לפעמים, אנו שומעים בחדשות כי נמצאה יצירת אומנות חדשה ויקרה. ההודעה מלהיבה מאוד. ייתכן כי הציור, הַפֶּסֶל או הפריט החדש הוא רב-ערך. ייתכן כי יש לכך משמעות כי אף אחד לא ידע על קיום היצירה קודם לכן. או אולי המשמעות הגדולה נובעת מכך שיצירת האומנות נעלמה שנים רבות קודם לכן, וכולם חשבו שהיא אבדה לנצח.

בין שמדובר במציאה חדשה של יצירת אומנות מפתיעה ובין שמדובר ביצירה שאבדה, נדרש תהליך של הוכחות לכך שמדובר בדבר האמיתי. אף אחד לא אוהב שמרמים אותו. ואף אחד לא אוהב שמכנים אותו ’רמאי’. נראה שאלה הם חוקי יסוד שאנו לומדים כאשר אנו גדלים. לכן, כאשר משהו הוא חדש או יוצא דופן, אנו לומדים להיזהר ולא טוענים מיד שהוא מקורי. כאשר סוף סוף מוצגת יצירת האומנות במוזיאון או בגלריה, כולם רוצים להיות בטוחים שהיא אכן הדבר האמיתי.

בד בבד העולם הסובב אותנו מלא בדברים שעלינו להאמין בנכונותם. אנו מאמינים שמכוניות יעצרו כשהרמזור יהפוך לאדום, כי אנו רואים שזה אכן קורה (כמעט תמיד). עבור יצירות אומנות, הדבר קצת שונה. רובנו צריכים להסתמך על מה שאומרים לנו מומחים לאומנות. כאשר אנו מביטים בפריטים שבתצוגה בגלריה או במוזיאון, אנו מניחים שהם אמיתיים. התגית שליד הפריט ממוקמת שָׁם כדי לתת לנו קצת יותר מידע, ובדרך כלל היא תצהיר מה ידוע על הציור או על הפסל. בואו נניח שבתגיות האלה כתוב מידע שגוי. ייתכן כי התגית תטען שיצירת האומנות היא מקורית, בעוד שלמעשה היא מזויפת. האם זה ישנה משהו?

מבחינה מסוימת, זה לא ישנה דבר. הרושם החזותי שלנו בזמן ההתבוננות ביצירת האומנות אינו משתנה אם התגית שלידה שגויה (איור 1). אבל, אם בני אדם מגלים אחר כך שהם התבוננו בזיוף במקום ביצירת האומנות המקורית, הם יופתעו ואולי אף יחושו מעט מרומים. בני אדם המביטים ביצירת האומנות נוטים להניח שהמומחים עשו כמיטב יכולתם, ושהם ישרים.

לצעד הזה של החלטה אם יצירת אומנות היא מקורית יש חשיבוּת. לפעמים, ייתכן כי הערך של הציור המקורי יהיה יותר מפי עֲשָׂרָה, רק בהתבסס על מילה של מומחים מעטים. החלטנו לנסות לגלות מה קורה במוח כאשר מציגים לבני אדם דעות שונות על אותה יצירת אומנות.

היינו קבוצה של ארבעה: מנגפי הואנג, הולי ברידג’, מרטין קמפ ואני. מרטין מבין באומנות, והולי ואני מבינים במוח, ובעיקר בדימוּת של המוח. אבל, למען ההגינות, מנגפי היה זה שביצע את רוב העבודה הקשה.

מרטין הציע לנו להשתמש בתמונות של אומן הולנדי מפורסם, רמברנדט ואן ריין. הנימוק שלו לכך היה שיש לא מעט דיוקנים של רמברנדט הנראים דומים. חלקם ידועים כמקוריים; לגבי אחרים – סבורים כי מישהו אחר צייר אותם. רק מעטים מהציורים האחרים האלה הם זיוף אמיתי, כלומר מישהו ניסה לרמות מישהו אחר ולהוציא ממנו כסף, ולשם כך צייר את הזיוף. לעיתים קרובות, הם צוירו על-ידי מישהו שאהב את העבודות של רמברנדט או העריץ אותו, ורצה לנסות לצייר בעצמו משהו דומה. ל“יצירות אומנות” אלה קראנו ’העתקים’, לא זיופים, כי האומנים שהכינו אותן לא ניסו בכוונת תחילה לרמות אחרים.

התעניינו בהעתקים של ציירים שניסו לחקות את סגנון הציור של רמברנדט, ולא בציורים שהם העתק ישיר של ציור מקורי מסוים. בשנים עברו, העתקים אלה הוֹנוּ מומחי אומנות רבּים. פרויקט רמברנדט בהולנד הֵחֵל רק לאחרונה, כדי למיין את כל התסבוכת הזו – אלה ציורים הם מקוריים ואלה לא. מומחים לאומנות מכנים ציורים שאינם מקוריים – ’זיופים’.

מנגפי השיג עבורנו סדרת תמונות מפרויקט רמברנדט. חלק מהתמונות הללו הראו דיוקנים מקוריים של רמברנדט, ואחרות היו זיופים. החלטנו להראות לנבדקים שהיו בסורק המוח שלנו הן את הדיוקנים המקוריים הן את הזיופים, ולמדוד את פעילות המוח שלהם (ראו תיבה 1). בטרם עשינו זאת, סידרנו מחדש את התגיות. לחֵלֶק מהתמונות המקוריות קראנו ’אותנטיות’, כלומר הן באמת צוירו על-ידי רמברנדט, אבל לתמונות מקוריות אחרות קראנו ’העתקים’, כלומר אמרנו לנבדקים שהן אינן ציורים מקוריים של רמברנדט, אף שלא כך הדבר. עבור הציורים המזויפים מפרויקט רמברנדט, ביצענו את אותה החלפת תגיות.

כך הניסוי שלנו כלל ארבעה סוגים של ייצוגים בסורק. להלן טבלה המראָה זאת.

על-ידי ערבוב התגיות והתמונות כפי שהוצג כאן, הצלחנו לגלות בדיוק מהי ההשפעה של הַחְלָפַת התגיות על פעילות המוח, ללא קשר אם מדובר בתמונה אותנטית או בהעתק.

אחרי ערבוב התגיות, הכנסנו את משתתפי הניסוי לסורק (ראו תיבה 1), וביקשנו מהם להתבונן ברצף התמונות. רגע לפני הצגת תמונה, הם שמעו הקלטה המספרת להם אם התמונה ’אותנטית’ או ’העתק’. בזמן שהביטו בתמונה, הסורק אסף את תגובות המוח שלהם. חילקנו את המשתתפים לשתי קבוצות. שתיהן ראו את כל התמונות. קבוצה אחת שמעה את הכתוב על התגית עבור כל תמונה, בהתאם להחלפת התגיות והתמונות כמתואר בטבלה 1. הקבוצה האחרת ראתה את אותן תמונות, אבל, עבור כל תמונה ותמונה הַקְרָאַת התגיות ששמעו הייתה מנוגדת למה ששמעו משתתפי הקבוצה הראשונה. ניסינו להקפיד על איזון טוב ככל האפשר, כדי לא לגרום לדעות קדומות של משתתפי הניסוי לכיוון זה או אחר.

מגפי ניתח את תמונות המוח (ראו תיבה 2) בעזרתה של הולי, תוך שימוש בחלוקה לפי טבלה 1. באיור 3 אפשר לראות את אזורי המוח שהוכחו כחשובים במחקר שלנו. בממוצע של 14 משתתפי הניסוי שלנו, מצאנו 3 דברים מעניינים. ראשית, כשאמרו למשתתפים שהתמונות ’אותנטיות’ (גם אם דעה זו לא הייתה נכונה), הופעל חלק במוח הנקרא קליפת המוח הָאֲרֻבָּתִית-מִצְחִית. מדעני מוח כבר יודעים שחלק זה במוח מגיב כאשר אנו חשים משהו מְתַגְמֵל או גורם עונג. תגובה זו יכולה לנבוע מכל דבר, מאכילת גלידה ועד לניצחון במשחק קלפים. לפי התוצאות שלנו, נראה שקיימת תחושה מתגמלת כאשר אומרים לנו שאנו מביטים ברמברנדט מקורי.

הדבר השני שבדקנו היה: האם המוח יכול לראות הבדלים בין ציור מקורי של רמברנדט ובין העתק, בלי קשר לתגית? לשם כך, נדרש להשוות תגובות מוח מהשורה הראשונה של טבלה 1 עם תגובות מוח מהשורה השנייה. לא מצאנו הבדלים משמעותיים. אף שתוצאה זו הייתה קצת מאכזבת, היא עדיין מעניינת. תוצאה זו מלמדת אותנו שההבדלים החזותיים בין רמברנדט מקורי ובין העתק שלו הם כה קטנים, שמוחות של בני אדם ממוצעים מגיבים באותו אופן לרמברנדט מקורי ומזויף.

הדבר השלישי שבדקנו, והמעניין מכול, הוא תגובות המוח לתגית ’העתק’. אחרי סריקת המוח של המשתתפים, כמה מהם העירו כי בכל פעם ששמעו את קריאת התגית ’העתק’, הם היו טרודים בניסיון לפענח מה גרם לתמונה להיות זיוף, ולא תמונה מקורית. תגובות המוח הראו את הפעילות הזו. חלק של המוח ממש בחזית, מיד מאחורי עצם המצח, הופעל. אזור מוח זה נקרא קליפת המוח הקדמית-פּוֹלָרִית. קליפת המוח הקדמית-פולרית מעורבת בפתרון בעיות ובעבודה על אסטרטגיות ארוכות טווח – דברים שאנו בדרך כלל מייחסים לדרגה גבוהה של אינטליגנציה. מדעני מוח אינם יודעים כל מה שקורה בקליפת המוח הקדמית-פולרית, כך שמעניין ללמוד שהיא הופעלה במצבי הניסוי שלנו.

מצאנו דבר נוסף על הפעילות של קליפת המוח הקדמית-פולרית. הפעילות שלה הייתה קשורה לפעילות של אזורי הראייה במוח. אזורי הראייה במוח נמצאים באזור המנוגד לקליפת המוח הקדמית-פולרית; הם נמצאים בצד האחורי של הראש, באזור הנקרא קליפת המוח העורפית. גילינו שאם פעילות קליפת המוח העורפית עלתה או ירדה, באותו זמן עלתה או ירדה גם הפעילות של קליפת המוח הקדמית-פולרית. אבל, דבר זה קרה באופן מהימן רק כאשר נאמר למשתתפים שהציור הוא העתק. נראה כאילו שני חלקי המוח האלה התחילו “לְדַבֵּר” זה עם זה חזק יותר, כאשר בני האדם קיבלו תגית ’העתק’.

לפי הניסויים שלנו, קביעה אם משהו מקורי או לא מערבת חלקים שונים של המוח הפועלים יחדיו, והיא לא מפעילה רק חלק אחד של המוח בְּגַפּוֹ. אנו אוהבים את הרעיון הזה, וחשים שזה הדבר הבא שיש לבדוק בקפדנות. עלינו גם לזכור כי המשתתפים שלנו לא התבוננו ביצירות אומנות אמיתיות במהלך המחקר הזה. הם רק התבוננו בתמונות של יצירות האומנות במסך מחשב. ייתכן שזו מגבלה של המחקר שלנו, אבל בכל המחקרים המדעיים יש מידה מסוימת של פְּשָׁרָה.

נהנינו מאוד לבצע את המחקר הזה ולהתחיל לְעַבֵּד את הרעיונות החדשים האלה. אם אתם מרגישים מוכנים לעיין במאמר המדעי שכתבנו על כך, אתם יכולים להסתכל במקור [1]. מה בנוגע לשאלה המקורית שלנו? האם זה משנה אם אנו מרומים על-ידי יצירת אומנות? נראה שהתשובה היא: “כן”. זה קצת מסובך יותר מאשר רק המיקום של הצבע ביצירת האומנות. מה שהראינו הוא כי יש חשיבות רבּה לְמָה שבני אדם חושבים על יצירות אומנות. כאשר אנו מציעים דעות שונות על אותה יצירת אומנות, נראה שבני האדם משנים את דעתם ואת גישתם. בעזרת סריקת המוחות שלהם, הצלחנו לגלות משהו על מה שבני האדם עושים כאשר דעתם משתנה עקב מידע חדש.

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.