Frontiers for Young Minds

Frontiers for Young Minds
תפריט
תגלית חדשה פורסם: 31 במאי, 2019

כש-BED הופך ל-BAD: כיצד המוח מְתַקֵּן טעויות שָׂפָה תוך כדי דיבור

תַקצִיר

לרוב, אנו מְדַבְּרִים מֵאַחַר שאנו רוצים לְתַקְשֵׁר עם אחרים: החברים שלנו, ההורים שלנו, מורים, אפילו חיות מחמד. הקול שלנו נושא את ההודעה שלנו אל אוזניהם של אנשים אחרים. אולם הם אינם היחידים שמקשיבים: כאשר אנו מדברים אנו גם מסוגלים לשמוע את עצמנו עם האוזניים שלנו. האם אנו שָׂמִים לב לקול של הדיבור שלנו? הקשבה לְמָה שאנו אומרים היא שימושית מאוד מאחר שאנו יכולים להקשיב לטעויות בדיבור שלנו, ולוודא שאנו מְתַקְּנִים אותן כך שהַמֶּסֶר הרצוי נקלט. כיצד המוח שלנו מגיב כשאנו שומעים את עצמנו מְבַצְעִים טעות בזמן דיבור?

כשאנו מדברים, מי מקשיב?

ערכנו ניסוי כדי להבין מה קורה כאשר אנו שומעים את עצמנו מְבַצְעִים טעות בביטוי של מילה – נקרא לזה שגיאה בדיבור. המשתתפים בניסוי שלנו דיברו דרך מיקרופון והרכיבו אוזניות. השתמשנו באוזניות כדי להשמיע את מה שהם אמרו בזמן שדיברו (כמעט שלא הייתה הַשְׁהָיָה, כך שהם שמעו דרך האוזניות כל מילה באותו הזמן שבו היא נאמרה). המטרה שלנו הייתה לסרוק את המוחות של המשתתפים בשני מצבים: כאשר הם דיברו נכון, וכאשר המילים לא נשמעו נכון.

אולם קשה לחקור טעויות דיבור אמיתיות מאחר שצריך לחכות עד שהן יקרו. לכן, ביצענו את התכסיס הבא: גרמנו למשתתפים לחשוב שהם ביצעו טעות. במהלך מרבית הניסוי המשתתפים שמעו את הקולות שלהם באופן רגיל, אולם לעיתים הם אמרו דבר אחד ושמעו דבר אחר. כיצד התכסיס הזה עבד? ראשית, לקחנו את המילים שנקלטו במיקרופון והשתמשנו במחשב כדי לשנות את האופן שבו המילים נשמעו. שינינו את התנועות (vowels - A, E, I, O, U) והשארנו את שאר המילה כפי שהיא. לאחר מכן, השמענו באוזניות שלהם את הצליל החדש ששֻׁנָּה (ראו איור 1). לדוגמה, אם משתתף אמר את המילה ”bed“, הוא עשוי היה לשמוע את המילה ”bad“ נאמרת חזרה דרך האוזניות. בעזרת מחשבים מהירים אנו יכולים להקליט, לשנוֹת ולנגן שוב מילים במהירוּת גבוהה במיוחד (תוך פחות מאחד חֵלְקֶי שבע עשרה אלף של שנייה!). זה נשמע כל כך טבעי, שהרבה משתתפים כלל לא שמו לב לכך שקרה משהו יוצא דופן.

איור 1 - דיאגרמה של ייצור מילים רגיל (משמאל) ומילה ששונתה (e הוחלף ב-a) כך שתישמע כמו שגיאה (מימין).
  • איור 1 - דיאגרמה של ייצור מילים רגיל (משמאל) ומילה ששונתה (e הוחלף ב-a) כך שתישמע כמו שגיאה (מימין).

המוח מקשיב לשגיאות

אף על פי שמרבית המשתתפים לא יכלו לומר באופן מודע שהדיבור שלהם שֻׁנָּה על-ידי המחשב, המוחות שלהם הבחינו בהבדל! קליפת המוח השמיעתית היא אזור במוח הממוקם מאחורי האוזניים, משני הצדדים, והוא מעבד שֵׁמַע – כלומר צלילים, כולל דיבור. השתמשנו בשיטת הַדְמָיָה מוחית שנקראת דימוּת תהודה מגנטית תפקודי (fMRI – Functional Magnetic Resonance Imaging) כדי למדוד את הפעילוּת באזור המוח הזה, כאשר המשתתפים דיברו והקשיבו לעצמם. חלק מקליפת המוח השמיעתית הופעל יותר כאשר נשמעו שגיאות – באותן הפעמים ששינינו את הצליל – מאשר בעת דיבור רגיל (איור 2) [1, 2].

איור 2 - אזורי המוח שהם פעילים יותר בזמן “שגיאות” מאשר במהלך דיבור רגיל.
  • איור 2 - אזורי המוח שהם פעילים יותר בזמן “שגיאות” מאשר במהלך דיבור רגיל.

מה עושה הפעילוּת המוגברת הזו?

מתברר שככֹל שקליפת המוח השמיעתית שלכם פעילה יותר, אתם מְשַׁנִּים יותר את האופן שבו אתם מדברים כדי לתקן “טעויות”, בעודכם מנסים לבטל את השינויים שהמחשב ביצע. לדוגמה, ביקשנו מהמשתתפים בניסוי לומר את המילה ”bed“. כל המילים המדוברות מורכבות מתְדָרִים, שהם תכונות של הצליל שאנו יכולים להשתמש בהן כדי להבחין בין תנועות שונות. כאשר המחשב גרם לחלק מהתדרים להישמע גבוהים יותר, מה שהפך למשל את המילה ”bed“ להישמע כמו ,”bad“ המשתתפים הנמיכו את התדרים האלה אוטומטית, ואמרו משהו דומה יותר ל-”bid“. זה ביטל את ההשפעה של המחשב, כך שהאוזניות השמיעו משהו דומה יותר לצליל הנכון. כאשר המחשב גרם לחֵלֶק מהתדרים להישמע נמוכים יותר, למשל בהופכו את ”bed“ ל-”bid“, המשתתפים העלו את התדרים האלה, ואמרו משהו שנשמע יותר כמו ”bad“. גם כאן, זה ביטל את ההשפעה של המחשב כך שהם שמעו את הצליל הנכון ”bed“ באוזניות. זכרו, רבּים מהמשתתפים עשו זאת בלי להבחין כלל באופן מודע בְּמָה שמתרחש! הם לא ידעו שהם אומרים למעשה ”bid“ ו-”bad“ כדי לגרום לצליל לצאת כמו שצריך. יְתֵרָה מזו, הם ביצעו את השינויים האלה עוד לפני שהמילה הסתיימה: לקח להם בסביבות עשירית שנייה בלבד להתחיל להגות את המילה באופן אחר [3, 4].

אנו יכולים לתקן את הדיבור שלנו בלי לדעת זאת כלל

לעיתים, אנו שָׂמִים לב שמשהו שאמרנו לא נשמע בדיוק נכון, ואנו מְתַקְּנִים את עצמנו (“אוּפְּס, מה שהתכוונתי היה...”). במחקר הזה הראינו שאנשים יכולים לתקן שגיאות בדיבור שלהם אפילו לפני שהם סיימו לומר את המילה, בלי שהם כלל שמו לב לכך שהם עושים זאת. עובדה זו מצביעה על כך שבשיחות היומיומיות שלנו אנו מסוגלים לבדוק את עצמנו בצורה אוטומטית ולתקן טעויות דיבור בזמן שהן מתרחשות.

הראינו גם שקליפת המוח השמיעתית נהיית פעילה יותר בעת התרחשות השגיאות האלה, ושאנשים עם פעילוּת חזקה יותר באזור הזה עשו עבודה טובה יותר בתיקון השגיאות. לכן, המסקנה היא שזיהוי שגיאות הדיבור הללו ותיקונן מתרחשים בסיועה של קליפת המוח השמיעתית. המוחות שלנו ככל הנראה משתמשים בתהליך תיקון השגיאות האוטומטי הזה בכל זמן שבו אנו מדברים, מה ששומר אותנו במסלול הנכון וחוסך מאיתנו טעויות רבּות. חשבו על זה בפעם הבאה שתשמעו שגיאה בדיבור!

מילון מונחים

שגיאה בדיבור (Speech error): אמירת דבר אחד כשמתכוונים להגיד דבר אחר.

קליפת המוח השמיעתית (Auditory cortex): אזור במוח שאחראי על עיבוד צלילים.

תֶּדֶר (Frequency): תכונה של צליל שאנו יכולים להשתמש בה כדי להבחין בין תווים שונים של שיר, קולות שונים ותנועות שונות בשעת דיבור.

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.


מקורות

[1] Niziolek, C. A., and Guenther, F. H. 2013. Vowel category boundaries enhance cortical and behavioral responses to speech feedback alterations. J. Neurosci. 33:12090–8. doi: 10.1523/JNEUROSCI.1008-13.2013

[2] Tourville, J. A., Reilly, K. J., and Guenther, F. H. 2008. Neural mechanisms underlying auditory feedback control of speech. Neuroimage 39:1429–43. doi: 10.1016/j.neuroimage.2007.09.054

[3] Purcell, D. W., and Munhall, K. G. 2006. Compensation following real-time manipulation of formants in isolated vowels. J. Acoust. Soc. Am. 119:2288–97. doi: 10.1121/1.2173514

[4] Cai, S., Ghosh, S. S., Guenther, F. H., and Perkell, J. S. 2011. Focal manipulations of formant trajectories reveal a role of auditory feedback in the online control of both within-syllable and between-syllable speech timing. J. Neurosci. 31:16483–90. doi: 10.1523/JNEUROSCI.3653-11.2011