תַקצִיר
יש לכם חוש קצב? לרובנו יש, לפחות קצת. תאמינו או לא, אפילו תינוקות מסוגלים להרגיש את פַּעֲמַת המקצב [1]. אולם המדע תיעד את המקרה הראשון של בן אדם שלא יכול לרקוד בתיאום עם הפַּעֲמָה. שמו מתיו והוא בחור אינטליגנטי, מוכשר, אפילו מוזיקלי, שאין לו בעיות מוחיות מאובחנות נוספות מלבד העובדה שאינו מסוגל למצוא את הפַּעמה של המוזיקה.
מתיו לא רק הבין לפתע את הבעיה הזו, הוא גם לא ויתר בקלות. הוא הקדיש את מרביתן של 23 שנות חייו ללימודי מוזיקה (כלים שונים ושירה) ולימודי ריקוד (שיעורי ריקוד לטיניים, ואפילו הופיע בהֶרְכֵּב מחול בפארק שעשועים למשפחות!) רק כדי לגלות, פעם אחר פעם, שאינו מסוגל לשמור על תיאום עם הפעמה המוזיקלית. כאשר הוא הלך לקונצרטים עם חברים שלו, כולם מחאו כפיים יחד בזמן המתאים בעודם מסתכלים על המוזיקאים שעל הבמה, ומתיו הסתובב להתבונן בחבריו מתוך ניסיון למחוא כפיים בזמן הנכון באמצעות הסתכלות עליהם. הוא ביקש עזרה מחבריו וממורים פרטיים, ולפעמים זנח את חששותיו ורקד באופן פומבי יחד עם חבריו. בכל זאת, נדמה היה שאין תרופה לליקוי שלו.
אז מה היה בלתי תקין? קבוצה של חוקרי מוח שמתמחים במוזיקה איתרה את מתיו (באמצעות מודעה שהם כתבו בה: ”אין לך חוש קצב? יש לך שתי רגליים שמאליות? אתה חושב שאינך מסוגל לרקוד?“) והביאה אותו למעבדה כדי לחפש מה הבעיה. המטלה שהם נתנו למתיו ול-33 רקדנים שדיווחו על בעיות עם קצב, הייתה להקשיב לשיר של ריקוד לטיני פופולרי, מסגנון שנקרא מרנגה ופשוט לכופף את הברכיים ולהתנודד עם הפעמה. כדי למדוד את תזמון התנודות של מתיו החוקרים השתמשו במכשיר ידוע לקליטת נתוני תנועה: השלט הרחוק של קונסולת משחקי הווידיאו נינטנדו Wii (איור 1). מדוע הם השתמשו בנינטנדו Wii כדי לקלוט את תנועות הגוף? מאחר שהכלי הזה עם מד התאוצה שבתוכו הקליט את מחזוריותן של התנודות של מתיו, עד לרמה של 10 מילי-שנייה (מילי=אלפית, לכן 10 מילי-שנייה הן עשר אלפיות השנייה, סך הכול מאית השנייה) – מידע שאותו החוקרים שמרו לְשֵׁם ניתוח בזמן מאוחר יותר. לאחר מכן, החוקרים השוו את המחזוריות של התנודות של מתיו עם המחזור, הידוע גם כטֶמְפּוֹ, או מִפְעָם, של המוזיקה הלטינית. אם מתיו יכול היה להרגיש את המקצב של המרנגה אז לתנועות הגוף שלו הייתה את אותה המחזוריות כמו למפעם של המוזיקה. יתרה מזו, אם הוא באמת היה זז בתיאום עם המוזיקה תנועות הגוף שלו היו מסונכרנות עם הפעמה המוזיקלית. כלומר, כאשר הברכיים שלו היו מגיעות לכפיפה המקסימלית (”באם!“), הנקודה הזו הייתה מתלכדת בדיוק עם מהלומת הפעמה המוזיקלית (חשבו למשל על בס של תופים). כאשר ההתלכדות הזו קורֵית, אנו יכולים לומר שאנו ”מסונכרנים“ עם הפעמה.
- איור 1 - שימוש בנינטנדו Wii לאיסוף נתונים.
- מד התאוצה בתוך השלט הרחוק של נינטדו Wii מודד את התאוצה של קיפוצֵי הנבדק, ורושם אותה לתוך מחשב לשֵׁם ניתוח של זמן המחזור ושל המופע של הפעמה.
33 הרקדנים הרגילים היו מסוגלים לסנכרן את התנועה שלהם (גם במשׂרעת וגם במפעם) עם הפעמה של המוזיקה, עובדה שאפשר לראות כשמסתכלים על משׂרעת, או על כמות, התנועה שלהם. התנועה מגיעה לשיא בתיאום עם המפעם המוזיקלי (ראו את השיא בעקומה השחורה באזור של 2 הרץ, או 2 פעמות/שנייה, באיור 2). משמעות הדבר היא שמרבית האנרגיה של תנועת הרקדנים מושקעת בזמן של הפעמה המוזיקלית.
- איור 2 - עד כמה מתיו ורקדנים רגילים התנודדו בתיאום עם הפעמה של מוזיקת המרנגה הלטינית? נתוני התנודות מיוצגים בתור הַמִּשְׂרַעַת (Amplitude) של התנועה של מתיו (הקו האדום) ושל רקדנים נורמליים (הקו השחור).
- שלושת הקווים האנכיים שחוצים את הגרף מצביעים על התדרים של מחצית-פעמה (Half-beat), פעמה ופעמה כפולה (Twice-beat), בקירוב בתדירויות של 2 ,1 ו-4 הרץ בהתאמה. הקו האנכי האמצעי (קרוב ל-2 הֶרְץ) מראה את המפעם של המרנגה (שמקושר לפעימת הרבע של משקל המנגינה). בעוד שלמשרעת התנועה של רקדנים רגילים יש שיא ראשי בפעמה המוזיקלית (2 הרץ) ושיא מִשְׁנִי במחצית הפעמה המוזיקלית (4 הרץ), אצל מתיו לא מופיעים אף אחד מהשיאים (האנרגיה שהייתה לתנועתו של מתיו באזור של מחצית הפעמה המוזיקלית, בסביבות 1 הרץ, לא הייתה מספיק משמעותית כדי להיות מוגדרת כשיא מובהק).
מצד אחר מתיו לא הראה שיא אנרגטי בתנועה שלו בזמן הפעמה המוזיקלית (ראו את העקומה האדומה באיור 2, שאין לה שיא בזמן הפעמה). למעשה, בתנועה של מתיו כמעט ולא הושקעה אנרגיה בזמן הפעמה המוזיקלית! לחלופין, אנרגיית התנועה שלו הייתה מפוזרת, או ”מרוחה“, על פני טווח של תדרים ושל מִפעם. אם לא משקיעים אנרגיית תנועה בזמן המפעם המוזיקלי, ודאי שאי אפשר להיות מתואמים עם הקצב של הפעמה. במילים אחרות, הרקדנים הרגילים סנכרנו את התנודות שלהם עם הפעמה המוזיקלית, בעוד שמתיו לא הצליח לעשות זאת.
החוקרים רצו לשלול את האפשרות שמדובר בחוסר יכולת כללי לשמֵּר מִפעם תנועתי קבוע (כמו לדוגמה במקרה של בעיה מוטורית, כלומר בעיה ביכולת התנועתית של הגוף), אז הם ביקשו מהנבדקים להתנודד גם בתיאום עם צליל של מטרונום (פַּעֲמָן). מקרה הבקרה הזה הראה שמתיו והנבדקים האחרים יכלו לשמור על תנועה מחזורית לצלילי פעמה קבועה אלא שבמקרה של מתיו הוא לא הצליח לעשות זאת בהקשר של מוזיקה.
החוקרים רצו גם לוודא שמתיו לא היה ”חירש“ ביחס לפעמת מוזיקת המרנגה הלטיני. לכן הם ביקשו ממנו להתנודד לצליליהם של סגנונות ומקצבים מוזיקליים שונים: פופ, לאונג’, טכנו, סווינג ואפילו מוזיקת ריקודי בטן מצריים. חלק מהסגנונות היו מורכבים יותר קצבית מהאחרים. למוזיקת הטכנו למשל הייתה הפעמה הפשוטה והבהירה ביותר. היצירה היחידה שבּה מתיו הצליח לתפוס את הפעמה המוזיקלית הייתה של מוזיקת הטכנו, והחוקרים חשבו שהסיבה לכך היא שיצירת הטכנו לא הייתה מורכבת בהרבה ממטרונום! אז, מבחינה היפותטית, האם מתיו מסוגל לרקוד לצלילי מקצב פשוט של תוף? החוקרים חושבים שאולי כן. הדבר היחיד שעדיין נותר לנו להבין הוא: עד כמה ”פשוט“ בדיוק המקצב צריך להיות? זה סוג השאלות שמחקרים עתידיים יוכלו לטפל בהן.
החוקרים הסיקו שלמתיו יש לקוּת מוזיקלית, ככל הנראה מלידה, והם מכנים אותה בשם ”חירשות פעמה“ (Beat deafness). אם חירשות פעמה דומה ל”חירשות מצלול“ (Tone deafness, לקות מוזיקלית נוספת שבּה לא ניתן להבחין מהו גובה הצליל ועל כן אי אפשר להבדיל בין צלילים שונים), אז ייתכן שיש לה בסיס גנטי. דרך אחת לבחון זאת היא לבדוק אם לאנשים נוספים במשפחתו של מתיו יש את אותה הלקות. מציאת מקרים נוספים כמו של מתיו תעזור להבהיר את הבסיס המוחי לחירשות פעמה, וזה אפילו יעזור למדענים להבין טוב יותר כיצד אנשים רגילים שומעים ומרגישים את הפעמה של מוזיקה. לדוגמה, אם חוקרים יגלו שלאנשים כמו מתיו יש קושי לחבֵּר בין מה שהם שומעים (למשל פעמת תוף) לבין האופן שבו הם נעים (רוקדים), זה עשוי לעזור לחוקרים לפתור את החידה על-ידי הדגמת העובדה שאנשים רגילים מחבְּרים בין מה שהם שומעים לבין מה שהם מרגישים במוזיקה.
אתם עשויים לתהות אם ישנוֹ טיפול לחירשות פעמה. אם ישנוֹ, ההימור הבטוח ביותר יהיה לנסות לטפל בחירשות הזו בגיל מוקדם. זיכרו, אפילו תינוקות ”מרגישים את הפעמה“. אז מה קורה אם ילד מגלה לפני גיל 12 שיש לו בעיה עם מעקב אחרי פעמה מוזיקלית? אם מדענים ימצאו דרך למדוד את זה הם אולי יוכלו למצוא דרך לטפל בזה, ככל הנראה באמצעות הנחייה זהירה והרבה תרגול.
האם אנו, בני האדם, החיות היחידות שיכולות לנוע לצלילי פעמה מוזיקלית? אתם עשויים להיות מופתעים ללמוד שאנחנו לא, והסיבה לכך מתנקזת ליכולתו של המוח ללמוד לחקות ולרכוש צלילים חדשים באמצעות הקול. לְדוגמה, חלק מהציפורים מסוגלות למצוא את ה-Groove (תחושת מקצב מוזיקלי) [2]. לַדוגמה המפורסמת ביותר ראו את Snowball, תוכי ממין קקדו צהוב-ציצית אשר אוהב במיוחד את להקת 1Backstreet Boys. אולם לאחרונה פרץ אל רחבת הריקודים גם אריה ים, אשר אינו מהווה דוגמה לחיקוי קולי כמו של תוכים. זהו רוֹנַן (Ronan), הטורף הימי שרוקד דיסקו2 [3].
ריקוד עשוי פשוט להיות חלק מדרכָּהּ של האבולוציה לתעדֵּף צורות מסוימות של תקשורת, כלומר, אם יש לכם חוש קצב.
אז, אתם חושבים שאתם מסוגלים לרקוד עכשיו?
הצהרת ניגוד אינטרסים
המחברים מצהירים כי המחקר נערך בהעדר כל קשר מסחרי או פיננסי שיכול להתפרש כניגוד אינטרסים פוטנציאלי.
הערות שוליים
[1] ↑ www.youtube.com/watch?v=N7IZmRnAo6s
[2] ↑ www.youtube.com/watch?v=6yS6qU_w3JQ
מקורות
[1] ↑ Phillips-Silver, J., and Trainor, L. J. 2005. Feeling the beat: movement influences infant rhythm perception. Science 308:1430. doi: 10.1126/science.1110922
[2] ↑ Patel, A. D., Iversen, J. R., Bregman, M. R., and Schulz, I. 2009. Experimental evidence for synchronization to a musical beat in a non-human animal. Curr. Biol. 19:827–30. doi: 10.1016/j.cub.2009.03.038
[3] ↑ Cook, P., Rouse, A., Wilson, M., and Reichmuth, C. 2013. A California sea lion (Zalophus californianus) can keep the beat: motor entrainment to rhythmic auditory stimuli in a non vocal mimic. J. Comp. Psychol. 127:412–27.