מה קורה כשאמון נשבר?

ישנהּ מדינה אחת שבה חוסר האמון בחיסונים התקיים לפני כמה שנים. באוגוסט 2018, התפרצה ברפובליקה הדמוקרטית של קוֹנְגּוֹ באפריקה מחלה מסוכנת בשם אֶבּוֹלָה. צוותי רופאים ומומחים אחרים מכל העולם טסו לסייע לעמיתיהם בקונגו להילחם במגפה, או בהתפרצות. שנה לאחר מכן, בחודש אוגוסט 2019, הם עבדו עם שני חיסונים. אומנם החיסונים היו חדשים מאוד, אחד מהם קיבל באותו הזמן אישור רשמי והשני טרם אושר, אך הם כבר הצליחו להציל חיים. ועדיין, המחלה המשיכה להתפשט. נכון לאוגוסט 2019, כ-1,800 איש מתו מאבולה בקונגו, ומספר הנפטרים הוסיף לעלות. מדוע החיסונים לא עצרו את המחלה?

נדמה כי סיבה אחת לכך היא שאנשים נמנעו מהחיסון. הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו היא המדינה השנייה בגודלה באפריקה, ולרוע המזל עבור האנשים שחיים בה, מדינתם ידעה מלחמות רבות ושינויי ממשלה תכופים. אלה הוֹתירוּ חלק מאנשי קונגו חשדניים כלפי הרשויות. אף על פי שהממשלה הפיצה מידע רב לגבי האבולה, לא כולם האמינו כי המחלה אמיתית. אחרים חששו כי החיסונים ירעילו אותם. בחלק מהמקרים, פוליטיקאים שהם נגד הממשלה עודדו את השמועות האלה. הארגונים שנלחמים במגפת האבולה טענו כי חוסר אמון ומידע שגוי הם המכשולים הגדולים ביותר שעימם הם מתמודדים [1].

האם חוסר האמון בחיסונים הוא דבר חדש?

שמועות וחוסר אמון תמיד חיזקו מגפות. לפני כמאה שנים, העולם חווה את מגפת הַשַּׁפַּעַת החמורה ביותר בהיסטוריה. מגפה עולמית היא מחלה שמשפיעה על כל העולם, והַשַּׁפַּעַת שהתפרצה בראשית המאה ה-20 הייתה מסוכנת יותר מהסוג שחוזר בעונת החורף מִדֵּי שנה. מעריכים כי במשך שלוש שנים, מגפת השפעת העולמית הרגה בין 50 ל-100 מיליון בני אדם. מספר זה גדול יותר מכמות האנשים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה, ככל הנראה יותר מכמות האנשים שנהרגו במלחמת העולם השנייה, ואולי אפילו יותר מכמות האנשים שנהרגו בשתי מלחמות העולם יחד.

שפעת נגרמת על ידי נגיף, אך בשנת פְּרֹץ המגפה – 1918, נגיפים רק התגלו, ורופאים לא ידעו עליהם הרבה. הרופאים חשבו, בטעות, שכל המחלות הזיהומיות נגרמו על ידי חיידקים. כיום, יש לנו חיסון כנגד שפעת ומגוון תרופות לטיפול בה. לפני כמאה שנים, לרופאים לא היה מה להציע. בינתיים, אנשים מתו לנגד עיניהם. כדי לנסות לסייע למטופליהם, הרופאים החלו לייצר חיסונים שכוונו כנגד חיידקים אשר ידעו כי הם מזהמים את הגרון ואת דרכי הנשימה. באופן בלתי מפתיע, חיסונים אלה לא פעלו ביעילות רבה כנגד השפעת. אולם, מה שמעניין הוא האופן שבו אנשים הגיבו אליהם.

במדינות עשירות, כמו ארצות הברית וצרפת, שבהן אנשים נטוּ לסמוך על ממשלותיהם, רבים הסכימו להיות מחוסנים. אך במדינות אחרות, אזרחים לא הסכימו להתחסן. כך למשל, תושבי הודו רבים התחמקו מרופאים. באותה תקופה הודו נשלטה על ידי בריטניה, והבריטים השקיעו הרבה פחות בשירותי בריאות עבור ההודים מאשר עבור הבריטים שחיו בהודו. הבריטים גם התמודדו באופן נוקשה מאוד עם התפרצות מחלת הַדֶּבֶר, שהתרחשה מעט לפני כן במדינה. משפחות הודיות הופרדו, כביכול כדי לעצור את התפשטות הזיהום, ולעיתים בתיהן נשרפו. בדרום אפריקה, אנשים שחורים רבים גם סירבו להתחסן. שמועות התפשטו בקהילה השחורה שלפיהן רופאים לבנים חמושים במחטים ארוכות מנסים להרוג אותם [2].

האם הממשלות אשמות ביצירת חוסר האמון?

אף על פי שממשלות הן לא תמיד הגורם לכך שאנשים אינם בוטחים בחיסונים, ביכולתן להשפיע מאוד על הציבור. כאשר תָּ’אבּוֹ מְבֶּקִי היה נשיאהּ של דרום אפריקה, בין השנים 2008-1999, איידס הייתה בעיה גדולה במדינתו. מחלת האיידס נגרמת אף היא על ידי נגיף, ועד לתקופת כהונתו של מְבֶּקִי כבר היו זמינים טיפולים שתקפו את הנגיף מחולל האיידס, והאטו את קצב התפשטות המחלה. אם כן, כולם היו מופתעים כאשר הנשיא הכחיש את העובדה שאיידס נגרמת על ידי נגיף. הוא גם מינה שר בריאות שטען כי הדרך הטובה ביותר לטפל באיידס היא באמצעות שוּם, סֶלֶק ומיץ לימון. התוצאה הייתה שמטופלי איידס רבים לא היו מסוגלים לקבל את התרופות שנזקקו להן. מאות אלפים מהם מתו לשווא [3].

נדמה שבלתי אפשרי להבין את הגישה של עד שנזכרים בהיסטוריה של מדינתו. הוא היה הנשיא השחור השני בלבד ששלט בדרום אפריקה לאחר סיום הָאָפַּרְטְהַיְד – המערכת האכזרית של הפרדה בין אנשים שחורים ולבנים שהונהגה שם מייד אחרי מגפת השפעת העולמית של 1918. במהלך שנות האפרטהייד, לבנים לעיתים קרובות האשימו שחורים שלא בצדק במחלות שהשפיעו על שתי האוכלוסיות. ייתכן כי מְבֶּקִי פחד שזה יקרה שוב, עם איידס, והעדיף להאמין שהמחלה הייתה משהו שהיא לא. העניין הוא שזיכרונות הם ארוכי טווח. לוקח זמן רב לבנות אמון, או להשתחרר מחוסר אמון.

האם אפשר להחזיר אמון?

התשובה היא כן, אפשר להשיב אמון בחיסונים. ניקח למשל את הדוגמה מהרפובליקה הפדרלית של נִיגֶרְיָה. ביולי 2003, התפשטה במדינה זו שמועה שלפיה חיסון פּוֹלְיוֹ זוהם עם רעלנים. פוליו הוא זיהום אשר, במקרים נדירים, עלול לגרום לילדים ולמבוגרים לשיתוק, כלומר לאבּד את יכולתם להניע את זרועותיהם ו/או את רגליהם, או אפילו לנשום באופן עצמאי. השמועה בניגריה לגבי כך שחיסון פוליו מזוהם הייתה שגויה, אך חמש מדינות בצפון ניגריה החליטו לסגת מקמפיין חיסון הפוליו. גם כאן, העניין היה אמון. מנהיגים דתיים ופוליטיים בצפון הרפובליקה הניגרית חששו ממה שהם ראו בתור קוֹנְסְפִּירַצְיָה אמריקאית להפיץ את נגיף הפוליו ולגרום לעֲקָרוּת. במהלך ארבע השנים הבאות שיעור מקרי הפוליו החדשים בניגריה עלה פי חמישה, והמחלה אף התפשטה מעבר לגבולות הרפובליקה.

האירועים בניגריה היוו מכשול רציני לקמפיין שמטרתו לחסל את הפוליו בעולם. אולם, הממשלה הניגרית, שנתמכה על ידי ארגוני בריאות בינלאומיים, הֵחֵלָּה לפעול במטרה לבנות אמון בצפון. זאת על ידי כך שהקשיבה לחששות של המנהיגים המקומיים, וסיפקה להם מידע מדויק. חמש המדינות בצפון הרפובליקה הצטרפו מחדש לקמפיין ההתחסנות, ועד 2016 הוא חזר למסלול. אף על פי שפוליו עדיין לא חוסלה לחלוטין ונעלמה מהעולם, כיום המחלה פעילהבשלוש מדינות בלבד: ניגריה, פקיסטן ואפגניסטן [4].

כיצד בונים אמון ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו?

שליש מהעובדים שנלחמים באבולה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו הם מדענים חברתיים ואנשים שמעורבים בפעילות קהילתית. עבודתם היא להבין את המקור לחוסר האמון של אנשים בקונגו לחיסונים, לנסות להרגיעם, ולספּר להם את האמת לגבי המחלה והחיסונים כנגדה. אחת הבעיות שעובדים אלה מתמודדים איתה היא שהשמועות מופצות במהירות גבוהה בַּמֶּדְיָה החברתית – במיוחד ביישׂוּמוֹן הווטסאפ, שבו אנשים בקונגו מרבּים להשתמש. לפיכך, מומחי תקשורת עוקבים אחרי שמועות חדשות שמופצות במדיה החברתית. בכל פעם שמופיעה שמועה כזו, הם מפרסמים במקומה באותו הערוץ את העובדות הנכונות.

מה לגבי מדינות עשירות ושלוות?

שמועות וחוסר אמון עשויים להוות בעיה גם במדינות עשירות ושלוות. הסתכלו למשל על ההתעוררות המחודשת של חַצֶּבֶת ברחבי העולם, אשר נגרמת בחלקהּ עקב כך שאנשים אינם מוכנים לחסן את ילדיהם כנגד מחלה זו ומחלות נוספות. לעיתים הסיבה לכך היא שכיום הורים נותנים פחות אמון במומחים, לעומת מה שהיה נהוג בעבר. חלקם חוששים, באופן מוטעה, כי החיסונים אינם בטוחים. לעיתים, הסירוב הוא על רקע זה שההורים שכחו עד כמה מחלות ילדוּת עלולות להיות חמורות. הסיבה לכך היא שבמדינות עשירות ושלוות, קמפיינים של חיסונים אינם מופרעים, מתנהלים באופן מוצלח מאוד וזוכים להיענוּת גבוהה מצד האוכלוסייה.

מסקנות

השיעור אותו אני מבקשת שתיקחו עימכם מהמאמר הוא שבניית אמון אף פעם אינה מסתיימת. אנו צריכים להמשיך לבנותו, אחרת מחלות יְשָׁנוֹת יחזרו, ומחלות חדשות יופיעו. לדוגמה, כמעט ודאי שבעתיד תחול התפרצות נוספת של מגפת שפעת עולמית. ככל הנראה לא נוכל לעצור את התרחשותה, אך נוכל להגן על עצמנו במידה מסוימת. לצורך כך עלינו להתחסן במועדים הנכונים, והמשמעות היא שעלינו להקשיב למומחים. שפעת מתפשטת במהירות. אם אמון לא מתקיים בשעה שמגפה עולמית מתפרצת, יהיה מאוחר מדי לבנות אותו אז. זו סיבה טובה דַּיָּהּ לכך שכדאי להתחיל לבנותו עכשיו.

הצהרת ניגוד אינטרסים

המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.