, K. M., and Zacks, J. M. 2009. Reading stories activates neural representations of visual and motor experiences. Psychol. Sci. 20:989–999. doi: 10.1111/j.1467-9280.2009.02397.x

[6] Fecica, A. M., and O’Neill, D. K. 2010. A step at a time: preliterate children’s simulation of narrative movement during story comprehension. Cognition 116:368–381. doi: 10.1016/j.cognition.2010.05.014

[7] Lindsay, S., Scheepers, C., and Kamide, Y. 2013. To dash or to dawdle: verb associated speed of motion influences eye movements during spoken sentence comprehension. PLoS ONE 8:e67187. doi: 10.1371/journal.pone.0067187

[8] de Vega, M., Lyon, I., and Diaz, J. M. 1996. The representation of changing emotions in reading comprehension. Cogn. Emot. 10:303–21. doi: 10.1080/026999396380268

[9] Cupchik, G. C., Oatley, K., and Vorderer, P. 1998. Emotional effects of reading excerpts from short stories by James Joyce. Poetics 25:363–377. doi: 10.1016/S0304-422X(98)90007-9

[10] Brunyé, T. T., Ditman, T., Mahoney, C. R., and Taylor, H. A. 2011. Better you than I: perspectives and emotion simulation during narrative comprehension. J. Cogn. Psychol. 23:659–666. doi: 10.1080/20445911.2011.559160

[11] Barnes, M. A., Raghubar, K. P., Faulkner, H., and Denton, C. A. 2014. The construction of visual-spatial situation models in children’s reading and their relation to reading comprehension. J. Exp. Child Psychol. 119:101–111. doi: 10.1016/j.jecp.2013.10.011