תַקצִיר
מה גרם לכם להתחיל לקרוא את המאמר הזה? האם רציתם לדעת כיצד אנשים מקבלים החלטות, או פשוט הרגשתם משהו שלא יכולתם לתאר במילים? ואיך בחרתם מה ללבוש הבוקר לבית הספר? האם שקלתם כמה אפשרויות, או בחרתם את הדבר הראשון שמצאתם בארון? כשאנחנו חוקרים כיצד אנשים מקבלים החלטות, אנחנו מנסים להבין את מנגנוני המוח המעורבים בכך ולבנות מודלים שלהם. במאמר זה, נסביר כיצד המוח שלכם מקבל החלטות, ונשתף אתכם בכמה "טריקים" שיעזרו לכם לקבל החלטות בצורה טובה יותר בחיי היום-יום. אנחנו מקווים שיתברר שקריאת המאמר הזה הייתה החלטה מצוינת!
פרופסור Peter Dayan זכה בפרס המוח בשנת 2017, יחד עם Ray Dolan ו-Wolfram Schultz, "על עבודתם החלוצית בנושא המנגנונים העצביים של למידה ותגמול, והשפעתם על ההתנהגות האנושית".
פרס המוח הוא פרס בין-לאומי שמעלה על נס פריצות דרך מקוריות וחדשניות בכל תחומי חקר המוח, ממדעי המוח הבסיסיים ועד למחקר קליני יישומי. מאז היווסדו בשנת 2011 ועד שנת 2025, הוענק פרס המוח ל-49 מדענים מ-11 מדינות.
מה נחשב להחלטה?
כמעט כל פעולה שאתם עושים נובעת במקור מתהליך קבלת החלטות כלשהו שהתרחש במוח שלכם. זה קרה, למשל, כשבחרתם מה ללבוש הבוקר, האם ללכת לבית הספר ברגל או לנסוע באוטובוס, והאם לשחק כדורגל או לקרוא ספר בהפסקה בין השיעורים. למעשה, בחיי היום-יום, בני אדם נדרשים לקבל החלטות כל הזמן. ברמת המיקרו, אפשר לומר שאפילו כש"בוחרים" אילו שרירים להפעיל בכל שבריר שנייה בזמן שהולכים, מדובר בסוג של החלטה. ברמה מעשית ויום-יומית יותר, ההחלטות שמעניינות אותנו הן החלטות ברמה גבוהה יותר, השולטות ברצפים שלמים של פעולות שאנשים עושים. החלטות כאלה יכולות להיות דברים שגרתיים, למשל, אם לפנות שמאלה או ימינה בקצה המסדרון כדי לצאת מן הבית, או האם ללכת לתחנת האוטובוס או לרוץ אליה. לחלופין, אלו יכולות להיות החלטות ארוכות טווח ובעלות השלכות נרחבות יותר, כמו: באיזה בית ספר ללמוד, או אפילו עם מי לצאת, ואם בכלל.
קבלת החלטות היא אחד הדברים החשובים ביותר שאנשים עושים. ברמה הבסיסית, בני אדם חייבים לקבל החלטות טובות כדי לשרוד. החלטות טובות גם עוזרות לאנשים לחיות חיים משגשגים ומספקים. החשיבות הגדולה של קבלת ההחלטות משתקפת גם במוח, שחלק גדול ממנו מוקדש לתהליכים אלו. מערכות רבות ואזורים רבים במוח משתתפים בתהליכי קבלת ההחלטות, ובהם אזורים הקשורים לזיכרון, לתכנון, לרגשות ולשליטה בפעולות [1]. בשל המורכבות הגדולה של קבלת ההחלטות, המדענים עוד לא מצאו "מעגל" שלם במוח שמאפשר להם להסביר בדיוק כיצד החלטה מסוימת התקבלה. עם זאת, יש כמה עקרונות מעניינים מאוד שמכווינים את האופן שבו אנשים מקבלים החלטות.
מהירוּת או נוחוּת?
רוב ההחלטות שאנשים מקבלים אינן מודעות לחלוטין. לחלק מן הבחירות שאתם מאמינים שאתם עושים בכוונה יש לעיתים מניעים לא מודעים. כאשר קונים מכונית, למשל, יש גורמים רבים שכדאי לשקול, כמו מראה, מהירות, בטיחות, צריכת דלק, השפעה סביבתית ונוחות. מקבלי ההחלטות המושלמים היו שוקלים את כל הגורמים הללו, ובוחרים במכונית שמאזנת בין כולם באופן הטוב ביותר. במציאות, אנשים בדרך כלל מתמקדים רק בגורם אחד בכל פעם, או לכל היותר בשניים (מהירות ונוחות, למשל) – ומבססים את הבחירה עליהם, בלי לשקלל את ההשפעה המקיפה של כל הגורמים (איור 1). אולי אנחנו חושבים שעשינו זאת בכוונה, אבל האם כשמעדיפים מהירות על פני בטיחות או נוחות, זאת באמת החלטה מודעת? קרוב לוודאי שלא; סביר יותר שהיא משקפת הטיה לא מודעת, כלומר, העדפה שאנשים אפילו אינם מודעים לה [1]. גם אם אותם אנשים יכולים לנמק את הבחירה שלהם לאחר מעשה, למשל "אני נהנית לעקוף מכוניות אחרות", סביר להניח שהמניעים העמוקים יותר להטיה הזאת, לפחות בחלקם, אינם מודעים.
- איור 1 - האם ההחלטות שלנו מודעות לגמרי?
- כאשר אנשים מקבלים החלטות, בדרך כלל יש גורמים רבים שעליהם לשקול. למשל, כשקונים מכונית, אנשים עשויים לשקול את המראה שלה, המהירות, הבטיחות, צריכת הדלק ועד כמה היא נוחה. במציאות, אנשים רבים מתמקדים בעיקר בקבוצה מצומצמת מאוד של גורמים – לדוגמא מהירות ונוחות – ומבססים את הבחירה עליהם בלבד, בלי לשקול את הגורמים האחרים ברצינות. לעיתים קרובות, אנשים אפילו אינם מודעים לכך שנתנו לגורם אחד משקל רב יותר, או התעלמו מגורמים אחרים, כלומר, חלק מהתהליך של קבלת ההחלטה מתרחש באופן לא מודע.
הדוגמה הפשוטה הזאת של קניית מכונית מדגימה שני היבטים חשובים של קבלת החלטות: האחד הוא שיש לה היבט לא מודע, והשני הוא שלעיתים קרובות יש גורמים רבים שאנשים צריכים להביא בחשבון כדי לקבל את ההחלטה הטובה ביותר בסך הכול, אך הם משקללים לעיתים קרובות רק חלק קטן מהם – דבר שעלול להוביל אנשים לקבל החלטה שאינה הטובה ביותר. קבלת החלטות היא עניין מאתגר, בין השאר, מפני שחלק מההשלכות מתפתחות לאורך פרקי זמן ארוכים, וקשה להבין אם בחירה אחת טובה יותר מהאחרת. לדוגמה, האם היה עדיף ללמוד בבית ספר בעיר אחרת, ולא בבית הספר הנוכחי שלכם? ברוב המקרים, יש לנו הזדמנות אחת לקבל החלטה מסוג זה, ואין דרך ללמוד ממנה בשיטה של ניסוי וטעיה. מסיבה זו, אין דרך ישירה ופשוטה לבדוק את איכות ההחלטה (לקריאה נוספת על תהליכי קבלת החלטות, תוכלו לקרוא את המאמר הזה ואת המאמר הזה של פרונטירז – מדע לצעירים).
דופמין: המורה שמלמד אותנו לבחור
למרות המורכבות של תהליך קבלת ההחלטות, במוח יש מנגנון שנראה, לפחות במבט ראשון, פשוט וישיר באופן מפתיע, ומשפיע על קבלת החלטות. אפשר לחשוב על המנגנון הזה כמו על שיטת "המקל והגזר" של המוח, שגורמת לאנשים לחזור על החלטות שהובילו לתוצאות מועילות, ולצמצם החלטות שהובילו לתוצאות לא רצויות. במנגנון הזה מעורב חומר בשם דופמין [2] (למידע נוסף על האופן שבו פועלים תגמולי דופמין, ראו מאמר זה של פרונטירז – מדע לצעירים).
דופמין הוא שליח כימי שמשמש לאיתות במוח שלנו, ומלמד אותנו כיצד לקבל החלטות בצורה טובה יותר. כדי להסתדר בעולם, המוחות שלכם חייבים לחזות ללא הרף מה יהיו תוצאות הפעולות שלכם. כשאתם עושים פעולה מסויימת, המוח שלכם "מנחש" מה תהיה התוצאה שלה. לעיתים קרובות, יש פער בין מה שהמוח ציפה שיקרה, לבין מה שקרה באמת. הפער הזה נקרא טעות חיזוי [3, 4]. כדי להסביר מה שקורה בטעות חיזוי, נשתמש בשיטת "המקל והגזר". "הגזר" הוא פרץ של דופמין, כשהתוצאה במציאות טובה יותר ממה שציפיתם ("טעות חיזוי חיובית"). הדבר גורם לכם לחזור שוב על אותה פעולה, וגם מלמד אתכם להתאים את הציפייה שלכם בפעם הבאה שתבצעו את אותה פעולה – במקרה הזה, לצפות לתוצאה טובה יותר. לעומת זאת, "המקל" הוא העדר חיזוק חיובי, כשהתוצאה פחות טובה מהצפוי ("טעות חיזוי שלילית"), ותנמיכו את הציפיות שלכם בפעם הבאה שתיאלצו לקבל את אותה החלטה.
לדוגמה, נניח שלמדתם למבחן במשך שעה אחת וציפיתם לקבל ציון 80, אבל בפועל קיבלתם 90, זה יוצר טעות חיזוי חיובית – תרגישו שמחים מאוד, וזה עשוי לגרום לכם לרצות ללמוד יותר למבחן הבא, מתוך ציפייה לקבל 90 או אפילו ציון גבוה יותר. לעומת זאת, אם למדתם במשך שעה אחת, ציפיתם לקבל 80, אבל בפועל קיבלתם 60, סביר להניח שתהיו מאוכזבים, ושתנמיכו את הציפיות שלכם במבחן הבא (איור 2). באמצעות מנגנון הדופמין, המוח שלכם מנסה כל הזמן לצמצם את טעות החיזוי, ומלמד אתכם לקבל החלטות טובות יותר בעתיד, על סמך מה שלמדתם מההחלטות הקודמות שקיבלתם.
- איור 2 - טעות חיזוי בפעולה.
- המוח תמיד מנחש מה יקרה לאחר שנבצע פעולה. (1) כשהתוצאה טובה מן הצפוי – למשל, כאשר מקבלים ציון גבוה מזה שציפינו לו – משתחררת כמות גדולה יותר של דופמין, מה שמעודד אותנו לחזור על הפעולות שהובילו לתוצאה הזאת. (2) כאשר התוצאה גרועה מן הצפוי – למשל, כשמקבלים ציון נמוך יותר – משתחרר פחות דופמין, ואנחנו מרגישים פחות מוטיבציה לעשות שוב את אותו הדבר.
דופמין והתמכרות
חשוב לשים לב שאות הלמידה של הדופמין במוח עלול גם להשתבש ולהוביל להתמכרות [2]. אם מפשטים את הדברים, נראה שההתמכרות מתחילה כאשר משתחררות במוח כמויות גדולות של דופמין באופן מלאכותי בעקבות פעילות מסוימת. פעילויות כאלה עלולות לעיתים קרובות להיות מזיקות – שימוש בסמים, למשל. עם זאת, במקרים אחרים הן עשויות להיראות תמימות יותר, כמו לגלול ברשתות חברתיות או לאכול מזון מעובד (איור 3). כאשר משתחרר דופמין בעקבות פעולות כאלה, הוא מחקה את מה שקורה בזמן טעות חיזוי חיובית, וגורם לכם לרצות לחזור שוב על הפעולה. ייתכן שתרצו להמשיך לעשות פעולה מסוימת גם כשאתם כבר לא באמת נהנים ממנה, או כאשר היא גורמת לכם להרגיש רע [5]. למשל, ייתכן שתרגישו דחף להמשיך לגלול את המסך ברשתות החברתיות, אפילו שאתם עייפים מאוד, והגלילה כבר אינה מהנה. במקרים כאלה, חשוב למצוא דרכים "לתקן" את מנגנון הדופמין כך שיעבוד לטובתכם, במקום ליצור תוצאות מזיקות. לדוגמה, אתם יכולים להתחיל לשים לב מתי אתם מתחילים לגלול (ולמה), ולנסות לשנות את ההרגל הזה, כך שלא יהפוך להתנהגות אוטומטית ומודעת-למחצה.
- איור 3 - דופמין והתמכרות.
- (A) גלילה ברשתות חברתיות היא אחת הדוגמאות למה שחלק מהאנשים רואים כהתנהגות ממכרת, שבה אתם עשויים להרגיש דחף להמשיך לגלול גם כשהפעולה כבר אינה מהנה. (B) התנהגויות כאלה מעוררות פרצים חוזרים ונשנים של דופמין, המחקים טעויות חיזוי חיוביות. עם הזמן, פרצי הדופמין הללו נעשים חלשים יותר, ולכן הפעילות מעניקה תחושה מהנה פחות, אך הדחף להמשיך - נשאר.
כשתהליך קבלת ההחלטות משתבש, איך ניתן לשפר אותו?
לפעמים תהליך קבלת ההחלטות משתבש, כפי שראינו במקרה של התמכרות. כדאי לנסות לבחון את הדרכים שבהן הדבר יכול לקרות, ואף לחלק אותן לקטגוריות כדי להבין אותן טוב יותר, ובסופו של דבר גם להציע עצה או טיפול [6]. בקטגוריה הראשונה קיים מצב שבו המוח מנסה לפתור את הבעיה הלא נכונה – למשל, אם כבר איננו אוהבים את הדברים שאהבנו בעבר, אנחנו עלולים להפוך לאדישים ונטולי מרץ. בקטגוריה השנייה ישנם מצבים שבהם המוח עשוי לנסות להשתמש בפתרון הלא נכון, אף שהוא מנסה לפתור את הבעיה הנכונה – למשל, כשאיננו מצליחים להתאפק, ואוכלים סופגנייה מפתה, אף על פי שהחלטנו שאנחנו בדיאטה. הקטגוריה השלישית היא מצבים שבהם ההחלטות יכולות להיות מתאימות, אך הסביבה כבר אינה רלוונטית. למשל, ילד שגדל בסביבה שבה חווה בריונות בעבר, עלול להמשיך לצפות לסכנה גם לאחר שעבר לבית ספר בטוח וידידותי. בכל המקרים הללו, חוויות עבר או הרגלים מוּכָּרים הם אלו שמשפיעים על ההחלטות בדרכים שכבר אינן מתאימות למצב הנוכחי.
כדי לקבל החלטות טובות יותר, כדאי להבחין תחילה בין הבחירות החשובות באמת לבין בחירות שאינן חשובות במיוחד. החלטות קטנות, כמו לבחור טעם של גלידה, יכולות להיות מהירות ואימפולסיביות. החלטות גדולות וארוכות טווח ראויות להתייחסות עמוקה יותר. אחת האסטרטגיה המועילות היא לכתוב את הגורמים המשמעותיים המעורבים בהחלטה, ולהעמיק בגורמים החשובים לכם ביותר. כדאי גם לדמיין את ה"עצמי" העתידי שלכם – איך אתם עשויים להרגיש בעוד כמה חודשים או שנים, כתוצאה מן הבחירה שלכם? כאשר תרגישו שהעתיד הזה אמיתי, תוכלו לפתח נקודת מבט טובה יותר, ולקבל החלטות שיועילו לכם בטווח הארוך. בדיוק כמו שמתאמנים בספורט או כפי שלומדים לנגן על כלי נגינה, גם קבלת החלטות היא מיומנות – וככל שתתרגלו אותה יותר, כך תיטיבו ליישם אותה!
מילון מונחים
מודע (Conscious): ↑ מתאר מחשבות או פעולות שנעשות בכוונה, כשמקבלים החלטה לאחר ששוקלים מספר אפשרויות.
הטיה (Bias): ↑ "קיצור דרך" שהמוח עושה, שעלול לגרום לכם להעדיף בחירה אחת על פני אחרת, גם אם אינה האפשרות הטובה ביותר.
ניסוי וטעייה (Trial and Error): ↑ תהליך שבו מתנסים במשהו, בודקים מה קורה בעקבות ההתנסות, ומשנים את הפעולה עד שמגיעים לתוצאה הרצויה.
דופמין (Dopamine): ↑ חומר כימי במוח שעוזר לנו ללמוד אילו בחירות משתלמות ואילו פחות, בכך שהוא "מאותת" לנו כשהתוצאה טובה משציפינו, או, לחלופין, גרועה מהציפייה.
טעות חיזוי (Prediction Error): ↑ ההבדל בין מה שציפיתם שיקרה בעקבות החלטה לבין מה שקרה בפועל.
התמכרות (Addiction): ↑ מצב שבו "פרצים" של דופמין גורמים לכם להמשיך לחזור על פעילות מסוימת – גם אם היא כבר אינה מעניקה תחושה מיטיבה, או אפילו גורמת נזק.
הצהרת ניגוד אינטרסים
OR מצהיר כי עבד כעצמאי עבור פרונטירז בזמן הגשת כתב היד. לא הייתה לכך השפעה על תהליך ביקורת העמיתים ועל ההחלטה הסופית. PD מצהיר כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או כלכלי שיכול להתפרשׁ כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.
תודות
ברצוננו להודות לאיריס גת על האיורים, ול-Susan Debad על עריכת הלשון של כתב היד. Peter Dayan זכה לתמיכת אגודת מקס פלאנק וקרן Humboldt.
חומרי קריאה נוספים (אנגלית)
• The Brain Prize 2017 – Learning and Reward
• Why Choose This Book?: How We Make Decisions
הצהרת כלי בינה מלאכותית
הכותבים מצהירים שאינם השתמשו בכלי בינה מלאכותית בכתיבת מאמר זה.
טקסט חלופי הנלווה לאיורים במאמר זה נוצר על ידי פרונטירז בסיוע כלי בינה מלאכותית, ונעשו מאמצים על מנת להבטיח את דיוקו, כולל בדיקה על ידי כותבי המאמר כאשר הדבר התאפשר. אם ברצונכם לדווח על בעיה, אנו צרו איתנו קשר.
מקורות
[1] ↑ Eagleman, D., and Downar, J. 2023. Brain & Behavior. Oxford: Sinauer Associates.
[2] ↑ Dayan, P. 2009. Dopamine, reinforcement learning, and addiction. Pharmacopsychiatry 42:S56–65. doi: 10.1055/s-0028-1124107
[3] ↑ Daw, N. D., Gershman, S. J., Seymour, B., Dayan, P., and Dolan, R. J. 2011. Model-based influences on humans’ choices and striatal prediction errors. Neuron 69:1204–15. doi: 10.1016/j.neuron.2011.02.027
[4] ↑ Gläscher, J., Daw, N., Dayan, P., and O'Doherty, J. P. 2010. States versus rewards: dissociable neural prediction error signals underlying model-based and model-free reinforcement learning. Neuron 66:585–95. doi: 10.1016/j.neuron.2010.04.016
[5] ↑ Berridge, K. C. 2009. ‘Liking’ and ‘wanting’ food rewards: brain substrates and roles in eating disorders. Physiol. Behav. 97:537–50. doi: 10.1016/j.physbeh.2009.02.044
[6] ↑ Huys, Q. J., Guitart-Masip, M., Dolan, R. J., and Dayan, P. 2015. Decision-theoretic psychiatry. Clin. Psychol. Sci. 3:400–21. doi: 10.1177/2167702614562040